פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פי צדיק ינוב חכמה ולשון תהפכות תכרת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
פִּֽי־צַ֭דִּיק יָנ֣וּב חׇכְמָ֑ה
  וּלְשׁ֥וֹן תַּ֝הְפֻּכ֗וֹת תִּכָּרֵֽת׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פי צדיק ינוב חכמה" - ידבר לשון ניב שפתים (ישעיהו נ"ז)

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פי צדיק". פי האיש הצדיק בדעותיו ידבר חכמה שהיא דבר קיים ונצחי ולא יפס' עמה הדבור כי האמת מעיד לעצמו מסכים מכל צד ולשון איש תהפוכות והוא הטועה ואומר כזב בהתחלות הנה תפסק לשונו אם לא יסכים לדבריו מה שנמצא מזה אחר ההתחלות:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פי צדיק ינוב חכמה", כבר התבאר (פסוק י"א) עמ"ש פי צדיק מקור חיים שהצדיק לא אסף חוקי החכמה בקבלה כמו החכם, רק שהתרגל ללכת בהם ע"י צדקתו, ועי"ז יוכל ללמד על כל פרט איך יהיה המנהג בחכמה הגם שאין לו ע"ז תורה ושטה כללית כמו החכם, ולפ"ז מקור החכמה הוא בפיו, ששם תעשה פרי ותנובה, שבעת ישאלהו איש על פרט א' איך יתנהג, תצמח החכמה ותוליד תנובה בפיו התשובה הנכונה כפי החכמה, וגם י"ל יתרון מן החכם, במה "שלשון תהפוכות תכרת", שהלשון מציין דרכי הבינה שאם יבא בלשון תהפוכות, היינו שיביא מופתים תבונים בדרכי המחקר הפך מדרכי החכמה, שע"ז לא יוכל החכם לעמוד כנגדו כי החכם אינו נבון, והחכמה היא רק מקובלת ולא ידע לבררה בראיות ובמופתים נגד החוקר המכחיש פנותיה, אבל הצדיק יעמיד כנגדו מופתי הנסיון והבחינה, שהוא כבר נסה כל ענין פרטי עד שהשיג ממנו ידיעה ברורה כמופתי המוחשות, ועל ידי כן תכרת לשון תהפוכות וזרועות תבונתו לא תעמודנה לפניו:


ביאור המילות

(לא-לב) "לשון צדיק, פי צדיק". עי' למעלה (פ' כ' כ"א), וכן זה עצמו ההבדל בין לשון תהפוכות ופי תהפוכות, שהפה הפך החכמה, והלשון הפך הבינה, וגדר מלת "רצון" עי' בס' התו"ה ויקרא (סי' ל"א):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ינוב וגו'" - ר"ל: באמרי פיו יוכלל חכמה ומוסר, ומרמז לומר שפי תהפוכות תכרת, ר"ל: המהפך חכמת התורה למינות יוכרת.

מצודת ציון

"ינוב" - ענין דיבור, כמו (ישעיהו נז): "בורא ניב שפתים".

<< · מ"ג משלי · י · לא · >>