קטגוריה:משלי יב יז

1. הפסוק פונה לאדם הנדרש להעיד במשפט. יש אנשים שחושבים, שכדי להשיג תוצאות צודקות במשפט, מותר להם גם לשקר בעדותם, על-מנת לגרום לשופט לפסוק "נכון" לפי דעתם. הפסוק שלנו מתנגד לגישה זו, וקובע שרק עדות אמיתית יכולה להביא למשפט צדק:

יפיח = יגיד, יעיד (כמו ב(משלי יט ה): "עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט"); אמונה = אמת, דברים אמינים. רק מי שעדותו אמינה ומהימנה יגיד צדק = יגיד דברים שיביאו לעשיית צדק. ולעומת זאת -

המעיד דברי שקר - גם אם כוונתו טובה - יגרום ל מרמה = הטעיה ועיוות הצדק.

2. פירוש נוסף: הפסוק פונה לאדם השוקל להיכנס לשותפות עם אדם אחר, כגון לשכור אותו לעבודה או להלוות לו כסף. אם הוא תופס אותו בשקרים, גם בשקרים שאינם קשורים ישירות לנושא השותפות, אפשר להסיק מכאן שהוא איש מרמה, וירמה גם את שותפיו.

עד שקרים הוא גם "הד שקרים" - השקרים שאנחנו שומעים ממנו עכשיו, לפני שנכנס לשותפות, הם רק הד של השקרים שישקר לנו אחרי שניכנס לשותפות (ע"פ גליה).

3. ויש מפרשים, שהפסוק בא ללמד את השופטים, להבחין בין עד לבין עד שקר, על-פי ההתנהגות שלהם מחוץ לבית המשפט: מי ש יפיח אמונה = יגיד דברי אמת גם בחיי היום-יום, הוא יגיד צדק = יעיד עדות צודקת גם בבית המשפט; ועד שקרים הוא האדם שמדבר דברי מרמה גם בחיי היום-יום: "מי ש...ידבר רק אמת בסיפור דבריו, ראוי לסמוך בעדותו... יש להסתפק בעדות השקרן, ולהרבות לחקור ולהחמיץ הדין" (רבי יונה, מצודות); רעיון דומה נזכר בפרק יד (ראו מבחן אישיות לעד).

- אולם, לפי זה, סדר המילים בצלע השניה היה ראוי להיות הפוך - "ו[איש ]מרמה - עד שקרים", כמו בצלע הראשונה, כלומר, קודם לכתוב את תכונת האישיות של האדם, ואז את המסקנה העולה ממנה לגבי תפקודו כעֵד.