רש"י על משלי יב
<< · רש"י על משלי · יב · >>
פסוק ב (כל הפסוק)
"טוב יפיק" - מוציא מן הקב"ה נחת רוח להביא טובה לעולם
"ואיש מזמות ירשיע" - בעל עלילות ירשיע מחייב את הבריות להביא רעה וכן הוא אומר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קוהלת ט)פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
"דברי רשעים ארב דם" - יועצים לרצוח בידם או ע"י עדות שקר
"ופי ישרים" - כששומעים את עצתם יצילום לנרדפים שמגלים את עצתם או אם עדים הם מזימין אותםפסוק ז (כל הפסוק)
"הפוך רשעים" - כמו להפוך כמהפכת רגע נהפכים
"ואינם" - כלים כגון סדום
"ובית צדיקים יעמוד" - יתקייםפסוק ח (כל הפסוק)
"לפי שכלו יהולל איש" - אם חכם מעט או הרבה הכל לפי שכלו יטול שכרו
"ונעוה לב" - שהניע לבו לגמרי מן התורה הוא יהיה לבוז
"נעוה" - כמו נעותי משמוע (ישעיהו כא) וכן בן נעות המרדות (שמואל א כ) וי"ל נעוה מי שלבו נעוע מגזרת נע ונד כאשר יאמר זעוה מגזרת זעפסוק ט (כל הפסוק)
"טוב נקלה" - בעיניו ונעשה עבד לעצמו
"ממתכבד" - בעיניו ואומר גנאי הוא לי לעמול במלאכה שאני מבני אדם גדולים וסופו להיות חסר לחםפסוק י (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
"חמד רשע" - להיות נזון ומתפרנס ממצוד רשעים שצדין את הבריות בגזלות וחמס
"ושורש צדיקים יתן" - מה שהוא ראוי ליתן והוא הפריפסוק יג (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יח (כל הפסוק)
"יש בוטה" - מדבר כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה)
"כמדקרות חרב" - שמסכסך את הבריות וגורם להם להרוג
"ולשון חכמים" - המביא שלום בין אדם לחבירו
"מרפא" - למבט' ההואפסוק יט (כל הפסוק)
"שפת אמת תכון לעד" - תתבסס ותקיים
"ועד ארגיעה" - למעט רגע הוא כלה והולך שהשקר אין לו רגליםפסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
פסוק כג (כל הפסוק)
"אדם ערום כוסה דעת" - אפילו בחכמתו הוא צנוע, וכל שכן לדברי שטות הוא מכסה.
אבל "ולב כסילים יקרא אולת" - מכריז איוולת בקול רם.פסוק כד (כל הפסוק)
"יד חרוצים" - ישרים
"תמשול" - תעשירפסוק כה (כל הפסוק)
"דאגה בלב איש ישיחנה" - ישיחנה מדעתו
"ודבר טוב ישמחנה" - יעסוק בתורה והיא תשמח את הדאגה שבלבו ותצילנו ממנה ולדברי האומר ישיחנה לאחרים כך סופו של מקרא ודבר טוב שינחמנו חבירו ישמח את הדאגהפסוק כו (כל הפסוק)
"יתר מרעהו צדיק" - הצדיק מוותר מדותיו ועובר עליהם יתר לריי"ש בלע"ז
"ודרך רשעים" - שהיא למודה להרע היא תתעםפסוק כז (כל הפסוק)
(משלי יב כז): "לא יחרוך" - מחובר למקרא שלפניו, כלומר, דרך רשע תתעהו, ולא יחרוך את צידו של רמיה שלו.
"לא יחרוך" - לא יצליח בתרמיתו; ולפי שדבר בלשון ציד, נופל בו לשון חריכה, שהציד המצליח צד את העופות וחורכן באש.
"והון אדם יקר חרוץ" - מקרא מסורס הוא: והון אדם שהוא חרוץ - יקר הוא, ממון אדם כשר יקר הוא.
"חרוץ" - עושה אמת, כמו (משלי י ד): "יד חרוצים תעשיר".פסוק כז (כל הפסוק)
"לא יחרוך" - מחובר למקרא שלפניו כלומר דרך רשע תתעהו ולא יחרוך את צידו של רמיה שלו לא יחרוך לא יצליח בתרמיתו ולפי שדבר בל' ציד נופל בו ל' חריכה שהציד המצליח צד את העופות וחורכן באש
"והון אדם יקר חרוץ" - מקרא מסורס הוא והון אדם שהוא חרוץ יקר הוא ממון אדם כשר יקר הוא
"חרוץ" - עושה אמת כמו יד חרוצים תעשיר (לעיל י)