רש"י על משלי יב
<< · רש"י על משלי · יב · >>
פסוק ב
"טוב יפיק" - מוציא מן הקב"ה נחת רוח להביא טובה לעולם
"ואיש מזמות ירשיע" - בעל עלילות ירשיע מחייב את הבריות להביא רעה וכן הוא אומר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קוהלת ט)פסוק ג
פסוק ד
פסוק ו
"דברי רשעים ארב דם" - יועצים לרצוח בידם או ע"י עדות שקר
"ופי ישרים" - כששומעים את עצתם יצילום לנרדפים שמגלים את עצתם או אם עדים הם מזימין אותםפסוק ז
"הפוך רשעים" - כמו להפוך כמהפכת רגע נהפכים
"ואינם" - כלים כגון סדום
"ובית צדיקים יעמוד" - יתקייםפסוק ח
"לפי שכלו יהולל איש" - אם חכם מעט או הרבה הכל לפי שכלו יטול שכרו
"ונעוה לב" - שהניע לבו לגמרי מן התורה הוא יהיה לבוז
"נעוה" - כמו נעותי משמוע (ישעיהו כא) וכן בן נעות המרדות (שמואל א כ) וי"ל נעוה מי שלבו נעוע מגזרת נע ונד כאשר יאמר זעוה מגזרת זעפסוק ט
"טוב נקלה" - בעיניו ונעשה עבד לעצמו
"ממתכבד" - בעיניו ואומר גנאי הוא לי לעמול במלאכה שאני מבני אדם גדולים וסופו להיות חסר לחםפסוק י
פסוק יא
פסוק יב
"חמד רשע" - להיות נזון ומתפרנס ממצוד רשעים שצדין את הבריות בגזלות וחמס
"ושורש צדיקים יתן" - מה שהוא ראוי ליתן והוא הפריפסוק יג
פסוק יד
פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
"יש בוטה" - מדבר כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה)
"כמדקרות חרב" - שמסכסך את הבריות וגורם להם להרוג
"ולשון חכמים" - המביא שלום בין אדם לחבירו
"מרפא" - למבט' ההואפסוק יט
"שפת אמת תכון לעד" - תתבסס ותקיים
"ועד ארגיעה" - למעט רגע הוא כלה והולך שהשקר אין לו רגליםפסוק כ
פסוק כא
פסוק כג
"אדם ערום כוסה דעת" - אפילו בחכמתו הוא צנוע, וכל שכן לדברי שטות הוא מכסה.
אבל "ולב כסילים יקרא אולת" - מכריז איוולת בקול רם.פסוק כד
"יד חרוצים" - ישרים
"תמשול" - תעשירפסוק כה
"דאגה בלב איש ישיחנה" - ישיחנה מדעתו
"ודבר טוב ישמחנה" - יעסוק בתורה והיא תשמח את הדאגה שבלבו ותצילנו ממנה ולדברי האומר ישיחנה לאחרים כך סופו של מקרא ודבר טוב שינחמנו חבירו ישמח את הדאגהפסוק כו
"יתר מרעהו צדיק" - הצדיק מוותר מדותיו ועובר עליהם יתר לריי"ש בלע"ז
"ודרך רשעים" - שהיא למודה להרע היא תתעםפסוק כז
(משלי יב כז): "לא יחרוך" - מחובר למקרא שלפניו, כלומר, דרך רשע תתעהו, ולא יחרוך את צידו של רמיה שלו.
"לא יחרוך" - לא יצליח בתרמיתו; ולפי שדבר בלשון ציד, נופל בו לשון חריכה, שהציד המצליח צד את העופות וחורכן באש.
"והון אדם יקר חרוץ" - מקרא מסורס הוא: והון אדם שהוא חרוץ - יקר הוא, ממון אדם כשר יקר הוא.
"חרוץ" - עושה אמת, כמו (משלי י ד): "יד חרוצים תעשיר".