פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יֵ֣שׁ בּ֭וֹטֶה כְּמַדְקְר֣וֹת חָ֑רֶב
  וּלְשׁ֖וֹן חֲכָמִ֣ים מַרְפֵּֽא׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יש בוטה" - מדבר כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה)

"כמדקרות חרב" - שמסכסך את הבריות וגורם להם להרוג

"ולשון חכמים" - המביא שלום בין אדם לחבירו

"מרפא" - למבט' ההוא

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יש בוטה". יש מי שידבר שמזיק בדבריו לאנשים כמו שידקר' בחרב מפני הוצאת לשון הרע או שם רע ואולם לשון חכמי' לא די שלא יזיק אבל הוא עם זה מרפא להסיר החלאים הגדולים מריב לשונות ממומי המדות והדעות:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יש בוטה" - יש מי יבטא בשפתיו ויזיק בזה כאלו מדקיר בחרב, והוא המדבר לשון הרע ומוציא שם רע.

"ולשון" - אבל אמרי לשון חכמים המה עוד למרפא, כי במתק אמרי נועם יסית האדם לתשובה ושב ורפא לו.

מצודת ציון

"בוטה" - ענין דבור כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה)

"כמדקרות" - ענין תחיבה בדבר וזה כמו כל הנמצא ידקר (ישעיהו יג)

<< · מ"ג משלי · יב · יח · >>