ביאור:סטה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
שטיה = סטיה שהיא שטות
עריכהזהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
ראה מקורות נוספים בערכי לשון הקודש ערך: סטה
בלשון המקרא מופיע השורש שטה בשׂי"ן שׂמאלית. השורש דומה לשני שורשים:
הוא נקרא כמו השורש סטה, שמשמעו - בלשון המקרא כמו בלשון ימינו - יציאה מהדרך, ובפרט - יציאה מדרך היושר והאמת:
- (תהלים קא ג): "לֹא אָשִׁית לְנֶגֶד עֵינַי דְּבַר בְּלִיָּעַל, עֲשֹׂה סֵטִים שָׂנֵאתִי, לֹא יִדְבַּק בִּי"- סטים = מעשי סטיה = מעשי בליעל.
אך הוא נכתב כמו השורש שטה בשי"ן, שמשמעו - בלשון התלמוד - שיגעון:
- " "תנו רבנן: איזהו שוטה? - היוצא יחידי בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו... המאבד מה שנותנים לו"
- " (תוספתא תרומות ג א, בבלי חגיגה ג:) ; ראו משפטי הדעת .
ניתן לפרש את הפסוקים הכוללים שורש זה בשילוב של שתי המשמעויות:
- (משלי ד יד): "בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא, ואַל תלך בְּדֶרֶךְ רָעִים. פְּרָעֵהוּ, אַל תַּעֲבָר בּוֹ, שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבּוֹֹר"- החכם מלמד את תלמידו לסטות, לצאת מדרך הרשע גם אם הם כבר טעו והתחילו ללכת בה; וייתכן שהוא רומז, שהאדם צריך לצאת מדרך הרשע גם אם יקראו לו משוגע ( פירוט ).
- (משלי ז כה): "אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ, אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ"- החכם מלמד את תלמידו שלא לסטות מדרכו אל דרכה של האישה הנואפת, והוא רומז לכך שהניאוף הוא גם מעשה שיגעון ושטות ( פירוט ); וכן ב (במדבר ה יב): "...אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בֹו מָעַל": " "אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות" " (רש"י שם) . ספר במדבר מדבר על שטיה של אשה, וספר משלי מדבר על שטיה של איש.
- (הושע ה ב): "וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ, וַאֲנִי מוּסָר לְכֻלָּם"- ייתכן שהכוונה לאנשים שאורבים בצדי הדרך, ושוחטים את כל מי שסוטה מהדרך בטעות.
- (תהלים מ ה): "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ, וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב"- אפשר לפרש "לא פנה אל הסוטים מדרך הישר", ואפשר לפרש "לא פנה אל שוטים המבטיחים לו הבטחות משוגעות שבסופו של דבר יתבדו ויאכזבו אותו"
הקשר בין יציאה מדרך הישר לבין שגעון
עריכהישנן שתי דרכים לקשר בין המשמעויות של השורש שטה:
1. השוטה (המשוגע) הוא אדם שהתנהגותו סוטה וחורגת מאופן ההתנהגות המקובל: " "שטה - לסור מן הדרך... וכעין זה שטה בארמית: לסור מדרך השכל" " (רש"ר הירש על במדבר ה יב) .
2. הסוטה מדרך הישר הוא שוטה (משוגע). כך פירשו חז"ל בכמה מקומות:
- לגבי ניאוף: " "אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות" " (רש"י על במדבר ה יב) : יצר הניאוף הוא כל-כך חזק, עד שהוא עשוי לגרום לאדם להשתגע ולעשות דברים המנוגדים לאינטרסים שלו עצמו.
- לגבי כל חטא: " "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות" " (ריש לקיש, סוסה ג. ) , " "כל סטיה מוסרית היא גם סטיה הגיונית; אמת מוסרית ואמת הגיונית כרוכות זו בזו; ואין אדם חוטא, אלא אם כן חדל לראות נכוחה" " (רש"ר הירש על במדבר ה יב) .
- מסקנה מעשית מכאן היא, שככל שהאדם יחזק יותר את שכלו, כך יצליח להתגבר על ה"רוח שטות", על היצר הגורם לו לחטוא: " "גם בשעה שהלב חומד ומתאווה איזו תאווה גשמיית, בהיתר או באיסור חס ושלום, יכול להתגבר ולהסיח דעתו ממנה לגמרי, באומרו לליבו: אינני רוצה להיות רשע אפילו שעה אחת, כי אינני רוצה להיות מובדל ונפרד חס ושלום מה' אחד בשום אופן... רק אני רוצה לדבק בו נפשי רוחי ונשמתי... ואפילו קל שבקלים יכול למסור נפשו על קדושת ה', ולא נופל אנוכי ממנו בוודאי, אלא שנכנס בו רוח שטות, ונדמה לו שבעבירה זו עודנו ביהדותו ואין נשמתו מובדלת מאלוהי ישראל, וגם שוכח אהבתו לה' המסותרת בליבו. אבל אני אינני רוצה להיות שוטה כמוהו לכפור האמת." " ( תניא א יד ) , " "כי המוח שליט על הלב... כל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבליבו, שלא למלאות משאלות ליבו... ולהסיח דעתו לגמרי מתאוות ליבו אל ההפך לגמרי..." " ( תניא א יב ) , " "אהבה זו בנפש האלהית, שרצונה וחפצה לידבק בה' חיי החיים ברוך הוא... אהבה מסותרת, כי היא מסותרת ומכוסה בלבוש שק דקליפה בפושעי ישראל, וממנה נכנס בהם רוח שטות לחטוא..." " ( תניא א יט ) .
מילים קרובות
עריכהישנן מילים שאותיותיהן קרובות לשורש שטה, ומשמעותן קרובה או הפוכה:
שטן = המנסה לגרום לאדם לסטות ולהיות שוטה.
שיטה = שורה ישרה (למשל בספר תורה), ובהשאלה - דרך מסודרת. שוטה הוא אדם היוצא מהשיטה (ע"פ רד"ק בספר השורשים) , כמו שהפועל שירש משמעו "עקר את השורש" (ראו גם: פעלים נוספים שיש להם משמעויות הפוכות , שורשים שמשמעותם בארמית הפוכה ממשמעותם בעברית ).
שוטר = אדם שתפקידו לשמור על השיטה, ולהעניש את האנשים הסוטים ממנה, והוא עושה זאת בעזרת שוט.
שיטים = שם מקום, שבו ישראל התנהגו כמו שוטים, סטו ממצוות ה' ונצמדו לבעל פעור (במדבר כה, במדבר רבה כ). ראו:
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:שטיה - סטיה שהיא שטות
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-02-09.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/sta