נחמיאש על משלי ד
<< · נחמיאש על משלי · ד · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ג
ועל דרך הפשט, אם שלמה הוא האומר כן, טעמו על עצמו, כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לבני אמי, שאף על פי שהיו להם בנים אחרים, מרוב אהבתם אותי הייתי חשוב בעיניהם כיחיד, ואפילו הכי היו מלמדים אותי מוסר ולא היו חומלים עלי. והלא הוא האומר על עצמו (משלי לא א): "דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו".
ואולי אמר שלמה כן על שם חכם המרגיל תלמידיו ללמוד תורה, ואומר: אל תקשה בעיניכם ההתחלות, כי נם אני הייתי כמותכם, ובן הייתי לאבי רך ויחיד לבני אמי, ולולי שהתחלתי ועמלתי וטרחתי לא הייתי [מגיע] למעלת החכמה; גם אתם עשו כן ותהיו חכמים אחרי היותכם תלמידים.
במסרה: "לבני אמי" – שני סבירין "לבני" וקרי "לפני": דין, "לפני אפרים ובנימן ומנשה" (תהלים פ ג):פסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פירוש אחר: מגזרת (דברי הימים ב ט יא): "מְסִלּוֹת לבית ה'" ובדברי הימים כנראה ט"ס, וצ"ל: בדברי הימים; ובמלכים (מלכים א י יב): "מִסְעָד לבית ה'", כלומר, לתמוך ולסעד התורה, והיא תרוממהו.
פירוש אחר: מעניין (תהלים פד ו): "מְסִלּוֹת בלבבם", ללמוד התורה בכוונה.
והמילה הזאת חמורה לעמוד עליה; והלא בתלמוד ר"ה לא הוו ידעי רבנן מאי "סלסלה ותרוממך", עד דשמעה לאמתיה דרבי דאמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה בשערו: עד מתי אתה מסלסל בשערך? אם כן, יהיה "סלסלה" כמו שאמרו ז"ל (משנה אבות ה כב): הפוך בה והפוך בה, דכולא בה.
ורש"י פירש: סלסלה – חפשה, חזור עליה לדקדק בה, כמו (ירמיהו ו ט): "כבוצר על סלסלות", ההולך וחוזר בכרם ומחפש ידו לחפש עוללותיה.
והנכון לפרש סלסלה מגזרת (תהלים סח ה): "סֹלּוּ לרוכב בערבות", כלומר: רוממה ותרוממך, מידה כנגד מידה.
"תכבדך כי תחבקנה" – פירוש: תשימך במעלת הכבוד.
ובמסכת ברכות, פרק ג' שאכלו (דף מח.), כשהביא ינאי המלך את ר' שמעון בן שטח והושיבו בינו לבין אשתו, אמר ליה: חזי כמה יקרא אנא עביד לך! אמר לו המלך: ראה כמה כבוד אני עושה לך! אמר ליה: לאו את עבדת לי, אלא אורייתא קא עבדא לי יקרא אמר לו ר' שמעון בן שטח: לא אתה עושה לי, אלא התורה היא שעושה לי את הכבוד., דכתיב: סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה, וכתיב בספר בן סירא: ובין נגידים תושיבך.פסוק ט
עטרת תפארת תמגנך — מגזרת "אשר מגן צריך" (בראשית יד כ), ומשפטו "תמגן לך", כמו "וישובו ויזעקוך" (נחמיה ט כח).
ויש מפרשים מגזרת "מגן עזרך" (דברים לג כט), ומשפטו "בעטרת תפארת תמגנך".
בסיפרי פרשת והיה עקב: תתן לראשך לוית חן, בעולם הזה; עטרת תפארת תמגנך, בעולם הבא.פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
שטה מעליו ועבור – מגזרת "כי תשטה אשתו" (במדבר ה יב), ותרגום "וסרתם מן הדרך" (דברים לא כט), "ותסטון".
וביבמות פרק שני הביאו רמז איסור שניות מפסוק זה: פרעהו אל תעבור בו, כלומר, הגדילהו לא יסור, והוסף עליו כדי שלא תעבור בו, מלשון "גדל פרע שער ראשו" (במדבר ו ה):פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
פסוק כב
פסוק כג
כי ממנו תוצאות חיים. פירוש, כי מאותו הדבר שהוא קל בעיניך יהיה לך חיים ושכר גדול אם תקיימוהו.
מכל מה שאמרה תורה "השמר" נצור לבך מעבור עליו, בין עבירה קלה בין עבירה חמורה, כי ממנו תוצאות חיים, כדאמר בתנחומא פרשת כי תבא, אמר ר' חמא: רמ״ח מצוות עשה כנגד רמ״ח אברים שבאדם, שבכל יום ויום צווחים על האדם: עשה אותנו שתחיה בזכותינו ותאריך ימים. ושס״ה מצוות לא תעשה בתורה כנגד ימות החמה, שבכל [זמן] שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת, צווחת ואומרת לאדם: גוזרני עליך במי שהגיע ימיך ליום זה, אל תעבור בי עבירה זו ואל תכריע את עצמך ואת העולם כולו לכף חובה; הרי תרי״ג מצות.
בפרק א מפאה ירושלמי, ר׳ יצחק אמר: מכל מה שאמרתי לך השמר, שאין אתה יודע מאי זה מקום תוצאות חיים.
פירוש אחר: מכל משמר נצור לבך, יותר מכל משמר, נצור לבך מלחשוב מחשבות, רק טובות המביאות אותך ליטול שני עולמות. וטעם כי ממנו מוסב על תשמור, או על הלב, כי הלב מלך האיברים, הוא הרואה הוא השומע הוא המבין את כל מעשיהם, ועליו אמר (להלן ט״ז, ט׳): "לב אדם יחשב דרכו". והיה אחד מהחסידים מתפלל בתפילתו: רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך לכונן הרועה והצאן; והיתה כוונתו על הלב ושאר האיברים:פסוק כד
פסוק כה
ויש מפרשים עיניך לנכח יביטו מעניין (ישעיהו נט יד) "ונכוחה לא תוכל לבוא", ועתה יתפרש הפסוק היטב מבלי תוספת.
במדרש: עיניך לנכח יביטו – בשעה שאתה עומד בתפילה, כוון עיניך ולבך לנכח אביך שבשמים:פסוק כו
פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו — מעניין (להלן טז יא) "פלס ומאזני משפט", כלומר, שקול מעגל רגלך במשקל שוה, ואז כל דרכיך יכונו. והוסיף ביאור: אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע — [אל תט] מהדרך הישרה, הסר רגלך מרע לנטות פעמיך לאחד הצדדין, רק הקו האמצעית.
במדרש: פלס מעגל רגלך, [הוי מחשב] הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, ואז כל דרכיך יכונו. אל תט ימין ושמאל, אמר ר' יוסי הגלילי: הוי זהיר שלא תטה ימין ושמאל מדברי תורה, הסר רגלך מרע מדרכן של רשעים, עד כאן.
במועד קטן (ט.), כתיב: פלס מעגל רגלך, וכתיב (לקמן ה, ו): "אורח חיים פן תפלס", אדברי תורה. עדי כאן במצוה שאי איפשר לעשותו על ידי אחרים: פלס מעגל רגלך, עשה המצוה כדי שלא תתבטל, ואחר כך תשוב לתלמודך [וכו']. וכן העמידו שם בפסוק (משלי ג טו): "יקרה היא מפנינים" וגו׳ עם הפסוק הב' (שם ח, יא): "וכל חפצים לא ישוו [בה]", ואפילו חפצי שמים? כאן במצוה שאיפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן שאי איפשר לעשותה על ידי אחרים:
<< · נחמיאש על משלי · ד · >>