נחמיאש על משלי ד


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה — כבר אמר (לעיל א׳ ח׳): "שמע בני מוסר אביך" בפרט; עתה חזר לדבר עם הבנים בכלל. והבנים הם התלמידים, כמה דאת אמר (מלכים א כ לה) "בני הנביאים", והאב הוא הרב. וגדולה מעלת הרב על התלמיד ממעלת האב על הבן, שזה מביאו לחיי העולם הזה, וזה מביאו לחיי העולם הבא, וכן הכתוב אומר באברהם (בראשית יב ה): "ואת הנפש אשר עשו בחרן", ותרגם אונקלוס: "דאשתעבידו לאורייתא", ואמרו מליצי המוסר: חכמינו הולידו נפשותינו, ואבותינו הולידו גופותינו. ורז"ל דרשו: מוסר אב זה הקדוש ברוך הוא. והקשיבו לדעת בינה — כי מעלת הבינה תגיע למעלת הדעת:

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו — אם כן יאות לכם שתורתי אל תעזובו. בפרק כל המנחות באות מצה (דף נג:): יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. טוב – זה משה, שנאמר (שמות ב ב): "ותרא אותו כי טוב הוא". ויקבל טוב – זה התורה, שנאמר: כי לקח טוב. מטוב – זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קמה ט): "טוב ה׳ לכל". לטובים – אלו ישראל, שנאמר (תהלים קכה ד): "היטיבה ה׳ לטובים", עד כאן. ובפרפראות: טוב לחכמה בחשבון עם תורה אחד הוא, כי תורה בחשבון קטן י״ז, ת׳ ארבעה, וו׳ ששה, ר׳ שנים, ה׳ חמשה חומשי תורה, הרי י״ז, וכן טוב בגימטריא י״ז, מפי ר׳ אברהם ן׳ שושן ז״ל:

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לבני אמי — במדרש: כי בן הייתי לאבי – זה שלמה, שנאמר בו (דברי הימים א יז יג): "אני אהיה [לו] לאב והוא יהיה לי לבן". לבני אמי – לבני אומתי ישראל, שנאמר (ישעיהו נא ד): "ולאומי אלי האזינו".

ועל דרך הפשט, אם שלמה הוא האומר כן, טעמו על עצמו, כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לבני אמי, שאף על פי שהיו להם בנים אחרים, מרוב אהבתם אותי הייתי חשוב בעיניהם כיחיד, ואפילו הכי היו מלמדים אותי מוסר ולא היו חומלים עלי. והלא הוא האומר על עצמו (משלי לא א): "דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו".

ואולי אמר שלמה כן על שם חכם המרגיל תלמידיו ללמוד תורה, ואומר: אל תקשה בעיניכם ההתחלות, כי נם אני הייתי כמותכם, ובן הייתי לאבי רך ויחיד לבני אמי, ולולי שהתחלתי ועמלתי וטרחתי לא הייתי [מגיע] למעלת החכמה; גם אתם עשו כן ותהיו חכמים אחרי היותכם תלמידים.

במסרה: "לבני אמי" – שני סבירין "לבני" וקרי "לפני": דין, "לפני אפרים ובנימן ומנשה" (תהלים פ ג):

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה — משפטו "ותחיה":

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ה) קנה חכמה קנה בינה אל תשכח ואל תט מאמרי פי — קנה חכמה ואחר כך קנה בינה. אל תשכח ואל תט מאמרי פי, שלא תתעסק בדברים אחרים ויסורו מלבבך ותעבור על "השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים" וגו' (דברים ד ט):

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אל תעזבה ותשמרך אהבה ותצרך — שתלמוד אותה לשמה. וכן בסיפרי פרשת "והיה עקב" (פיסקא מא): "לאהבה את ה׳ אלהיכם". שמא תאמר: הריני למד תורה על מנת שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רבי, בשביל שאקבל שכר העולם הבא? תלמוד לומר "לאהבה", כל שאתם עושים, לא תעשו אלא מאהבה, עד כאן:

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קניינך קנה בינה — פירש ראב״ע ז״ל: ראשית חכמה, במקצת הונך, ואם לא תוכל לדעתה – תן כל הונך. למדנו סדר הלימוד: ליגמר איניש והדר ליסבר בחכמה, ואחר כך הבינה. וכבר בארתי דבר זה כמה פעמים:

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"סלסלה" – יש מפרשים מגזרת (ישעיהו מ ג): "מְסִלָּה", לדרוך ולהלוך במסילתה יומם ולילה.

פירוש אחר: מגזרת (דברי הימים ב ט יא): "מְסִלּוֹת לבית ה'" ובדברי הימים כנראה ט"ס, וצ"ל: בדברי הימים; ובמלכים (מלכים א י יב): "מִסְעָד לבית ה'", כלומר, לתמוך ולסעד התורה, והיא תרוממהו.

פירוש אחר: מעניין (תהלים פד ו): "מְסִלּוֹת בלבבם", ללמוד התורה בכוונה.

והמילה הזאת חמורה לעמוד עליה; והלא בתלמוד ר"ה לא הוו ידעי רבנן מאי "סלסלה ותרוממך", עד דשמעה לאמתיה דרבי דאמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה בשערו: עד מתי אתה מסלסל בשערך? אם כן, יהיה "סלסלה" כמו שאמרו ז"ל (משנה אבות ה כב): הפוך בה והפוך בה, דכולא בה.

ורש"י פירש: סלסלה – חפשה, חזור עליה לדקדק בה, כמו (ירמיהו ו ט): "כבוצר על סלסלות", ההולך וחוזר בכרם ומחפש ידו לחפש עוללותיה.

והנכון לפרש סלסלה מגזרת (תהלים סח ה): "סֹלּוּ לרוכב בערבות", כלומר: רוממה ותרוממך, מידה כנגד מידה.


"תכבדך כי תחבקנה" – פירוש: תשימך במעלת הכבוד.

ובמסכת ברכות, פרק ג' שאכלו (דף מח.), כשהביא ינאי המלך את ר' שמעון בן שטח והושיבו בינו לבין אשתו, אמר ליה: חזי כמה יקרא אנא עביד לך! אמר לו המלך: ראה כמה כבוד אני עושה לך! אמר ליה: לאו את עבדת לי, אלא אורייתא קא עבדא לי יקרא אמר לו ר' שמעון בן שטח: לא אתה עושה לי, אלא התורה היא שעושה לי את הכבוד., דכתיב: סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה, וכתיב בספר בן סירא: ובין נגידים תושיבך.

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך — פירוש, מחברת חן, מגזרת "ילוה אישי" (בראשית כט לד).

עטרת תפארת תמגנך — מגזרת "אשר מגן צריך" (בראשית יד כ), ומשפטו "תמגן לך", כמו "וישובו ויזעקוך" (נחמיה ט כח).

ויש מפרשים מגזרת "מגן עזרך" (דברים לג כט), ומשפטו "בעטרת תפארת תמגנך".

בסיפרי פרשת והיה עקב: תתן לראשך לוית חן, בעולם הזה; עטרת תפארת תמגנך, בעולם הבא.

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(י-יא). וחזר להזהיר פעם אחרת שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים, (יא) בדרך חכמה הורתיך הדרכתיך במעגלי יושר, ואז (יב) בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל.

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ראו הביאור לפסוק י).

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשללא יצר צעדך אלא יהיו רחבים, כמה דאת אמר "תרחיב צעדי תחתי" (תהלים יח לז). ואם תרוץ לא תכשל, אף על פי שדרך כל רץ להכשל. וטעם הפסוק, כל מעשיך, בין במיתון בין במהירות, החכמה תלמדך איך תעשם בעניין שיצאו כל מעשיך כפי חפציך:

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך — הטעם, החזק במוסר יסרתיך, אל תרף ידיך ממנו. ולפי שעיקר המוסר החכמה, אמר: נצרה כי היא חייך:

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

באורח רשעים אל תבוא ואל תאשר בדרך רעים — מגזרת "באשורו אחזה רגלי" (איוב כג יא), כמו "מרגלים" מגזרת "רגל" ונטיו מעין. ויש מפרשים מגזרת "ויהיו מאשרי העם הזה מתעים" (ישעיהו ט יז):

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

פרעהו אל תעבור בו שטה מעליו ועבור — מגזרת "ותפרעו כל עצתי" (משלי א כה), מן "למפרע".

שטה מעליו ועבור – מגזרת "כי תשטה אשתו" (במדבר ה יב), ותרגום "וסרתם מן הדרך" (דברים לא כט), "ותסטון".

וביבמות פרק שני הביאו רמז איסור שניות מפסוק זה: פרעהו אל תעבור בו, כלומר, הגדילהו לא יסור, והוסף עליו כדי שלא תעבור בו, מלשון "גדל פרע שער ראשו" (במדבר ו ה):

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשילו — אבל בצדיקים נאמר: "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה׳" (תהלים קלב ד-ה):

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו — כשם שאינם יכולים להפרד מאכילה ושתיה, כן אינם יכולים להפרד מרשע וחמס. וכן החכמה אומרת להורות בני אדם חכמה (משלי ט ה): "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי", לפי שאם הוגים בתורה יומם ולילה, אפילו עת אכילה ושתייה יאמר עליהם (יחזקאל מא כב): "זה השלחן אשר לפני ה׳":

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום — משמע ואור אורח צדיקים כאור נוגה[1].

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[2] המאכלים שגרמו וסבבו עליו החולי ההוא. בפרק כיצד מעברין (דף נד.), אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, פתח פומך ותני כי היכי דתוריך יומים ותתקיים, מה שנאמר: כי חיים הם למוצאיהם, אל תיקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה. ולפי זה, טעם חיים כטעם קיימים בידו כשמוציאם בפה. ובאלה הדברים רבה פרשת אתם נצבים: כי חיים הם למוצאיהם, למי שמוציאם לאחרים. ועוד שם בפירוש פסוק זה, ועת לקצר:

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חייםתוצאות, פירוש סבות חיים, אסאב״ביש בלע״ז, מן "למות תוצאות" (תהלים סח כא).

כי ממנו תוצאות חיים. פירוש, כי מאותו הדבר שהוא קל בעיניך יהיה לך חיים ושכר גדול אם תקיימוהו.

מכל מה שאמרה תורה "השמר" נצור לבך מעבור עליו, בין עבירה קלה בין עבירה חמורה, כי ממנו תוצאות חיים, כדאמר בתנחומא פרשת כי תבא, אמר ר' חמא: רמ״ח מצוות עשה כנגד רמ״ח אברים שבאדם, שבכל יום ויום צווחים על האדם: עשה אותנו שתחיה בזכותינו ותאריך ימים. ושס״ה מצוות לא תעשה בתורה כנגד ימות החמה, שבכל [זמן] שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת, צווחת ואומרת לאדם: גוזרני עליך במי שהגיע ימיך ליום זה, אל תעבור בי עבירה זו ואל תכריע את עצמך ואת העולם כולו לכף חובה; הרי תרי״ג מצות.

בפרק א מפאה ירושלמי, ר׳ יצחק אמר: מכל מה שאמרתי לך השמר, שאין אתה יודע מאי זה מקום תוצאות חיים.

פירוש אחר: מכל משמר נצור לבך, יותר מכל משמר, נצור לבך מלחשוב מחשבות, רק טובות המביאות אותך ליטול שני עולמות. וטעם כי ממנו מוסב על תשמור, או על הלב, כי הלב מלך האיברים, הוא הרואה הוא השומע הוא המבין את כל מעשיהם, ועליו אמר (להלן ט״ז, ט׳): "לב אדם יחשב דרכו". והיה אחד מהחסידים מתפלל בתפילתו: רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך לכונן הרועה והצאן; והיתה כוונתו על הלב ושאר האיברים:

פסוק כד

לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך — פירש רש״י ז״ל: אל תעשה דבר שיליזו הבריות ויעקמו עליך פיהם. ונוכל לפרש בנזהר עצמו להסיר ולהרחיק מעליו עקשות פה ולזות שפתים, שלא יהיה עקש בפיו. ונלוז שפתים הוא האומר הן ומהפכו ללאו ולאו מהפכו להן, כאשר פירשתי ב"איש תהפוכות" (לעיל ב,יב):

פסוק כה

לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך — כשהאדם מביט בשוה וביושר, יהיה המקום המביט בו לנכח עיניו ועפעפיו. על כן מזהירנו בפסוק זה ללכת הדרך הישרה. ומשפט הפסוק: עיניך לנכח האמת יביטו ועפעפיך יישירו הדרך נגדך. ואישון העין נקרא עפעף, למהירות תנועתו, מעניין (דברים ד יז) "אשר תעוף בשמים".

ויש מפרשים עיניך לנכח יביטו מעניין (ישעיהו נט יד) "ונכוחה לא תוכל לבוא", ועתה יתפרש הפסוק היטב מבלי תוספת.

במדרש: עיניך לנכח יביטו – בשעה שאתה עומד בתפילה, כוון עיניך ולבך לנכח אביך שבשמים:

פסוק כו

לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

===(פסוקים כו-כז)===

פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו — מעניין (להלן טז יא) "פלס ומאזני משפט", כלומר, שקול מעגל רגלך במשקל שוה, ואז כל דרכיך יכונו. והוסיף ביאור: אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע — [אל תט] מהדרך הישרה, הסר רגלך מרע לנטות פעמיך לאחד הצדדין, רק הקו האמצעית.

במדרש: פלס מעגל רגלך, [הוי מחשב] הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, ואז כל דרכיך יכונו. אל תט ימין ושמאל, אמר ר' יוסי הגלילי: הוי זהיר שלא תטה ימין ושמאל מדברי תורה, הסר רגלך מרע מדרכן של רשעים, עד כאן.

במועד קטן (ט.), כתיב: פלס מעגל רגלך, וכתיב (לקמן ה, ו): "אורח חיים פן תפלס", אדברי תורה. עדי כאן במצוה שאי איפשר לעשותו על ידי אחרים: פלס מעגל רגלך, עשה המצוה כדי שלא תתבטל, ואחר כך תשוב לתלמודך [וכו']. וכן העמידו שם בפסוק (משלי ג טו): "יקרה היא מפנינים" וגו׳ עם הפסוק הב' (שם ח, יא): "וכל חפצים לא ישוו [בה]", ואפילו חפצי שמים? כאן במצוה שאיפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן שאי איפשר לעשותה על ידי אחרים:

  1. ^ מכאן והלאה חסרים כמה פסוקים בכתב יד
  2. ^ בכת"י חסר הפסוק ותחילת הביאור.