מעשה אפוד (דוראן)/פרק יז
הפרק השבעה עשר עריכה
כבר קדם המאמר בענין פִּעֵל בעיון הכולל והתבאר ענין שמושו, ועתה נִתן הדמיונים עליו בכל סוגי הפעלים הנמצאים ממנו. ולא ארחיב המאמר לנתינת המשל לכל חלקי הבנין כמו שעשיתי בפעל קל בכל הנמצא ממנו בכתוב ובכל הסוגים, אבל נסתפק ממנו בנתינת המשל לקצת חלקיו וזה בכל סוגיו כפי הנמצא. וכן אעשה בשאר הבנינים באופן שלא יארך המאמר, ועליך להשלים כל החלקים כפי הנמצא.
הדמיון לעוברים מהשלמים, ובא על שני פנים – "אִזֵּן וְחִקֵּר" (קהלת יב, ט), "אִבַּד וְשִׁבַּר" (איכה ב, ט); ועם א"ח ה"ע – "בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ" (מלכים ב כג, כד), "כִּי נִחַם יְיָ צִיּוֹן" (ישעיהו נא, ג), ועל פנים אחרים – "מֵאֵן לְשַׁלַּח" (שמות ז, יד), "בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי" (בראשית כד, לה); "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות לד, א); "שִׁכַּלְתִּי אִבַּדְתִּי" (ירמיהו טו, ז); "דִּבְּרוּ דְבָרִים" (הושע י, ד); "אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם" (בראשית מב, לו); "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה" (משלי לא, יט), וברפה – "שִׁלְחָה לּוֹ" (יחזקאל יז, ז); "וְאַתְּ לִמַּדְתְּ" (ירמיהו יג, כא); וכבר נמצא "הֵתֶל בִּי" (בראשית לא, ז) – בלא אות גרונית. ותמיד בא עם הדגש כשעי"ן הפעל מן הנדגשות זולתי על המעט – "בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד" (אסתר ו, ב), "וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים" (שמואל א ב, כה). "דִּבְּרוּ דְבָרִים" (הושע י, ד), ובהעמדה "אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ" (דברים ה, כה).
שמות הפועלים – "מְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף" (דברים יח, י); "מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים" (מלכים א כב, מד); "וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה" (נחום ג, ב); "לִמְתַפְּרוֹת כְּסָתוֹת" (יחזקאל יג, יח).
שמות הפעולים – "מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב" (ישעיהו כז, י); "גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים" (שמות כה, לג); "עִיר מְבֻקָּעָה" (יחזקאל כו, י); "כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת" (תהלים קמד, יב).
המקור על פנים מתחלפים – "וְדַבֶּר אָוֶן" (ישעיהו נח, ט), ובה"א – "כִּי טוֹב זַמְּרָה" (תהלים קמז, א); ובכנוי – "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם" (ישעיהו א, טו); ובחירק – "אַחַר חִלֵּץ" (ויקרא יד, מג).
הצוויין – "דַבֵּר"; "בָּרֵךְ אֱלֹהִים" (איוב ב, ט); "בַּלַּע אֲדֹנָי פַּלַּג לְשׁוֹנָם" (תהלים נה, י); "וְקָרַב אֹתָם" (יחזקאל לז, יז); "סַפְּרוּ נָא" (בראשית מ, ח), ובהעמדה – "לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ" (יואל א, ג); "וְשַׁלְּמִי אֶת נִשְׁיֵךְ" (מלכים ב ד, ז).
העתידים – "אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי" (תהלים כב, יח), ובה"א – "וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים" (רות ב, ב), ובהעמדה וה"א – "כָּכֶם אֲדַבֵּרָה" (איוב טז, ד); "מַה יְדַבֵּר" (תהלים פה, ט); "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר" (שמות י, ב); "וּנְחַדֵּשׁ שָׁם" (שמואל א יא, יד); "כִּי יְדַבְּרוּ" (תהלים קכז, ה), ובהעמדה – "וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ" (תהלים קמה, יא); "תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ" (ירמיהו לד, יד); "וַתְּדַבֵּר אֶת כָּל זֶרַע" (דברי הימים ב כב, י); "הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה" (רות א, יג).
הדמיון לנחי הפ"א שהיא אל"ף. העוברים – "אִבַּד וְשִׁבַּר" (איכה ב, ט); "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת" (שמות א, יז).
שמות הפועלים – "מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה" (איוב כו, ט); "מְאַבְּדִים וּמְפִצִים" (ירמיהו כג, א).
שם הפעול – "מְאֻסָּף מִגּוֹיִם" (יחזקאל לח, יב).
המקור – "לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד" (אסתר ג, יג).
העתידים – "וָאַבֶּדְךָ כְּרוּב הַסֹּכֵךְ" (יחזקאל כח, טז) – בלא אל"ף שרשית; "יְאַבֶּד הוֹן" (משלי כט, ג); "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן !!!דברים יב, ב]])" – עם נו"ן; "וַתְּאַבֵּד אֵת כָּל זֶרַע" (מלכים ב יא, א).
הדמיון לנחי הפ"א שהיא יו"ד. העוברים – "יִסַּרְתָּ רַבִּים" (איוב ד, ג); "פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי" (תהלים קיט, קכח); "יִסְּדוּ הַבַּיִת" (זכריה ד, ט).
שמות הפועלים – "אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ" (דברים ח, ה); "הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם" (משלי ט, טו); "וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת" (בראשית לח, כח); "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת" (שמות א, יז).
שם הפעול – "מְיֻשָּׁר עַל הַמְּחֻקֶּה" (מלכים א ו, לה).
המקור – "יַסֹּר יִסְּרַנִּי" (תהלים קיח, יח); "לְיַסְּרָה אֶתְכֶם" (ויקרא כו, יח).
הצוויין – "יַסֵּר בִּנְךָ" (משלי יט, יח); "יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה" (ישעיהו מ, ג).
העתידים – "וַהֲדוּרִים אֲיַשֵּׁר" (ישעיהו מה, ב); "כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר" (דברים ח, ה), ובלא יו"ד שרשית – "גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ" (נחום א, ד).
ודע כי הבאתי הבנין הזה בנחי הפ"א להשמכי אחר דרך הראשונים בזה, כי ראיתי גדולי המדקדקים ר׳ יהודה ור׳ יונה הביאו הגזרות הנזכרות בכלל בעלי הנוח. והוא זר בעיני שיעתק הבנין מהדגשות הטבעי לו אל הנח, ולא אראה הגזרות האלה נחות בכל הכתוב בבנין זה אבל תמיד היו"ד נעה בהן, כי "וַיַּבְּשֵׁהוּ" זר הוא לפי דעתם, ומפני זה אתן אותם שלמות. וכן אומר בנחי העי"ן – "וְיִחֲלוּ לְקַיֵּם" (יחזקאל יג, ו), "נְכֹחוֹת יְעַוֵּל" (ישעיהו כו, י), שהם מהשלמים בבנין זה, ומה זה שידחיק שתהיה גזרה אחת שלמה בבנין אחד ונחה בזולתו. אמנם לא שמו הראשונים "צִוָּה יְיָ" (שמות ז, ו) ו"אֲחַוֶּה דֵעִי" (איוב לב, י) נחי העי"ן לפי שלא נמצאו בבנין קל.
הדמיון לנחי הלמ"ד שהיא ה"א. העוברים – "כִּסָּה אוֹר" (איוב לו, לב), "וְצִפִּיתָ אֹתָם" (שמות כה, יג) "לֹא נִסִּיתִי" (שמואל א יז, לט) "לֹא נִקֵּיתִי" (יואל ד, כא)"וְזֵרִיתִי אֶת" (יחזקאל ה, י) "וְחִכִּיתִי לַייָ… וְקִוֵּיתִי לוֹ" (ישעיהו ח, יז) "וְכִבּוּ אֶת גַּחַלְתִּי" (שמואל ב יד, ז) "כִלִּיתֶם חָקְכֶם" (שמות ה, יד) "וְחִכִּינוּ עַד אוֹר" (מלכים ב ז, ט) "צִוְּתָה עָלָיו" (אסתר ד, יז) ובכנוי "צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ" (רות ג, ו).
שמות הפועלים – "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו" (משלי כח, יג); "לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט); "שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת" (יחזקאל א, כג).
שם הפעול – "מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר" (יחזקאל ח, י).
המקור על פנים מתחלפים – "לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה" (שיר השירים ח, ז); "לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע" (דניאל ט, כד); "קַוֹּה קִוִּיתִי" (תהלים מ, ב).
הצוויין – "וְקַוֵּה אֶל יְיָ" (תהלים כז, יד), ובלא ה"א – "גַּל עֵינַי" (תהלים קיט, יח); "חַכּוּ לִי" (צפניה ג, ח); "גַּלִּי צַמָּתֵךְ" (ישעיהו מז, ב).
העתידים – "אֲחַוֶּה דֵעִי" (איוב לב, י), ונח האל"ף האית"נית – "וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד" (מלכים א יא, לט), ובלא ה"א – "וָאֲכַל אֹתָם" (יחזקאל מג, ח), ובכנוי – "אֲחַוְךָ שְׁמַע לִי" (איוב טו, יז); "יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ" (תהלים מב, ט), ובלא ה"א – "יְצַו יְיָ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה" (דברים כח, ח); "לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח, ז), ובלא ה"א – "אַל תְּגָל" (משלי כה, ט); "יְגַלּוּ שָׁמַיִם" (איוב כ, כז); "לֹא תְנַסּוּ" (דברים ו, טז), ובנו"ן – "מַה תְּנַסּוּן" (שמות יז, ב); "תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ" (דברים יב, כ); {{צ|אַל תְּגַלִּי (ישעיהו טז, ג).
הדמיון לנחי הלמ"ד שהיא אל"ף. העוברים – "וְחִטְּאוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ" (יחזקאל מג, כב); "וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקְדָּשׁ" (יחזקאל מה, יח); "וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם" (יחזקאל לד, ד); "רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל" (ירמיהו נא, ט).
המקור – "וְרַפֹּא" (שמות כא, יט).
העתידים – "יְרַפֵּא" (שם). ונעדר האל"ף – "וַיְרַפּוּ אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי" (ירמיהו ח, יא).
הדמיון לנחי הפ"א והלמ"ד שהן אל"ף וה"א לא נמצא בכתוב.
הדמיון לנחי הפ"א והלמ"ד שהן יו"ד ואל"ף – "כִּי יֵרְאֻנִי הָעָם" (שמואל ב יד, טו); "מְיָרְאִים אוֹתִי" (נחמיה ו, יד); "שָׁלַח טוֹבִיָּה לְיָרְאֵנִי" (שם, פסוק יט).
הדמיון לנחי העי"ן והלמ"ד שהן יו"ד וה"א – "לֹא חִיָּה" (תהלים כב, ל); "הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה" (במדבר לא, טו).
המקור – "לְחַיּוֹת זֶרַע" (בראשית ז, ג).
הצווי – "בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ" (חבקוק ג, ב).
העתידים – "אָמִית וַאֲחַיֶּה" (דברים לב, לט); "לֹא תְחַיֶּה" (שמות כב, יז); "לָכֶנָה תְחַיֶּינָה" (יחזקאל יג, יח).
הדמיון לחסרי הפ"א שהיא נו"ן – "וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ" (תהלים קלז, ט); "וְנִפַּצְתִּי בְךָ" (ירמיהו נא, כ).
שם הפועל – "מְנַגֵּחַ יָמָּה" (דניאל ח, ד).
שם הפעולות "כְּאַבְנֵי גִר מְנֻפָּצוֹת" (ישעיהו כז, ט).
העתידים – "כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם" (תהלים ב, ט); "וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ" (ירמיהו מח, יב); "תְּנַגְּחוּ כָּל הַנַּחְלוֹת" (יחזקאל לד, כא). ואמנם שמתי "נפץ" מחסרי הפ"א שהיא נו"ן מפני שמצאתי "כְּלִי מַפָּצוֹ" (יחזקאל ט, ב).
הדמיון לחסרי הקצוות לא נמצא; ולא לחסר הפ"א ונח הלמ"ד שהיא ה"א, אם לא לדעת הא"ע שחשב "נַכֶּה בּוֹ" (במדבר כב, ו) מקור מזה הבנין. ולחסר הפ"א ונח הלמ"ד שהיא אל"ף – "נִשָּׂא אֶת שְׁלֹמה" (מלכים א ט, יא); "מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים" (אסתר ט, ג).
הדמיון לפעלים כפולי העי"ן והלמ"ד – "מִי מִלֵּל" (בראשית כא, ז), "וְכִתַּת נְחַשׁ" (מלכים ב יח, ד), ובלא דגש "וְהוּא קִלְלַנִי" (מלכים א ב, ח); "אָז חִלַּלְתָּ" (בראשית מט, ד); "לֹא פִלָּלְתִּי" (בראשית מח, יא); "וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶךָ" (יחזקאל כח, ז); "אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם" (יחזקאל לו, כב); "שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ" (יחזקאל כב, ח).
שמות הפועלים – "וּמְקַלֵּל אָבִיו" (שמות כא, יז); "הַמַּיִם הַמְאָרְרִים" (במדבר ה, כב); "הִיא מְחַלֶּלֶת" (ויקרא כא, ט).
שמות הפעולים – "מְהֻלָּל אֶקְרָא" (שמואל ב כב, ד); "וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ" (תהלים לז, כב).
המקור – "וְהַלֵּל לַייָ" (דברי הימים א טז, לו); "וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן" (דניאל יא, לה); "וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא" (תהלים עז, יא).
הצוויין – "אָמַר לוֹ קַלֵּל" (שמואל ב טז, י); "פִּצְחוּ רַנְּנוּ" (ישעיהו נב, ט), ובלא דגש "הַלְלוּ אֶת" (תהלים קיג, א), והגזרה הזאת היא בקצת שמושה בלא דגש; "הַלְלִי נַפְשִׁי" (תהלים קמו, א).
העתידים – "וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ" (ישעיהו מג, כח), ובה"א "אֲהַלְלָה יְיָ" (תהלים קמו, ב); "מִי יְמַלֵּל" (תהלים קו, ב); "אַל תְּחַלֵּל" (ויקרא יט, כט); "נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים" (ישעיהו נט, י), ובהעמדה "עֵינַיִם נְגַשֵּׁשָׁה" (שם); "יְהַלְלוּ יָהּ" (תהלים קטו, יז), בהעמדה – "רַנֵּן יְרַנֵּנוּ" (תהלים קלב, טז); ו"הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ" (תהלים קנ, ו); "וַתְּחַלֶּלְנָה אֹתִי" (יחזקאל יג, יט).
הדמיון לכפול הפ"א והלמ"ד. העוברים – "וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ" (תהלים נב, ז); "וְשִׁלַּשְׁתָּ תֵּרֵד" (שמואל א כ, יט).
שם הפעולה – "עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת" (בראשית טו, ט).
הצווי – "וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ" (מלכים א יח, לד).
העתידים – "שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ" (שם); "תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ" (איוב לא, יב).
והדמיון לכפול הפ"א והעי"ן ונח הלמ"ד – "וְשִׁשִּׁיתֶם הָאֵיפָה" (יחזקאל מה, יג); "וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ" (יחזקאל לט, ב). ור׳ יונה עשה מהם שני שרשים, ור׳ יהודה שרש אחד, והוא הנכון. וענין שתי אלה הגזרות לפי מה שכתב ר' דוד "וְשֹׁבַבְתִּיךָ" ר"ל 'אעשה אותך שבבים', ר"ל ואשברך, כמו "כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה" (הושע ח, ו), "וְשִׁשֵּׁאתִיךָ" – אשאיר ממך החלק הששי לבד. או אביא עליך שש, כמו שאמר "דֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית" (יחזקאל לח, כב). ולפי סדור הדברים טעה בפירושם כי לא יענישוהו באלה טרם העלותו אותו מירכתי צפון וטרם הביאו אותו על הרי ישראל וגם שהכתוב אמר "וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנוֹ" (יחזקאל לט, יא), לא החלק הששי. ובשש מכות טעה במספר ואינם כי אם חמש כי אש וגפרית היא שרפה והזכיר שם ארבע מיתות בית דין ומיתה בידי שמים כי גשם שוטף היא הטביעה והיא המיתה בחנק. והיותר טוב מה שאמר הרב רבינו שלמה ז"ל כי "וְשֹׁבַבְתִּיךָ" מגזרת "וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב" (ישעיהו נז, יז), "וְשִׁשֵּׁאתִיךָ" מגזרת "אַל יַשִּׁיא לָכֶם" (מלכים ב יח, כט), וירצה כי יביאוהו אל שיהיה שובב וסורר ומורה ויפתהו לעלות אל ארץ ישראל. ואשר יראה לי בשתי אלה הגזרות שיהיה "וְשֹׁבַבְתִּיךָ" מגזרת "וְלֹא יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ" (איוב יח, ה) וירצה שיהם לבו בקרבו אל שיתעורר להלחם בארץ ישראל והמלחמה אמנם תשלם בהתעורר הכח הכעסני והתפשט החום הטבעי והראותו ולזה נקרא הכעס בלשון העברי "חֵמָה". אמר "חֵמָה אֵין לִי" (ישעיהו כז, ד) ולזה היה המלחמה שם מורכב מהמלוי והחמה, וכאלו האדם בה מלא חמה וקצרוהו בפעלים. ולזה נטה יונתן בן עוזיאל שתרגם "וְשֹׁבַבְתִּיךָ" – "ואשדלינך" ירצה אפתה אותך ותרגום "וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ" (שמות כב, טו) – "ארי ישדל". ויהיה ענין הפתוי חום לבבו ותשוקתו לעלות אל ארץ ישראל. אמנם "וְשִׁשֵּׁאתִיךָ" ירצה בו אביאך אל שתכין עצמך בכלי זיין כי זה הוא מהכרח המלחמה להיות אנשים מזויינים כפי האפשר ונקראו כאן המזויינים מששים כמו שנקראו במקום אחר חמשים "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יג, יח), ואולי להורות כי יעלו שם בכלי זיין רבים ומתחלפים העתיקו מחמשה אל הששה וזה כי כבר יאמר "וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים" (יחזקאל לט, ט). וכבר אמרו בחמשים שהיה נושא כל אחד חמשה כלי זין, וזה יהיה פה כל אחד נושא שישה כלי זין. וכן אמר על זה הכתוב "וּבִעֲרוּ וְהִשִּׂיקוּ בְּנֶשֶׁק וּמָגֵן וְצִנָּה בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים וּבְמַקֵּל יָד וּבְרֹמַח" (שם), והם ששה כלי זין, כי "נשק" הוא שם לכלל כלי זין, ולזה אמר "כִּי בַנֶּשֶׁק יְבַעֲרוּ אֵשׁ" (שם פסוק י) ותהיה וי"ו "ומגן" כוי"ו "תֵּת וְקֹדֶשׁ" (דניאל ח, יג). ואולי "בנשק" רמז אל הדיק והכרים אשר יביאום הלוחמים להפיל החומות ואינם כלי זין שישאום האנשים עליהם, ותהיה הוי"ו לפי דעת זו עוטפת.
הדמיון לכפול הפ"א והלמ"ד ונח הלמ"ד הוא "הַס כָּל בָּשָׂר" (זכריה ב, יז) דינו 'הַסֵּה' כמו "כַּלֵּה בְחֵמָה" (תהלים נט, יד). ולא נמצא מגזרה זו אחרת בכתוב מזה הבנין ולא נמצא לכפול הפ"א והלמ"ד ונח העי"ן והלמ"ד גזרה בכל הכתוב מזה הבנין. וסבת זה כי הדגשות הוא מסגלת זה הבנין בעי"ן הפעל והדגשות והנח בדקדוק במדרגת התנועה והמנוחה אצל הטבע וכמו שהוא מהנמנע התקבץ התנועה והמנוחה יחד בנושא אחד בטבע לפי שהן תחת סוג ההעדר ודיקנין מהמקבילות כן הוא מהנמנע התקבץ הדגשות והנח בדבור. ומפני זה אני חולק על הראשונים בהניחם בכלל בעלי הנח הגזרות מזה הבנין אשר עי"ניהם אות הנח וכבר התבאר זה.