מהרש"ל על הש"ס/שבת/פרק ז

‏‏

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף סז עמוד ב

רש"י בד"ה ועשה מלאכות כו' שלא שמע בינתיים שאותו היום כו' כצ"ל:

בד"ה היודע כו' אב מלאכה אחת חטאת אחת ואע"פ כו' הכי דמשום הפסק ימים כו' כצ"ל:

דף סח עמוד א

גמ' וגבי שביעית נמי כו' כצ"ל וכן ברש"י וכן בתוס':

רש"י בד"ה כל שהוא כו' לשון רבינו הלוי סטיס ווישרא וורנצא כצ"ל ונ"ב כן פי' הר"ש בזרעים דף ג' [פ"א מ"ד] אבל רש"י פי' בפ' מקום שנהגו דף נ"ג ובפ' בא סימן דף נ' סטיס מוריקא קרוגא וקוצה ווישרא ובפ' בא סימן קוצה גויטרא:

תוס' בד"ה וגבי שביעית כו' ואין לו ולדמיו ביעור כו' בבבא אחריתא כלל גדול אמרו בשביעית כו' כצ"ל:

בד"ה דאית ביה אבות כו' דלא שייך להזכיר אבות ותולדות כו'. נ"ב ותימה הא תנן אבות נגעים ותולדת אע"ג דליכא איסור מלאכה וצ"ע ואין לומר דתולדות נגעים כתיבי כמו שכותבין התוס' בריש מכילתין וה"ק כל היכא דלא כתיבי תולדות לא שייך לומר תולדות אלא במידי דאיסור מלאכה ודו"ק. זה אינו דהא קתני אבות נזיקין והתולדות לא כתיבי ונראה בעיני ליישב דדווקא באיסור מלאכה שהאב יותר נראה למלאכה מהתולדות וכן לענין נזיקין האב נראה יותר למזיק מהתולדה משא"כ באיסור אכילה דמאיזה צד נראת הזית או הגפן לאב יותר מהרימון או האתרוג ודו"ק (עיין במהרש"א):

דף סח עמוד ב

גמ' ולבסוף שכח דמי והכי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה חייב על כו' ה"ל למיפרך ולמתני כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה וכ"ש האי ה"נ כו' ואינו כן לרבה דכריתות כו'. נ"ב ול"נ שאינו צריך לכל זה דבודאי לפי האמת דיודע עיקר שבת כו' אינו חייב אלא על כל שבת ושבת ולא אכל מלאכה ה"ה היודע שהוא שבת כו' אינו חייב אלא אכל מלאכה ולא אכל שבת כדעת רבה דכריתות אבל לפי ס"ד דהשתא דהיודע עיקר שבת חייב נמי אכל מלאכה משום דחילוק שבתות גורם שמביא קרבן אף אחילוק מלאכות ה"ה נמי איפכא כשיודע שהוא שבת כו' דחילוק מלאכות גורם שמביא נמי אחילוק שבתות ודו"ק (עי' במהרש"א):

דף סט עמוד א

גמ' הואיל וחידוש הוא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אלא מונבז כו' צ"ל ואלא:

בד"ה הכל מודים כו' בהא דשגגת קרבן כו' חידוש בקרבן דידהו אמר מונבז דמחייב בשגגת קרבן הכא דחידוש הוא כו' לכ"ש אלא לרבנן כו' כצ"ל והכל דבור אחד:

בד"ה ומאן הכל כו' בעינן שישגוג בלאו כצ"ל:

תוספות בד"ה דידע בדאיסי כו' כצ"ל. ונ"ב דף ו':

דף סט עמוד ב

גמרא ל"א מני אילימא מונבז פשיטא כו' עד תיובתא. נ"ב אין זה לשון התלמוד אלא שרש"י מצא בספרים גירסא זו וק"ל:

שם ואמר אביי כו' כדי פרנסתו בר מההוא יומא וההוא יומא לימות לעביד מאתמול כו' בחמשא בשבתא נפיק כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הא מני כו' בשבועות בפרק ג' כו'. נ"ב וכלשון אחר שפירש בקונטרס מוכח בשבועות פרק ג':

דף ע עמוד א

גמ' בני ישראל וגו' כו' ועשה מאחת מהנה פעמים כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה כאן כו' צריך להביא הס"ד:

בד"ה כאן מידיעה כו' ידע וכי אמרי כו' כצ"ל:

בד"ה ועל כולן כו' למכתב חד הס"ד:

בד"ה אחת מאחת כו' מהנה למדרש ודרוש אחת כו' הנה עשייתו הנה וחייב אחת כו' ומ' יתירה דרוש הכי לרבות כו' חטאת מהנה כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה יכול כו' ומיהו ממתני' דמ' מלאכות דייק שפיר כו' כצ"ל:

דף ע עמוד ב

גמ' דידע ליה שבת בלאו כו' דידע ליה שבת במאי דידע ליה בתחומין כו' חזר וקצר וטחן כו' על קצירה ועל טחינה של זדון כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ונודע לו כו' על שתיהן הס"ד:

תוס' בד"ה חזינן כו' דשיילינן ליה ואמר דאי הוי כו' כצ"ל:

בד"ה נודע לו על הקצירה כו' אם כן רבה ואביי דסברי כו' כצ"ל:

דף עא עמוד א

גמ' בעי מיניה ר' זירא מר' אסי קצר וטחן כו' כצ"ל. ונ"ב יש שהגיהו מלבם וא"ל בעי ר' זירא מרבי ירמיה וטעות הוא בידם כי ר' זירא רבו של ר' ירמיה היה ור' ירמיה בעי מיניה וכן איתא להדיא בהגהות בפרק בהמה המקשה ע"ש:

רש"י בד"ה תלוקין לחטאות כו' הלכך לא מצטרפי. נ"ב ופליג על אביי ורבא וסבר דהעלמות חלוקות ולא גרירה:

תוס' בד"ה גרירה דגרירה כו' קצירה וטחינה שעמה כו' קצירה וקצירה שעמה כו' הקצירה שעמה היא נגררת כו' כצ"ל והשאר נמחק:

בד"ה אנן אסיפא כו' אפילו מרישא הוי מצי לשנויי כו' כצ"ל:

דף עא עמוד ב

גמ' ספוקי מספקא להו ואם כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מכלל דרישא דאמר חייב הס"ד:

בד"ה על חטאתו כו' תמימה נקבה על כו' כצ"ל:

בד"ה קמ"ל כו' בהדי דזית בלא שום כו' כצ"ל:

בד"ה ה"ג כו' וכי פריך בעל התלמוד כו'. נ"ב מש"ה כינהו רש"י בעל התלמוד ליישב הלשון דאת"ל קאמר לשון יחיד וק"ל:

בא"ד הוא דמחייב לר' יוחנן תרתי אבל כו' מודה ליה לא הוה כו':

בא"ד הוא ולפרושי כמו מ"ט כו'. נ"ב פירוש שמפרשים שחוזר הפשטן אחר שאמר לו הבעיין ודילמא ספוקא מספקא ליה א"ל איהו אנא נמי לאו למיפשט קבעינא דפליגי בתרווייהו אלא את"ל קאמרינן כלומר כך היה קשה לי את"ל כו' א"כ במאי מוקי ליה כלומר מאי טעם הוצרך לאוקמא בכזית ומחצה כו' ולא הוכחתי רק שא"א שיהא בודאי קודם הפרשה פליגי או אחר הפרשה פליגי וממילא דמסתבר לי דבתרווייהו פליגי אבל אין לי ראיה על זה ודוק היטב:

בא"ד דואם ת"ל קמא ולהגיה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מאן דאמר כו' מדברי שניהם נלמוד כו'. נ"ב יש מפרשים ומאן דפליג התם הוא ר' יוסי דס"ל התם דלית ליה תנאי בקרבנות וליתא דשמא דוקא גבי שנים שיביאו קרבן אחד בתנאי לית ליה אבל אחד מביא קרבן אחד בתנאי וכן מוכח מרבי גופא שם שיש לחלק כהאי גוונא ואולי האמוראים מצאו מאן דאמר להיפך בתוספתא ודו"ק:

דף עב עמוד א

רש"י בד"ה בעל ה' כו' א' אבל כו' הד"א:

דף עב עמוד ב

רש"י בד"ה אלא גבי כו' דפטור הס"ד:

תוס' בד"ה רבא אמר כו' לימא דאתיין כמאן דאמר כו'. נ"ב אלא בודאי מאן דסבר רבא הכא פטור אתיא לכ"ע וכמו שמשני כו' ואין להקשות סוף סוף קשה על רבא מה שאמר במס' ע"ז דגבי ע"ז בצנעא אמרי' וחי בהם כו' ובפ' בן סורר ומורה ס"ל יהרג ואל יעבור והכי קי"ל הלכתא משום דאיכא למימר דרבא בפרק רבי ישמעאל אליבא דר"י אמר וליה לא סבירא ליה כמ"ש הסמ"ג והתוס' כותבין בשמו דאיכא למידחי מה שאמר וחי בהם ולא שימות היינו לענין עונש שאם עבר אינו נהרג אבל מחוייב למסור את עצמו כו' ע"ש:

בא"ד יכול אפילו נעבד כהמן כו'. נ"ב פי' אביי מייתי האי ברייתא לסיוע דחייב ורבא דחי התם כהמן ולא כהמן כהמן דאיהו גופיה ע"ז ולא כהמן דאלו המן מיראה והכא לאו מיראה סוף סוף שמעינן מאי דמחייב אביי בעובד מיראה איירי דומיא דהמן וכהאי גוונא פוטר רבא וק"ל:

בא"ד ומההיא גופא נמי יש לדקדק כו' כצ"ל:

דף עג עמוד א

גמ' ושגג בלא מתכוין בשאר מצות כו'. המחובר פטור ואביי שגג כו' פטור אבל נתכוין כו' פטור דהא לא קמיכוין כו' לזריקה דארבע אביי כו' ל"ל ואמר ר"י כו' בשלמא לאביי דאמר כה"ג כו' אלו אבות מלאכות כו' את עורו והממחקו והמחתכו כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דסבור כו' פטור ואביי כו' הד"א:

בד"ה דהא לא כו' במלאכה אבל כו' הד"א:

בד"ה כותב ומוחק כו' שכן רושמין כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אלא לאו כו' ור' אבהו נמי דפליג כו'. נ"ב פי' וסבר דלר"ע מחייב שתים ולא דרש שם תעשה וק"ל:

בד"ה הקושר כו' או לא ומדלא תני כו' כצ"ל:

דף עג עמוד ב

גמ' מאי קמ"ל הא קמ"ל העושה כו' כצ"ל:

שם הבוצר והגודר כו'. נ"ב הערוך כתב שהוא גודד בדלי"ת והוא מלשון גודו אילנא ע"ש בערך גד:

רש"י בד"ה דכניף כו' ואותו חריץ קרי מילחתא כצ"ל:

בד"ה משום מעמר שאף הוא כמאסף השבלין הוא כצ"ל:

תוס' בד"ה משום כו' חייב רבה אמר משום כו' כצ"ל:

דף עד עמוד א

גמ' ובנפה ובכברה לא יברור כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מתקיף לה כו' מידי אוכל מתוך פסולת כו' מיירי והיכי משני הכא דמידי נפה כו' כצ"ל:

בד"ה והא תניא כו' בבורר ביד והכא כו' כצ"ל:

דף עד עמוד ב

גמ' אהלים אמר ליה אביי ההוא קשר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מסרח כו' ונמאס הלכך ההוא כו' כצ"ל:

בד"ה דפריס סילקא כו' בהעור והרוטב מאי קיפה פורמה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' הדק שבשולי קדירה:

בד"ה דמרפי רפי כו' והמים שבתוכו יוצאין כצ"ל:

בד"ה והקוטמו כו' בכר וכסת ולצד זנבו כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה וקטר חד. נ"ב התוס' פירשו בע"א לעיל דף ע"ג:

תוס' בד"ה מהו דתימא כו' אי קבר בה ישראל כו'. נ"ב פי' שהטמין ישראל את הדלעת קודס שהוסק התנור ואחר כך בא הנכרי והסיק ושדא ביה סיכתא אפילו הכי לא נאסר משום בישולי נכרים דלא איכוין האי נכרי לשם בישול אלא לתיקון מנא:

בד"ה חביתא כו' ואין נראה כו'. נ"ב וממילא מפיק חד מנהון וק"ל:

דף עה עמוד א

גמ' דאי ס"ד חרשי הא כתיב לא תלמד כו' מ"ט דרבנן קסברי אין דישה כו' אפי' תימא שפצעו חי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה לעיני כו' במזל תלוי הכל כו' כצ"ל:

בד"ה הפוצעו כו' דמו הס"ד:

תוס' בד"ה מתעסק כו' ולא חיישינן למלאכת מחשבת כו' אינו חייב אלא מצניעו כו' כצ"ל:

דף עה עמוד ב

גמ' אמר ר"י בר חנינא האי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה משום נטילת נשמה כו' ותחש וחלזון. נ"ב מה שפרש"י חלזון הוא אליבא דרבי יוחנן וכשפצעו חי ודו"ק:

בד"ה מילתא כו' דבר תימה אמרת כו' כצ"ל:

בד"ה לאפוקי כו' חטאת ודלא כו' הד"א:

תוס' בד"ה הא דלא כר"ש כו' ולקמן פי'. נ"ב בריש המוציא יין:

בא"ד פי' דמה שמצריך כו' כצ"ל:

דף עו עמוד א

גמ' שם בפיסקא מפני שלא שוו בשיעוריהן כו' בשיעורייהו מי מצטרפים כו' עם זה ואמר ר"ש כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אין מצטרפין כו' לכשיעור תבן כו' הד"א:

בד"ה מצטרפין צ"ל מי מצטרפין:

תוס' בד"ה הא דלא כו' כמו שפי' כאן דאי מיירי במצניעין לאותו דבר כו' כצ"ל:

בא"ד הוה מצי למימר בכל שהוא בכדי שיפת קילור כו' כצ"ל. ונ"ב פי' מה שאמר לקמן במשנה מים כדי לשוף בהן הקילור לאו למצניעו עצמו קאמר דא"כ הוה מצניעו לרפואה ממש ובכדי שיפת הקילור דקאמר היינו בכל שהוא א"כ הוא הדין יין שמן חלב ודבש כולהו הוה ליה למימר בכה"ג בכדי שיפת הקילור דהיינו כל שהוא ומ"ש דנקט מים בשלמא אם אינו איירי במצניע עצמו לאותו דבר להוציא אלא אפילו אדם אחר שהוציאו חייב מאחר ששיעור חשוב הוא ועומד לכך א"כ דוקא מים דראוי סתם לקילור וראוי להצניען לקילור משום הכי חייב אפי' לא הוציאן לקילור ולפ"ז בכדי שיפת הקילור שיעורא בעלמא קאמר ולאו דוקא בכ"ש ומש"ה יין ושמן כו' כולהון מן הסתם אינם עומדים לכך ולא שכיחא כדאיתא לקמן דף ע"ח ודו"ק:

בד"ה ואמר ר"ש כו' במס' כלים פרק כ"ז הבגד שלשה על שלשה לטומאת מדרס ושלש על שלש לטומאת מת כצ"ל:

בד"ה הואיל וראויין כו' ועור למפץ אי לא חזי לאיצטרופי מושב נמי לא יטמאו ודוקא נקט כו' מאיזה מהן שיקצע יהא כו' כצ"ל:

דף עו עמוד ב

גמ' מאי טעמא לא אמר ר' אבהו כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ה"נ חזי ביחד הס"ד: