מהרש"ל על הש"ס/שבת/פרק כא

‏‏

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קמא עמוד ב

עריכה

רש"י בד"ה אף מעלין כו'. ובגמ' מפרש טעמא כצ"ל. בד"ה מלאכה שאינה צריכה לגופה כו' מיבטיל ליה לגבי תינוק שמת ולא חשיב כו' כצ"ל:


דף קמב עמוד א

עריכה

גמ' ונינקטינהו בידים כדר' אילעי כו' אע"ג דנפלו בזה אחר זה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה כר"א כו' בעינא מחתה כו' כצ"ל:

בד"ה וחכמים כו' אם מתחילה נדמע כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ונשדינהו לפירי כו' אלא כשיש לו געגועים כו'. נ"ב פי' אפי' בלא געגועים על אביו יהא שרי רק שצ"ל שהתינוק יבכה אם ישליכו מידו וק"ל:

בא"ד בטלה אגב כלכלה כו' הכוס אגב הכוס כו' כצ"ל:


דף קמב עמוד ב

עריכה

אחר דבור זה צ"ל ד"ה ונשדינהו לפירי ונשדייה לאבן כו' וא"ת מ"מ נינקטינהו לפירי בידים ויניח האבן בכלכלה והא אמרי' לקמן לא שנו אלא שטהורה למטה וטמאה למעלה וכל טהורה למעלה וטמאה למטה שקיל לה לטהורה ושביק לה לטמאה והיינו ע"כ בידיו דאי זריק לה בכלי א"כ גם בטמאה למעלה יכול לזורקה בכלי אלא ש"מ דשקיל לה בידיו וא"כ ה"נ לישקלינהו לפירי בידיו וי"ל דמיירי שפי הכלכלה צר הוא ואינו יכול להכניס שם ידיו א"נ י"ל דההיא דלקמן מיירי בתרומה שהוא בכלים קטנים בתוך הקופה שאין דרך להניח טמאה וטהורה ביחד אלא בכלים זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ולהכי מצי שקיל לטהורה שהיא למעלה בידיו אבל כלכלה דהכא אין כאן כלים ולא מצי נקיט להו בידיו פן יפלו לארן והשתא לא צריכנא לשינוייא קמא דפירות המיטנפין דהא כיון דאבן עצמה הוי דופן לכלכלה אפי' הוי שדי לפירות ולאבן והדר שקיל לפירי ושביק לאבן לא הוי ליה במאי לאנחינהו כיון שהכלכלה פתוחה שהאבן נעשה לה דופן והא דלא קאמר אלא לפי שלא הוזכר אמורא לעיל. א"נ השתא יש להעמיד נמי בפירות המטונפין דאל"כ נוכל להשליך הסל בקרקע ולהוליך בכלכלה מעט מעט כמה שתוכל להחזיק עד מקום הפחת מ"ר. (עיין במהרש"א):


דף קמג עמוד א

עריכה

גמ' קודם מאן תנא כו'. צ"ל פיסקא:

שם נמי לא ולא אמרו ככר כו' והאמר רבא לשמעיה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בטל במאה והוו להו ככולהו חולין כו' כצ"ל:

בד"ה דר' יהודה כו' ליתן עיניו כו' כצ"ל:

בד"ה דסתם כו' ומיהו כיבוס ממש לא כו' כצ"ל:

מה"ד בורר אוכל יאוכל:

בד"ה כיון דאי כו' מן החבית לא כו' הד"א:

בא"ד דאי בתחלתו מגבה ליה לאבן סוף סוף מיבעי ליה כו' כצ"ל ונמחק לא מגבה ליה לחביות. ונ"ב ס"א:

בא"ד בטירחא הס"ד ואח"כ מה"ד ה"ג:

תוס' בד"ה שאוכל מרובה כו' ולא אפסולת כו'. נ"ב פי' היכא דפסולת מרובה על האוכל ולומר דנפיש בטירחא וזוטר בשיעור א"כ מאחר דזוטר בשיעוריה יכול ליטול גם הפסולת שהרי בטל הוא לגבי אוכל ע"ש :

רש"י בד"ה עור בית אחיזה בית אחיזה של עור כו' כצ"ל:

בד"ה אין מקנחין בו שכשאוחזו כו' כצ"ל:

בד"ה כל צרכו משתמש בו ואין כאן כו' כצ"ל:

בד"ה גרף כו' אותן מפניו כגרף כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה שמואל מטלטל כו' אע"ג דכר"ש ס"ל כו'. נ"ב ותימה גדולה מה מתמה הא גרעינין דפרסייתא אסירי משום נולד דאי לא הוה אלא מוקצה לא היינו אוסרים הגרעינים דהא קי"ל כר"ש במוקצה ומזה הוכיח ר"ת דיש לחלק בין נולד למוקצה כאשר כתב הסמ"ג ונבילה אין בה אלא איסור מוקצה כדמוכח שם ואפשר דסמך על הא דלעיל פ"ק דשבת גבי שמן של בדדין כו' דשרי שמואל אפי' בנולד כמ"ש התוס' לשם אבל מ"מ תימה מהא דלעיל ה"ל למיפרך דשרי שמואל נולד וכן הקשו התוס' בפ"ק ותירצו כמו הכא דמחמיר ע"י עצמו היה ודו"ק:

בד"ה רבא מטלטל להו כו' דאית ליה מוקצה כו'. נ"ב פי' דהא לעיל אי לא הוי חזי לאומצא דשרי אף לר' יהודה לא הוה מנח סכין עליה וק"ל:

בא"ר אפי' לר"י ואף לאדם חשוב כו' כצ"ל: