מהרש"ל על הש"ס/שבת/פרק כב

‏‏

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קמג עמוד ב

תוס' בד"ה ובלבד שלא יספוג כו' כדרך שעושה בחול. נ"ב ונ"ל דלפירש"י קאי דוקא אולא יטפח בשמן לחודיה:

בד"ה חלב אשה כו' מן הבהמה הס"ד ואח"כ מה"ד לרצון ושלא לרצון כו':

דף קמד עמוד א

רש"י בד"ה ואב"א כו' דדוקא נקט סלין כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לא לרצון כו' וא"צ הכשר משמע ליה דמה שהוא כו' כמו שאם היה מעיין וא"צ הכשר כו' אלא אמר רבא כו' כצ"ל:

בא"ד אתי שפיר דהכא אמר לא ניחא כו'. נ"ב פי' לא ס"ל שלא לרצון הוא פי' לא ניחא ליה אלא סתמא כמו שפי' לקמן במסקנא אי הכי מאי שלא לרצון כו':

בא"ד ותימה הוא לומר דמה שהוא חוזר כו'. נ"ב פי' אלא הכל תלוי במעגל ויוצא ומסיק ומ"מ כן הוא שתלוי ג"כ בחוזר ונבלע כו':

בא"ד מהכא דאינו חוזר כו' כצ"ל:

דף קמד עמוד ב

רש"י בד"ה בפגעין פרונ"ש בלע"ז. נ"ב פליימן בל"א ובפרישין קודוניי"ץ נ"ב קווייט"ן בל"א:

בד"ה ובעוזרדין קורמש. נ"ב שפייארלינג בל"א:

בד"ה ושל בית כו' אלמא איכא דסחיט כו' כצ"ל:

בד"ה אלא מאי כו' מהשתא אפי' כו' הד"א:

בד"ה כרב חסדא כו' כיון דאחשיב איהו כו' כצ"ל:

בד"ה בתחלה בתחלת טעינתן של זיתים כצ"ל:

בד"ה וא"א אוכל הוא הא אין אוכל כו' כצ"ל:

בד"ה בטיפה כו' מלכלכת בה פי הדד כו' כצ"ל:

בד"ה טמא מת כו' וענבים כביצה כו' הד"א:

דף קמה עמוד א

גמ' הא יותר מכביצה טמא כו'. נ"ב אפי' אם גרסי' הא אין בכך כלום שדרך התלמוד לדייק מרישא אף שתני להדיא בסיפא וכן פירשו התוס' לעיל במכילתא:

רש"י בד"ה המחליק בענבים כו' הוכשר האוכל כו'. נ"ב שהפת בודאי כבר מוכשר וק"ל:

תוס' בד"ה כביצה כו' מיבלע בליעי וטמאין המשקין מאליהן כיון שנגע באוכל ובאוכל איכא ביצה ומשני התם למ"ד מיבלע בליעי דאיירי מתני' בענבים שלא הוכשרו לאימת מתכשרי לכי סחיט להו בציר משיעוריה והשתא לפירש"י מה בכך מיד כשיצאה הטיפה ראשונה נטמאה הואיל ואוכל מקבל טומאה כצ"ל. (עיין במהרש"א):

בא"ד ומה שהקשה ר"ת כו'. נ"ב ר"ל קושיא זו ועוד מה שהקשה ר"ת לפירש"י הכל כדפירשתי לעיל כו':

בד"ה דכ"ע משקה כו' דכ"ע אוכל הוא כו'. נ"ב אבל באלפסי משמע דגרסי' דכ"ע אוכל הוא אלא מחמת שהולך לאיבוד ולא בא ממש לאוכל אינו אוכל וכן מוכח באשר"י ודו"ק:

בד"ה ור' יוחנן כו' סתמא בשלקות למימיהן. נ"ב צ"ל בכבשים ודו"ק:

דף קמה עמוד ב

גמ' קמטין ובעל זמורה כו'. נ"ב מצאתי בעלי זמורה ליצנים לשון זמר כך הגיה מהר"ר אברהם מפראג:

שם לפי שאינן במקומן דאמרי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה הני מרדי כו' מן הקרקע ודרך כו' כצ"ל:

דף קמו עמוד א

רש"י בד"ה אבל מפורדות כו' לחתכן לא יטלטל בה החבית דמתני' ר' נחמיה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה שובר אדם כו' של בנין עסקינן כו'. נ"ב בגמ' שלנו גרסי' של לבנים והיא היא פי' אבנים מסודרות ובנויות זו על זו בלא טיט ובלא סיד ע"ש:

בא"ד בין נטילת העירוב כו'. נ"ב פי' נהי דמותר לשבר מ"מ כל זמן שלא שיבר אמרי' הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר שהרי הוא סתום ואינו עומד לישבר וק"ל:

בא"ד ס"ל דבקטימת קיסם חייב חטאת כו'. נ"ב פי' ורבנן סברי דאסור מדרבנן לקוטמו לחצות בו שיניו ומש"ה להריח שרי אפי' לכתחלה אבל אי הוי ס"ל דבקטימת קיסס לחצות בו שיניו הוי חייב חטאת הוי נמי גזרי בקטימת הדם להריח כמו ר"א א"כ קשה מ"ש משובר חבית כו' ודו"ק:

בא"ד ובגמרת ירושלמי בפ' בכל מערבין מצאתי הדא דתימא כו' כצ"ל. נ"ב קאי אפלוגתא דר"מ ורבנן שר"מ סבר פותח ונועל לכתחלה ורבנן אסרי דוקא במגדל של אבן אבל של עץ לית ביה פלוגתא ושרי לכ"ע ושמעינן מן הירושלמי דמגדל של עץ שרי כמו חבית ולא איירי במוסתקי וק"ל. (עיין במהרש"א):

דף קמו עמוד ב

גמ' איכא בינייהו דקטים ומנחי כו'. נ"ב עיין בטור א"ח בסוף סי' שי"ד ותמצא פירוש דקטים ומנחי:

רש"י בד"ה זמנים צ"ל זמני:

בד"ה בית סתום כו' אינו מפסיד דין פתחו כו' כצ"ל:

בד"ה שמא יקטום כו' וכיון דקטמיה הוה ליה כמתקן כלי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה פורץ פצימיו כו' גבי חצר הקבר כו'. נ"ב פי' חצר שלפני המערה:

דף קמז עמוד א

גמ' אבל טובל הוא כדרכו כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה הכי מאי קולט חלוק בענין אחד כו' כצ"ל:

דף קמז עמוד ב

גמ' עצרת להאי גיסא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה סכניתא כו' עטוף בו צריך לקשר כו' הד"א:

בד"ה כי מעבריתו מאני לבני חילא כו' כצ"ל:

בד"ה הוי גולה כו' למה אהיה גולה כצ"ל והס"ד:

בד"ה משום פיקא טיט של אותו נהר כו'. נ"ב וכתב הרא"ש לפירוש רש"י הוא מלשון פיק ברכים. בד"ה בחומרי כו' בפ' תוכחה דיחזקאל עושין לחיה בשבת כצ"ל:

דף קמח עמוד א

גמ' אבל טובל הוא כדרכו כו' כצ"ל: