מהרש"ל על הש"ס/שבת/פרק ח

‏‏

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף עז עמוד א

גמ' ולא נאמרו כל השיעורין כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה תני בתוס' המוציא יין כו' הד"א:

תוס' בד"ה חלב כדי גמיאה כו' לחלוב בפחות מגרוגרות. נ"ב פירוש גבינה ביבש שהוא יותר מכדי גמיאה בלח:

בד"ה צריך שיהא כו' משמע דהיינו רביעית כו'. נ"ב פירוש רביעית של תורה הוא רביעית הלוג:

בד"ה ויעמוד כו' אלא כדי שיסלקו לצד אחד כו' כצ"ל:

בד"ה אף אנן כו' דכוס של ברכה ברביעית כו' כצ"ל:

גמ' ור' יוסי בר' יהודה דתניא רי"א כו' כצ"ל וכן ברש"י. ונ"ב כן מוכח להדיא במנחות פרק י"ב ור' יוסי בר"י הוא דמוסיף על דברי אביו והוא ברייתא ודו"ק:

שם כזית הוי יותר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ועוד מים כו' שיעור מים וכו' הד"א:

בד"ה והא חשיב כו' צ"ל הא כו':

בד"ה ב"ש מטהרין דאינו כבשר לטמא כו' ולא תורת משקה לטומאה קלה כצ"ל ונ"ב פי' לקבל טומאת אוכלין:

תוס' בד"ה ועוד מים כו' כשאר משקין אלא כו' כולי האי הועיל ולא חזי כו' כצ"ל:

דף עז עמוד ב

גמ' כדי גמיאת חלב כו' כצ"ל:

שם כדי ליתן במשיפה קילור כו' כצ"ל. ונ"ב קילור הוא ענין בפני עצמו וקאי אמוציא קילור וכן בכל הספרים וברי"ף ובאשר"י וכן מוכח להדיא ברמב"ם:

בפיסקא דבש כדי ליתן על הכתית כו' לאפוקי הדר הודרני דלא כו':

שם אימת סממית כו'. נ"ב תרגום ירושלמי הלטאה סממית אי נמי ל' שממית והוא עכביש. ערוך:

שם תורא אריכא גנובתיה כו'. נ"ב פי' יותר מן הסוס שהוא בינוני ודו"ק:

שם א"ל דבי ר' ינאי לא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה עוממות כו' בכיצד צולין ולקח מלא המחתה גחלי אש גחלים יכול כו' כצ"ל:

בד"ה שבלול לימצא. נ"ב הוא פי' של חומט וכן פירש"י בדף ו' דמ"ק:

בד"ה לכתית מניחה עליו כצ"ל:

בד"ה קמצא ארבה ול"נ קמצא נמלה כצ"ל ונמחק שבלול. ונ"ב זה בע"כ טעות דהא רש"י פי' שבלול חומט שקורין (בל"א שנע"ק) אלא הכי צ"ל נמלה וכן פירש"י בריש הרואה וק"ל:

בד"ה כוזא כלי חרס קטן הס"ד:

בד"ה שטותא נראה המרקד כשוטה. נ"ב נ"ל על דרך הא דאמרינן פ"ק דכתובות אהני שטותא להאי סבא:

בד"ה בוכנא כלי כו'. נ"ב ס"א עלי:

בד"ה דר' שמעון כו' בן יומו ור' נתן כו' הד"א:

דף עח עמוד א

גמ' שכן כוחלין לברקת ומאי כו' כצ"ל וכן ברש"י:

רש"י בד"ה רפואתו כו' שיעור גדול וכן כו' הד"א:

בד"ה דבר כו' המוציאו ורשב"א כו' כצ"ל:

דף עח עמוד ב

גמ' דוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה כל זה נמחק:

שם כדי לעשות אוזן לכפיפה כו' ר"י אומר אף משהראהו למוכס כו' אביי אמר דכ"ע כו' כצ"ל:

רשי בד"ה משפרעו פטור כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ת"ק סבר כו' אם יודה הלוה שאינו מזויף כו' כצ"ל. ונ"ב ולא חיישינן לקנוניא מאחר דליכא רעותא בשטר ולא אמרינן חיישינן לקנוניא אלא היכר דאיתרע שטר כגון שנפל ומצאו כו':

בא"ד ואי לא הוה טענינן ללקוחות כו' עד ושם הארכתי צ"ל קודם וי"ל דמיירי כגון כו':

דף עט עמוד א

גמ' המעבדו בכמה א"ל ל"ש לעבדו בכמה כו' כצ"ל:

שם והאורג ב' חוטין שיעורו כמלא הסיט אלמא כו' כצ"ל. ונ"ב כך הוא להדיא ברמב"ם ועוד נ"ב פי' ב' חוטין של ערב כשיעור רוחב הבגד כמלא הסיט אף שלא ארגו על פני כולו רש"י לקמן:

שם שיעורו כמעובד שלא לעבד כו' בגד קטן לפי סבכה כו' תנן זרעוני גינה פחות מכגרוגרת כו' מודים חכמים לר"ש במוציא כו' והוינן בה שופכין למאי חזי ואמר רבי ירמיה כו' שיעורו כדתנן עור כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אלמא כיון דלטוייה קא ה"ל למנקט כו'. נ"ב אם אין כאן ט"ס צ"ל שהתוס' סוברין ששיעור אריגה כשיעור טויה וכתב נמי שם סיט כפול ואפילו גורסין כמלא הסיט לחוד ואפ"ה אפשר מפרשין דה"ה גבי אריגה כפול וסמיך ארישא והא דמחלקים לתרתי בבא משום דשיעור אריגה דוקא בב' חוטין משא"כ בטויה וק"ל. (עיין במהרש"א):

דף עט עמוד ב

גמ' קלף אין דוכסוסטוס לא. נ"ב היא גי' רש"י ובס"א ליתא:

שם אגויל מי כתבינן אלא כי תניא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שעורו צ"ל שיעורן:

תוס' בד"ה קלף ודוכסוסטוס כו' בהקומץ רבה דקאמר קרע הבא בב' יתפור כו'. נ"ב פי' שבא בתוך הכתב ב' שיטין כו':

בד"ה תנן קלף כו' אלא הכא סמך אברייתא דלעיל. נ"ב פי' מה שאומר קלף אין כו' ובס"א ליתא אפילו האי אלא תנן קלף כדי לכתוב עליו כו':

דף פ עמוד א

גמ' גרוגרות א' והניחה ראשונה נעשית כמי שקלטה כלב או כו' כצ"ל:

שם פיסקא שעוה כו' עד דבק נמחק:

שם פיסקא זפת וגפרית כדי לעשות כו' נמחק ונרשם שם שעוה כדי ליתן כו' תנא כדי כו' כצ"ל:

שם אימא כדי לסוד פטפוט. נ"ב פי' כדברי ר"י:

שם סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב נמחק. ונ"ב נ"ל דבכאן אינו ראוי להיות פיסקא זו אלא קאי אחרסית דאיירי בעשיית פי כור ולא אסובין דאיירי בהיסק כמו שפרש"י:

רש"י בד"ה והוא שיש חיוב חטאת כו' שמופסקות ברשות היחיד כו'. נ"ב פירוש כציור זה [איור א] או כציור [איור ב] לפי' ר"י דלא גריס מב' רשויות ודו"ק. אבל גבי כרמלית ופיסלא אין לצייר אלא על דרך ציור הראשון בב' בתים ודו"ק:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בד"ה כרשות גיטין כו' לדביתהו בחצירו איגנדר כו' ואוקי התם שהשאיל לה מקום כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה והעבירה כו' ג' טפחים חייב כו'. נ"ב פי' מצומצמות ודו"ק:

בד"ה והאמר רבא כו' תוך ג' ד"ה חייב כו' אמרה לשמעתיה דע"כ כתנאי אמרה כו' דהתם אמרה לשמעתיה כו' בהזורק תנא הזורק מרה"י לרה"ר ועבר כו' כצ"ל (עיין במהרש"א):

בא"ד וחכמים פוטרין לגמרי כו'. נ"ב פי' אהוצאה לחוד ואהעברה ברה"ר פטור לפי שאינו חייב אתולדה במקום אב ורבנן דפטרי לגמרי סברי מאחר דאמר תנוח מיד כדנפקא לרה"ר ולא נחה דקלוטה לא הוי כמו שהונחה א"כ לא אתקיים מחשבתו וק"ל:

בא"ד לרבי יהודה והא דקשה כו' כצ"ל:

בד"ה בהעלם כו' דבעינן עקירה ממקום אחד כו' כצ"ל:

בד"ה אבל פיסלא כו' ואינו רחב ארבע אומר ריב"א כו' כצ"ל:

דף פ עמוד ב

גמ' את הטיט טיט כדי לעשות פי כור כו' כצ"ל:

שם רב הונא בר חייא אמר סטכת כו'. נ"ב בריש אלו עוברין פרש"י לא איתפרש ול"נ שמן העשוי ומתוקן בבשמים קרוי בלשונם סטכת וה"נו כמו שפי' הערוך מירא דכיא היינו שפי' מר לשון בושם אבל ר' ירמיה אמר שמן שלא הביאה שליש ולא על שם בישומו קרוי המור אלא על שם מרירתן ודו"ק:

שם דההוא בר גלילאה איקלע לבבל דאמרו כו' כצ"ל:

שם במעשה מרכבה דרש להו ואמר להו כו' כצ"ל. ונ"ב ס"א:

שם כדדרש ר' נחמיה לחבריה ונפקת כו' באנדיפא ומית ואמר ליה מן כו' שמיע לך בהא אמר ליה הכי אמר רב ששת כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שער יפה לטיט הס"ד:

בד"ה שנתות סימנים כלי חרס גדול וישבו כו' כצ"ל:

בד"ה כדתניא צ"ל כדתנן:

אחר ד"ה שנתות היו בהין צ"ל דבור ע"כ לפר חצי ההין והס"ד:

בד"ה ע"כ לכבש רביעית ההין דכתיב חצי ההין יהיה לפר וגו' כן כו' כצ"ל:

בד"ה אנפרות כו' לאחר שקנאו והוציא את מעותיו דחייש שמא תמות כי ברתיה כו' כצ"ל:

בד"ה טרכסיד טיט חזק. נ"ב פי' אע"פ שמשחירו מכל מקום מאחר שמתקנו בחיזוק זו היא נוי שלו ואסור וק"ל:

דף פא עמוד א

גמ' אע"פ שחברן בדלת וקבען כו' ת"ר שלשה אבנים מקורזלות כו' כצ"ל:

שם והמקנח בסיד ובחרסית ובצרור שקינח בו חבירו כו' כצ"ל. ונ"ב נ"ל דלא גריס רש"י והמקנח וגריס שמונה דברים וכן בס"א:

שם ובחרסית כו'. נ"ב כתישת לבינה:

שם אף התולה עצמו בבית הכסא יותר מדאי לא קשיא כו' כצ"ל. ונ"ב ס"א. רש"י בד"ה חף קס"ד פותחת של עץ ושיעורה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' חף הוא לשון פותחת של ען כו' וכאן הוא של עצם ודו"ק:

בד"ה ושל גל כו' אלא של גל כגון טרוקו גלי כגון דלתות כו' כצ"ל:

בד"ה כזית כאגוז כו' פי הרעי בקטנה כו' כצ"ל:

בד"ה מקורזלות בקיר"ש בלע"ז שיהיו חדודות ראויות לקינוח כצ"ל:

בד"ה מותר כו' דלא ליתסר לטלטלינהו כצ"ל:

בד"ה ונטשטשו אותו עד הס"ד. תוס' בד"ה חפי פותחת טהורין כו' שאין עליהם פותחת כו'. נ"ב פי' קבוע בפותחת וק"ל. בא"ד וחף קבוע בגל טהור. נ"ב פי' או שאין עליהם פותחת או שיש עליהם פותחת אלא שחף קבוע בגל טהור ודו"ק:

בד"ה ואם לאו כו' של בשמים וא"ר ששת כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד דכיון דיש עליהן עד כו'. נ"ב לפי זה טוב יותר לפרש כמו עד דנדה שהוא מטלנית דבר המקנחין בו וכן פי' הרי"ף אכן הרא"ש פי' נמי כגירסת ר"ח ומ"מ פי' עד שהוא קנוח כפירש"י:

דף פא עמוד ב

גמ' משום דרבה דאמר רבה היתה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מותר לקנח כו' שהוא צרור ואינו עפר כצ"ל:

בד"ה שקיל מעילאי ממקום גבשושית הס"ד:

תוס' בד"ה וחכמים אומרים כו' לא נתנו עצים אלא להסקה כו'. נ"ב פי' והוי מוקצה אפילו ביו"ט והוא פירש"י דהתם אבל התוס' גופייהו פירשו שם דאסור משום גזירה שמא יקטום ע"ש:

בא"ד ומגבב מן החצר ומדליק כו'. נ"ב פי' אלמא דסבר אפי' מן החצר שרי משום דקיימי להדלקה וא"כ למה ס"ל מגבב מלפניו לחצון בו שיניו וק"ל:

בד"ה והאמר ר' יוחנן כו' דמסתמא סתם לבסוף ואין לנו כו' כצ"ל. ונ"ב חוזר אהא דלעיל במחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם אפי' בתרי מסכתות דאין סדר למשנה משום שאין לנו לומר שסתם רבי קודם כו' ודו"ק (עיין במהרש"א):

דף פב עמוד א

גמ' לא ימצא במכיתתו חרש לחתות כו' משם ראיה ולחשוף מים מגבא כו' כצ"ל. ונ"ב סיפא דקרא הוא וק"ל:

שם איבעיא להו שיעורא דר"מ נפיש או שיעורא דר' יוסי נפיש כו' נמחק:

שם מסברא שיעורא דר' יוסי נפיש ומקרא כו' במנא רבה אמר אביי מתני' נמי לחתות אש כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואינו מקנח כו' במחוברין ומקנח בהן כו' דלא אסרו אלא באילן ובקנים עוזרדין לפי שהן קשין כצ"ל. ונ"ב ראיתי בגמ' שהגיה רבי אברהם מפראג ופירות קשין וטעות הוא כי אין חילוק בין פירות קשין כלל אלא שהקנה צ"ל קשה וזהו עוזרדין שאם הוא רך אין עליו תורת אילן ע"ש דף ל"ד:

בד"ה בין פצים לחבירו כשמסדרים פצימין ועמודין וקורות ועושין סואר של קורות כו' כצ"ל. ונ"ב אותן המושכבות לארץ כסדר לבנין סוואר שמם וכן בריש המביא:

בא"ד ויש חלל בין זה לזה סומכין מתחתיו כו'. נ"ב פי' מסדרין העצים לבנין על הארץ דרך ריבוע ואי אפשר בענין זה שלא יפסיק בין קורה לקורה נ"ל:

בד"ה לחשוף כו' ושריעות נהרות. נ"ב פירוש שגדל הנהר וכסה עין הדרך לשון שרוע וקלוט רש"י בריש המניח:

בד"ה מסתברא צ"ל מסברא כו' נפיש ומקרא שיעורא כו' נפיש לייט לה כו' כצ"ל הד"א: