מהר"ם על הש"ס/שבת/פרק יד


בגמ' והא קתני ר' יוחנן בן נורי אומר ח' שרצים יש להן עורות ולא מטמאין אלא אמר רב אדא בר מתנה וכו' כצ"ל:

אמר רב ששת האי מאן דתלש כשותא וכו' כצ"ל:

בגמ' ואי ס"ד עוד הוא היכי מרבי ליה קרא וכו' כצ"ל:

וקא דלו מיא לאקבולי אפיה זיל תהי אקנקניה וכו' כצ"ל:

ואינו צריך לומר על גבי עור נבלה וטרפה וכו' כצ"ל:

אלא מעתה על גבי עור נבלות וכו' כצ"ל:

בגמ' אלא אמר רבה לאסור וכן אמר ר' יוחנן וכו' כצ"ל:

ואמרו במערבא מלחי בישרי כו' פי' בחול אלמא [חשיב] תיקון הוא. כן משמע בפוסקים:

כי הא דרבין הוה שקיל וכו' אמר ליה מהו למימשי מהני מיא וכו' כצ"ל:

וחד אמר רוק תפל אפי' על נבי העין אסור וכו' כצ"ל:

ברש"י ד"ה לגיגית וכו' תקצץ דלא תגע קודם וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה שריקא וכו' ממעי אבטיח וכו' צ"ל מעי אבטיה ופי' מעי אבטיח הזרע והרוטב שבתוכו והוא הפנימי שלו עיין בערוך ערך מעי ושרק ובפי' הרמב"ם ממס' עריות:

בגמ' מאן דתנא מי דקרים שהם דוקרים את המרה וכו' בצ"ל:

שיוצאין מן שני דקלי מאי מי דקלים וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה וליתי אגנא וכו' לא תיכול מהני תחלי דטעמינהו היויא וכו' כצ"ל:

בא"ד אבל אית בהו חלא מיגרי וכו' במס' ע"ז פירש"י החומץ מתגרה ונלחם בחכן של נחשים ואין שותין ממנו ונראה שהתוס' שבעמוד זה מפרשין פי' הגמ' שם בהיפך נ"ל ודו"ק:

ד"ה סיסאני וכו' בשילהי במה אשה משום דשערי לא כתיב בסמ"ך ר"ל אבל סיסאני יכולין לכתוב ג"כ בשי"ן:

בתוס' ד"ה ת"ל וכו' מה לי בארץ מה לי בחו"ל אלא האי בארץ וכו' כצ"ל:

בגמ' שנאמר ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כרות חייב וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה לא ס"ד וכו' עד כדאמר בסיפא הקדים טבילה וכו' צ"ל בספרי דאין שם שום סיפא ר"ל דחייב לטבול שני פעמים אחת קודם ההזאה לקבל ההזאה ואחת לאחר ההזאה כרי לטהר והכא מיירי שכבר הזה בז' שחל ערב יוה"כ וביוה"כ טובל ועיין במגילה דף כ' בתוס' ותמצא הכל מבואר וכאשר הגהתי: