מהר"ם על הש"ס/שבת/פרק י

צב:

בגמ' והתנן לאחר ידו וכו' נ"ל דברייתא היא זו וכן משמע לעיל בתוס' בד"ה לאחר ידו לכן צ"ל והתניא וכו':

ברש"י ד"ה דיוקא דמתני' קשיא וכו' כצ"ל:

ברש"י ד"ה לארכן כגון וכו' או פרקדן וארכו מוטל על אורכן כצ"ל:

בתוס' ד"ה אמר רב זביד וכו' קשה לר"י דהכא אית ליה וכו' כצ"ל:

בא"ד אמר ליה איכא רב זביד דקאי וכו' כצ"ל:

ד"ה ור"ש וכו' ואין נראה לרשב"א דשאני התם וכו' כצ"ל:

ד"ה מפני שיכולה וכו' עד והג' אחרים כו' והוא סה"ד ומה שכתבו התוס' אח"כ וכיון דזימנין וכו' הוא חתחלת דבור אחר:

ברש"י ד"ה שיעור צידה כו' ומדר' יהודה נשמע לר"מ בשניהם יכולין כצ"ל:

בתוס' ד"ה ואמאי וכו' דתשלומי כפל נוהג וכו' כצ"ל:

ד"ה דלמא וכו' עד לארוג מפה לזה ולזה חייב הוא ס"ד ומה שכתבו התוס' אח"כ אלא אימא וכו' הוא התחלת דבור אחר:

ד"ה ששגג על וכו' ונראה דהשתא דמוקי בהזיד בכלי איירי ובו' וצ"ל דלפי זה לא גרס בגמ' כגון ששגג על האוכלין וכו' אלא כגון שהזיד בכלי:

בתוס' ד"ה ר"ש וכו' דהא בעי במר לעשות בו טס וס"ת כדי להגיה בו וכו' כצ"ל:

בא"ד אי נמי מפיס מורסא וכו' ס"א א"כ מפיס מורסא וכו':

ברש"י ד"ה המחבץ וכו' ונתן הקום כתוכו וכו' ס"א ונתן הקפוי וכו':