מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית כז כח

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית כז א	בראשית כח י←

[יא] ויתן לך האלהים (בראשית כז, כח). (מליותו אלא האלהים כשיש לאלהים מליותו) ["אלהים" אין כתיב כאן, אלא האלהים, כשישלים אלהים מליותו] הוא נותן לך הברכות שבירכתי אותך, למה? שיעקב שותף עם בוראו בכל דבר. אמר ר׳ פנחס הכהן בר חמא בשם ר׳ ראובן, ראה מה כתיב: "לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא" וגו׳ (ירמיהו י, טז). ודוד מקלס, "עמך נדבות ביום חילך" (תהלים קי, ג). ומנין שהצדיקים שותפים עם הקב״ה כשהוא צר צורה? שכן כתיב: "המה היוצרים (יושבי) [ויושבי] נטעים" וגו׳ (דברי הימים א ד, כג), [שהם] שותפין עם האלהים בכל בריה, שנאמר: "עם המלך במלאכתו ישבו שם" (שם), עם מלך מלכי המלכים הקב״ה במלאכתו הם יושבים ובוראים ברי׳. אמר הקב״ה: לא דיין שאין אני עושה דבר חוץ מדעתם, אלא כל מה שאני פועל בעולם הזה ובעולם הבא – להם הוא מתוקן. הוא שדוד אומר: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" וגו׳ (תהלים לא, כ):

[יב] ויתן לך האלהים. ילמדנו רבינו: מהו שיקפל אדם את כליו בשבת? כך שנו רבותינו: מקפלין את הכלים אפילו ד׳ וה׳ פעמים, ומציעין המטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת. ובאלו כלים אמרו שמקפלין את הכלים? כל שהוא ללבשו בשבת, אבל ללבוש אחר השבת אסור לקפלן בשבת. וכלים שמתקפלין בשני בני אדם אסור, יחידי מותר לקפלו ואינו חושש. שצריך אדם להיות מכבד את השבת בכסותו, שנאמר: "וקראת לשבת עונג" (ישעיהו נח, יג), ובמה ישראל מכבדין את השבת? במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. שמתחילה כך עשה הקב״ה, שנאמר: "ויעש (לו) [ה׳] אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" (בראשית ג, כא), מהו כתנות עור? [בגדי] כהונה גדולה, שהלבישן הקב״ה שהיה בכבודו של עולם. ועוד שנו רבותינו: עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות, והעבודה בבכורות. לכך הלביש הקב״ה לאדם בגדי כהונה גדולה, שהיה בכורו של עולם. בא נח [ומסרן לשם, ושם] מסרן לאברהם, ואברהם מסרן ליצחק, ויצחק מסרן לעשו, שהיה בכורו, ועשו היה רואה את נשיו עובדות ע״ז והפקידן אצל אמו. כשעמד יעקב ולקח הבכורה מן עשו, אמרה רבקה: הואיל שלקח יעקב את הבכורה מיד עשו, בדין הוא שילבש הבגדים הללו, שנאמר: "ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות" (בראשית כז, טו), נכנס יעקב אצל אביו והריח בו, שנאמר: "וירח את ריח בגדיו ויברכהו" וגו׳. מה בירכו? ממה שקראו בעניין: ויתן לך האלהים וגו׳:

[יג] [ויתן לך האלהים]. כתיב: "שרשי פתוח אלי מים" (איוב כט, יט). מי אמר הפסוק הזה? איוב אמרו על עצמו, ועל בית המקדש, ועל יעקב. כיצד מדבר בעצמו? שרשי פתוח וגו׳, פתח ביתו היה פתוח לעוברים ושבים, וביותר לבני תורה. מהו אלי מים? לאילי של תורה וגבוריה, כשם שאת אומר: "ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה" (דניאל ח, ד). [למים] אין כתיב כאן, אלא אלי מים, שהיה ביתו של איוב פתוח לעוברי דרכים ושבים, למד מביתו של אברהם. לפיכך "וטל ילין בקצירי" (איוב שם). אמר ר׳ חנינא: הכל היו רואין בזמן שהיה איוב קוצר את שדהו, שהיו עננים קשורין על קצירו, בשביל שלא ישיב ליחו מן השרב; לכך וטל ילין בקצירי:

דבר אחר: שרשי פתוח אלי מים, זה בית המקדש, שהיו שעריו פתוחין לתורה, שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה, א), כמו ששנו רבותינו: ג׳ בתי דינין היו שם, אחד על פתח הר הבית, ואחד על פתח (העירה) [העזרה], ואחד בלשכת הגזית. הוי שרשי פתוח וגו׳. ומהו וטל ילין בקצירי? שאין הטל [זז] משם, שנאמר: "כטל חרמון" וגו׳ (תהלים קלג, ג):

דבר אחר: שרשי פתוח אלי מים, זה היה יעקב, מרדף בבתי מדרשות הפתוחין לתורה. לפיכך וטל ילין בקצירי. אלא כשיבוא אצל אביו לקבל עשר ברכות, בטל הוא פותח לך, ויתן לך האלהים מטל השמים וגו׳:

[יד] דבר אחר: ויתן לך האלהים, יתן לך ויתן לך, יתן לך משלו, ויתן לך משל אבותי, "ויתן לך את ברכת אברהם" (בראשית כח, ד). ויתן לך האלהים, מהו האלהים? בדין, אם היה ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך. אבל לעשו לא אמר כן, אלא "משמני הארץ" וגו' (בראשית כז, לט), בין צדיק בין רשע יתן לך, למה? אלא כך אמר יצחק, עשו רשע הוא; ויעקב הצדיק, אפילו עושה מצוה ומתייסר – אינו קורא תגר [אחר מדת הדין. אבל הרשע, אם עושה מצוה אחת או התפלל ואינו נענה הוא מתחיל לומר:] כשם שהתפללתי לפני ע״ז ולא מצאתי ממש [אף לפני הקב״ה התפללתי ולא מצאתי ממש]. וכן שלמה אמר, כשבנה בית המקדש התחיל מתפלל לפני הקב״ה, שנאמר: "אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל" (מלכים א ח, יב). התחיל סידר תפילתו ואמר: רבונו של עולם, כשיהא אדם מישראל בא ומתפלל באז ומבקש בנים או דבר אחר, אם היה ראוי תן לו, ואם לאו אל תתן לו, שנאמר: "ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע [את] לבבו" (מלכים א ח, לט). אבל הנכרי, אם יבא ויתפלל לתוכו, מה שהוא מבקש תן לו, שנאמר: "וגם אל הנכרי" וגו׳ (שם, מא), (ואתה) ["אתה] תשמע השמים" וגו׳ (שם, מג), ומה אם אין אתה עושה לו כל מה שהוא מבקש, הוא מסיח ואומר לו: כך אותו הבית של שלמה הולך מסוף העולם ועד סופו, ונתיגעתי כמה דרכים ובאתי והתפללתי בתוכו, ולא מצאתי בו ממש כשם שלא מצאתי בע״ז. הוי לעשו הוא אומר, "הנה משמני הארץ" וגו׳, למה? מפני שהוא מחוסר אמנה. אבל ליעקב שהוא בעל אמונה וצדיק, אמר: ויתן לך האלהים, בדין:

[טו] [ויתן לך]. מה כתיב למעלה מן הענין? "ויהי כי זקן יצחק" וגו׳ (בראשית כז, א), "ורבקה אמרה" וגו׳ (שם, ו), "ותתן את המטעמים" וגו׳ (שם, יז). אמר ר׳ יהודה הלוי ב״ר שלום בשם ר׳ חלבו: הכניסה אותו עד מחיצתה, עד היכן שהיה לה רשות ליכנס, אמרה לו: בני, עד כאן הכנסתי עמך, מכאן ואילך אלהיך יכנס עמך. נכנס, כיון שאמר לו: "כי הקרה ה׳ אלהיך לפני" (בראשית כז, כ). אמר ר׳ יוחנן: בשעה שאמר: "כי הקרה ה׳ אלהיך לפני", אמר יצחק: הלשון הזה אינו לשון עשו אלא לשון יעקב, שנאמר: "הקול קול יעקב" (שם, כב). תדע לך שהוא כן, כשנכנס יעקב מה אמר? "קום נא שבה" וגו׳ שם, יט), אבל כשנכנס עשו [מה אמר לו? "יקום אבי", ראה] מהו אומר, היאך הוא מסיח בטירחא: "יקום אבי" וגו׳ (שם, לא). התחיל יצחק אומר ליעקב: "גשה נא ואמושך" וגו' (שם, כא). אמר ר׳ יהושע: כיון שאמר "גשה נא", הרתית גופו והיה שוחה כשעוה הזו. מה עשה הקב״ה? אמר לשני המלאכים וסייעו, לגבריאל ולמיכאל, למיכאל מימינו ולגבריאל משמאלו, והוא בכבודו יתברך שמו תומך בו מאחוריו, ואמר לו: יעקב, למה אתה מתיירא וגופך שוחה עליך? אני אלהים ואיסטריא^[1] שלי בעזרך ותומכין לך ואתה מתיירא? שנאמר: "אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי" (ישעיהו מא, י), אל תירא כי (אתך) [עמך] אני ואל ישוח גופך, שאני עמך, ואל תשתע כי אני אלהיך, אמצתיך במיכאל ואף עזרתיך בגבריאל ואף תמכתיך בימין צדקי. מיד אמר לו [יצחק]: הקול קול יעקב והידים ידי עשו, כוחך קשה משלו, עשו אם תופש את אדם הרי הוא בידו, ואם [הוא] בורח אינו יכול לעשות לו דבר. אבל אתה, אפילו אדם בורח מסוף העולם [ועד סופו], הקול קול יעקב, אתה אומר [דבר] בבית הכנסת והרי הוא בא מעצמו:

[טז] דבר אחר: הקול קול יעקב. כל הקולות שלך, שנאמר ויהי קולות וברקים (שמות יט, טז), ואין הגשמים יורדין אלא בזכותך, שנאמר: "לקול תתו המון מים בשמים" (ירמיהו י, יג): דבר אחר: הקול קול יעקב והידים ידי עשו, ידיו של עשו מתמוטטות כשיבא קולו של יעקב, זה מלך המשיח, שנאמר: "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך" (ישעיהו מ, ט): דבר אחר: הקול קול יעקב, אמר לו: עשו אחיך, אם הגיעו צרה מתחיל מחרף ומגדף; אבל את, אם הגיעך יסורין, כבוש יצרך ואל תכעוס בקולך את יוצרך, ואם מפטיט אתה בקולך, הרי ידי עשו ממשמשות בך, [ואם לאו הקול קול יעקב. מהו והידים ידי עשו?] שכן את מוצא ברפידים, פיטטו ישראל בקולם ואמרו: "היש ה׳ בקרבנו" וגו' (שמות יז, ז), מיד בא עליהם עמלק, שנאמר: "ויבא עמלק" (שם ח):

אמר לו יצחק: "אתה זה בני עשו" (בראשית כז, כד), אמר לו: "אני", אמר לו: "הגישה לי ואוכלה" וגו' (שם, כה). מהיכן היה לו יין? הרי מצאנו שלא נתנה לו אמו יין, אלא ותתן את המטעמים וגו׳, ומי הביא לו יין? מיכאל הביאו לו יין מגן עדן. אמרו רבותינו: אין את מוצא יין של ברכה אלא זה, ושל אברהם, שנאמר: "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין" וגו' (בראשית יד, יח). ואף זה, כיון ששתה, בירכו. אמר לו: "גשה נא ושקה לי בני" (בראשית כז, כו), "ויגש וישק לו" וגו' (שם, כז), [היה צריך לומר: ראה ריח בגדיו ויברכהו, אלא אמר: "ראה ריח בני כריח שדה"]. והיה צריך לומר: "ראה ריח בגדי בני", אלא אמר לו: ראה ריח בני; מלמד שריחו של צדיקים מעין העולם הבא. מהו כריח שדה וגו'? שהיו בגדי אדם הראשון, ונטלו ריח מגן עדן. מיד אמר לו: ויתן לך האלהים.

מטל השמים, זו היא תורה, שנאמר: "תזל כטל אמרתי" (דברים לב, ב). ומשמני הארץ, אלו הנביאים; ורוב דגן, זה תלמוד; ותירוש, אלו המדרשים. דבר אחר: מטל השמים זה המן, שנאמר: "וברדת הטל" (במדבר יא, ט); ומשמני הארץ, זה הבאר. דבר אחר: מטל השמים זה ירושלים, שגאמר: "כטל חרמון" וגו׳ (תהלים קלג, ג). ומשמני הארץ, זו סולת של מנחות; ורוב דגן ותירוש, זו שמן זיתים^[2]. דבר אחר: ורוב דגן ותירוש, אלו כהנים גדולים. כיון שברכו את אלו, הוסיף שש ברכות כדי שיהיו עשרה, אלו הן: יעבדוך עמים, אלו בני נח. וישתחוו לך לאומים, אלו בני קטורה. הוי גביר לאחיך, אלו בני ישמעאל. וישתחוו לך בני אמך, אלו בני עשו. אורריך ארור, זה בלעם וחביריו. ומברכיך ברוך, זה משה וחביריו:

[יז] כשבא יעקב לברך את יהודה, אמר לו: "ישתחוו לך בני אביך" (בראשית מט, ח), שהיו לו נשים הרבה. אבל יצחק, ש[לא] היה לו אלא רבקה, אמר ליעקב: וישתחוו לך בני אמך:

ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא (בראשית כז, ל). שתי יציאות כתיב כאן, יצא יצא, (יצחק אמר) החלון^[3] של יצחק היה לו ב׳ פיאות, שער מן הצפון ושער מן הדרום, יעקב ירד והדיסקוס בידו, צפה את עשו ונטמן אחר הפתח. מי שבאור אינו צופה אותו (שכהו) [שבחשיכה], לכך אך יצא יצא, שאילו ראהו עשו היה הורגו. אמר ר׳ יהושע בן לוי: בשתי שעות היה לומד עשו נכנס אצל אביו ובשש שעות היה יצא, ויעקב שאיחר [כל כך] בכל העסק הזה, היכן היה עשו עד אותה שעה? אמר ר׳ יהושע בן לוי: היה צד ציד ואוסרו, והמלאך מתירו ומבריחו, הוא שנאמר: "לא יחרוך רמיה צידו והון אדם יקר חרוץ" (משלי יב, כז). אמר הקב״ה: לא נודע ליעקב מה נעשה לו נסים, שבשעה שהוא יוצא נכנס עשו, שנאמר: ויהי אך יצוא יצא וגו׳, לכך אמר דוד: "כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך" (תהלים פו, י), יודע מה נסים ונפלאות אתה עושה עם האדם הזה והוא אינו יודע, האדם הזה ישן על מטתו, עומד ללבוש בגדיו, עד שהן מפלאין^[4], אם יש בו נחש או עקרב – ישליכם ולא ידע בהם וניצל מהן. לפיכך אמר לו דוד: לך לבדך לעשות פלאים, עלינו להיות מברכין אותך, שנאמר: "ברוך ה׳ אלהים" וגו׳ (שם עב, יח). במצרים עשית לנו נסים, ואנו אמרנו לך שירה על הים. אמר לו הקב״ה: בעולם הזה עשיתי לכם פלאים, וגאלתי אתכם משעבוד מצרים, כך אני עתיד לגאול אתכם לעתיד לבא משעבוד אדום ולעשות לכם נפלאות, שנאמר: "כימי צאתך (ממצרים) [מארץ מצרים] אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו):

[יח] "אני ישנה ולבי ער" (שיר השירים ה, ב). אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה: רבון העולמים, אני ישנה מבית המקדש, ולבי ער בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער במצוות ובצדקות. אני ישנה מן המצוות, ולבי ער לעשותם. אני ישנה מן הקץ, ולבי ער לגאולה. אני ישנה מן הגאולה, ולבי ער להקב״ה (עד) שיגאלני. אמר ר׳ חייא בר אבא: (היאך) [היכן] מצינו שנקרא הקב״ה לבן של ישראל? מן המקרא הזה: "צור לבבי וחלקי אלהים לעולם" (תהלים עג, כו). קול דודי דופק (שה״ש שם), זה משה, שנאמר: "ויאמר משה כה אמר ה׳ כחצות הלילה" (שמות יא, ד). פתחי לי (שה״ש שם), אמר ר׳ יוסי, אמר הקב״ה: פתחי לי פתח כחודה של מחט, ואני פותח לך [פתח] שיהו אוהלות (ובצור צירות) [וכצוצריות] נכנסין בו. אחותי (שה״ש שם), במצרים, שנתאחו לי בשתי מצוות, בדם פסח ובדם מילה. רעיתי (שם), נתרעו לו בים, ואמרו: "ה׳ ימלוך לעולם ועד" (שמות טו, יח). יונתי (שה״ש שם) במרה, שנצטויתי לי כיונה במצוות. תמתי (שה״ש שם), שנתמו לי בסיני ואמרו: "כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע" (שמות כד, ז). שראשי נמלא טל (שה״ש שם), [שנאמר:] "אף שמים נטפו" (שופטים ה, ד).

דבר אחר: אני ישנה וגו׳, יעקב נתייאש לו שלא יטול את הברכות מיצחק; אלא ולבי ער, "ורבקה אמרה" וגו׳ "ועתה בני שמע בקולי" וגו׳, "לך נא אל הצאן" וגו׳, "והבאת לאביך" וגו׳ (בראשית כז, ו-י). אמר לה: "הן עשו אחי איש שעיר" וגו׳, "אולי ימושני אבי" וגו׳ (בראשית כז, יא-יב), אמר לה: אין את יודעת שבל המשחק באביו כאילו עובד עבודה זרה? שנאמר: והייתי בעיניו כמתעתע (שם), ואין מתעתע אלא עבודה זרה, שנאמר: "הבל המה מעשה תעתועים" (ירמיהו י, טו). והבאתי עלי קללה ולא ברכה (בראשית שם), הקב״ה נתן בלבה. קול דודי דופק וגו׳, [אחותי], "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" (תהלים קכב, ח). תמתי, תומתי, אותה שילדה לי (שני) תאומים. תמתי, שלא היה מן רבקה, אלא הקב״ה נתן בלבה. אמרה לו: וכי אדם הראשון כשחטא, הוא נתקלל? לא אמו נתקללה? ועכשיו אני, את שלך עשה, ואם תקולל – עלי קללתך תבוא, שנאמר: עלי קללתך בני וגו׳ (בראשית כז, יג). [למה?] אמר לו הקב״ה: הרי עיטרתי לך את הברכות, שראשי נמלא טל, מיד הלך, וילך ויקח ויבא לאמו וגו׳ (בראשית כז, יד), נכנס אצל אביו ונטל את הברכות, שנאמר: ויתן לך האלהים וגו׳ (בראשית כז, כח):

[יט] כתיב: "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים" וגו׳ (מיכה ה, ו). והיה שארית יעקב וגו׳, אלו שארית שאמר לו הקב״ה לאליהו: "והשארתי בישראל שבעת אלפים" וגו׳ (מלכים א יט, יח). ואלו הן אותן שנתפרשו בימי גדעון, בשעה שאמר לפני הקב״ה: "אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת הנה אני מציג" וגו' (שופטים ו, לו -לז). אמר לו הקב״ה: אני הכתבתי: "אהיה כטל לישראל" (הושע יד, ו), ואת אמרת: "ועל כל הארץ חורב" (שופטים שם)? אפשר אני איני עושה כן, מנין? שאין כתיב כאן "ויעש אלהים כן", אלא "ויהי כן" (שם, לח), מעצמו היה, אבל כי אמר: "יהי נא חורב (על) [אל] הגזה לבדה" (שם, לט), מיד "ויעש אלהים כן ביום ההוא" וגו' (שם, מ), למה? שכן כתוב: אהיה כטל לישראל. אמר לו הקב״ה: (רב העם אשר עמך) ["עוד העם רב] הורד אותם אל המים ואצרפנו לך שם" וגו׳ (שופטים ז, ד), "ויהי מספר המלקקים" וגו׳ (שם, ו). אותם שכרעו על ברכיהם לשתות מים, רוצה ולא רוצה היו משתהוים לעבודה זרה, אמר לו הקב״ה: "בשלש מאות איש המלקקים אושיע אתכם" (שם, ז), דמאותן שלא השתחוו עמדו אלו, עליהם הוא אומר: "והשארתי בישראל שבעת אלפים" וגו׳ (מלכים א יט, יח), ועליהם הוא אומר: "והיה שארית יעקב" וגו' "כטל מאת ה׳", שהטל סימן לתחית המתים. וכן ישעיה אומר: "יחיו מתיך [נבלתי יקומון וגו׳ כי טל אורות טלך"] (ישעיהו ט, יט). אמר רב אריסטי בשם ר' ברכיה, ישעיה צווח לפני הקב״ה: יחיו מתיך, אותו שהיו מתנבלין (בשבילנו, זה) נצלוב, למה? על שמל את בנו, וזה נשרף, למה? ששימר את השבת , וזה נהרג, למה? שקרא בתורה, על אותו הוא אומר: נבלתי יקומון:

דבר אחר: והיה שארית יעקב וגו'. אמר ר' פנחס בן חמא, אמרו לו ישראל: כטל את עושה אותנו, אמר להם: [כשאתם] זכאין. זהו שאמר הכתוב: "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב" (דברים לג, כח). את מוצא אפילו צדיקים אינן מושלין בטל, (א״ל הקב״ה) [אלא הקב״ה] בעצמו. רצונך לידע, בשעה שעמד אליהו ואמר: "אם יהיו השנים האלה טל [ומטר" (מלכים א יז, א), ולא שמע הקב״ה] אלא היה הטל יורד. מנין? שכן הוא אומר לאליהו: "לך הראה אל אחאב ואתנה [מטר"] (מלכים א יח, א), טל אין כתיב כאן, אלא" ואתנה מטר על פני האדמה", מכאן שהיה הטל יורד כל אותו הזמן מן הקב״ה, להודיעך שאין אדם שליט בטל אלא הקב״ה. (ואמר) [כך אמר] הקב״ה לישראל: כשאתם עושים רצוני, כשם שהטל אין בריה שולטת בו, כך אתם אין בריה שולטת בכם, שנאמר: והיה שארית יעקב וגו׳:

[כ] כתיב: "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי" (תהלים קכא, א). וכתיב: "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור" (זכריה ד, ז). מהו מי אתה הר הגדול? זהו מלך המשיח, ולמה קורא אותו הר הגדול? שהוא גדול מן האבות, שנאמר: "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" (ישעיהו נב, יג). ירום מן אברהם, ונשא מן משה, וגבה ממלאכי השרת. מן אברהם, שכתוב בו "הרימותי ידי אל ה׳" (בראשית יד, כב). ונשא מן משה, שנאמר: "כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר יא, יב). וגבה מן מלאכי השרת, שנאמר: "וגביהן וגובה להם" וגו׳ (יחזקאל א, יח). ממי הוא יוצא? [מזרובבל, וזרובבל] מדוד, שנאמר: "ובן שלמה רחבעם, אביה בנו, אסא בנו, יהושפט בנו, יורם בנו, אחזיהו בנו, יואש בנו, אמציהו בנו, עזריהו בנו, [יותם בנו], אחז בנו, חזקיהו בנו, מנשה בנו, אמון בנו, יאשיהו בנו, ובני יאשיהו הבכור יוחנן, השני יהויקים, השלישי צדקיה, הרביעי שלום, ובני יהויקים, יכניה בנו, צדקיה בנו, ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו, ומלכירם ופדיה ושנאצר יקמיה הושמע ונדביה, ובני פדיה זרובבל ושמעי, ובני זרובבל משולם וחנניה ושלמית אחותם, וחשיבה ואוהל וברכיה (וחסריה) [וחסדיה] יושב חסד חמש, ובן חנניה (פליטיא) [פלטיה] וישעיה בני רפיה, בני ארנון, בני עובדיה, בני שכניה, ובני שכניה שמעיה, ובני שמעיה חטוש ויגאל [ובריח] ונעריה ושפט ששה, ובני נעריה אליועיני וחזקיה ועזריקם שלשה, ובני אליועיני הודויהו ואלישיב ופליה ועקוב ויוחנן ודליה וענני שבעה (דה"א ג,י עד כד), ועד כאן פרט [לך] הכתוב. מי הוא ענני? זה [מלך] המשיח, שנאמר: "חזה הוית (בחיזו עם לי לא) [בחזוי ליליא] וארו עם ענני שמיא" וגו׳ (דניאל ז, יג), ומהו שבעה? [מה] שכתוב במשיח, שנאמר: "כי מי בז ליום קטנות ושמחי וראי את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה (הנה) [אלה] עיני ה׳ המה (משוטטות) [משוטטים] בכל הארץ" (זכריה ד, י). לכך נאמר: "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור" (זכריה ד, ז), אותו שכתוב בו: "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור" וגו׳ (ישעיהו יא, ג). "והוציא את אבן הראשה" (זכריה שם), זו אבן של יעקב, שנאמר: "וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן" וגו׳ (בראשית כח, יח), וכן דניאל אמר: "חזה הוית עד די התגזרת אבן (הלא) [די לא] בידין" וגו׳ (דניאל ב, לד), וכתיב: "באדין דקו (בחדא) [כחדא"] וגו׳ [ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב] (שם, לה), ומהו "לטור (רם) [רב"]? "מי אתה הר הגדול". ומהיכן הוא בא? דרך ההרים, שנאמר: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר" (ישעיהו נב, ז). באותה שעה ישראל מסתכלין ואומרין: "אשא עיני אל ההרים" וגו׳ "עזרי מעם ה׳" וגו׳:

[כא] ויחרד יצחק חרדה וגו׳ (בראשית כז, לג). זהו שאמר הכתוב: "לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון" (משלי טז, א). מהו מערכי לב? [אם יהיה] לאדם חשבון עם חביריו, או כל עסק, והוא מחשב בלבו ויאמר: אם נעמוד [עמו] אומר לי כך וכך, ואני אומר לו כך וכך, עומד עלי, פעמים שאחד מכל הדברים שהיה מחשב אינו מדבר אלא שוכח, הוי יפה אמר שלמה: לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון. דבר אחר: לאדם מערכי לב, אמר ר׳ לוי: ששה אברים ברא הקב״ה לאדם, ג׳ ברשותו וג׳ אינן ברשותו, ואלו הן שאינן ברשותו: החוטם והעין והאוזן. כיצד? אדם עובר בשוק פתאום, והיו מעשנין לפני עבודה זרה, ולא היה מבקש להריח, ואף על פי שאין מבקש להריח, מה יעשה? הוי החוטם שאינו ברשותו. ואף העין אינו ברשותו, כיצד? היה עובר בשוק, וראה עבירה ולא היה מבקש, מה יעשה? למה? שאין העין ברשותו. ואף האוזן אינו ברשותו, כיצד? היה מהלך, ושמע אדם מחרף ומגדף, ולא היה מבקש לשמוע גדופים; ועוד, שהיה חייב בקריעת בגדים, דאמר ר׳ שמעון: אחד השומע ואחד המגדף חייב בקריעת בגדים; משרבו הגדפנין, יש לך לפסוק. הוי אין אדם יכול לשמוע בלסימיה^[5], ומה יכול לעשות, ואזניו אין ברשותו? ואלו הן ג׳ שברשותו, הפה והיד והרגל. היד, אם מבקש אדם לגנוב – גונב, ואם לאו אינו גונב; ואם מבקש להרוג בידו – הורג, ואם לאו אינו הורג, הרי היד. הרגל, אם מבקש אדם להלוך ברגליו לעבוד עבודה זרה – הולך, ואם לאו אינו הולך, ואם מבקש לעשות מצוה הוא עושה, ואם לאו אינו עושה. והפה, אם מבקש אדם לדבר [בין טוב ובין רע] הוא מדבר, ואם לאו אינו מדבר, הוי לאדם מערכי לב:

[כב] דבר אחר: ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. אמר ר׳ לוי בשם ר׳ חמא בר חנינא: אין אדם אומר גדולה עד מאד אלא שהיתה אחרת לפניה; ומה שתי חרדות חרד יצחק? אחת בהר המוריה, כשעקדו אביו ונטל את המאכלת לשחטו, נגלה הקב״ה על המלאכים ופתח את הרקיע, ויצחק נשא עיניו ורואה חדרי המרכבה, וחרד ונזדעזע. וכאן חרד חרדה, והיתה גדולה מן הראשונה. להלן ראה את הקב״ה ואת חדרי המרכבה ואת המלאכים וחרד, וכאן בשביל שנכנס יעקב ונטל את הברכות, והיתה חרדתו גדולה מאותה חרדה, ולמה חרד? אמר נתן החבר בשם ר׳ אחא ור׳ יהודה הלוי ב״ר שלום בשם ר׳ יוחנן: כשנכנס יעקב – נכנס גן עדן עמו, שנאמר: "וירח את ריח בגדיו" וגו׳ (בראשית כז, כז). והרי לא לבש אלא בגדי עזים, שנאמר: "ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו" וגו׳ (שם, טז), ואין לך ריח רע בעולם מן השטף של עזים; ומהו וירח את ריח בגדיו? יש דורשים לומר: הקטורת העתידה לעשות בבית המקדש – הפיח הקב״ה ריחה בבגדיו של יעקב. אבל כשנכנס עשו הרשע, ר׳ אחא ור׳ יוחנן אמרו: נכנסה גיהנם עמו, שנאמר: "בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה" (משלי יח, ג). יצחק רואה בביאתו של עשו מרתיח הבית ורואה את גיהנם, התחיל מצעק וחרד, שנאמר: ויחרד יצחק חרדה וגו' [ויאמר מי אפוא], מהו מי אפוא? מי איפה, אמר יצחק: רבון העולמים, מי נאפה בתוך התנור הלזה? אני או יעקב בני? אמר לו הקב״ה: לא אתה ולא יעקב בנך, אלא מי הוא הצד ציד, זה עשו, שנאמר: "ויהי עשו איש יודע ציד" (בראשית כה, כז):

[כג] דבר אחר: למה חרד? על שבירך לקטן קודם לגדול, שכך היה בדעתו לברך את שניהם, וקרא לעשו לברכו תחילה, שהיה גדול, ואחר כך ליעקב. כך היה מחשב, למה? שקשה לפני הקב״ה לעקור שלשלת היחסים, לעקור את הבכורה ממקומו. והרי לא קרא אלא לעשו, מנין אתה אומר שהיה מבקש לברך את יעקב? ממה שהוא אומר יעקב (ואמר) [לאמו]: "והבאתי עלי קללה ולא ברכה" (בראשית כז, יב), אמר לה: עוד ברכה שהוא עתיד לברכני בסוף אינו מברכני. [לא] חרד יצחק, אלא שאמר: מה עון בידי שנתקלקלה שלשלת היחסים על ידי, לברך את הקטן ואחר כך הנדול? וכן אתה מוצא בכל מקום משה קודם לאהרן, וכשיבא ליחוס, אהרן קודם למשה, שנאמר: "ואלה תולדות אהרן ומשה" (במדבר ג, א). אמר ר' אבא בשם ר' יוחנן דבית גוברין: אף ראובן, כשהגיע אותו המעשה על ידו ונתן אביו בכורתו ליוסף, שנאמר: "ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור, ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו (ליוסף) [לבני יוסף בן ישראל"] (דברי הימים א ה, א), מכאן שהבכורה ליוסף. אבל ביחוס לא יכול לעקור בכורתו ממנו, שנאמר: "בני ראובן בכור ישראל" (שמות ו, יד). "כי הוא היה הבכור" אין כתיב כאן, אלא כי הוא הבכור. וכן בניו של נח, יפת הוא היה הגדול, ומפני שהיה שם צדיק הוא מונה אותו ראשון בכל מקום, שנאמר: "ויהיו בני נח היוצאים מן התבה שם וחם ויפת" (בראשית ט, יח). אבל ביחוס מזכיר ליפת שהוא גדול, שנאמר: "ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול" (בראשית , י). אמר ר׳ תנחומא: ויש לך ללמוד דעד גדולה, ששם הוא היה שני ליפת, אלא את מוצא שנח מוליד בן חמש מאות שנה. כתיב: "ויהי נח בן חמש מאות שנה" {{ממ{בראשית|ה|לב}}, והמבול היה בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו׳, וכתיב בשם, הוליד בן מאה שנים (חסר שנים) [שנתים אחר המבול], שנאמר: "אלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול" ( בראשית, יא). אם הוא היה הגדול – לא היה צריך לומר אלא: ויולד את ארפכשד בשנת המבול, אף מכאן את למד שיפת היה גדול משם ב' שנים, שיעור עיבורי. אף כאן לא חרד יצחק, אלא שאמר: מה חטא יש בידי שבירכתי את הקטן לפני הגדול ושניתי הסדר? יצא יעקב ונכנס עשו, שנאמר: "אך יצא יצא יעקב" וגו׳ (בראשית כז, ל), אמר לאביו: "אני [בנך] בכורך עשו". התחיל אביו אומר: מי הוא זה שנכנס ונטל את הברכות? אמרה לו רוח הקודש: יעקב הוא. אמר לו: ואוכל מכל (בראשית כז, לג). אמר ר׳ יצחק: מכל אשר ברא הקב״ה בששת ימי בראשית טעם יצחק באותו התבשיל; ור׳ יהודה הלוי ב״ר שלום בשם ר׳ אייבו אמר: ממה שצפון לצדיקים לעתיד לבא טעם יצחק באותו התבשיל. [אמר לו יצחק: כל מה שברא הקב״ה טעמתי באותו תבשיל]. אמר לו עשו: אבא, [אמור לי] מה הוא אותו התבשיל? אמר לו יצחק: שואל אני את פסיאנון, טעמתי בו. אמר לו עשו: אבא, אמור לי עיקר! אמר לו: בשר היה. ר׳ חנניה ב״ר יצחק אמר: כיון ששמע עשו כן, התחיל טופח על פניו, אמר: אוי לו לאותו האיש, שנאמר: (ויזעק זעקה) ["ויצעק צעקה] גדולה ומרה" וגו׳ (בראשית כז, לד). אמר עשו: נזיד של עדשים האכילני ונתתי לו בכורתי, ולאבא האכיל בשר, צריך את לידע מה ברכות בירכו, התחיל מצעק ואומר: "הכי קרא שמו יעקב" וגו׳ (בראשית כז, לו). אמר לו אביו: ומה אעשה לך? אמר לו: כבר לקח את בכורתי, אמר לו יצחק: על הדבר הזה הייתי מיצר ואומר, שמא עברתי על מצות הדין וברכתי את הקטן לפני הגדול; עתה שכבר ברכתיו, גם ברוך יהיה:

[כד] ויאמר בא אחיך במרמה וגו׳ (בראשית כז, לה). היה אומר על צדיק "במרמה"? חס ושלום; אלא בא עליך ברמיות. ויאמר הלא אצלת לי ברכה (בראשית כז, לו), אמר ריש לקיש: זה אחד משלשה בני אדם שבאו בעקיפין על הקב״ה, אמר לו עשו: אילו היינו שנינו צדיקים, לא היה לאלהיך ברכות לברך את שנינו? ואמר ליה הקב״ה: יסכר פיך, הרי יעקב מברך לשנים עשר שבטים, ולא כשהוא מברך לזה מברך לזה. אף על פי כן נתמלא עליו רחמים, בא לברכו ונסתלקה שכינה ממנו, התחיל להתפלל ואומר: "יוחן רשע" (ישעיהו כו, י), אמר לו: "בל למד צדק" (שם). אמר לו: זה אתה מבקש לברך? עתיד הוא להחריב את ביתי ולערבב את הארצות והממונות, שנאמר: "בארץ נכוחות יעול" (שם). אמר לו יצחק: תן לו בעולם הזה, ו"בל יראה גאות ה׳" (שם) לעתיד לבא; שאננקי הוא לי לפרוע לו הכבוד שכבדני. מיד תלה עשו את עיניו למעלה ובכה, שנאמר: וישא עשו קולו ויבך (בראשית כז, לח). אמר הקב״ה: אף על פי שהוא רשע, החניף לו. אמר ר׳ אלעזר: שלש דמעות הוריד עשו, אחת מימינו ואחת משמאלו, ואחת נסתלקה בתוך עינו. אמר הקב״ה: הרי הרשע חיה בוכה על חייו, מח אני מחזירו ריקם? מיד אמר לאביו שיברכו, זהו שאמר הכתוב: "האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש" (תהלים פ, ו). אמר ר׳ אבין בשם ר' אחא, אמרו ישראל לפני הקב״ה: רבונו של עולם, ומה עשו הרשע, על שהוריד שתי דמעות – נתמלא עליו רחמים מיד; אנו, שדמעתנו תדירה ביום ובלילה כלחם, על אחת כמה וכמה, שנאמר: "היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה" (תהלים מב, ד). עד עכשיו לא הגיע הקץ שנתמלא עלינו רחמים? אמר דוד: "שמעה תפלתי ה׳ ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש" (תהלים לט, יג). אמר להם הקב״ה: אפרע לעשו הרשע כבוד אבותיו וארוממנהו, ואחר כך אני בא ומרומם אתכם, ופורע (להם) [לכם] מה שפעלתם ומה שפעלו אבותיכם, שנאמר: "ארום בגוים ארום בארץ" (תהלים מו, יא), אלא שאמר הקב״ה ליעקב: "והיה זרעך כעפר הארץ" (בראשית כח, יד), וכתיב: "כי [תהיו] אתם ארץ חפץ" (מלאכי ג, יב). אמר לו עשו: "ברכני גם אני אבי" (בראשית כח, לד). אמר לו יצחק: במה אני מברכך? אמר ר׳ ברכיה, אמר לו: אדון עשיתיו לך; כל מה שאני מברכך, לו אני מברך, למה? כל מה שהעבד מסגל, לאדונו הוא מסגל. הוי גביר לאחיך שאמר יצחק ליעקב – ברכה שביעית היא, ויצחק הניח עשר ברכות שבירכו ולא אמר לו אלא: "הן גביר שמתיו לך" (בראשית כח, לז)? אלא אמר לו: כל מה שאתה סבור שאני מברכך, איני מברך אלא לו, למה? שהעבד, כל מה שיש לו – לאדונו הוא. כך במצרים, אע״פ שנשתעבדו להם, בצאתם הן נוטלין כל סגולתם. וכן שלשים ואחד מלך, ישראל מגלים אותם מארצם ונוטלין ממונם. ואף כך, מה אומות העולם עכשיו בוזזים את ישראל, וישראל הם נסגלים לה׳, שנאמר: "והיה סחרה ואתננה קודש לה׳ (צבאות) לא יאצר ולא יחסן כי ליושבים לפני ה׳ יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק" (ישעיהו כג, יג): חסלת פרשת תולדות

הערות

1. צ"ל ואיסטרטיא. בובר.
2. צ"ל: ומשמני הארץ, זה שמן זיתים; ורוב דגן, זו סולת של מנחות; ותירוש, אלו נסכים. בובר.
3. צ"ל הפליון, והיינו האוהל. בובר.
4. מלשון "לא יפלה את כליו" מכינים, (משנה שבת א, ג).
5. צ"ל בלספימיה, blasphemy באנגלית.