מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית כח י

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן
מיוחס
לרבי תנחומא ברבי אבא
על
חמשת חומשי תורה
→בראשית כז כח בראשית כח יב←



[א] ויצא יעקב. זהו שאמר הכתוב: "דרך אויל ישר בעיניו" (משלי יב, טו), זה עשו הרשע, דכתיב למעלה: "וירא עשו כי רעות בנות כנען" וגו׳ "וילך עשו אל ישמעאל" וגו׳ (בראשית כה, ח -ט), הוסיף צרה על צרה. "ושומע לעצה חכם" (משלי יב, טו), זה יעקב, שנאמר: "ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול" (בראשית כז, מב), אימתי מתנחם? כשיהרוג אותך, שנאמר: "מתנחם לך להרגך" (שם). "ועתה בני שמע בקולי" (שם, מג), מהו ועתה בני? אמרה לו: אתמול שמעת לי ונטלת את הברכות, עכשיו שמע לי כדי שתחיה. אמר לה: וכך הוא הדרך, שאצא חוץ מדעתו של אבא? אם יאמר לי אף הוא – ואעשה. מיד "ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו" וגו׳, "קום לך פדנה ארם" וגו׳ (בראשית כח, א -ב). וכיון ששמע, אמר לו: תן לי אכסיטורין (פי׳ תייור)[1], אמר לו: "ואל שדי יברך אותך" " (שם, ג). מיד "וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם" (שם, ז), ויצא יעקב וגו׳ (שם, י), לכך נאמר: שומע לעצה חכם:

[ב] דבר אחר: ויצא יעקב, זהו שאמר הכתוב: "בהתהלכך תנחה אותך" (משלי י, כב), זה יעקב, שהיה עוסק בתורה כשיצא מבית אביו ולא הניחה. בשכבך תשמר עליך (שם), אימתי? "ויקח מאבני המקום [וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא"] (בראשית כח כא), והיה שוכב והיא היתה משַמרתו. "והקיצות היא תשיחך" (משלי שם), ["וייקץ יעקב משנתו"] (בראשית כח, טז). דבר אחר: בהתהלכך תנחה אותך, בשעה שאדם יגע בתורה בחייו. בשכבך תשמר עליך, [שהיא משמרת אותו] מרימה ותולעה. והקיצות היא תשיחך, לעתיד, כשיעמדו הכל בדין, היא סניגורין שלו ומלמדת עליו זכות:

[ג] דבר אחר: ויצא יעקב. זהו שאמר הכתוב: "רגלי חסידיו ישמור" (שמואל א ב, ט), זה אברהם כשרדף את המלכים, שנאמר: "מי העיר ממזרח" וגו׳ (ישעיהו מא, ב). "ורשעים בחשך ידמו" (שמואל א ב, ט), אלו ששה עשר מלכים שהרג בחושך, שנאמר: "ויחלק עליהם לילה" (בראשית יד, טו). דבר אחר: רגלי חסידיו ישמור. זה יעקב, שיצא לילך לחרן, שכך אמר לו הקב״ה: "והנה אנכי עמך" (בראשית כח, טו). ורשעים בחשך ידמו, זה עשו, שנאמר: "כל חשך טמון לצפוניו" וגו' (איוב כ, כו). "והיה בית יעקב אש וגו׳ ובית עשו לקש" (עובדיה א, יח). עשו כשיצא לרדוף אחר יעקב בעשר שעות, והכסה הקב״ה את היום ועשה אותו ערב, שנאמר: "ויפגע במקום" וגו׳ (בראשית כח, יא), והיה עשו עומד בחושך ולא היה יודע להיכן הולך, שנאמר: "ורשעים בחשך ידמו" (שמואל א ב, ט), למה? "כי לא בכח יגבר איש" (שם). אמר לו הקב״ה: שמא אתה סבור להיות גיבור? ואף לעתיד לבא – כך הוא עשה לישראל, שנאמר: "אור זרוע לצדיק" (תהלים צז, יא), ואומר: "ואור צדיקים כאור נוגה" וגו׳ (משלי ד, יח). ואם תמיה אתה, כבר נעשה בעולם הזה, שנאמר: "לא ראו איש את אחיו" (שמות י, כג). דבר אחר: רגלי חסידיו ישמור, כיון שיצא יעקב מבית אביו, לא יצא אלא במקלו בלבד, שנאמר: "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" (בראשית לב, יא). אמר הקב״ה ליצחק: כך עשה לך אברהם אביך? לא נתן לך את כל אשר לו? שנאמר: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" (בראשית כה, ה), וכן "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו" (בראשית כד, ב). אמר ר׳ שמואל בר יצחק: מהו המושל? שהמשילו בכל אשר לו; אמר: אפילו אתה נותן כל מה שיש לי, קח אשה לבני משם. "ויקח העבד עשרה גמלים מנמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו" (שם, י), זו היא דיתיקי (שטר מתנה) הוליך בידו, "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" (בראשית כה, ה). התחיל העבד מחלק לזו נזמים, ולזו קטליות, ולזו טבעות. זהו שאמר הכתוב: "יש מפזר ונוסף עוד" (משלי יא, כד). בירכו הקב״ה, שנאמר: "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" (בראשית כה, יא). אבל יצחק לא עשה כן ליעקב, אלא הוציאו ריקם; אמר הקב״ה: "וחשך מיושר אך למחסור" (משלי יא, כד). ומה היתה לו? נסתלקה ממנו שכינה, ואין אתה מוצא שנדבר עמו אלא בשעה שמת. בא וראה מה עשה עשו הרשע ליעקב, ראה אותו ריקם ולא ריחם עליו, אלא אמר: הריני קודמו לדרך, ואינו יכול לעבור בדרך ושם אני הורגו. ומנין? שכך הנביא אומר: "על רדפו בחרב אחיו" וגו׳ (עמוס א, יא). ידע יעקב ותלה עיניו להקב״ה, ועשה עמו נסים, ונתן (לו מקלו בידו) [מקלו בירדן] ונקרע הירדן לפניו ועבר, שנאמר: "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" (בראשית לב, יא). והמתין עשו בדרך, ולא עבר יעקב בדרך, והרגיש עשו כי יעקב ברח ועבר את הירדן, מה עשה עשו? רדף אחריו ומצא אותו במערה, מקום דומה למרחץ שבטבריא. אמר יעקב: לא פת ולא לחם בידי, אכנס ואחמם במרחץ. בא עשו הרשע והקיף את המרחץ כדי שימות בו, אמר לו הקב״ה: רשע שבעולם, כנגדו אתה מזדווג? מיד אמר לו הקב״ה ליעקב: מה אתה מתיירא? "הנה אנכי עמך". אמר לו יעקב: רבונו של עולם, הואיל ובך אני בוטח, וכך אתה מבטיחני, אבטח [ואצא, ויצא יעקב מבאר שבע]:

[ד] ויפגע במקום. אין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו׳ ואל תפגע בי" (ירמיהו ז, טז), ועליו אמר דוד: "הנה לא ינום ולא יישן וגו׳, ה׳ שומרך ה׳ צלך וגו׳, יומם השמש לא יככה וגו׳, ה׳ ישמרך מכל רע וגו', ה׳ ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ד -ח). דבר אחר: ויפגע במקום, ששרתה עליו רוח הקודש על יעקב, וניבא שעתידין ישראל לחטוא ורוח הקודש מסתלקת מהן (וזה דורש מן כי בא השמש, שכן מצינו בנבואת מיכה, שכתוב: "ובאה השמש" ([[מיכה{ג ו|מיכה{ג, ו]]), שהיא פורענות וסילוק נבואה), שנאמר: "ואם נביאים הם ואם יש דבר ה׳ אתם יפגעו נא בה׳" (ירמיהו , כז), מלמד שפגיעה זו נבואה. ויפגע במקום כי בא השמש, מהו[2] שכתוב: "ובאה השמש על הנביאים וקדר עליהם היום" (מיכה ג, ו):

ויקח מאבני המקום. חשב בלבו: זקני אברהם משתי נשים הוליד צדיק ורשע, יצחק צדיק וישמעאל רשע, ויצחק אבא מאשה אחת הוליד צדיק ורשע, אני שאטול ארבע נשים, כמה רשעים יהיו ממני? אמר לו הקב״ה: חס ושלום, "כולך יפה רעיתי ומום אין בך" (שיר השירים ד, ז). כיון שהשכים בבוקר, מצא את האבנים כולם אבן אחת, נתבשר שמטתו שלימה, שנאמר: "וישכם יעקב בבקר" וגו׳ (בראשית כח, יח), אמר לו הקב״ה: חייך, כשם שהאבנים הללו נעשו כולן אחת, כך בניך כולם צדיקים, שנאמר: "כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך" (איוב ה, כג):

[ה] דבר אחר: ויצא יעקב. כתיב: "לך עמי בוא בחדריך וסגור [דלתך בעדך] חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" (ישעיהו כו, כ). בשעה שאתה רואה השעה חצופה, לא תעמוד כנגדה אלא תן לה מקום, שנאמר: "לך עמי בא בחדריך". הסתכלו בי כביכול, שראיתי השעה חצופה בעונותיכם, לא עשיתי אלא נתתי לה מקום, שנאמר: "השיב אחור ימינו" וגו׳ (איכה ב, ג). ואף אתם, לך עמי; שכל מי שעומד כנגד השעה – נופל בידה, וכל מי שנותן מקום לשעה – השעה נופלת בידו. נבות עמד כנגד השעה (ועמד בה) [ונפל בידה], שאמר לו אחאב: "תנה לי [את] כרמך ויהי לי לגן ירק" (מלכים א כא, ב), מה עשה? אמר: "חלילה לי מה׳" וגו׳ (שם, ג), מה נעשה לו? נפל ביד השעה, שנאמר: "ויעידוהו אנשי בליעל [את נבות נגד העם וגו׳ ויסקלהו באבנים וימות"] (מלכים א כא יג. אברהם נתן מקום לשעה, וברח מפני נמרוד מלך כשדים, וחזרה השעה ונפלה בידו והרג ששה עשר מלכים, שנאמר: "ויחלק עליהם לילה" (בראשית יד, טו). ויצחק נתן מקום לשעה, בשעה שאמרו לו פלשתים: "לך מעמנו" (בראשית כו, טז), מיד "וילך משם יצחק" (שם, יז), וחזרה השעה ונפלה בידו, שנאמר: "ואבימלך הלך אליו מגרר וגו׳ ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וגו׳ ויאמרו ראה ראינו כי היה ה׳ עמך וגו׳ (בראשית כו, כו -כח). ויוסף נתן מקום לשעה, בשעה שמכרו אותו אחיו, לא היה יכול לומר: אחיכם אני? אלא נתן מקום לשעה, וחזרה השעה ונפלה לפניו, שנאמר: "וילכו גם אחיו ויפלו לפניו" (בראשית נ, יח). משה נתן מקום לשעה, שנאמר: "ויברח משה (מלפני) [מפני] פרעה" (שמות ב, טו), וחזרה השעה ונפלה בידו, שנאמר: (והאיש) ["גם האיש] משה גדול מאד בעיני [עבדי] פרעה ובעיני העם" (שמות יא, ג). ודוד נתן מקום לשעה, שנאמר: "ויברח דוד מניות" (שמואל א כ, א), וכתיב: "בברחו מפני אבשלום בנו" (תהלים ג, א), וכתיב: ["בברחו] מפני שאול במערה" (תהלים נז, א), וחזרה השעה ונפלה בידו, ששאול אמר לו: "הנה [נא] ידעתי כי מלוך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל" (שמואל א כד, כא). וכן יעקב שברח מפני השעה, "ויברח יעקב שדה ארם" (הושע יב, יג), ונפלה השעה בידו, שנאמר: "ויקח עשו את נשיו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית לו, ו); הוי לך עמי בא בחדריך:

דבר אחר: לך עמי בא בחדריך, הסתכל בחדרי לבך וראה, שלא לפי עונותיך הבאתי עליך יסורין, שאין "חדריך" אלא חדרי כליות, שנאמר: "חופש כל חדרי בטן" (משלי כ, כז). ואם באו עליך יסורין, לא תפתח פיך ותקרא תגר אחר מדת הדין, אלא "וסגור דלתיך בעדך", למה? "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם", אין היסורין באין לעולם, אלא (שברים) [עוברים] הן, שנאמר: "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם":

הערות

  1. ^ כלומר: ברכת פרידה לדרך. בובר
  2. ^ צ"ל ממה. בובר.