יהל אור/ספר ויקרא

פרשת ויקראעריכה

דף ב עמוד אעריכה

דרין קדמאין כו' וידעין לצרפא אתוון:    עיין בז"ח ש"ה בזהר חדש שיר השירים(?) מאמר אליהו על אותיות ותבין משם.

אתוון עלאין וגו אתוון תתאין:    מפרש לקמן.
(ובמקום אחר כתב הגר"א וזה לשונו: גו אתוון עלאין כו' - ה' עלאה ותתאה שמהן יוצאין ומשלימים המספר לס"ר והן ס' אותיות כמש"ל. עכ"ל).

וסלקין על רישייהו דחיון כו':    כי כל חיה תחת אות א' כמ"ש למטה ובכמה מקומות.

היכלא עילאה:    בינה ששם אותיות גדולות.

היכלא אחרא:    מלכות ששם אותיות קטנות בסוד אחות לנו קטנה כידוע ה' זעירא, א' זעירא.

ואלין ואלין כו':    עיין בז"ח במתניתין דטעמים. תרין גלגלין סחרין.

(ובמקום אחר כתב הגר"א וזה לשונו:

וחיבורא דאתוון כו' - שהן ע"ב פרקי המרכבה שבהן התנועה דידים ורגלים ועינים ופה וצואר, וי"ב פרקים הגדולים דידים ורגלים, ועיקרן כ"ב - כ' אצבעות ועינים א'. ומ"ש בספר יצירה ברית המעור ...(חסר כאן בהעתק)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בעינים כמ"ש ברית כרתי לעיני כו' וראיתיה לזכור ברית כו'.

ופה וצואר אחד, כי התחלת הפה מהצואר, וראשית הרוח וקול ודבור משם. ולכן ו' אותיות הן משנים שנים. והי"ב - אע"פ שהן מה' - נכללין בד'. כי הה"א עיקרו ד' גוונין שנעשין ה' גוונין. וזהו שם י"ב דפרח בהו אליהו בידים ורגלים שבהם מעופף האדם י"ב בקר דתחותה שבהן סלקא והוא אדני במילואו וכמ"ש כאן "ופרחין גו אוירא כו'". וזהו ענין החיות והאופנים וקרא זה אל זה, כי החיות של הפנים מתגלין וגם כן מתפרדין לבד אדם שמחוברין ומכוסין ולכן בפרצוף אדם זו"נ, וזהו שנא"ן - שבדרך הילוכן הקדם של כולם שור מימין וכסדר הנ"ל והאחרונה אדם מקדם. ולכן י"ב פרצופים, כי אדם מכוסה, וכל האדם אחד - לכן בכללן י"ג. וכן הוא באופנים שכל אחד אופן בתוך אופן, והיה צריך לד' גלגלים אלא שהפנימי אינו צריך רק אחד ושם חיבורן כנ"ל, והן י"ב, והילוכן בשם י"ב הנ"ל. ושל חיות בג' הויות הידועים דמלך כו' שהן מנצפ"ך (הן בספי' משולשים), ואדם של האופנים בארץ ולכן היחוד על ידי אדם אשר בארץ. והוא אופן אחד בארץ, כי אינו בגלגלים כנ"ל, והוא אחד. ועיין בזהר חדש נ' ע"ב. עכ"ל).

בטמירו:    ר"ל במילואו כמש"ו.

תרין אחרנין ל"ף:    כמ"ש שאל"ף אינו בחשבון האותיות רק הוא כלל של כל האותיות כידוע, וכמ"ש בספר יצירה, ואל"ף מעיד על יחודו של עולם שהוא ראשון כמ"ש בפרשת בראשית דף ג' ע"ב (ח"א ג, ב) כל יחודי בך כו' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי כו', וכל זה מעיד האלף כי ה' מוצאות -- אחה"ע מוצא הראשון, ומוצא האחרון בומ"ף, והאמצעי דטלנ"ת. וראשון של ראשון - א', ואמצעי של דטלנ"ת - ל', וסופו של בומ"ף - ף'. וזהו אל"ף.

וכן בכולם יש סוד בכל צירוף ומילוי, והן שתין אתוון, ששים גבורים מסוד בוצינא דקרדינותא דגניז בגו אמא - עטרא דגבורה. ועם י"ב אתוון דמנצפ"ך -- ע"ב. כמ"ש בז"ח ש"ה עי"ש. וכל ע"ב שייפין דגופא נטלין בהון. וכן ע"ב פרקי המרכבה. וכן של העולם. וז"ש דכלהו הוו נטלין ברזא דאתווין. כל העולמות כולם וכל הנפלאות נעשים על ידיהן, ולכן הנסים נקראו אותיות כמ"ש "הגידו האותיות לאחור" (ישעיהו מא, כג).

אלא אות דא כו':    ר"ל אות הוא סימן על דבר וכן האותיות הן סימן על המדות, כמו ד' אותיות הויה ב"ה, ו' -- מדתו של יעקב‏[1], ו' קצוות אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב, וא"ו הוא ע"ב סימן ואות על מדת אמיתו‏[2].


[ליקוט:
מבראשית עד ויכולו דל"ת תיבות -- ואם נקבה תל"ד, גימטריא ב' פעמים אויר, שאויר הוא זיווגא עילאה -- אחע"ה גיכ"ק -- גימטריא אויר, וזיווג תחתון יוצא מזיווג עליון.

וזהו סוד בזוהר ויקרא ב' ע"א (ח"ג ב, א) ופרחין גו אוירא דנחת' מגו אוירא עילאה דקיק דלא ידיע כו' . והנה ב' אויר הנ"ל שהם ב' זיווגים הנ"ל, הם שתים שהן ארבע כמנין דל"ת שהוא ארבע. וכן מספרו - ב' פעמים אויר כנ"ל. והנה תלד באלב"ם הוא כסא - כונן למשפט כסאו. וזהו עד ויכולו. וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כו'.

[נראה שהוא הגה"ת הרמ"ש. והנה עתה בעוה"ר הדלת נעולה בסוד נשבע הקב"ע שלא יכנס בירושלים של מעלה כו' כידוע כי הוא נועל דלת בפני לווין, כי אנו בעונותינו לווים כמ"ש החנות פתוחה והחנוני מקיף וכל הרוצה ללוות כו'. בפרשת האזינו תרי"ג תיבות וזהו וענתה השירה הזאת כו']. וזהו סוד המשנה "אמרה הדל"ת הריני נזירה אם נפתחת אני". והבן).


נמצא כתוב בראש העתק פי' התיקונים וז"ל

ששים המה מלכות - זהו אותיות של הא"ב במילואים עולים ס' כזה:
אל"ף . בי"ת . גמ"ל . דל"ת . ה"י . וא"ו . זי"ן . ח"ת . ט"ת . יו"ד . כ"ף . למ"ד . מ"ם . נו"ן . סמ"ך . עי"ן . פ"י . צד"י . קו"ף . רי"ש . שי"ן . תי"ו .

ותמצא חצי הא"ב מתגלגלים בשאר האותיות וחציו נחים במקומם, וסימניך אדו"י כלמ"נ פש"ת. אחד עשר אותיות אלו מתגלגלים.

א' - ב' פעמים

  1. אל"ף
  2. וא"ו.

ואות י' כמספרו דהיינו י' פעמים כזה:

  1. בי
  2. ה"י
  3. זי
  4. יו"ד
  5. עי
  6. פ"י
  7. צד"י
  8. רי
  9. שי
  10. תי

ואות ו כמספרו - ו' פעמים:

1-2. וא"ו
3. יו"ד
4. נו"ן
5. קו"ף
6. תי"ו.

אות ד' כמספרו - ד' פעמים, דהיינו:

  1. דל"ת
  2. יו"ד
  3. למ"ד
  4. צד"י.

וסימן לג' אותיות שכמספרן -- י' ו' ד'.


אות כ' מתגלגל ב' פעמים כזה:

  1. כ"ף
  2. סמ"ך.

אות ש' מתגלגל גם כן ב' פעמים כזה:

  1. שי"ן
  2. רי"ש.

אותיות ל"פ מתגלגלים ד' פעמים כזה:

[ל]
  1. אל"ף
  2. גמ"ל
  3. דל"ת
  4. למ"ד
[פ]
  1. אל"ף
  2. כ"ף
  3. פ"י
  4. קו"ף


אותיות מנ"ת מתגלגלים כל אחד ה' פעמים כזה:

[מ]
1. גמ"ל
2. למ"ד
3-4. מ"ם
5. סמ"ך.
[נ]
1. זי"ן
2-3. נו"ן
4. עי"ן
5. שי"ן.
[ת]
  1. בי"ת
  2. דל"ת
  3. ח"ת
  4. ט"ת
  5. תי"ו


ואחד עשר אותיות אלו -- בגה"ז ח"ט ס"ע צק"ר - נחים במקומם.

ואם תצרף י"ב אותיות של מנצפ"ך כזה:
מ"ם . נו"ן . צד"י . פ"י . כ"ף .
נמצא יש כאן ב' יודי"ן, ב' ממי"ן, ב' נוני"ן, ב' פיפי"ן, ואותיות ו' צ' ד' כ' .

אם כן נמצא

  • היו"ד מתגלגל בסך הכל י"ב פעמים
  • ואותיות ו' מ' נ' - כל אחד מתגלגל ז' פעמים
  • ואות פ' - ו' פעמים,
  • ואות ד' - ה' פעמים
  • ואות כ' מתגלגל ג' פעמים,
  • ואות צ' נשאר במקומו מאותיות כפולות.


נמצא יש בא"ב הנ"ל:

  • ב' אלפי"ן
  • בי"ת - אחד
  • גמ"ל - אחד
  • ד' דלתי"ן
  • ה' - אחד
  • ו' ווין
  • ז' - אחד
  • ח' - אחד
  • ט' - אחד
  • י' יודין
  • ב' כפי"ן
  • ד' למדי"ן
  • ה' ממי"ן
  • ה' נוני"ן
  • ס' - אחד
  • ע' - אחד
  • ד' פיפי"ן
  • צ' - אחד
  • ק' - אחד
  • ר' - אחד
  • ב' שיני"ן
  • ה' תוי"ן.


ומספרם עולה סך הכל ארבעה אלפים שני מאות ל"ח (4,238). ועם מנצפ"ך עולה סך הכל ארבעה אלפים שבעה מאות וח"י (4,718). עד כאן של הליקוט.]


עוד ליקוט.

א הוא בכתר והוא כלל כל האותיות והוא קוצו של יו"ד. ומחכמה מתחיל השם הוי"ה ומתחיל בב' - בראשית. והן כ"ו‏[3] אותיות כמנין הוי"ה - כ"א אותיות כמנין יה"ו, וה' אותיות מנצפ"ך כפולים נגד ה' אחרונה שהיא כפולה ולית לה מגרמה כלום. וע"ס י' נקודין הן יו"ד אתוון דשמא מפרש והן ל"ב נתיבות.


דף ב עמוד בעריכה

תרי ענני הוו ענן דנהיר כו':    הן שכינה של אצילות ושל בריאה. שבהר סיני של בריאה שם עאל משה ושם ניתן התורה מצד אימא דמקנן בכורסייא ושם הוא הפה כמ"ש בזהר חדש שיר השירים שהוא בינה כידוע, ושם יצירת הולד במ' יום. ולכן ניתנה התורה למ' יום. וענן המשכן של אצילות לא יכול משה לבא שלא היה מדרגתו אלא בבריאה שמשם התורה כידוע בהרבה מקומות.

(תיקונא קדמאה. והן רכ"ח -- רי"ו וי"ב שע"ג שעל גביהן(?). וכשנכללין ועולין למעלה נקרא כ"י ברו"ך כמ"ש בהיכלות).

תיקונא קדמאה כו':    ר"ל ד' חיות הקודש הן ד' מלאכים ארגמ"ן כידוע והן מתפרשין לי"ב כמ"ש בפרשת ויקהל פקודי שכל אחד מתפרש לתלת, וכן כל אחד מאלו הד' מתפרש לי"ב, וכן לעולם כמ"ש שם.

ומפרש כאן שמיכאל שהוא פני אריה אל הימין - תחתיו ד' מלאכים לד' סטרי עלמא כמ"ש וארבע פנים לאחת ותחת כל אחד תחתיו ממונה אחד בארץ ‏[4]י"ב מלאכים ממונים תלת לכל סטר והממונה אשר בשמים מושל על אשר בארץ ועל כל י"ב ממונים שלו ואותן שבשמים הן ד' כללים ועליהם ד' אותיות וכולם תחת מיכאל. וע"ג ועל גביו(?) אות א' שמושל על כולם והוא אות שמושל על גבי מיכאל שהוא על כולן. וכן בד' חיות הקודש בכללם א' ע"ג שסימן ארגמ"ן מט"ט נוריא"ל כידוע. וכן כאן הוא גם כן בגבריאל כמ"ש לקמן דף ג' ע"א (ח"ג ג, א) עי"ש. וכן הוא בכל ד' חיות הקודש לד' סטרין. וזה סדרן:

ו' ם'
מיכאל גבריאל
א ר ק י א ל ש‏[5] ה
צדקיא"ל רזיא"ל יופיא"ל קדומיא"ל חזקיא"ל רהטיא"ל קפציא"ל שמעיא"ל
תחתיו אחד רומיא"ל חכמיא"ל אריא"ל גזריא"ל קדשיא"ל עזא"ל רגזיא"ל‏[6]

א"י שהן בת"ת ומלכות ק' על י' שת"ת נוטה לחסד, וכן ר' על י' [צ"ל א'] כידוע שדו"נ נוטלין חד עטרא דחסד וחד עטרא דגבורה בנ"י [צ"ל כנזכר] באדרא זוטא עיין שם, ולקמן בפרשת בהעלותך לא נזכרו מאלו ד' רק שנים מאלו ד' שבשמים ועליהן מיכאל וכן בכל ד' חיות הקודש שהן י"ב חיוון רברבן י"ב בקר תחת הים כמ"ש בפרשת פקודי בהיכלות ולא נזכרו שם אלא צדקיאל ויופיאל וכן בכולם הא' והג'.


ליקוט:
(גם זה מפי השמועה) סוד הד' חיות ותחת כל א' נ"ו [צ"ל נ"ד. המסדר] ממנין (ס"א ספרים אחרים: סמכין) בריש ויקרא ובפרשת בהעלותך ובפרשת פקודי וכמה מקומות לא חשיב אלא שנים [צ"ל שנים עשר. המסדר] תחת כל אחד שהן תלת לכל סטר. והענין כי הי"ב הם העקרים והשאר שהן רי"ו הם תחתיהם והם בסוד שם י"ב ושם ע"ב שהם רי"ו אתוון.


דף ג עמוד אעריכה

לגו לגו באתר דאיקרי קדש נציץ כו':    כי הפרטים דומה לכלל כמו בד' החיות, א' ע"ג שהן נגד ד' ספירות חגת"ם, וע"ג נגד בינה, הכסא שעל גבי החיות, שד"ס אות הד' שבה"א - ד' חיוון, ונקודה שבתוך הה"א הוא שע"ג. ועיין בז"ח סתרי אותיות דף ה' ע"ג רזא דה"א אינון ד' כו' עיי"ש כל המאמר. וכן כאן באותיות שהן חגת"ם אות חמישי מסטרא דקדש בינה.

אוקיר אנוש כו':    ר"ל משה רבינו ע"ה כמ"ש עליו המלאכים "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כו'".

הה"ד ויקרא אל משה:    ר"ל צירוף ויקרא זהו שנתגלה אל משה שבעוד צירוף הראשון אוקיר מתנוצץ - לא יכול משה לבא אל אהל מועד כמש"ו, ואח"כ ויקרא אז אל משה, וקראו שיכנס בתוכו.

ברזא דיזל מים:    מיסוד, גבורות גשמים.

דף ג עמוד בעריכה

ואיהו את ר':    צ"ל ש'.

בההוא את ר':    גם כן צ"ל ש'. וכן לקמן "ואינון ר"ה" -- צ"ל ש"ה.

וכדין אקרון ויקרא כו':    שהן אותיות הנ"ל.


רעיא מהימנא. המור:    המוריה.

בשמים ראש:    כמ"ש אהרן ראש לכל הנמשחים.

בימינך:    ר"ל חסד.

עבודה:    שהיא דוקא באהרן.

דף ד עמוד אעריכה

ברעיא מהימנא. יערי כו':    יע"ר - גימטריא פ"ר גבורות מנצפ"ך.

דבשי:    דשופר הוא בשמאל כידוע - קרן היובל, והוא שם אלהים במילואו ופשוטו וריבועו‏[7]. וכשתקח ממנו פ"ר הנ"ל - נשאר ש"ו גימטריא דב"ש. והן "אתה גבור" עם "מודים" - הוד.

גוף וברות:    כמ"ש (מגילה טז, ב) שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. ור"ל ישראל סבא ת"ת, ע' ענפין בסוד ע' נפש דיעקב, והוא יינא דמנטרא דגדלות דאימא. אבל יוסף - יסוד - בסוד נער. וכן שלמה. והוא בסוד חלב לפי שבגדלות נשאר יסוד יתום מאמו ונשאר ביניקה. והן "אתה קדוש" עם "שים שלום" - יסוד.

[נעה"ג נכתב על הגליון(?). וי"ל כי כ' בכוונת שים שלום - שים טיפת הזרע, שלום, ביסוד הזכר. טובה וברכה - הוא יסוד דנוקבא ששם יורדת בהזדווגה עמו עכ"ל. והנה טיפת הזרע הוא לבן - חלב. וכד"א הלא כחלב תתיכני - איתגלי החסד בפומא דאמה. נ"ל משה שלמה].

ההוא דאתמר ביה כו':    ר"ל מלכות, ששם "סביב רשעים כו'", "רגליה כו'".

ואית כו':    מורי כמ"ש צרור המור דודי כו'. בשמי יסוד מבשם לנוקבא. יער ודבש הן שתי קרנות של היובל כמ"ש בסוד שני רצועות של תפילין של ראש שהן נצח והוד, שופר כנ"ל.


(עוד בין כתבי תלמידי הגר"א ז"ל (ונשמטו בהעתק הגרד"ל))

באתי לגני אחותי כלה... מלכות אדנ"י:    דיקדק למה פירש כאן יותר מבכל מקום לומר "איהי מלכות אדנ"י". ויען אליהו ויאמר. הנה יש ג' מדרגות -- ג"ן, היכ"ל, פ"ז. וחדר פ"ז הוא פנימי שבכולם, ועל זה נאמר תשית לראשו עטרת פז. וכולם בכלל עולים ה"ר[8]. ועל זה נאמר "מי יעלה בהר ה' כו'". והנה אדני עולה היכל כידוע, ואותיות שלפניו היינו אגמ"ט עולה ג"ן. ואותיות שלאחריו היינו בהס"ך - עולה פ"ז.

וענה ואמר עוד, הנה ידוע כי הפנים של לבנ"ה נקרא חמ"ה, והוא גם כן עולה ג"ן. ואחורי' נקרא לבנ"ה עולה פ"ז. והנה כל י"ב חדש הם שלה רק ששה הם בפנים והם ימי חמה, מחדש האביב כסדר, וששה של אחורי' מחדש תשרי - ימי לבנה, ימי הגשמים שהם גבורות כידוע. ועל זה נאמר "בכס"ה ליום חגינו" -- עולה לבנ"ה, אחורי' של שם אדנ"י, כאשר תתהפך כחותם. ודו"ק.


(המשך דף ד' עמוד א') תוספת ברכת המינין כו':    בכאן אמר פי' על הגמרא "לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק", כי כל עבירות אינן חמורים כמו כופר בעקר[9], על כן משעמדו המינין שכפרו בעק'ר - הוא עקרב - פוסק, ותקנו ברכה באמצע התפלה.

דף ה עמוד בעריכה

תא חזי אדם כו':    כנ"ל דאדם נכלל מז'; ג' שלו - יה"ו, וד' שלה - ה'. ובחיבורא כנ"ל. וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא את כו'.

דף ו עמוד אעריכה

מן הבקר סתם:    ר"ל יסוד שבגיניה הוא דכר והוא על הלב - מלכות, והוא התחלת היום והוא סליק למחשבה ובו נגמר סיום המחשבה של טפת הזרע שיוצא במחשבת אדם וביסוד נוקבא שם סיום המעשה והוא סוף הלילה ולכן הזיווגא באילת השחר. וז"ש "וסיום עובדא כו'".

דף י עמוד אעריכה

ולעילא אשתכח כסא כו':    ולתתא הוא ירושלים שהוא כסא ושם הן ישראל אחד כמש"ל צ"ג ב'.

דף י עמוד בעריכה

בגין דג' קשרין כו':    כח"ב. וחכמה נקרא יראה וכן לתתא ומקדשי תיראו חכמת שלמה כמ"ש בה"ז את שבתותי כו' וז"ש בכל מקום בדחילו וברחימו - י"ה, אבל כאן קאי על כתר כמ"ש למטה חד דחילו כו'.

וז"ש וחמא דכולהו כו':    שכל העולמות הן בד' אותיות הוי"ה וכמ"ש ועל שמי' כו' , ובחי' תחתונה של עולם שלמעלה הוא כתר שלהן והוא אלהות שבכל עולם וכן יחידה באדם, ויעל אלהים כו'.

לבתר פרט כו':    ובזה נכלל הכל -- ג' ראשונות וזכר ונוקבא. ג' ראשונות בעצמותו וזו"נ במילואו שהן טיפה דמוחא.

י"ג מכילין:    וענינם כי בז"א הן בעצמו עשר ספירות ועם ג' ראשונות עצמם שהן נכללים בו לפעמין הן י"ג. ולכן נעשה בו י"ג תיקונים. מה שאין כן בלא ג' ראשונות. ונוקבא הוא ט' לבדו וג' ראשונות לא שריין ביה בלא נוקבא. וזהו סוד תתן אמת כו' שהן לבד (ר"ל שט' תיקונים הן בפ' אחד וד בפסוק אחד כמבואר במ"א. המסדר). והן ג' אבהן למעלה וימי קדם דסלקא למעלה למעלה הנוקבא ששם שרשה ברדל"א. וכן ישוב ירחמנו כו' שהוא ג' ראשונות שלו. וכן הוא בכל עשר ספירות בכללן עם אבא ואמא וא"א - עשר. ועם ג' ראשונות של רדל"א -- י"ג. וכן בכולם. והכל ביו"ד. י' שהוא עשר ובמילואו ו"ד הן עשר כי הוא ו"ק והיא ד' בג' מוחין כנ"ל, ויו"ד ג' קשרים הנ"ל.

וז"ש ועל דא יו"ד כליל ו"ד כו' ותא חזי י' שמהן כו':    מכאן שהן כולן בז"א. וז"ש "וכלהו אעיל כו' כד אתעברא".

דף יא עמוד אעריכה

ר' אלעזר אמר כו':    אהי"ה אשר אהי"ה, כח"ב, אהי"ה ב' דז"א, ומחכמה ולמטה הוי"ה. ושלמה‏[10] פירש הכל ז"א בעודו סתום במוח אבא ובשעת זיווג ובשעת עיבור אהי"ה אשר אהי"ה ובשעת לידה הג'. ואח"כ שנולד כולו הוי"ה. וז"ש בגמרא (ברכות ט, ב) אני הייתי במצרים כו' בשעבוד מלכיות, כי כן הוא בגלות, ובמצרים היה סתום יותר בלא תורה ושיעבוד גדול, אבל בשעת התחלת הגאולה אז היתה לידה וז"ש ואמרת אליהם כו' ואח"כ ביציאת מצרים וה' הולך כו'.

דף יא עמוד בעריכה

הרי בן דנפיק מינה לתתא כו':    והוא סוד בנימין. אבל בקו ימין הוא יוסף והוא בנה (כבעלה) וע"י מזדווגת בחול והוא מט"ט בשרשו. והשני לתתא סנדל ב' כרובים מה שאין כן בשבת שהוא"ו של שם עצמו מזדווג בה וז"ש "דאשתאר לה חד כרוב".

תא חזי עשרה מאמרות כו':    ר"ל זו"ן שניהם בעשרה והן ב' השקל אבל לחוד הוא מחצית השקל עשרה גרה.

כתיב אנכי כו':    אבל לפי גמרא שלנו בראשית מאמר ראשון. וע' פנים לתורה. ובראשית הוא אנכי שהוא יחוד אנכי נוטה שמים כו'. יהי אור ויבדל כו' לא יהיה לך וכן כולם וכמ"ש במ"ר וש"מ.

דף יב עמוד בעריכה

ושלמים אחידן במ"ע ובמל"ת:    שפי' שלמים הוא תשלומין שכל הקרבנות באים על חטא, עולה ומנחה על מצות עשה וע"ל ט' ע"ב (ח"ג ט, ב), וחטאת ואשם על מצות לא תעשה, כל אחד במקומו, אלא שג"ת נה"י הן של נוקבא לכן מנחה נאמר 'היא', וכן חטאת. שלמים אינן באים רק לתשלום הנדר כמ"ש ואם נדר או נדבה, ועל זה נאמר כי תדור נדר כו' מוצא שפתיך, ולכן לא נאמר שם רק שלמים. וכולהו אתי מדרשא פרק קמא דראש השנה. וז"ש "אחידן ב'" והוא יעקב ויוסף שלמים.

ותודה בנוקבא. ולכן בה ד' מינין הנכללין בה וכולהו מעשר ורביעי שלה הוא מחמץ וגדולה ככל הג' מינין כמ"ש בז"ח נ' ב' בהאי פן אתכלילו כו'. ורבוכה שמן כשניהם שהוא הג' באמצע, וימין בלולות ושמאל משוחות והן להט כו' שהן בידא דנער כמש"ל ס' א' (ח"ג ס, א), והן מ' חלות. ועיין בז"ח ה' ג' רזא דה"א אינון ד' ואלין ד' דלתתא כו' אשתכח האי נקודה דאשלים לכל סטר לעשרה כו'. ויצר הרע אינו שולט אלא באדם אשר בארץ ושם מגיע פגם ובפשעכם כו' ולכן הוא לחם חמץ. והתודה נקראת בפ' זאת התורה ולמלואים שהיא אשלים ה' אחרונה להוי"ה. ועיין רעיא מהימנא ט"ז א' (ח"ג טז, א). והיא בעצמה החמישית דקיימא על הד' הוא‏[11] מהתודה.

ושלמים שנים, נדר ונדבה, ונכללין כאחד דגוף וברית כחדא כו'. והענין שבין רגלים הוא הפסק, מה שאין כן כאן. וענין תודה על חטא כמ"ש אוילים מדרך פשעם וכנגד הד' ד' צריכין להודות וכ"א לפני עשרה.

דאפריד ו' מינה:    כמ"ש למעלה מצת וחלת כתיב חסר כו'. תא חזי חלת מצת חסר כו'.

ואמר ובאתר חד כו':    דכולהו מה' עילאה ומתחלק בספי' וי' מה' תתאה ומתחלק בעולמתאן גם כן מים כו'.

ושמן לא אעדי כו':    ששמן אינו יכול להתערב בו שום פסולת ולעולם הוא טוב וכמ"ש במדרש רבה שיר השירים ולכן ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום ועליו נאמר משכני כו' שקודם לזה נאמר לריח שמניך כו'.

ליקוט

חלות מצת בלולות בשמן כו' למאי קא רמיזא אמר ר' שמעון הני אינון להט החרב המתהפכת כו':    ויובן על פי מה שכתוב בתיקונים ס"ח דמט"ט שהוא כלל ד' החיות הוא להט החרב המתהפכת כו' והם אלו הד' מינין -- חלות מצות ורקיקין ורבוכה על חלות לחם חמץ. חלות ורקיקין (בלולות משוחים [חלות] בלולות רקיקים משוחים) הם אריה שור. ורבוכה הוא נשר אמצעי טעון שמן. (בהע"א כשניהם). ולחם חמץ הוא פני אדם וזהו "על לחם חמץ", וצריך שמן למתקן. והבן.


א"ה. ובבאורי הגר"א על אגדות ברכות בכי"ק במאמר ד' צריכין להודות כתב וז"ל:

ואמר בזוהר פרשת ויקרא דף י"ב ב' "תאנא ר"ח כו' שלמיו תרי תודה דאתיידע כו' דכ"י אתברכא מאינון תרי דאינון כו'", ר"ל דתודה בכ"י הוא (וכתב בנו הגאון ר' אברהם ז"ל וזה לשונו: דתודה בכנסת ישראל מלכות והיא מתברכת מג' אותיות ראשונות כנגד ג' מיני מצה וא' חמץ). ואמר שם "ר' יוסי אמר לחם חמץ הא ידיעא והא אתמר כמה דהוה חטאה כך הוה מקריב בההוא גוונא ממש, תא חזי חלת מצה חסר כו' להט החרב כו'". ור"ל דאינון ד' חיות והן חסר ו' דאינון בנוקבא, וכד איהי מלאה אקרי מצוה כו' וג' הן בשמים דאין יצה"ר שם ורביעי באדם - לכן לחם חמץ (וכתב הר"א הנ"ל: ג' הן בשמים - ג' מצת דאין יצה"ר שם, וד' באדם ששם היצר שולט ולכן לחם חמץ). ובהאי פן אתכלילו כולא (וכתב הר"א הנ"ל: ובהאי פן - ה"א אחרונה), לכן בו עשרונים נגד כולא דהיא פני אדם נוקבא דכלילא כולא. וג' מינים דמצה נגד שמא סתים - ל' חלות (פירש הר"א הנ"ל שם ס"ג ג' יודין לכן בו ל' חלות), וי' דחמץ נגד שמא מפרש (ופירש הר"א שם מ"ה שהוא כמנין אדם בו רק י' אחד), ואינון ג' כו' ומ"ש דהוי חטאי' כך כו', ר"ל כמ"ש ברעיא מהימנא כפום ההוא חטא כו' לא חמיץ אי זריק טפין באתר דלאו דיליה ועל אינון דאחמיצו וזריק לון באתר דלא איצטריך כו' ואינון לחמי תודה כו', ור"ל בנשג"ז בנדה שפחה גויה זונה. ג' דלאו כו' ואינון לא אחמיצו כו' עיי"ש באריכות].


[12]שמא מפרש בע"ס:    יו"ד בג' ראשונות, ו"ד - או"א כמ"ש למטה, וא"ו - תפארת ויסוד, ומלכות באמצע כמ"ש בספר יצירה היכל הקדש כו' והוא הא' שביניהם, וב' ההי"ן -- ה"א בחסד וגבורה, ה"א בנצח והוד. וז"ש שוקיו עמודי שש. וכן בידים. ות"ת נכלל מחו"ג לכן הוא לבדו ו' ונכלל באות א' וכן יסוד.

דף יג עמוד אעריכה

מ"ש בזוהר אלף וח' עולמות:    הוא ט"פ קי"ב דג' שמות‏[13], והוא ג' שמות הנז' בז"ח ש"ה העולים תתר"ו במילואן, וא' כוללן שהיא הרביעית והעשירית הכוללן, הג"ן ר"ל הג' שמות פשוטים - גימטריא גן עדן. וסוד תתר"ו סימן שירו חמשה ואלף, כי הדעת הוא כלל ופרט וכלל כידוע, והן ה' חסדים, וכלילתן ביסוד אחד, וכן א' בדעת אלא ששם אלף רבתי סוד אלף וביסוד א' זעירא.

דף טז עמוד אעריכה

עדן עילאה:    אבא. ואמר "עילאה" לאפוקי חכמה דז"א. וז"ש למטה "וארז לא סליק כו' ומתמן נפיק כו'".

ומשעתא דסליק כו':    ר"ל אלף שנה של הגלות ועוד חצי היום עד חצי שעה אחר חצות שאז מתחיל היום להעריב.

דף טז עמוד בעריכה

דנהרא עמיקא:    ע"ל יו"ד ב' (ח"ג י, ב) חד נהרא עמיקא כו'.

מההוא אתר כו':    מצדיק.

רעיא מהימנא. רשימין לעילא כו':    ר"ל לעילא בגיהנם של מעלה.

לתתא:    בגיהנם של מטה בארץ. והן כנגד הפגמים, אם בשמים - ת"ת, או בארץ - מלכות, או בשניהן כמ"ש יגלו שמים כו'.

עצמותיו:    משום דאחר כליון הבשר נשארו העצמות ושל צדיק יש לו מנוחה מה שאין כן ברשע.

וההוא נהר כו':    ר"ל שהוא גם כן אש.

טבלין כו':    כמ"ש שהטבילה באש שנאמר כל דבר אשר כו'.

ה' איהי חמה כו':    דשני כסאות הן, כסא רחמים וכסא דין. והן בינה ומלכות. וכל אחד כלול בשני', ובמלכות הן נוקבין -- חמה ולבנה, ובבינה הן דכורין -- שמש וירח כמ"ש בת"ז.

דף יז עמוד אעריכה

דפרים כו':    ד' דרגין ד' אותיות של השם כמש"ו.

ויסודין:    שהן בשם הוי"ה כמש"ו.

אינון שלמים:    ר"ל לשון שלום ולשון שלימים.

דלית כו':    דלא מפריד הסט"א ביניהן.

למעלה בנצח:    כצ"ל. והשמות מטועין כאן ועי' בספר יצירה. והכלל דבימין מתחילין ביו"ד ובשמאל בה' ובאמצע בו' והצירופין כסדר.

תיבת נח:    שתיבה הוא מלכות, ונח - יסוד.

דאינון שנים כו':    שהוא הוי"ה פשוטה - י"ה עם ו"ה, שנים שנים, ועוד פשוטו עם מלואו שהן ז' ז' כידוע.

ביה איהו כו':    ר"ל י' על הו' הוא ז', ולכך נקרא צדיק שבת שביעי, והוא מסטרא דתגא דס"ת כמש"ל.

דמסטרא כו':    והוי"ה שבכאן היו"ה.

מן אלהים:    א' בכתר - פלא, ל' - חכמה, ה' - בינה, י' - יסוד כנ"ל, מ"ם - מלכות.

בחלם:    ר"ל יסוד.


[בכתבי תלמידיו ז"ל]
דוכתין אית בגיהנם רישמין למחללי שבתות כו':    חשיב כאן ה' עבירות חמורות דהיינו עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, חילול שבת, ושבועת שקר. שהן ה' עבירות שכנגדן ה' של ה'שטן - החמורות מכלם. ובכאן אמר עמ"ש רז"ל "השטן עולה שס"ד דביום הכפורים לית ליה רשות כו'". והנה יש שס"ה לא תעשה עם הל"ת שיש ביום הכפורים, רק לא נאמר בלשון לא תעשה משום טעם רז"ל ודו"ק.


דף י"ז ע"א
דפרים ואלים וכבשים ועזים:    כנגד ד' אותיות השם. וכצ"ל, ולא עתודים כי הם עזים ודוק.
ובגין דא והנה מלאכי כו':    כאן אמר פי' נפלא הנה מבואר בזוהר כ"פ עולים בחולם ויורדים בחיריק. כי כשהיא למטה תחתיו היא חיריק ולמעלה עליו - חולם, בסוד עטרת תפארת, ושוה לו, היא גם כן ו' כמוהו. וזהו סוד א - י' למעלה, ו' באמצע, י' למטה. וענה ואמר שזהו סוד א הוא אחד כי מבואר בתיקונים יו"ד כליל תלת נהורין וכן יו"ד השני ושניהם כלולים באמצע והם י"ב, והא' הכולל הוא י"ג, והוא אח"ד. וז"ש בזוהר שה"ש "ותלת נהורין כלילין באות א' בדרועא חדא בחד סטרא וכן בדרועא תניינא, ו' באמצעיתא כליל תרין דרועין כו'", עי"ש היטב. ואמר שזהו סוד שבי"ב צירופי הוי"ה ג' היו"ד בראש ג' היו"ד בסוף ו' היו"ד באמצע הויות ודוק. והנה ראש המרכבה הוא שם אהי"ה וסוף הוא שם אדנ"י ושניהם גימטריא אלהים, וזהו ויחלום והנה סולם (הוא יו"ד באמצע סולם) דא ו' והנה מלאכי אלהים דייקא עולים בו - בו' כמ"ש בזוהר ויורדים בו'. ודוק כי הוא נפלא, כי כשהיא עולה היא בסוד אהי"ה. ודוק כי קצרתי.

דף כ עמוד אעריכה

רעיא מהימנא. בלשון חד כו':    המאמר הזה מהופך. וכלל המאמר שאמרו שבעים פנים לתורה בלשון א' על הלכה חדא על מלה זעירא. ומפ' לשון - יסוד כידוע. הלכה - מלכות, והיא מלה זעירא שהיא חכמה זעירא. ואמר 'מלה' מצד הלשון.

כחושבן סוד:    וי' מן יסוד הוא י' דחכמה זעירא כמש"ו.

של שבעים שנה:    הן שבעים הנ"ל שכולן נק' שנה.

אשתלימו כו':    שהן ע"ב דכורסייא שם ע"ב.

דף כ עמוד בעריכה

בזוהר עמיקא דנחלא:    (לפנינו הגירסא דנהרא) - אבא, והוא נקרא מרחוק ושם סליק בגלותא. וז"ש מרחוק ה' נראה לי, שאין נגלה לנביא כמו למשה רבינו ע"ה בדרגיה אלא בהיותו כלול בחכמה (וכתב הרד"ל אולי צ"ל באימא) שהוא נעלם מאד, וכן ממרחק תביא לחמה הוא טפה דמוחא שבא לה על ידי דצדיק כמ"ש לקמן. וז"ש אתר דההוא נהר כו' - ר"ל שממנו נגיד כו'.

דף כב עמוד בעריכה

וכתיב כו' אל עולם:    הוא דרגי' ומאינון ימי עולם ו' של עתיקא קדישא נקרא אל עליון.

בקר אור ידיעא:    יסוד.

שמש:    ת"ת. ונקרא 'בקר אור', שטפה דחסד מתגליא באמה ובהתחלת היום וז"ש הבקר אור. וז"ש דאשתכח ביה תדירא - דלא פסיק מבירא לעלמין.

דף כג עמוד אעריכה

פתח ר' יוסי כו' שלהובא:    ה' גבורות ממותקות בסוד יין המשמח, ולכן נקרא אז לילה והן באות ליסוד דדכורא ובו ב' בחינות מסטרא דגבורות שבו מקום לקבל הגבורות נקרא גבר - שרשו של תרנגול, ולכן קארי שדרכן לארמא קלא. יין. ש' שורקת. ובאור היום ה"ח ולכן אז זמן תפלה בחשאי אבל בלילה אז שירת הלוים (כתב הרד"ל אולי צ"ל המלאכים). וז"ש יומם כו' ובלילה כו'. וז"ש לקמן "כד נהר יממא כו'".

דף כד עמוד בעריכה

רעיא מהימנא. חומש דיליה כו':    שהיא רובע ישראל, רובע מלגאו משלמת לחומש מלבר, ולכן היא ה'.

קרן דהוה כו':    ר"ל יובל בינה וקרן ת"ת דהוא כליל בה כידוע בן י"ה - בינה.

האי עקרא כו':    ר"ל הפר כידוע, והוא הראשון מד' מינים הנ"ל והוא בבינה ששם הוי"ה מתחיל בה' כנ"ל.

הקרן קיימת כו':    ר"ל הקרן הוא ו' כנ"ל - עץ עושה פרי, שהוא קיים, ופריו הן י' . ו' סליק לבינה, וזהו לעולם הבא י' נחית לעוה"ז חכמה זעירא והעולם הזה ועולם הבא הן שני ההי"ן -- הרי כל השם. וז"ש "ודא ה' ה'".

דף כה עמוד אעריכה

תא חזי באלין זינין כו':    עיין לקמן קמ"ג ב' (ח"ג קמג, ב) ואלו הג' הן בג' אוירין.

וז"ש ואית דרגא עילאה כו':    ר"ל דרגא האמצעי שלהן.

פרשת צועריכה

דף כו עמוד אעריכה

האי עולה סליקו וקשירו דכ"י לעילא ודבוק' דילה בגו עלמא דאתי:    (ר"ל דמלכות נקראת 'עולה', שעולה למעלה עד הבינה. כן משמע מביאורי הגר"א בתיקונים נ"ו א' בהג"ה בד"ה ודא איהו. המסדר).

דף כז עמוד אעריכה

רעיא מהימנא. חמש אשים כו':    ובגמרא (יומא כא, ב) חשיב ששה, וכאן לא חשיב אש דשכינה שהיא כלל כל האשים.

אינו אוכל ואינו שותה:    זהו אש דוחה שאמרו בגמרא. וחמש הן מסטרא דה' שבשם כמש"ו.

לקבליי' אינון כו':    נ"ל שצ"ל זאת תורת העולה עד הלילה א'. ור"ל "מוקדה" הוא אש א'. "ואש המזבח כו'" - ב'. "אשר תאכל האש" - ג'. "והאש על המזבח כו'" - ד'. "אש תמיד כו'" - ה'. ה' פעמים אש. וכן דרשו בגמרא (יומא מה, א) ה' פעמים אש הנ"ל על מערכה גדולה ושני' וקיום אש, ואברים ופדרים, ומנורה. עי"ש.

ודא בינה:    שנקרא 'גבוה' - בגבהי מרומים כידוע.

ה' ה' מראות דילה:    ר"ל ה' דהעולה רומז על ה' מראות שהן א'ש'ל'י'ת' - ה' גוונין מסטרא דה' עילאה והן ה' פעמים שנאמר בסנה ראיה אצל משה -- וירא וירא ואראה המראה לראות.

מ' בת כו':    ר"ל מראה עצמה היא מלכות שהיא מ' דמראה - מ' יום שעמד משה בהר, מ' יום דיצירת הולד.

בת יחידה:    ור"ל בת עין, שכל השם בעין, ששני בת עין הן, אחד החיצון - פני אדם, מלכות, ה' אחרונה. ואחד נקודה פנימאה - חכמה, יו"ד של השם. וה' מראות ה' ראשונה. אור הוא ו' כמש"ו. והחיצונה הנ"ל הוא המראה, וז"ש ומראה כבוד כו' מלכות.

כאש אוכלת:    וז"ש אש אוכלת אש דשכינה.

והיא אש שותה כו':    עכשיו מפרש כל ה' אשים הנ"ל בשכינה.

דף כז עמוד בעריכה

שותה כו' ואוכלת כו':    ובזה נתבאר ד' אשים הנ"ל - אוכלת או שותה או שניהן. ואינו אוכל ולא שותה הן הפסולין שאינה מקבלת קרבן. וז"ש דוחה הפסולין מעל גבי המזבח.

(הגהת הרמ"ש. והנה "ואש המזבח" הוא בו', "אשר תאכל האש" הוא בה', "והאש על המזבח" - הוא בו' ה', "אש תמיד תוקד" - הוא בלא ו' ובלא ה'. והסוד הוא כי אכילה בנוקבא ושתיה בזכר כמו שאמרו רז"ל אחרי אכלה ואחרי שתו. ואני שמעתי מהרב המחבר בהיפוך -- ששתיה בנוקבא שזהו סוד שתיה בכלל אכילה, שבמקום דכורא אין הנוקבא עולם בשם. והנה ו' דכורא, ה' נוקבא. ובזה יובן איזה אוכלת כו'. ע"כ).

והאי איהו סקילה כו':    והן הקרבנין שמוסרין עצמם למיתה כו'. ומסטרא דל"ת יבש -- ונהר יחרב ויבש.

ולקבל ה' כו':    שיום הכפורים בבינה תקינו כל אלו נגד השם שבבינה נגד העין שבאלו הימים השם מציץ מן החרכים.

תשובה ו' לקבל אור:    כצ"ל. ור"ל ו' שבשם לקבל אור שמדליקין ביום הכפורים כמ"ש באורים כבדו ה' ביום הכפורים והוא כנגד אור של העין הנ"ל. ועשרת ימי תשובה נגד בת עין שמשם הדמעות ששעריהן אינן ננעלין. וכן עשרת ימי תשובה השערים פתוחים כמ"ש דרשו ה' בהמצאו כו' (ראש השנה יח, א) שבאלו הימים אל תדום בת עיניך. ונגד בינה תפלה כמ"ש ממעמקים קראתיך - עומקא עילאה כידוע. ונגד ה' אחרונה - ה' עינויין כמ"ש ועניתם את נפשותיכם, שמשם הנפש כידוע, ואור הוא שמש - ת"ת.

(שם) פקודא לעשות החטאת כו' מאילין קליפין כו':    כי 'הלכה' היא מלכות, וכל קושיא היא קליפה והוא מסטרא דערב רב שנתערבו בישראל. וכן למעלה הקליפה. וכן נתערב הקושיא בהלכה. והתירוץ הוא תיקון הקליפה ההיא, וקושיא דלית ליה תירוץ - אלו הן הקליפות דלית להו תיקון כלל. וכן הרשעים בישראל שאמרו עליהם גהינם כלה והם אינם כלים.

מעוות:    הוא הקושיא שהלכה נתעוות על ידו.

לתקון:    הוא התירוץ כמש"ו.

וחסרון כו':    הן החסורי מחסרא שבגמרא שע"י נתקנה הקושיות כמש"ו, אבל כאן לא יוכל להמנות בכלל החסורי מחסרא.

וכל תיקו כו':    שכל ענין האסורים הוא לה להפרישה מהקליפה ולכך הוא לחומרא.

נו"ן כו':    נו"ן שערים.

דתיקו דעלמא כו':    ר"ל שכל תיקון הוא מצד בינה שמשם אין שטן כו' אבל באלו הקושיין כד מגיעין לבינה אומרים שתוק כך עלה במחשבה - בינה בג' ראשונות, עולם המחשבה, שהוא עולם הנעלם שאי אפשר להשיג למטה התירוץ.

ואית קושיין כו':    הן שיש להם תירוץ כנ"ל.

משבצות:    כמ"ש לקמן דפסקין מכמה חתיכות כמו משבצות.

כל כבודה בת מלך כו':    הלכה דבגאו.

תמימה בכל אברין כו':    ר"ל הלכה ברתא דמלכא.

דאורח אומנא כו':    שנותנין לו בגד בחתיכה אחת והוא חותך מכאן ונותן לכאן ואם נותנין לאדם שאינו בקי דומה לו שהוא חסר. וז"ש ותלמיד דלאו כו'.

תלמיד בקי כו':    ר"ל כמ"ש (חולין ז, א) מקום הניחו לו להתגדר בו. ורומז על אליהו שהוא יתרץ כל הקושיות והאומן משה רבינו ע"ה כמש"ו וכן כל הת"ח תלמידיו.

בן אהרן כו':    ר"ל שנאמר פנחס הוא אליהו בן אלעזר בן כו' ב' פעמים "בן", שהוא גם כן בן אהרן מסטרא דנדב ואביהו כידוע. ור"ל כאן בן אהרן, ברא כרעא דאבוה. כמ"ש אצל אהרן שהוא יהיה לו לפה שמשה רבינו ע"ה היה כבד פה, ור"ל שהיה אומר ההלכה בסתימות ואהרן מפרשה -- כן יהיה לעתיד לבא שאליהו יפרש דעכשיו משה רבינו ע"ה כבד פה בגלות ור"ל שאין עכשיו הלכה ברורה במקום א' כמ"ש בגמרא (שבת קל"ח קל"ט) ומשה רבינו ע"ה בתוך הת"ח כמש"ל.

דף כח עמוד אעריכה

דלא יימרון כו':    ר"ל התורה החדשה שעתידה להתגלות לא תהיה ח"ו תורה אחרת אלא שעתידה להתפרש היטיב, לא כמו שהיא עכשיו, ויהיה חדשה לנו ויאמר כל ההלכות כמ"ש אצלינו עכשיו ואליהו יפרש. ולא יאמר ההלכה ברורה שלא יצטרך לפירוש. כדי שלא יאמרו שאינה התורה של עכשיו.

זאת תורת כו':    ר"ל זאת ברתא דמלכא הלכה וזה תורת שהיא עכשיו בגלות שאין הלכה ברורה.

העולה סלקא כו' עלית על כו':    כמ"ש בתיקוני זהר דהלכה למשה מסיני היא סלקא על כל דרגין.

תהא לאבא:    שמשם התורה חכמה עילאה כמש"ו.

כ"ח מ"ה:    ר"ל שהיא כח מלכות שנקראת 'מה' - גימטריא אדם, חיה רביעית.

ברמ"ח אברים:    הם רמ"ח פקודין שהוא יודע כל רזין וטעמין דלהון באתגלייא.

דאיהו לך המראה הגדול:    שנאמר ואראה את המראה הגדול ונאמר הגדול לפי שהוא לימין משה שמשם האל הגדול.

ה' זמנין כו':    נגד ה' חומשי תורה כמש"ו.

וכען כו':    ר"ל ז"ש ומראה ולא בחידות, בתחלה במראה ואח"כ ולא בחידות.

דאינון כו':    ולכן ראו כל הנביאים בחידות כמ"ש חוד חידה.

האדם ואשתו:    ר"ל משה רבינו ע"ה עם הלכה שיגלה הכל בפירוש ולא כמ"ש התורה עכשיו בלבוש הסיפורים בשביל הערב רב שלא ילמדו הפנים כמש"ו דבגינייהו כו'.

הסתר דבר:    הוא הלכה הנ"ל, דבר ה' - זו הלכה.

מיני':    מוקדשא בריך הוא.

עולה וחטאת כו':    עולה בימינא וחטאת בשמאל ואשם תלוי באמצע כמש"ו.

כגוונא דיומא בתראה דחג:    כצ"ל.

אין תשלומין צ"ל הן תשלומין כו'. ונקט שני הדעות שבגמרא (חגיגה ט, א) תשלומין לראשון ותשלומין זה לזה.

יוכל להמנות:    וכן בכל יום.

אבל ביומא בתראה דחד מי שלא חג ביו"ט האחרון אתמר כו':    כצ"ל.

והאי איהו חטאת דמעכב כו':    ר"ל דאין יכול להביא העולה עד שמביא חטאת כמ"ש משל לפרקליט כו'. והענין כמש"ו דחטאת אין מניח לעולה לסלקא עד דיתפרש החטאת. ואמר "והאי איהו חטאת כו'", ר"ל חטאת לשון חסרון כמש"ו, חטא - דכורא, חטאת כו', וזהו חסרון לא יוכל להמנות.

ולזמנין דהא כו':    ר"ל זהו חסרון שיוכל להמנות. והענין שע"י עולה סלקא וזהו עולה וחטאת יורדת למטה וזהו חטאת ירידה וכיון דאתפרש חטאת מינה סלקא כו'.

בההוא שעיר:    ר"ל עשו איש שעיר כמ"ש לקמן. ולכך צריכין בכל המועדים וראשי חדשים שעיר לחטאת לכפר על טומאת מקדש וקדשיו שמטמא החטאת המקדש. ואחר שמתפרש בהאי שעיר שהוא חולקי' סלקא בעולת המועדים.

אשם תלוי כו':    שהוא בא על הספק, אם חטא או לא, וזהו תלוי כמו תרומה תלויה. וז"ש אחיד בתרוויהו. והוא דכורא ולכן אשם בא לעולם זכר וחטאת יחיד נקבה. ודכורא דקיק יותר מנוקבא וקרוב יותר אל הקדושה, תלוי לכאן ולכאן בקליפה וקדושה.

דהכי איהו אשם כו':    חטאת סירכא דבוקה שמשפלת הריאה למטה ואשם תלוי סירכא תלויה כמש"ו. ושניהן אינן מניחין הריאה לנשב כמש"ו.

לפרחא:    בכנפי ריאה דאינון גדפין כמש"ו, והן שש כנפים של שרפים.

ולנשבא ברוחא כו':    שהרוח הולך מקנה ת"ת (נוחסא אחרינא: מבינה לת"ת) ו"ק בשית עזקאין אל כנפי הריאה.

שה איהו כו':    ר"ל שחטאת בסטרא אחרא, שעיר עשו, ועולה בסטרא דקדושה.

שה תמים זכר:    והוא יעקב איש תם. ושה ושעיר הן יעקב ועשו. שה פזורה ישראל.

איש תמים:    צ"ל תם. ומביא ראיה דעולה בסטרא דקדושה.

והא צריך כו':    ר"ל איך אמר ששעיר בסט"א - הא שעיר בסטרא דקדושה.

ואית - צ"ל אית כו' . והוא תירוץ על הקושיא דשמאל דקדושה לה' כו'.

ובההוא שעיר כו':    ר"ל של הסטרא אחרא.

תם דאיהו כו':    והוא יעקב איש תם.

וכדין כו':    כמ"ש במה"נ כשהלב מהרהר בתורה הכבד מקטרג ומבקש לאכול ומערבב אותו מלימודו וזהו ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני והוא נותן לו לאכול ונותן לו רק השמרים ובזה מניח לו כמ"ש (בבא בתרא יב, ב) קודם שאוכל האדם יש לו שני לבבות כו'. וזהו אל ארץ גזרה -- לתחתונית ושם חלקו.

ואיהו כבד כו':    ר"ל וזהו שנקרא כבד.

כגופא כו' או כנשר כו' וכיונה כו':    חשיב ג' דרגין כמ"ש בתיקוני זהר נגד ג' מדריגות של בעלי תורה עי"ש.

דאמתילת כו':    ר"ל היונה וכן נשר הגוף שלהן.

דף כח עמוד בעריכה

ובהון היא העולה כו':    וזהו העולה שבא על מ"ע דע"י סלקת. וחטאת לשון ירידה כנ"ל על מל"ת שתופסה בגדפין כמש"ו. ועל זה נצטוו במצות עשה ולא תעשה. לא תעשין -- דלא ליהוו להו אחיזה בגדפין, ומצות עשה -- לסלקא היונה בגדפי'. וז"ש מה יונה כנפי' כו'.

הכי אשם - צ"ל חטאת. ור"ל כמו הסרכות.

חי"ת חי"ת:    ר"ל החיות דכרסיא בחטאת שר"ת שלהן ח'.

ואשם כו':    שאשם אחוזה בגוף הכסא כמו גוף היונה כנ"ל.

דתמן כו':    ר"ל שגדפין דשכינתא אינון חיוון אבל גוף השכינה אי אפשר לומר ח"ו גופא ממש דשם - והזר הקרב יומת, אלא גוף הכסא מקום השכינה כמ"ש בפיקודין הנ"ל.

ודא עמודא דאמצעיתא כו':    דסמכין לה בגלותא והן מצד הבינונים שהן תלויין ועומדין מחצה זכיות ומחצה עונות.

חטאת איהי כו':    דתרין נוקבין בסט"א נגד ב' ההי"ן בקדושה, חמה ולבנה, שעליהן נאמר וחפרה הלבנה כו' ויותרת הכבד נוק' תתאה כידוע מסטרא דרשעים עונות מרובים מורידה ח"ו למטה.

כגוונא דכבד כו':    כשמתגבר מחלאת הלב וכל הגוף (כמ"ש בריש כל מרעין כו'). ועיקר הלב שהוא מרגיש יותר שהוא שכינה.

ובגין דא כו':    שחר נגד עולה, מנחה נגד חטאת - זמן הדין, ערבית נגד אשם תלוי - דרגא דיעקב, ולכך מתאכלין אברים ופדרים מזונא דילי' כנ"ל‏[14].

(דף כח ע"ב) זוהר. ר"ח פתח ויאמר כו':    ידוע כי ד' דרגין הן אותיות השם בין בדכורא בין בנוקבא. בדכורא ג' דחסדים - יה"ו, וא' דגבורה - ה' תתאה. ובנוקבא להיפוך. וכאן במזבח‏[15] דנוקבא ד' גומרין דלקמן (ח"ג ל, א) והן ג' דיצחק וא' דאברהם, ג' ויאמר אמר יצחק, וא' אמר אברהם. ויאמר יצחק אל אברהם שנכלל באברהם והוא יהי אור ויהי אור שהן אברהם ויצחק כמ"ש בח"א ט"ז ב'. ויאמר אבי נכלל אברהם ביצחק והוא סוד רקיע בתוך המים כמ"ש בז"ח נ"ח א' מים איהו לימינא כו' וכדין מים כו'. ויאמר הנה האש הוא יבשת המים (ר"ל יקוו המים ותראה היבשה. נראה שהיא הגהת הרמ"ש). ויאמר הנני אמר אברהם הוא יהי מארת ‏[16]. וז"ש למעלה מארת חסר כתיב. וכמ"ש נ"ח ב' משום דהוא דנוקבא והן (כסדר) שאמר ל' א' (ח"ג ל, א) חד לסטר מזרח כו' עד דרום.

רעיא מהימנא. דא אורייתא:    שנאמר בה והגית בו יומם ולילה.

והאי הוא כבוי כו':    ר"ל לא שנשמה נכבית בעצמה אלא שהנשמה מסתלקת מגופיה והיא כפיי' לגופי'. כמו נר שאין האור בעצמו נכבה אלא שמסתלק מהפתילה והוא כבוי לפתילה וכ"ה בשכינה כמש"ו. דח"ו אצלה לא יגורך רע אלא שמסתלקת ח"ו מאתרה שהוא הכסא ומנשמתא שהוא גם כן אתרה והכל א' שהנשמה חצובה משם. וכשמכבה הפתילה לא דיו שגורם לפתילה חשך אלא שמאפיל לכל הבית, כן גורם חשך בכסא. וכן לכל העולמות שמאירין הכל ממנה. וכן בעוה"ז שמאירין מהנשמה של האדם מגיע חשך לכלם. וז"ש "הא גרים כו'".

וחשוכא איהי עבירה כו':    ר"ל החושך הוא אינו הסתלקות האור לבד כמו שסוברין קצת בני אדם, אלא כיון שמסתלק האור בא החושך, שהשם עשה הבדלה ביניהם שלא ישכנו יחד, ולאום מלאום יאמץ. וכן למעלה בא' עבירה שהוא חשך ושורה ושפחה כו'.

וסליקו כו':    ר"ל המצוה שכינה מסתלקת משם. וזהו דווקא לע"ה. וז"ש מסטרא דע"ה להון כו' - בדרגא דידהון במקום אחיזת נשמתן למעלה. אבל בתלמידי חכמים אין יכול העבירה לסלקא המצוה כמש"ו.

דנהרין לה:    ר"ל לשכינה שנקרא מצוה.

בהעלותך כו':    ר"ל דסלקין הנר לגבי בעלה ששם האור רזין כנ"ל דאו"ר גימטריא ר"ז, לכך אין יכול לכבות.

דאתמר כו':    ר"ל תמיד(?) והגית כנ"ל.

מלכא - צ"ל מלבא.

הה"ד כו':    ר"ל שהענן עולה מן הארץ ואח"כ יורד ומשקה כן העשן עולה אל המוח ואח"כ יורד ומשקה כל הגוף כידוע.

כליבא - צ"ל בלבא.

דף כט עמוד אעריכה

מלא י"ה כו':    שאלהים בדעת והוא אותיות מל"א י"ה, וזהו בינה - בן י"ה, בן הוא דעת והוא יה"ו.

לאוקדא עצים כו':    שהוא ה' כמש"ו ונשלם השם והוא שם מלא -- הויה אלהים. וז"ש מלא כו'. וז"ש שמצוה להביא אש מן ההדיוט תחלה מלבא ואח"כ יורד אוריא"ל אש משמים אריה שהוא במוחא כידוע.

העצים ודאי:    ר"ל בתוספת ה'.

לאוקדא לון כו':    ור"ל ז"ש רשפי אש שלהבת י"ה - מאבא ואמא כנ"ל. מים רבים כו' שאינן מכבין כנ"ל. וז"ש ברחימו כמ"ש את האהבה וזהו שצריך התעוררות מלמטה תחלה.

פקודא להקריב כו' כל אלין תמידין ומוספין:    כצ"ל.

בין עול מ"ש כו':    דשור וחמור הן מימין ושמאל, בין בקדושה יששכר חמור גרם. בכור שורו כו'. וכן אמרו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשא. וכן תפילין הן בבינונים כשור לעול כו' כמ"ש בתיקוני זהר. וגם כן בסט"א -- ישמעאל ועשו, ועל זה נאמר לא תחרוש כו'. וכן מלקין ברצועה של עגל וחמור -- סט"א, רצועה בישא.

איהי ודאי:    שהמצות מסטרא דידה כידוע.

בגין דבה כו':    ר"ל לכך היא מלכות.

נשמה יתירה:    ר"ל מסטרא דבינה.

כי שם ה' כו':    שנשלם השם כנ"ל.

כלהו שקילין:    שהכל מסטרא דשם הוי"ה.

דאיהו מט"ט:    גימטריא שד"י.

שורך וחמורך:    כנ"ל.

ועבדך ואמתך:    מסטרא דמט"ט ויש לו נוקב' נקראת מיט"ט ומסט' הוא אמתך.

ואינון כתרין כו':    שהנשמה יתירה בשבת הוא כתר על נר"ן של חול ות"ח נקרא שבת כמש"ו לכך הן כתרין כו'.

חמור בתורה כו':    הן בנין.

וינפש כו':    הן עבדין.

ובהמתך כו':    הן דל"ת עול כלל שעליהן נאמר ידע שור כו'.

ולבתר דייעול כו':    ור"ל זהו בהמתך שמשמש אותך זהו שיש לו נייחא.

ביום שבת - צ"ל כיום.

צריך איהו:    לבריות כמו שבת שכל הימים של חול עמלים לו.

יושיע לו משוד כו':    דתורה חירות מב' דברים מאו"ה וממ"ה.

וישחוט כו':    מפרש היאך ניצול ממ"ה דכלל א"א אלא שלא יתמסר לסט"א.

לכלב כו':    וז"ש (פסחים קיח, א) כל המספר כו' ראוי כו'.

נשמת חיים כו':    ר"ל דגם עם הארץ יש לו נר"ן אלא שרוח שלו הוא רוח חיוני ונשמתו שכל עיוני כידוע.

ואינון כו' יתירה יתר כו':    כצ"ל.

דעלה כו':    דג"ר נעלמים.

נהר כו':    דעת.

מעדן:    כתר.

ומהלכו כו':    ה"ס.

נשמה דשלטא כו':    עכשיו מפרש נר"I דעבדי'.

דף כט עמוד בעריכה

מכסא דין כו':    והוא שרפרף הדום רגליו. וז"ש (חגיגה יד, א) א' לכסא וא' לשרפרף א' לצדקה ואחד לדין.

תכלת כו':    שאמרו דומה לכסא.

לבנת הספיר:    לבנת לבן שבציצית. הספיר - תכלת כמ"ש (חולין פט, א) תכלת דומה לספיר וספיר כו'. ולבן וספיר הן כסא רחמים. נמצא כל הג' עולמות בי"ע נקרא כסא. וזהו הנשמה שהיא נר"ן חצובות מכסא.

בפסח כו':    ר"ל שהנשמה נקרא שבת ויו"ט כמש"ו.

ורוח שמור כו':    שמור את חדש כו'.

איהי יו"ט כו':    ר"ל יום ולילה של שבת ויו"ט.

כל אלין דמשמשי כו':    ר"ל הע"ה הנ"ל.

עשייה - לא גרסינן.

דא קבלת כו':    ר"ל שמקבלין עליהן מיתה במחשבה בק"ש ועניות במעשה.

נפש יתירה כו':    דאיהי סלקא על כלא עטרת בעלה.

רמ"ח כו':    ר"ל מנין אבריו וגידיו.

ותורה - צ"ל דתורה

כליל כו':    גי' אדם.

מזונא לאדם כו':    ר"ל חיה רביעית אדם דשלטא על ג' חיות כמ"ש ודמות פניהם כו' כמ"ש בתיקוני זהר ועליו נאמר וירדו בדגת כו' כידוע.

בד' אנפין כו':    הן ד' אותיות השם במילואו.

מזונא דבעירין:    הן נר"ן החומרים שהן מג' חיות.

נהמא כו':    חשיב ד' מינים גם כן נגד ד' אותיות השם שבפשוטו שהן בג' החיות כידוע. נהמא מימין, חמרא משמאל, בשר בעמודא דאמצעיתא כידוע בשר מן השמים וכל מיני פירות במלכות כידוע.

ויסלק כו':    שימסור את עצמו למיתה.

במחשבתיה:    זהו בנשמתיה.

בלב אחד:    ל"ב אח"ד גימטריא אד"ם - שמא מפרש שהוא במחשבה כידוע.

בשריפתה:    הוא הקטרה.

ובשחיטתה:    בזבחים.

דאינון בכבד:    כסדר.

אשא תכלא:    תכלת שבכנפי ציצית כנגד כנפי ריאה שהיא מרה חיוורא לבן שבציצית.

ויהון חיון כו':    אלו נר"ן הנ"ל, חיון מאריה, ובעירין משור, ועופין מנשר שהן המלכים של אלו המינים.

כסוסיא כו':    לגבי אדם כמ"ש כי גאה גאה כו'.

ומסטרא דאברים כו':    ר"ל מסטרא דבעירין נר"ן הנ"ל.

דף ל עמוד אעריכה

זוהר. כתיב והנה ה' עובר כו':    והוא סיום המאמר הנ"ל ג' של רוח כו' ורביעי דממה מסט' דחסד והוא גם כן כסדר הנ"ל רוח הוא רוח קדים (מזרח) רעש ואשמע אחרי - אחרי דייקא (מערב הנקרא אחור. נראה מהרמ"ש), (ס"א ואש הוא צפון), ואות הרביעית (ס"א ה' אחרונה) בסטרא דחסד (דרום) וכאן הוא סוד בת היתה לו לאברהם אבינו (דרום) (ס"א וה' הנ"ל) [ועיין בז"ח שיר השירים דף נ"ח ע"א ותבין זה כמשחז"ל שיתין מחוללין ויורדין עד תהום. נראה מהרמ"ש].

לתהומא עילאה:    בריאה ששם השרפים. וגלגלי ימא יצירה ששם החיות. וחיילין אלין האופנים בעשייה. וגומרין הן ה' גבור' שעיקרן ד'; דנצח והוד נכללים כחדא (נכתב על הגליון: בסוד יצחק - ד' ב"נים). ואח"כ מסטרא דימינא כו' ה"ח ומתבסמא עלמא.

בקל רב:    מסטרא דדרום שנקרא גדול. ובצפון קל נעימותא - נעים זמירות.

[ליקוט]

במדבחא אית כבש חד בדרגין ידיעאן כו':    [כתב הגר"א בתיקונים כ"ב ב' בד"ה תתן להם. ר"ל שש מעלות לכסא. ואמר תהומא עילאה והוא ביסוד דבינה דנוק' דבריאה והיא נק' תהומא רב' כי יסודה למטה הוא תהום התחתון. חיילין דאמרי קדוש - והוא בבריאה ששה השרפים כידוע. והכל בנוק'. וז"ש מגו שית חד - הוא יסוד.]

דף לא עמוד אעריכה

יועץ דא הוא נהר כו' ואשקי לכלא:    ז"ל הגר"א בתיקונים קי"ו א' בד"ה רוח עצה. והענין שהיועץ הכל ניזונים וחיים ומתנהגים בעצתו, וכן נקראים כליות יועצות (שהעצה הוא השקאה לטעם הנ"ל) שהן אפיקי מים והכל מצד הנהר מימי החסד דאשקי לכולא ונק' בינה יועץ בשם התואר שיועץ תמיד דלא פסיק ונהר יוצא מעדן אשר לא יכזבו מימיו. והחסד נק' עצה כו' עי"ש.

דף לג עמוד אעריכה

רעיא מהימנא. פקודא דא לשרוף כו' בכנפי מצוה:    שהן פתיל תכלת וכן ישראל נקראו פתילות כידוע.

רחמי - צ"ל ראמי (אד"ל. לכאורה גירסת רחמי מיושב כלפי מ"ש איהי דינא כו' מפרש שזה כד אינון בלא משחא ת"ת רחמי אז דינא אוכלת הפתילות עצמם עצים יבשים).

דאינון שקץ כו':    ועל בנותיהם נאמר כו' (פסחים מט, ב).

בגין דקרבין כו':    ז"ש זבח רשעים כו' שצריך להתוודות ולהשליך החטא קודם וכן במיתה דוגמת הקרבן כמש"ו.

ארי' כו':    אוריאל.

למתודה לקוב"ה לקבלא מיתה בשמיה דאכיל ושצי ולאחזרא כו':    כצ"ל. ור"ל בשם אדני.

בתיובתא כו':    לגבי בינה תשובה ששם יה"ו כמ"ש בפקודין הקודמים ונשלם השם בשם אדני שהיא ה' וכן שם אהי"ה שם.

כחושבן כו':    שהוא בבינה כידוע.

בלב אחד:    גימטריא מ"ה כמש"ו. ובלב הוא הרוח וז"ש "וביה יפוק כו'".

ומתחרט בנפש ומקבל כו':    כצ"ל.

ואי צריך כו':    כמש"ל מחמת סרכות דמרה חוורא.

דאחיד כו':    ר"ל שהוא גימטריא יה"ו, ועם ה' נשלם.

יודע צדיק כו':    שהוא בעצמו יודע האיך לממסר נפש בהמתו.

דלית חכם כו':    ר"ל שהוא מכוין על הקרבן כ"ז.

ואם ת"ח הוא - לא גרסינן. וצ"ל וצריך כו' .

לג עמוד בעריכה

דא גופא כו':    ר"ל שנפשא שלטא על גופא.

מים כו':    שהוא מסטרא דימינא מים.

ועליה אתמר יודע כו':    שהוא יודע בעני' כמ"ש יודע צדיק דין דלים. וז"ש בתר כו'.

דאיהי שכינתא איהי כו':    ר"ל של עמודא דאמצעיתא.

דאורייתא דבכתב ובעל פה:    מפרש מהו נסוך המים והיין, כתב ובע"פ, שהן ימינא ושמאלא.

דאדליקת:    ר"ל זהו הדלקת בשר על גבי המזבח והוא שמדליק בו שלהובין דרחימותא. בשר קודש יסוד רצוף אהבה.

פקודא לית מצורע כו' דאתעביד:    ר"ל שנולד.

דחמש כו':    והן ה' חסדים וה' גבורות הידועין.

כאלו כו':    דבלוחות גם כן י' דברות - ה' מימין וה' משמאל.

דאינון כלל כו':    כידוע.

בגין כו':    היפוך נוקבא דסט"א.

ואוף כו':    דהוא יצה"ר דכורא כמש"ו.

ממזר:    שנולד משניהם כמש"ו.

אש זרה:    הוא אש דאיש ואשה שבכל אחד אותיות אש ונשאר י' לו וה' לה כמש"ל דהשם בו ובאשתו ובבן ובבת.

אשר לא כו':    כמ"ש אשר לא צויתי.

דף לד עמוד אעריכה

וימותו:    כמש"ל והזר הקרב יומת.

עולה ויורד:    עולה בנוקבא - מ"ן, ויורד בזכר - מ"ד.

אש קדש כו':    ר"ל מה שמביא מן ההדיוט מ"מ אש קודש כמ"ש אש זרה שנטלו מכיריים.

עד"א אחיד כו':    והוא העצים שאחיד בשני האשים והוא עץ החיים. ושפע קדושה דנחית הוא חכמה דשריא עלי' כמש"ו. וכן בן הנוצר משני האשים בדרגא דעד"א ושרי' עלי' חכמה.

מ"ה איהו כו':    והוא בעמודא דאמצעיתא כידוע. וכח הוא בחכמה - כח מ"ה.

וכלהו כו':    יה"ו באשה [מצאתי כתוב על הגליון: נגד בינה - בן י"ה שהוא יה"ו], ה' בבת. כ"ח באיש, מ"ה בבן כנ"ל.

כדקא יאות כו':    ר"ל בקדושה.

פרשת שמיניעריכה

דף לח עמוד בעריכה

ותרי קלי נינהו דהא מגו כו':    הענין שקול כלול חג"ת אמ"ש וזהו כ"ז שבתוך הפה וממנו יוצא לחוץ ונתגלה. וזהו נה"י שמתגלה ואבהן סתימין הן והולך הקול עד מקום התפשטותו ואח"כ חוזר בכח כמו שזורק אבן בכותל וחזרה הוא בת קול ונקרא אור חוזר. וכולא כליל בג"ר ברעותא ומחשבה וקול דאזיל בלחישו בגרון תמיד ונהר יוצא וכו'. וז"ש (ח"ג לט, א) ושבע' קולות כו' דנפקין כו'.

דף לט עמוד אעריכה

מאתר חד נפקי:    וסדרן שמן יין חלב ומים ודבש. וחלב הוא מקרא. ושאר הוא פרד"ס. וז"ש על בן זומא דבש מצאת כו'. ובכ"א שמאל נכלל בימין. ולכן אלו שהציצו בשמאל לבד נפגעו. ורבי עקיבא משכני כו' כמ"ש לריח כו' משכני כו'. ועיין ח"א כ"ו ב'.

דף לט עמוד בעריכה

דא נפש דההיא ארץ עלאה כו':    ר"ל נפש של אדה"ר שמלכות אפיקת מת"ת וזהו חי' עילאה. והוא מ"ש "דא חיה דרחשא כו'".

ואמר לעילא:    חג"ת טורין עלאין. ותתא - נו"ה כמ"ש בתז"ח ע"ד ד'.

דף מ עמוד אעריכה

ודאי החי' דא כו':    וז"ש גדולים צדיקים ממלאכי השרת, דצדיקים מת"ת שקיבל מהנהר ומלאכי השרת מארץ.

רפדוני בתפוחים כלא חד:    דתפוח גם כן רמיז לאבהן ג' גוונין כמ"ש באדרא רבא אלא שהן מסטרא דימינא באור פני מלך חיים. וזהו מ"ש ביצחק ויבא לו יין. ואח"כ כריח שדה כו' ומתרגמינן חקל תפוחים. ואמר בז"ח שיר השירים ג' ריח שם ריח בגדיו כו' עי"ש.

דף מ עמוד בעריכה

מאן איהו פה כו':    דזה ג' ספרים דריש ספר יצירה, ספר דחכמה הוא מה שנצטייר בסופר הכותב במחשבתו ואיהו הכתב (נראה דצ"ל: וספר דבינה איהו הכתב. המסדר). ודעת הוא הסיפור. ועיין ח"ב ר' א'.

דף מא עמוד אעריכה

דייעול בחסד דאיהו מיא:    ר"ל בקידוש ידים ורגלים ובשניהם נאמר ולא ימותו.

פומא ולישנא:    ר"ל אכילה ודיבור שהן דו"נ. קנה וושט. לבן ואדום. עוה"ז ועולם הבא. וביום הכפורים ה' קולות דה' תפלות. ה' ענויין שראשן אכילה.

דף מב עמוד אעריכה

רעיא מהימנא. תנינא דמתני':    ר"ל זהו שאומרים בגמרא על המתני' "תנינא", שהוא תנין שבים.

ואי אינון דביבשתא כו':    ר"ל דאינון שבים הן התלמידים שהגיעו להוראה, ר"ל שיכולין לשוטט ים התלמוד ואותן שביבשה הן אותן שלא הגיעו להוראה.

אבל אדם כו':    ר"ל הוא הרב.

בלע לחבריה:    ר"ל אותו שהגיע להוראה לאותו שלא הגיע כמש"ו. וז"ש (ע"ז ד, א) מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע כו'. אבל אם אינו גדול ז"ש ואי כו'.

[אוקמוה:    בגמרא ל|ב|קידושין ל' ב'. ר"א].


פרשת תזריעעריכה

דף מג עמוד בעריכה

וכמה הוא ל"ג ימים כו':    וסודן כי ז' ימים ז"ת דנוקבא, ז' ימים תחת אמו. וה' תתאה - ז' הוא. ואח"כ נכנס בהיכל ק"ק, ארון הברית, דשם הברית. משא"כ בז' ימים שתחת אמו. כי הראשונה כלולה משנים - לבנה ושמש (נראה דצ"ל וספיר. ור"ל היכל ראשון לבנת הספיר). ואח"כ בג' ימים עדיין הוא בג"ר שלה אף שכלול ברית שם. וכן היא נק' ברית. ואח"כ בנה"י דדכורא שהן שלה עד מ' יום.

רעיא מהימנא. דקיימא:    ברית.

רזא עלאה:    ר"ל שהוא נקרא סוד. ולכך נקרא יסוד - י' זעירא, וסוד. וז"ש סוד כו' כמש"ו. והטעם שנקרא 'סוד' לפי שהוא בהעלם, מה שאין כן בכל האברים.

לא אתחזי כו':    מה שאין כן בשאר דחציפין ביה. וז"ש דחלי חטאה שמתייראין לבא לידי עבירה וכמ"ש אל תתן את פיך כו'.

לכל עמא קדישא:    שהוא פתחא דמהימנותא ומניה נפקין וביה עאלין לקדושה.

תמינאה:    שחכמה היא ראשית.

דף מד עמוד אעריכה

עפרא איהו:    כמ"ש ומהעפר‏[17] אשר יהיה בקרקע המשכן.

וקרבנא דא כו':    שהוא אדם ובהמה רבה דרביעא על אלף טורין וברית כוללן.

בגין דאתדבק כו':    דברית נקרא שבת כמ"ש אות היא ברית עולם כו'.

דף מח עמוד בעריכה

תנא מן בוצינא כו' איקרי איש כו' ותנינן מאן איש כו' ות"ח ברישא דהאי איש כו':    הענין כי איש הוא יסוד, ועיין בספרא דצניעותא בריש פרק ב' כתיב ולא עבר כו'. ויסוד ומלכות שניהם מסטרא דגבורה ולכן בשניהם אש. וה' דאשה הוא ה' גבורות. ויו"ד דאיש הוא טפת החסדים ונכלל בו ה' גבורות - לכן הוא יו"ד. ומתחלה מקבל ה' גבורות נקרא איש מלחמה בשערוי דלתתא דהוא צמר, ואח"כ כשמקבל טיפת החסדים שאז הוא מ"ל [נ"ל בסוד חשמ"ל] והוא נקרא חסד ועיין באדרא רבא קמ"ב א' (ח"ג קמב, א).

דף מט עמוד אעריכה

והאי איש בכללא דאדם:    ר"ל דגוף וברית כחדא נינהו ועיקר הוא גופא ושם נכלל.

דתניא כל אינון דתליין כו':    וזהו סוד בהרת עזה כשלג כו' ועיין באדרא רבא קל"א ב' (ח"ג קלא, ב).

דף נא עמוד אעריכה

דכתיב דרשה צמר ופשתים כו' בתרי גווני כו':    עיין לקמן פ"ו ב' (ח"ג פו, ב). והענין כי צמר ידוע שהוא דרגא דשאת - דינא דקודשא - השור. ופשתן הוא לבושיה כתלג חיוור. וידוע שסוד לבושיה לבוש בד, והוא שרשא דחמור ה' דסט"א. וזהו סוד שני השעירים. וכן קין והבל. והבל בסוד שעיר הנשחט וקין שעיר החי.

פרשת מצורעעריכה

דף נג עמוד אעריכה

פתח ואמר ולקח כו':    והן ב' צפרים ומים חיים ותולעת וארז ואזוב וכולן נטבלין במים החיים וכלי חרס מקבלן.

דף נג עמוד בעריכה

הכא א' זעירא:    בסוד חכמה זעירא וחכמה רבתי.

משה שושבינא כו':    השושבינין הן נצח והוד, אספקלריא המאירה ושאינה מאירה, נביא וחוזה. ועיין לקמן צ"ד ע"א (ח"ג צד, א).

פרשת אחרי מותעריכה

דף ס עמוד אעריכה

מימיני' שננא כו':    כמ"ש יעלזו חסידים כו' וחרב כו' וכמ"ש בהיכלות.

תאנא אלף ות"ק כו':    כפלות השם אות באות (אמר המסדר עיין מה שכתב הגר"א לעיל בפרשת בראשית דף נ"ה ב')(ובהיכל ה' שם מ"ד א' ד"ה בגין דהאי להט כו'. ש"ל.).

תנינינא כו':    חיות הקדש ועיין לעיל ל"ט ב' (ח"ג לט, ב).

דף ס עמוד בעריכה

ואפי זוטרי:    שהן בלא זקן נערים.

אלף טורין כו':    כמ"ש מצמיח חציר לבהמה והן ביום השני.

תרין בנין:    קין והבל.

מתחות סטרי איברהא:    צפרני ידי'.

תרין בנות כו':    נפש חי' דאדם.

שבעין אנפין (בזוהר איתא ענפין):    השרים.

בין נוני:    שלוחין.

דא סליק:    כמ"ש עולה כו'.

מקפץ כו':    דזו"נ שלהן. ועיין בתיקוני זהר חדש ע"ה ב' ואת נפש אויביך כו' (פי' דכתב שם כי נחש אשת זנונים מקננא בשבע סלעים ובעלה בשבע טורין, ועי"ש בביאור הגר"א. המסדר).

עד דישכח כו':    בסוד לא תבשל. ואינון הנפילים ששניהם עז אלא שהשני קשה -- עזא"ל -- אל קשה, והוא נופל, לכן מפילים אותו. ושניהם ראשי תיבות נג"ע (פי' נופל גלוי עינים. כנ"ל המסדר). ואינון בני אלהים כמש"ל קמ"ד אפי' בני אלהים באוירא ואינון בארץ.

דף סג עמוד אעריכה

רעיא מהימנא. פקודא דא למפלח כו' דהא לית תקיפו כו':    ר"ל לסטרא אחרא.

כמה כו':    ר"ל אע"ג דחטאת נקבה וכאן שעיר.

[ליקוט]

מ"ש ברעיא מהימנא מתלין אמרין ארמי גרמא לכלבא ילחך עפרא דרגליך בנתינת השעירים -- כי השעירים נאחזין ברגלין כמ"ש בפרשת אחרי מות דף ס' ע"ב תרין בנות בתחות רגלהא כו ואלין מתאחדין בטופרי כו' והני בזוהמ' דטופרי אחידין כו' ואלו הבנות הן עצם מעצמו כידוע בסוד חוה הראשונה וז"ש ארמי גרמא לכלבא - שעיר הנ"ל, ילחך עפרא דרגליך - שאז ונחש עפר לחמו, אבק שתחת הרגל, לא ירעו ולא ישחיתו כו' ואז כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. [עד כאן הליקוט].

דף סד עמוד בעריכה

זוהר. תאנא אלף כו' בסיהרא:    צ"ל בליליא. והן ג' זמנים של התפלות -- ערב ובקר וצהרים, נגד אבהן כמ"ש למטה. ודליליא נגד יעקב. ולאחר חצות שהוא נגד דוד כידוע, שלכן היה נזהר בזה, ובשביל זה נקרא 'חי וקים', והוא כולל כל ג' אבהן, ולכן כל ג' מחנות אלו נכללין ביחד. ובצפרא הן מארי דיבבא כמ"ש למטה "רי"א כד נהיר יממא כו'". והן דיצירה שנקרא יום (מצאתי כתוב על הגליון: כמ"ש הבקר אור, ונאמר יוצר אור) ובערב הן דיללה של עשייה שנקרא לילה דמקננין כאן יום ולילה (פי' ביצירה מקנא ז"א שהוא יום, ובאופן עשייה מקנן שם מלכות - לילה. המסדר). ודצפרא הן בעלי שירה ודערב הן בעלי זמרה. ואחר חצות נקראו בעלי תהלה כמ"ש תהלה לדוד.

והימן שמי':    שכתוב בו והאמין בה' כו' ומצאת את לבבו נאמן לפניך כו' כי האמונה והבטחון תלויים בחסד. וכד"א ואברהם כו' וכתיב ויבואו המלאכים כו' דבהאי שעתא אתפרש אתפרש (ומצאתי כתוב על הגליון: וז"ש וכד אתער האי בקר כו' הימנותא דברכאן וכמ"ש איש אמונות רב ברכות ונאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך).

וידותון שמיה:    כמ"ש (במדרש) על ידותון - על הדתות והדינין.

כד"א מאסף כו':    שהוא דגל הרביעי וכ"ה כאן.

ומלכא משיך מיני' כו':    וזהו סוד אור זרוע לצדיק, דאיגניז בצדיק ויוצא ממנו חוט א' בכל יום בבקר כמ"ש יומם יצוה כו' ואמרו רז"ל אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד כו' (מגילה יג, א) כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט כו' (חגיגה יב, ב), וכמ"ש למטה (ח"ג סה, א) ופריס כו' ועל אינון כו' שהוא מדתה, לכן באחרית ים בודדות. [ובהעתק הרד"ל. בו בדו"ת. כ"מ בהעתק ולפי הנראה חסר ומוטעה. דברי דוד]. (לענ"ד בודדות, ר"ל שוכנות (היא וכל אינון כו') בדד דמסתלקין דינהא. וכן גי' בו דרות. ר"ל שוכנות. כמ"ש ואשכנה גו' וכמבואר. ש"ל).

דף סו עמוד בעריכה

אלא ו' דיתיב כו':    בהתכללותו לנוקבא ועיין ז"ח ח' ע"ב ואז נכלל עתיקא ביה כמ"ש באדרא רבא ומתער ברית אתפשטותא דג'.

ואית דמתני כו':    ר"ל הכל בנוקבא. ופתוחה כד אתפתח לדכורא לקבלא וסתומה כד אשתלם כמ"ש בז"ח שם עי"ש.
(ובמקום אחר כתב וזה לשונו: ואית דמתני כו' - ר"ל הכל במלכות. מם סתומה כד איהי סתימא. פתוחה כד פתוחה בסוד חבצלת ושושנה.)

עאל בדרגא חד:    ידוע בגדי לבן ובגדי זהב שהן נגד קריאתו וכתיבתו.

(מצאתי כתוב במקום אחר וזה לשונו: )
תאנא ר"ש פתח יו"ד בגילופי אתוון:    ר"ל במילואו שכולל הכל כמ"ש בפרשת ויקרא יו"ד ב' (ח"ג י, ב).


וז"ש בסטרין אתקשרן ביו"ד:    ר"ל שהכל נכלל במילואו ו"ד שכולל כל האצילות וזהו בסטרין הנכללין בו.

יו"ד אזיל כו':    כצ"ל.

ד' אזיל לוא"ו וא"ו סליק ביו"ד, יו"ד מתכנשי כו':    ר"ל ו"ד - זו"נ שבו, ולכן בד' אמר "אזיל" ומחוברת בדכורא, ובוא"ו אמר "סליק" ליו"ד, כי היו"ד הוא דרגא דג' ראשונות שבו שבהן סליק למעלה ממקומן מה שאין כן בזו"נ שמקומם כאחד.

ואמר ומתכנשי בהו:    שו"ד נכללין ביו"ד כמ"ש למעלה יו"ד ב' (ח"ג י, ב) שו"ד הן עשרה ונכללין ביו"ד והן מילואו שנכללין בפשוטו.

[ליקוט]

מה שכתוב בפרשת אחרי מות ס"ו ע"ב יו"ד אזיל ליו"ד, יו"ד סליק ליו"ד:    כן הגירסא כמ"ש האריז"ל. והענין כי כשרוצה ליתן בו המוחין נסתלק יו"ד דז"א לבוש דמוח חכמה דז"א כמ"ש בספרא דצניעותא פרק א' "נהיר יו"ד בתרין אתייחד יו"ד בלחודוי כו', ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא כו'", והוא שהולך לו אל אבא שהוא מקומו שמוח חכמה הוא אתפשטות אבא כמ"ש באדרא זוטא (ח"ג רפט, ב) אתגליף האי חכמתא כו', וז"ש "יו"ד אזיל ליו"ד", ואח"כ עולה ברעו דמ"ס כנ"ל וזהו "יו"ד סליק ליו"ד", שהוא יו"ד דעתיקא והוא בקרומא דאוירא כמ"ש בספרא דצניעותא, וז"ש "לעילא לעילא" [ואח"כ אותו יו"ד עילאה מתכנש באלו ב' היוד"ן שתחתיו, וז"ש "יו"ד מתכנש בהו"].

אלף וחמש מאה ושבעין אכסדרין:    הוא אלף אדרין דדעת - והן נו"ה של הדעת, ב' פעמים ת"ק, ב' צבאות. ותק"ע הן תפילין [חסר י' גימטריא תק"ע. המסדר]. ב' פעמים פ"ר - מצנפ"ך, ה' חסדים וה' גבורות שכל אחד הוא פ"ר בסוד ו'ר'ב' ח'ס'ד'.

אלף ותק"ע:    הן חב"ד יה אלף ות"ק ו' בהתכללות הו"ק ונוקבא הוא שבעים והכל נכלל בה"א. ה' ת"ק א' אלף. ציור הה"א שבעת ימים תחת אמו.

וא"ו אתפשט לע"ב כו':    כמ"ש בתיקוני ז"ח ע"ה ב' אב לי"ג מכילין דכלילין כו' וענינם שני הווי"ן כל אחד נכלל בוא"ו על ידי האלף שבתוכן.

מעטר ה' לו' באלף תק"ע:    כצ"ל.

חד בחד אתקשר יו"ד בה' ה"א בו' ו' בה':    יו"ד בה"א - על ידי יו"ד שבה"א. ה"א בוא"ו - על ידי ו' שבה"א. ו' בה' - על ידי ו' שבה'. אלא שבה"א ראשון הוא שמאלי וכאן הוא ימיני. וכולם קשורין כאחד והן ה' עולמות התחתוני' ע"י הכרוב ו' שני ותרין חיבורין לוא"ו בה' עילאה וה' תתאה והן סוד שתי נשים שלו.

באיתן:    הן התנאי'.

ויפוזו כו':    הן תרין עטרין - חו"ג, וז"ש זרועי כו'.

איתן וסלע:    זו"נ.

דף סז עמוד בעריכה

רעיא מהימנא. שעתא דחיק' כו':    ר"ל עניות וצרות כמש"ו.

כאיל תערוג:    ר"ל שהשכינה צועקת בשבעין שנין בתראין על לומדי תורה על דוחק גדול שיהא להם כמ"ש (חגיגה טו, ב) בזמן שהאדם מצטער שכינה מה אומרת כו', כ"ש לצדיק ושכינה נקרא אילה כידוע.

דאינון אפיקי מים כו':    ר"ל שהן מוצאי מים, התורה דעמודא דאמצעיתא אל השכינה.

ואלין אינון כו':    ר"ל זהו חבלי משיח.

אתערא שבעין כו':    שהן בעמודא דאמצעיתא כמ"ש בפקודין הקודמין. ואתערא דלהון בע' קלין דצווחת בע' שנים כמש"ל.

רעותי' כו':    ר"ל כמו שהיא נקראת אילה כן נקראת גם כן אילות והן ת"ח.

בכמה כו':    רומז אל מ"ש דאילה בשעה שכורעת לילד מכנסת ראשה בין ברכיה וצועקת עד שבא נחש ונושך לה ברחמה ואתפתחת ומולדת. והאילה היא השכינה וצועקת בעת לידתה הן ע' שנין הנ"ל כמש"ל, ועל ידי נשיכת החיויא לתלמידי חכמים בעניות היא יולדת משיח. שדוחקא דתלמידי חכמים ממהר הגאולה כמ"ש (ברכות ו, ב) אגרא דכלה דוחקא, כמש"ל על כן נקוה לך כו'. וז"ש בגין חבלין כו'.

דף סח עמוד אעריכה

ביום צרה:    הן ע' שנין הנ"ל.

דאיהי ב':    שעד שהיא סתומה נקראת מ' סתומה וכשנפתחה נקראת ב' דומה לעולם - פתוחה לצד צפון, שמשם נפתחה כנ"ל.

מתרין ביתין - צ"ל מתרין דלתין, א' למעלה וא' למטה. והן שני דלתות שברחם האשה כידוע. והענין של הב' הן ב' שנין שלאחר הע' שנין שבהן אולידת כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת פנחס, וע"ב שנין הן נגד שם ע"ב - אפיקי מים בחסד שיתגלה בבקר דאברהם, כמ"ש בפרשת משפטים דלאחר השחר דשנין הנ"ל יתגלה בקר דאברהם - שכבי עד הבקר.

דאיהי רישא כו':    ר"ל שאולידת ע"י עמודא דאמצעיתא מתוך נצח והוד והן ע"ב הנ"ל -- ע' דעמודא דאמצעיתא כנ"ל, וב' דנצח והוד.

תרין שוקהא כו':    ר"ל שמשם בנינה.

תרין נביאים:    ר"ל נביאים ראשונים ואחרונים.

יתעבר כו':    וזהו יערות אילני סרק מסטרא דיע"ר - פ"ר כידוע, ואז יתעבר שאין משלו אלא בעפר - ונחש עפרו לחמרו, וכיון שיתגלו אפיקי מים כמים לים מכסים -- "אפתח על שפיים נהרות כו'" (ישעיהו מא, יח), יתעבר כו'. ולכן אמר דוד ז' קולות מסטרא דבת שבע כלילא מע' קלין כידוע על המים. ואז "ובהיכלו כלו אומר כבוד".

זוהר. מאן אינון מבועי חד כו':    למטה הנחל דמשקה לנוקבא והמבועא. אלין תרין שוקין אפיקי מים. ולמעלה הנחל דאשקי לדכורא והמבועא הוא העדן. ושני הנחלים נקראים 'נהר דנגיד ונפיק'. והמקורות כתר ות"ת.

כל אינון איילתא כו':    וז"ש "בצבאות או באילות כו'". וצבאות הן י"ב כמ"ש בז"ח שיר השירים וש"מ, והן ע"ב וי"ב הם פנימיים.

דף ע עמוד בעריכה

בהאי הוא דכתיב ונכרתה הנפש וכו':    שחטא הנפש בכל ט' תיקונים שלה מסתלקין מהאדם בתוך הקליפה ולכן נפש לא נתקן בגלגול. מה שאין כן ברוח שאינו רק בפגם וג' מוחין מסתלק ממנו ולכן נכנס בגלגול ובסוד ????‏[18].

דף עא עמוד בעריכה

סתים וגליא:    נגד העולם הזה והעולם הבא, זו"נ, תורה שבכתב ושבעל פה. וז"ש בפרשת שמות דף ב' (ח"ב ב, א) "אינון דטעמין מיניה קיימין לעלם ולעלמי עלמין".

דף עג עמוד אעריכה

תרין דרגין אינון יעקב וישראל כו':    עיין חלק ב' קכ"ז (ח"ב קכז, א) ששם הוא להיפך. אבל כאן יעקב הוא ישראל זוטא, נער ישראל. וז"ש כל מאן דאתגזר ואתרשים כו'.

ואלף וארבע מאה כו':    א'ת'ה', והוא בגלגלתא דנפיק מגו בוצינא.


[ליקוט]

מה שכתוב בפרשת אחרי מות דף ע"ג ע"א. דאלף ות"ה רבבן תליין בקוצא דאלף, וע"ב שמהן בוא"ו האלף קיומא דעלמין כלהו כו' ברזא דחכמתא ושבילין סתימין ונהרין עמיקים ועשר אמירן בקוצא תתאה דתחות אלף.    הענין כי האלף הוא באריך אנפין כידוע, שלכן התורה מתחלת בב' בחכמה כידוע, ובאריך אנפין ג' רישין והן סוד אמ"ש שהן כללות כל האצילות וכללות כל הפרצופים וכללות כל העולם כמ"ש בזוהר ובספר יצירה. ואמר בספר יצירה אש למעלה, ומים למטה, ואויר בינתיים, ראש מאש, בטן כו', שמים מאש, ארץ ממים כו'. וכן הוא כאן בג' רישין אלו.

  • רישא עילאה גולגלתא מאש, וכאן אינו ניכר האש רק למטה בז"א כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא שכאן נכפין, לכן בז"א נק' גלגלתא תקיפא ושם בו טלא דבדולחא שבו תחיית המתים בסטרא דגבורה ושם בוצינא דקרדינותא.
  • רישא תניינא הוא אוירא שהוא במקום רישא דלא אתיידע כידוע, והוא אויר ושם גניז רוחא שורש אבא כמ"ש באדרא זוטא והאי אבא מרוחא דגניז בע"י.
  • ורישא תליתאה הוא מוחא סתימאה - מים כידוע.

והן רמוזין באל"ף -- בב' קוצין ווא"ו.

  • קוץ העליון לרישא קדמאה ושם בוצינא דקרדינותא ששם ה' גבורות שהן ה' פעמים פ"ר שהן אלף ות"ה גבורות. כמ"ש באדרא רבא קל"ז ב' (ח"ג קלז, ב) שלכן גם כן כאן אלף ות"ה עלמין והן כמנין א'ת'ה'.
  • ורישא תניינא הוא אוירא שהוא המבדיל בין מים עליונים ובין מים תחתונים שהוא סוד הדעת, שג' רישין הן בסוד חב"ד והן בסוד אבא ואמא זו"נ. וזהו אוירא בסוד ז"א שלכן הוא וא"ו דאל"ף. ובו גניז שורש אבא שהוא ע"ב שלכן בו ע"ב שמהן. וכן ע"ב שמהן הן רי"ו אתוון שהן אותיות אויר.
  • רישא תליתאה הוא מוחא סתימאה והוא קיומא דעלמין כלהו ובו כלילן הכל -- ל"ב שבילין ונהרין עמיקין, נ' שערי בינה ועשר אמירן שהן זו"נ דדעת, שמוחא סתימאה הוא כתר של כל האצילות, בחינת התחתון של כתר, וקוץ העליון של שם הוי"ה. ובכתר של כל עולם הוא שורש של כל העולם שלכן גם כן כאן כלולים כל העולמות. וקוץ התחתון של האל"ף כלול בקוץ העליון של יו"ד של השם. וכן קוץ תחתון של יו"ד בקוץ עליון של ה"א. וכן בכולם.

ואמר וסמכין דעלאין ותתאין -- הן הסמכין דאות יו"ד שכולם סלקי ברעו דמחשבה עילאה שהוא מוחא סתימאה כמ"ש בסתרי אותיות דף ה' (זהר חדש ז, א) והוא קוץ הזה. עד כאן הליקוט.]

ושבעין ותרין כו':    הוא בוא"ו כנ"ל ס"ו ב' (ח"ג סו, ב) והוא באוירא.

שמיא כו' כלהו נפקין כו':    והוא חכמתא עילאה סתימאה שממנה הכל כמ"ש באדרא זוטא וכלהו בא"א ששם האלף.

דף עג עמוד בעריכה

מתניתין. חד לסטר ארבע וארבע לסטר חד:    נקודה עילאה הוא יריעה חדא והיכלא הוא ארבע סטרין כמ"ש בז"ח שיר השירים ואחתא ומודעתא כלילין דא בדא, הבן בחכמה וחכם בבינה.

בההוא גוונא תכלא וארגוונא כו':    הוא ה' גווני נהורא, ה' פעמים אור דבהיכלא עילאה.

(ובמקום אחר כתב וזה לשונו: חוורא וסומקא:    הסומקא הוא הצבע זהורי הנ"ל והן ד' דיריעות ושחור קורא כאן תכלת וירוק ארגמן ושחור אדום הן המסתלקין).

דא עייל כו':    הן ה' יברכו כה שהן כ"ה רתיכין, ה' פעמים ה' כמ"ש בסתרי אותיות ה' ע"ב עי"ש.

חד רישא אסתלק מגו סחיו כו':    הוא אבנא חד דסליק מגו תהומא חד לאלף שנין גוונא אוכמא, על אבן אחת שבעה עינים, והוא עין בעין יראו כו' רוחצות בחלב כו'.

תרי איילתא קציבין כו':    הן התאומות (ר"ל ב' העיניים. נראה מהרמ"ש).

בשעורא חד:    ששניהן נסתלקו מגו הסחיותא ועליהם נאמר כעדר הקצובות שהן קצובים בשיעור אחד ועולות מן הסחיותא זהו שעלו מן הרחצה ובהן תלוי העריין כד אתגליין כד לא נהיר יו"ד ביו"ד (צ"ל בו"ד) כמ"ש בספרא דצניעותא פרק ב' שעל זה נאמר ערות אביך לא תגלה - ערייתא דכלא אשתכח לגלאה אורחין דחייבייא וע"ז סובב כל המתני' ולכן אמר כאן בענין העריין וע"ז הזהירה התורה לא תגלה. וכל יום הכפורים הוא דרגא דרוחא דנפיק לפרדשקא לכן חמשה מלכין קיימין בבהילו ולפני ארבע לאו יכלין למיקם ובמנחה מתחיל עד יום ראשון של סוכות ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע כו' ולכן קורין בשחרית בקרבנות וקטורת לריח שמניך טובים. ובמנחה בעריות לטעם הנ"ל ואז רוחצות בחלב.

(ובמקום אחר כתב וזה לשונו: ואמר בשיעורא חד:    שבכל אחד שבעה עינים. ואמר ארבע גדפין - תרין כרובי עינא ותרין עפעפים והן כנפים ד' דחיות. ואמר כאן שכאן הוא סוד עריות כמ"ש בספרא דצניעותא פרק ב' כד אתגליין תרין כו' וי' כו'. ושם בס"פ כד אסתלק כו' ועיין באדרא רבא. ואלין ד' כנפים כמ"ש שתים חוברות שהן נסגרים יחד ושתים מכסות להן.

וידין זעירין:    כמ"ש וידי אדם כו'. ואמר זעירין - שהכנפים נכסות וע"כ קטנים הם והן פרושות לקבל תפלה בדמעות, תרין דמעין המתבסמין כו' ה' גבורות בה' חסדים. וז"ש וחמש בחמש כו'.

ואמר לעילא לעילא:    בימא רבא.

דף עד עמוד אעריכה

מה תפוח אשתכח בגוונוי כו':    עיין באדרא רבא קל"ג ב' (ח"ג קלג, ב) וגוונין הן סוד הדעת כד מדיד משיחין עביד גוונין לאנהרא.

בריחא:    הוא חכמה, מקום השמן, לריח כנ"ל. ואמר בזהר חדש שיר השירים נ"ב א' דזמין לאתגלייא מגו ריחא דעלה כו' דהא ההוא ריחא עילאה סלקא כו' עי"ש. והוא חכמה.

בטעמא:    בינה בתוך הפה, וריחא סלקא מגו מ"ס סוד החכמה, והן ג' מוחין דיליה - סוד יה"ו, ז"א וה' אחרונה - שכינה (ספרים אחרים: שושנה) כידוע, והוא ג' אותיות והיא אחת, וזהו "בגוונוי כו'". ולכן נקר' מלכות 'חקל תפוחין קדישין' בסוד נה"י דעלה כידוע, דג' דרגין אלו מתגליין בה שבהן סוד המוחין שהן ג' דברים של התפשטות. (ספרים אחרים: התפוחים. ול"נ שהן ג' תיבות חקל תפוחין קדישין כידוע. המסדר) וזש"א קדישין שהמוחין נק' קודש כידוע ונאמר כריח שדה אשר ברכו ה', ואמרו שדה של תפוחים אשר ברכו ה' דאתברכת מאלין תלתא כמ"ש למעלה ע"ב א' (ח"ג עב, א). וריחא בסוד מוחא סתימאה, וטעמא בסוד גרון, וגוונוי בסוד דעת, והן בסוד תרין תפוחין ששם אסהיד גוונוי דאו"א. דעות עדות והן אמ"ש שבא"א שמשם אסוותא כמ"ש באדרא זוטא. ועיקר אסוותא בתפוח בריחא כמ"ש רפדוני בתפוחים. ועיין באדרא זוטא רפ"ט ע"א (ח"ג רפט, א).

[כתב הרמ"ש וזה לשונו: מ"ש עוד מה תפוח וז"ל בריחא הוא חכמה כו' בטעמא בינה בגוונוי דעת כו', עכ"ל. ועל פי זה יובן מאמר הנ"ל מ"ש למטה "בשעתא דאסגיאו זכאי בעלמא כ"י סלקא ריחא טבא" כנגד ריח שלו מחכמה כנ"ל, "ומתברכא ממלכא קדישא" נגד טעם שלו מבינה שהיא נקראת ברכה כידוע, ובסוד ברוך טעמך, "ואנפהא נהירין" נגד דעת - גוונין דאנפוי. וכן ידיעת ההפכים אחת "בזמנא דאסגיאו חייבין כביכול כנ"י לא סלקא ריחין" - נגד ריח הנ"ל, "ואטעימת מסט"א מרירא" - נגד טעם, "ואנפהא חשוכין" - נגד גוונין הנ"ל. עכ"ל הרמ"ש.]

דף עו עמוד בעריכה

בגין דא כתיב בה כלא בשבע, שבע פרות:    כמשרז"ל במשנה (משנה, פרה ג, ה) ז' פרות עשו, לא מצאו שבע כו'.

ז' שרפות:    כמש"ה ושרף את הפרה כו'

  1. את עורה.
  2. בשרה.
  3. דמה.
  4. פרשה.
  5. עץ ארז.
  6. ואזוב.
  7. ושני תולעת, והשליך אל תוך שריפת הפרה.

שבע הזאות:    כמ"ש והזה שבע פעמים.

ז' כבוסים:    היינו

  1. השוחט הפרה,
  2. המקבל הוא המזה,
  3. והשורף,
  4. והאוסף את עפרה,
  5. והמשליך עץ ארז כו' לתוך שריפת הפרה,
  6. והמזה על הטמא,
  7. והמוזה.

ומ"ש ז' טמאים:    כמ"ש

  1. כל הבא אל האהל.
  2. וכל אשר באהל.
  3. וכל כלי פתוח.
  4. וכל אשר יגע בחלל חרב.
  5. או במת.
  6. או בעצם אדם.
  7. או בקבר.

ומ"ש ז' טהורים:    כמש"ה ולקח אזוב כו'

  1. והזה על האהל.
  2. ועל כל הכלים.
  3. ועל הנפשות.
  4. ועל הנוגע בעצם.
  5. או בחלל.
  6. או במת.
  7. או בקבר.
  8. וחטאו ביום השביעי. הרי ז' טהורים.

ומ"ש ז' כהנים - כי חמשה כהנים כתובים בפרשה, ומשה ואהרן -- הרי ז'. הרי שבפרשה ז' פעמים ז' -- הרי מ"ט מזוקק שבעתים.
(נראה מהרמ"ש. ומ"ש בענין ז' כיבוסים המזה על הטמא לשון הפסוק נקט, אבל באמת המזה טהור כמו שאמרו רז"ל ומאי מזה נושא. וכן מ"ש והמוזה כמ"ש בתוספתא דשני שבילין הלך בראשון ונכנס הזה ושנה וטבל הרי שצריך טבילה אחר שהוזה עליו).


ובמקום אחר כתב הגר"א וזה לשונו:

כלא בשבע כו':    והן ז' פעמים ז' (אד"ל. כ"ה בפסיקתא דפרה מ"ט טהרות כו' ז' פעמים ז' כו'). כמש"ו.

ז' פרות הן:    וכדתנן הראשונה עשה משה כו'.

ז' כהנים:    שם בפרשה.

[ליקוט]

מגכי"ק שת"י הר"א נ"י. בתנחומא ובזוהר ז' הזאות -- והוא כמ"ש והזה שבע פעמים וכמ"ש (מנחות כז, א) שבע הזאות שבפרה כו' וכל אלו השביעיות הם כתובים בקרא לבד משבע פרות שהיא שביעית האחרונה שהיא תורה שבעל פה. וענין מ"ט שבפרה כי הנו"ן תרעין הן ה' גבורות כידוע, והן פ"ר דפרה, ה' - מנצפ"ך, ומ"מ אינן אלא מ"ט אלא ה' דפרה הוא שער הנ'. וש"ך הן ל"ב נתיבות ומ"מ ה' דשכ"ה הוא הנתיב לא ידעו עיט, והכל בנוקבא אלא מסטרא דאבא היא נער"ה יפה בנשים ומסטרא דאימא היא פרה אדומה מארץ אדום והוא בחו"ב שלה ולכן פרה נמסרה למשה בסוד מ"ט שערי בינה שנמסרו למשה ומטהרת לטמאים שהדינים נכפין בשרשן ובה עתיד הכל ליטהר אבל מסטרא דנערה לא יכול לעמוד בה ולכן הוציא שם רע על נערה בסלע כי דיבור מאבא - וידבר על לב הנערה, והכאה מאימא בצור, כי כל דיבור באבא ומעשה באמא, וכמ"ש בפרשת בראשית - "אומר ועושה" - "ויאמר אלהים..ויעש אלהים" - באבא ואמא. וזהו נחש וצור שבמטה כמ"ש במ"ה פרשת בשלח שנגדן נחש וקסם וזהו שתמה שלמה בקלא דהדרא ואמר דרך נחש עלי צור דהא איהו בדיבור ומה ענינו להקרא בהכאה שהוא בצור וזהו סמיכות פרשת פרה לפרשת מריבה ולכן נלקח ממנו המטה שהן שערי בינה דאשתמש במטה -- מ"ט ה', והוא שער החמישים שנתלבש במ"ט שהוא ה' עילאה. ושכ"ה היא נערה עולימתא שפירתא.

ועוד יש דרגא נ"א מסטרא דאבא - נקודה עלאה, יו"ד, דל"ל חיוורא שעליה נאמר שחורה אני כו' וזהו אשה אשה כושית שעלי' ותדבר מרים כו' והוא כ'ו'ש' - ש'כ'ו'. וז"ש באדרא רבא קל"ב ב' (ח"ג קלב, ב) מסתכל הוינא כו' וחד חשוך. ר"ל מלבד השכ"ה שהן נהירין. וז"ש "הר"ק א"ך" - שהוא גימטריא שכ"ו. והאחת היתירה הוא שזכה משה אליה ועליה השיב השם "לא כן עבדי משה וכו'", ובה זכה לקירון עור פניו כמ"ש שם דמסתחי בנהרא עמיקא כו', והוא שם הוי"ה יתברך שלכן נושא עון. וז"ש אם יהי' כו' במראה הוא אדני שהיא מראה והיא נערה (פירוש שה' פעמים אדנ"י הוא גימטריא נערה. המסדר). מה שאין כן משה דרגא דהויה. ולכן פירש מאשה שדרגיה למעלה מנערה. ואותן שכ"ו הן א' מסטרא דאבא בז"א ולכן הוא שכ"ו -- ש"כ עם ו' שבז"א. ופ"ר הוא בנוקבא בסטרא דאמא - לכן הוא פר' עם ה'. וזהו סוד תורה (פי' דתורה גימטריא שכ"ו פר"ה. המסדר), כי תורה בגבורה ניתנה כידוע, והוא נותן שניהם לנוקבא אלא דפרה הן קודם הזווג אבל נערה בסוד זווג מאבא כי מסטרא דאימא אין זיווג כמו ביום הכפורים וכמ"ש בת אבי כו' ותהי לי לאשה. ובמדבר היתה הבאר להם על ידי הכאה בצור, דבמדבר היתה בסטרא דשור מדברא תקיפא, אבל לילך עתה לארץ ישראל בסוד הנערה ששם הזיווגים היה צריך דיבור לפיוסא, כי ארץ ישראל בסוד אריאל. וזהו סוד מ"ש בפרשת בראשית בפ' ובניהו כו' הכה את הארי כו'. ע"כ.].


(עוד מצאתי כתוב וזה לשונו:
שבע פרות:    כמ"ש במתני' דפרה הראשונה עשה משה כו'.

ז' שריפות‎‎:    עורה. בשרה. דמה. פרשה. ארז. אזוב. תולעת. והן ג' דדכורא וד' דנוקבא כידוע, בסוד נהי"ם שהן דנוקבא והן בסוד המרכבה -- ג' בדכורא וד' בנוקבא כמ"ש בזהר חדש שיר השירים (נ' ע"ב) בסוד אופן הז' עי"ש.

ז' הזאות:    כמ"ש.

ז' כיבוסים:    שוחט וזורק ושורף ומשליך ואוסף והמזה והניזה.

ז' טמאים:    זאת התורה כו' כל הבא. וכל אשר. וכל כלי. בחלל. או . או. או כו'.

ז' טהורים:    והזה על האוהל. ועל. ועל . ועל . או. או . או.

ז' כהנים:    ונתתם. ולקח. ולקח. וכבס. וטמא כו'. (פירוש: שבכל אלו הפסוקים כתיב כהן כמבואר לעיל ועיין באדרת אליהו).

אלין נגעי בני אדם:    והן בסוד השעירים שראשי תיבות שלהם נ'ג'ע', ושבט אנשים הן בני אלהים. וז"ש והוכחתיו כו' (ש"ב ז, יד) ונאמר ופקדתי כו'.

דף עז עמוד אעריכה

סוד אלף וארבע מאות וחמש זיני מסאבותא. הוא סוד הגבורות שהן כמנין זה כמ"ש באדרא רבא דנפקין מגו בוצינא קוץ העליון של אלף בסוד את"ה - ה' פעמים אפ"ר.

גזעין ושרשין נפקין כו':    חו"ג שהן הגזע של האילן.

ואתפרשן ענפין:    שהיו בכותל א' וכמ"ש באדרא רבא קמ"ב ב' (ח"ג קמב, ב).

ואמר כדין ענפא אסגי:    וזהו סוד מוסף (אולי צ"ל יוסף. המסדר), דנפק בתוספתא ולכן נקרא איש חסד דאתגליא אבר כו'.

דף עח עמוד אעריכה

הדא הוא דכתיב שבטי יה משפר סהדותא כו':    כי העדות באנפין שהוא דאבוה ואמיה - חו"ג, ותרין דאו"א (ה"ה) הן י"ב. וזהו שבטי י"ה.

ואמר "משפר" דאינו נאה כי אם בשתיהן כמ"ש דודי צח ואדום, וכמ"ש צחו מחלב אדמו כו', וכמ"ש במרכבה ל"ג ב' ע"כ ל"ל חיזו בשפירו כו'.

דף עט עמוד אעריכה

ביעא דקושטא:    הוא סוד הדעת שהוליד' אימא ויוצא מיסוד שלה. וז"ש מעופא דשריא בנורא (א"ה - עוף - גימטריא יוסף, יסוד דאימא, נורא) סוד דחילו ואימתני כו'.

ואתבקע לד' סרטין:    כידוע ד' פרשיות.

תרין סלקין:    דחו"ב.

וחד מאיך:    שהוא חסד שמתפשט בו.

וחד רביע כו':    שיורד השני לנוקבא. ואמר "דשריין בנורא" ששם בוצינא ביסודה ושם מתמתקין ושם הנ' תרעין.

דתנינן אלף כו':    בסוד ה' גבורות בה' אצבעות וז"ש "וכלהו מתערין כו'".

דף עט עמוד בעריכה

היינו יוסיף כו':    ר"ל בלשון נסתר ולכן ט"ו שנה משם י"ה.


פרשת קדושיםעריכה

דף פא עמוד בעריכה

רעיא מהימנא. ליקרא דשבת:    כ"ע כתר עליון(?) כמש"ו למטה.

לאבא אקדים כו':    ר"ל חכמה שנקרא 'כבוד' כמש"ו, ומסטרא דחכמה בינה נקראת גם כן 'כבוד', ולכן אקדים לחכמה.

ואם אדונים כו':    מסטרא דאימא ולכן הקדים מורא שם.

איה כו':    בשניהם נאמר איה לכלול הכתר עמהן שהוא אל"ף כידוע, וזהו איה.

עשר אמירן ול"ב כו':    עשרה מאמרות דבראשית נגד עשר ספירות ששרשן בחכמה כידוע, ול"ב אלהים עד "לעשות" נגד ל"ב נתיבות חכמה שכולם בחכמה עשית.

ל"ב אלהים דתורה:    שהתורה מתחלת בהון.

יקרא דילי':    ר"ל התורה בה אשתמודען ליה.

בגין דחלישתא כו':    שהתעוררת מנשמתין דלעיל ותורתן הכל כפי ההתעוררות למטה וכשלמטה מחלישין ההתעוררות - מתחלשין למעלה, וז"ש "אתתקף בך כו'".

להעמיד עליך כו':    ר"ל הקב"ה.

עלייהו שכינתא כו':    מסטרא דתרין מתיבתין כמ"ש בתיקוני זהר.

עלת העלות כו':    אין סוף ב"ה הגנוז בכתר דלאין סוף אין שייך לא תפלה ולא שום מחשבה. ואבא ואמא הן עלות 'עלות' לז' תחתונות, וכתר עליון הוא 'עלת העלות'. וזהו "העלות" - לשון רבים.

דף פב עמוד אעריכה

ואנת שקלת כו':    כמ"ש (קידושין ל, ב) שקל הכתוב מורא אב ואם למורא המקום -- כ"ע כתר עליון(?), הנה מקום אתי כו'.

ולבתר ביקרא בקדמיתא - לא גרסינן.

ולבתר ביקרא דאבי כו':    ר"ל תפארת ומלכות. ויקרא דכתר עליון הן אבא ואמא כמ"ש שקל כו'.

דכליל עשר ספירות מעילא לתתא ואימא דכלילא עשר ספירות מתתא לעילא:    כצ"ל. ור"ל לכך נקראו שניהן כבודי - ל"ב אלהים וי' אמירן כנ"ל.

ותרוויהו אינון כרסייא וספסל כו':    כצ"ל. ור"ל חכמה נקרא 'ספסל', ואימא 'כסא', כידוע דאימא מקננא בכורסייא.

אבא איהו חכמה כו':    עכשיו מפרש כבוד אבא ואמא ומביא ראיה שאבא חכמה שנאמר הלא אב כו' כמ"ש כולם בחכמה עשית.

ואמר לאימא לשמשא לאבא כו':    כצ"ל.

דאיהו - צ"ל דאיהי תחותיה. ור"ל תחות אבא. וז"ש (קידושין לא, א) שאתה ואמך חייבין בכבוד אביך.

ויאמר איהו כו':    ר"ל חכמה דשם עשר אמירן.

יהי כן:    בחכמה.

ויהי כן:    בבינה דשם המעשה כמש"ו. ולכך כתיב אלהים בעובדא דבראשית - אלהים חיים.

ובגין כו':    מפרש למה נקרא אימא גם כן כבוד.

ובהיכלו:    שהוא בינה - היכלא עילאה.

כלו אומר:    הן עשר אמירן.

כבוד:    ל"ב שבילין - גימטריא כבוד כנ"ל.

ברוך כו':    גם כן ראיה שבבינה כבוד שהיא נקראת 'ברוך'.

אי"ה מקום כבודו כו':    ר"ל בג' ראשונות - אי"ה כנ"ל.

ותרגום יקר' כו':    ר"ל התורה שנאמר בה יקרה כו' כמש"ו. ותורה נקראת 'כבוד' כנ"ל.

וישראל כו':    ר"ל בנים לאבא ואמא.

למהוי ספסל כו':    מסטרא דכתר עליון.

ולמעבד כו':    מסטרא דחכמה.

ולמדחל כו':    מסטרא דאימא.

דף פב עמוד בעריכה

תשמורו:    מסטרא דלא תעשין - שמירה כמ"ש (עירובין צו, א) כל מקום שנאמר השמר פן ואל כו'.

והיינו כו':    ר"ל כבוד אלהים - בינה שנקרא 'אלהים' דשם ה' קודם לי' ור"ל דכבוד דאבא איכא לעשות מצותיו. אבל באימא מסטרא דשב ואל תעשה האיך שייך כבוד. ואמר כבוד הסתר דבר.

אבינו כו':    ר"ל מסטרא דכבוד כמש"ו.

אעבר ליה מגו כו':    שנכרת מה שאין כן בבן דקטיל ואייתי ליה בגלגולא.

מאילנא דחיי בן עבד טוב כו':    כצ"ל.

עבד נאמן כו':    ר"ל מט"ט.

מאן דאיהו כו':    ר"ל מעולם הבריאה ומהכא יעול לחטוא כמש"ו.

דף פג עמוד אעריכה

בשגם:    גימטריא משה, ועליו נאמר והיו ימיו משה ועשרים שנה. מ

כגון בנים - צ"ל כען בנים.

מעפרא דביה כו':    מיסוד ומלכות.

ומלכא עלאה כו':    ת"ת

דף פג עמוד בעריכה

דשמשא וסיהרא כו':    יסוד ומלכות.

דהא עד דלא כו':    ר"ל שלא נבררו עדיין הבירורין פסולת מאוכל.

דף פו עמוד אעריכה

בזמנא דכהנא כו':    שהוא היה מכיר העונות על ידי הציץ כידוע.

רחימוי דקב"ה:    הכהנים.

דף פו עמוד בעריכה

בזוהר. מלה דא מאן אוכח קין כו':    שלא יתחברו דינא ומסאבותא ופשתים הוא לבוש בד מסטרא דפנים ולבושי' כתלג כו' שהן תקיפין ונגעים מוכיחין. ונראה שז"ש בפרק דשבועות (דף ו:) "גלימא דעמר ושחקי' סדינא דכיתן כו'" -- ששל פשתן לבן יותר כמו שרואין בחוש דלא כרש"י. וזהו שנמשל שם לצמר ופשתים והם שנים שהן ד' דכורין ונוקבין. ודכורין הן האבות. והנוקבין הן ספחת דקרא שהן מתדבקין -- ההוא נפש חייתא כו'.

דף פז עמוד אעריכה

ת"ח נוקבא עד כו' לוי כו':    וז"ש הפעם ילוה כו' כנ"ל. ואסתכמו כחדא. ועל יהודא הפעם אודה - קדש הלולים כו'.

דף פז עמוד בעריכה

קיימא רביעאה כו':    כמש"ו ושם ותעמוד מלדת - דאתקם כורסייא.


פרשת אמורעריכה

דף פח עמוד אעריכה

בגין דבי' מתקיים עלמא:    אף על גב דגנוז יוצא חומש (אולי צ"ל חוטי - ש"ל) החסד בכל יום והוא על ידי חוט השדרה והוא אור בסוד א'מ'ר'.

דף פח עמוד בעריכה

אמור אל הכהנים בלחישו:    דאמירה הוא לחישו.

זמנא חד כו':    ר"ל אמור ואמרת שאין מזרזין אלא למזורזין וכהנים זריזין כו'.

מאתר דנהרא כו':    אימא עילאה.

על הראש ודאי כו':    דקשיא ליה "בראש" מיבעיא ליה, דבע"ק דבעתיקא קדישא בגולגלתא. לכן אמר דאדם אדמון הוא אבא וכאן רומז על חכמתא סתימאה הוא אדם קדמון כמ"ש באדרא רבא, "ואלמלא חכמה סתימאה כו' ואלמלא האי אדם כו'", והאי הוא על המוחא סתימאה וממוחא סתימאה יורד לזקן כמ"ש באדרא זוטא וז"ש יורד על כו'.

דא כה"ג דלעילא:    הוא חסד דז"א והוא הנכנס לבית ק"ק אל אמא, אבל אבא הוא למעלה מק"ק והוא מ"ש בסבא (ח"ב צה, א) אית כה"ג ואית כהן כו', ור"ל כה"ג חסד שנקרא 'גדול', סגן הוא בנצח - נעימות בימינך, דשמש לכה"ג. כהן הדיוט הוא בנוקבא, והוא מיכאל, אע"ג דלתתא כהן גדול הוא, למעלה הוא כהן הדיוט כמ"ש ברעיא מהימנא קכ"א ב', וחסד גם כן נקרא 'זקן' בסוד ואברהם זקן כו' דהן בדיקני חתימי.

רעיא מהימנא. נחית על רישא דכהנא:    חכמה.

תרין זמנין:    מסטרא דיום ולילה לאכללא מדת לילה ביום ומדת יום בלילה כמ"ש בגמרא (ברכות יא, ב) (ברכות יב, א).

וכולא קרבנא כו':    ר"ל וכן התמיד וקטרת.

דף פט עמוד אעריכה

בזוהר. לסאבא לון בסגיאו כו':    שבהן מצוייר כל ב"א וישתאבון בדינה על א"ה וישפיעו למדת הדין - חרב והרג על א"ה וזהו הטומאה.

דף פט עמוד בעריכה

מאן צדקה כו':    אימא עילאה.

ובושת:    אימא דערב רב - גיהנם.

דף צ עמוד אעריכה

רעיא מהימנא. דצפון:    דהוא אינו מקורה והן מסטרא דצפון ושם מדורא דלהון.

ור"מ - וצ"ל ובס"ת, ור"ל ובסתרי תורה.

ואיהו ו' כו':    דהוא בינה - בן י"ה. ור"ל אלהים - אותיות מלא י"ה, ובשם זה ה' קודם לי'. וז"ש "ואיהו בסדורא כו'", ר"ל ז"ש יד ה' הוי"ה כו' כמש"ו מצד אלהים דינא.

כוס:    גימטריא אלהים.

מסטרא דימינא:    שמשם ב"כ.

ואתקריאת - צ"ל אתקריאת.

דף צא עמוד בעריכה

בזוהר. משקר בתורה דכתיב כו':    לפני בני ישראל.

אינון כו' ולא אחרא:    ר"ל אותן שנאמר וכל בניך.

ויקם עדות:    והיא נק' תעודה כמש"ל צ' ע"ב (ח"ג צ, ב).

לשמך:    כמש"ו לשמך היא התורה ודייקא צדיקים כמש"ו.

דף צב עמוד אעריכה

בקשורא חדא יו"ד:    ר"ל סוד הוא כנסת ישראל דבה ע' לשון כחושבן סוד מן יסוד. כמ"ש ברעיא מהימנא כ' א' (ח"ג כ, א) וברית הוא י' [ר"ל שזה הנקודה הוא יו"ד] דאשלים ליסוד והוא יו"ד אתגלי בפום אמה והוא קושר כל העשר ספירות שהוא יו"ד במילואו כמש"ו, והוא בחכמה וממנו יורש יסוד כד סליק לשם בסוד משכיל לאיתן כמ"ש בסבא, וז"ש "יו"ד תלת אתוון כו'".

יו"ד עלאה דכלא כו':    ור"ל בו ג' דרגין שהן דא על גבי דא -- ג' ראשונות, ו' קצוות, כנסת ישראל. והן ג' אתוון אלו כמש"ו, ובי' עצמו נכלל כל הג' ראשונות -- הרי עשר ספירות.

[ליקוט]

ד' גנתא צרורא דחיי:    ר"ל מלכות דאבא, שמלכות נקראת 'צרור החיים' כמ"ש צ' ע"ב (ח"ג צ, ב) "צור תעודה - דא תורה שבעל פה בגין דתמן אתצר צרורא דחיי כו' למהוי כלא חד ומתמן ולתתא אתפרשן כו'", והוא סוד זרע הנקבה שבה נקשר זרע הזכר ביחד, שזרע הזכר בסוד ג' טפין מג' מוחין שהן חיי המלך ובזרע דידה שהוא ה' תתאה נקשר הג' טיפין שהן סוד יה"ו מג' מוחין כמ"ש בספרא דצניעותא ובתיקונים ולכן בה מייחדים אחד -- א"ח שהוא ט' ספירות עילאין שהן ג' פעמים ג', ג' פעמים יה"ו כמ"ש בתז"ח, והן סוד ג' טפין תלת כלילין בתלת כמ"ש שם. נקשרין בד' ונעשין י"ג. והן סוד י"ג תיקונים. ד' לחודא אסתמכו והיא רביעית לכל תלת ועשירית לט' כמ"ש בתז"ח, והוא סוד שם של י"ב -- ג' אנפי חיוון, מלך מלך ימלוך. ואלו הג' טפין שלו -- שהן ט' -- נקשרין בג' טפין שלה -- שהן ג' גוונים שלה. ואלו הג' נקשרים ברביעית שלה שהן ד' פנים שלה שאופן א' בארץ כמ"ש בז"ח שיר השירים נ' ע"ב "אופן א' בארץ דא איהו רתיכא תתאה כלילא בארבע סטרין כו'", עי"ש. ואמר שם "האי פן ביה אתכלילו כלהו תלתא אחרנין האי פן נטיל מכולהו ואתכליל בכולהו כו'", עי"ש וזהו הקשר בד'. ]

כד נפיק כו' בי' נגיד ונפיק ופתח וסגיר ה"א כו':    ר"ל כד יוצא יוצא עם מלואו והן נהורין דנפקין מיניה, שנהיר באימא שית יריעות, כי יעקב בחר לו י"ה, וכשסליק בעתיקא קדישא נסתם ביו"ד פשוט ונכלל בו גם כן כל העשר ספירות, כי י' מנין עשר, וכמ"ש בפרשת ויקרא.

עד כאן פירש היו"ד, ועכשיו מפראש ה"א.

ואמר ה"א שלימותא דכלא לעילא ותתא:    מפרש עכשיו ה"א במילואו. ואמר לעילא ותתא, ר"ל ה"א עילאה ותתאה, ומפ' שניהן כאחד כמו בה"א עילאה למעלה כן בתתאה למטה.

ה' הא ידיעא:    שהוא הנהר באתגליא ואלף הוא צורת יו"ד שכוללין הכל.

וז"ש דאינון ברישא סתימין ביו"ד:    שתחלה הן ביו"ד ועכשיו באלף והרי כל הויה בה יו"ד והד' הוא ה' כמ"ש בספרא דצניעותא וה' עצמה.

וא"ו בגויה א' והא אוקמוהו כולא כו':    כצ"ל. ור"ל וא"ו בתוכו הא' שהוא יו"ד והיו"ד אוקימנא שהוא שלימתא דכלא והשני ווי"ן ידיעי - גוף וברית, והא' שבתוכו אמר לעיל ס"ו ע"ב (ח"ג סו, ב) שהוא על עתיקא קדישא שבתוכו, ור"ל ד' מוחין דנחתין מעתיקא קדישא, כי י' הוא חו"ב עם העוקץ התחתון. ו"ד הן ב' עטרין. ובחכמה הן בסוד ג' טפין, לכן הן יו"ד. אבל משבאו לאימא הן מתחברין יחד ולכן הן כלולות באות א' באלף והן זה על גבי זה.

וז"ש הוא שלימא דשמא כו':    ר"ל הא' שרומז על עתיקא קדישא שהוא משלים למעלה בעתיקא קדישא ומשלים למטה בכסא בסוד אי"ה או"ה.

וז"ש בגין כך לזמנין ה"א (ס"א כסא) נטיל א' כו':    דא' מעתיקא קדישא דהן העטרין מעתיקא קדישא.

ת"ח כו':    השתא חוזר לראשונה דכל את בין בפשוטו בין במילואו כולל הכל.

יו"ד הא אתמר כו':    כנ"ל בפשוטו ובמילואו.

ה' שלימו כו' דלאו איהו באלף ה' בלחודוי הא אתמר בדיוקנהא א' הוא שלימותא דכולא:    כמ"ש בפרשת ויקרא י' ע"ב (ח"ג י, ב) (עי"ש. המסדר) שבתוכו הנהר ותרין בנין. א' הוא שלימותא, ר"ל א' מילואה הוא שלימות בפועל העטרין כנ"ל.

ו' בין כו':    ר"ל בין ו' הראשון או השני הוא הכולל כל שלימות שהוא רומז בצורתו על בריח התיכון והוא כי הת"ת הולך בציור הספירות והצינורות מכתר עד יסוד ונאחז בצדדין בכל הספירות וכן הוא ביסוד דסליק למוחא כי גוף וברית כחדא כו'. וז"ש "בין בסטרא אחרא שלימא הוא דכולא"

וא"ו הוא שלימו יתיר כו':    הוא שלימו יתיר כו'}} ורצונו לומר שהוו"ין בלבד הן שלימותו ובמילואו באלף הוא שלימותו יתיר שהוא העטרין כנ"ל.

וז"ש לעטרא לכלא:    ואלו הב' ווין הן כוללין כל הו' קצוות, כי ת"ת מייחד בין חסד וגבורה וכוללן, ויסוד בין נצח והוד, ולכן ב' ווין בו, וא' הוא שלימות יתיר שהן חסד וגבורה ונצח והוד בפרטות, כי חו"ג הן מב' עטרין ונו"ה הן מחכמה ובינה, וכידוע, ולכן ת"ת הכולל חסד וגבורה [ר"ל בחו"ב]‏[19] בדעת אתתקן ויסוד בחו"ב בסוד שבעים שנה.

הא דכלא חד:    ר"ל שכל האותיות שוות הן שכולן על ענין א'.

תא חזי והי' כו' וא"ו ה"א יו"ד ה"א אתגליפו אתוון כו':    שהן בסוד י"ד אתוון דשמא מפרש (ר"ל שם מ"ה) בפשוטו ומילואו כמ"ש בתז"ח והן נחלקות ז' וז' והוא סוד קו המדה (כדאי' ז"ח מ"ה ע"ג) -- ה' אלהינו ה', ואחר כך מפרש שגם בפשוטו הוא ז' וז'.

ואמר ו"ה הא כו':    כי ו' הוא ששה וה' שביעית, ואח"כ כשמקבל הנוקבא מדכורא ונכלל בה הזכר היא לבדה בת שבע. וז"ש אתכלילו בחד. ואח"כ מפרש "למעלה יה כו'".

חד כו':    ר"ל י' שבה"א ואח"כ באחרונה אמר יה הא שבעה - על י' שבשם. וכד אתכלילת וכולהו ז' בה כנ"ל. והן ב' רגלים, בתחלה פסח ואח"כ סוכות. ולכן כתיב "והי"ה" שלא כסדר השם אלא מלמטה למעלה, והדכורין נכללין בנוקבא אבל הדכורין בעצמן הן שני עצרת -- שבועות ושמיני עצרת. ו' - שבועות כמש"ל צ"ו א' (ח"ג צו, א). ושמיני עצרת -- י', לכן לא מתפרשין, מה שאין כן בשבועות דבעי ז' נקיים דנק' כלה.

[זה לשון הרד"ל: מצאתי כתוב בענין זה הגהת תלמידו הרב מו"ה משה שלמה וזה לשונו:
ומש"ל ה' תלתא היא ותרי בנין:    שהן ישראל ויעקב. עד החזה - ישראל, ומהחזה ולמטה - יעקב.

ומ"ש ברא חד תרין אבהן בי' כלילין:    הוא ישראל שמהחזה ולמעלה ששם חו"ג, תרין אבהן.

וברתא נוקבא חד:    הרי שהה' ראשונה כוללת ששה, כי צורתה ד"ו, שה-ד' נוקבא וה-ו' ישראל ויעקב. והבן. כנלע"ד משה שלמה.
עד כאן הגהת משה שלמה]

עקרא דכלא כו':    ר"ל אמא עילאה ודריש עקרה עיקרא מלשון עקרת הבית אם הבנים שמחה, שהוא זמן שמחתינו.

ורבת בנים:    שהן שבעים אומות, שבעים פרים.

ות"ח כו':    שהסטרא אחרא מגביה בלי הדרגה ונופלת, אבל ישראל סלקין בהדרגה וכמש"ו, וג' דרגין זע"ז הידועין עפר שמים ואח"כ בה' אלהיכם - אבא ואמא.

דף צב עמוד בעריכה

רעיא מהימנא. בתרין גוונין:    מצות עשה ומצות לא תעשה.

אמאי כתיב כו':    דלא תליא בה אלא מל"ת.

דכלא רזא חדא:    ר"ל זכירה ועשיה כמש"ו [נכתב על הגליון: כמ"ש זכרי עם ו"ה - רמ"ח מצות עשה].

ואתעבד:    שנתקן.

וכלא רזא חדא:    ר"ל שלכן כתיב כל מצותיו.

דף צג עמוד אעריכה

מתתא לעילא:    מסטרא דבני ישראל בנצח הוד יסוד שנקראים "בני ישראל" כידוע.

כמה דאיהו כו':    ר"ל בחג"ת.

לאבהן ובנין:    חג"ת ונה"י.

ורזא דא כו':    ר"ל ונקדשתי - חג"ת. בתוך בני ישראל - נה"י. וז"ש עילא בתלת כו'.

לעילא על כלא:    בכתר חכמה בינה.

סטר עילאה כו':    חכמה שנקרא 'קדש'.

ואע"ג דאיהו כו':    ר"ל הל"ל קדש בלא ו'.

ואיקרי קדש:    שהוא בהעלם ואין חל על דבר ואח"כ קדוש בת"ת בוא"ו, ואח"כ קדושה - במלכות בה"א.

אתפשט כו':    דעת בת"ת.

אמצעיתא:    בין חכמה ובינה.

סופא כו':    במלכות. והן ג' דרגין הנ"ל -- כח"ב חג"ת נה"י שם המלכות.

בתלת דרגין דאבהן:    ר"ל ג' פעמים קדוש - חג"ת.

ורזא דא כו':    ר"ל בתחלה כתיב ונקדשתי כו' שהן ג' פעמים קדוש, ואח"כ כתיב תיכף "כי אני כו' ה' צבאות" - שנקרא צבאות מסטרא דישראל - צבאות ה'.

אלא לבתר כו':    ר"ל לכלול נצח והוד ביסוד בהאי קדושה. וכן לפי' השני אחר שכולל חג"ת יכלול נה"י בה' צבאות.

מצאתי כתוב על הגליון: בלחודוי - צ"ל בחילוי.

ולבתר כו':    שהוא מלכות.

ולבתר יעביד כו':    כל מה שכלל כאן.

דא כבוד עילאה:    חכמה.

ולבתר כו':    מלכות לכלול רישא וסופא דכל דרגין.

תורה שבכתב:    חג"ת. נביאים:    נצח והוד. ימלוך ה':    יסוד ומלכות.

לאשתכחא תמן כו':    דמלכות כולל יחודא כמ"ש והיה ה' למלך כו' ביום ההוא כו' ולכן בברכה ד"ברוך" - ברכה. "אשר קדשנו" - קדושה. "ה' אלהינו" - יחודא, צריכה מלכות. [מצאתי כתוב על הגליון: כי מלכא בלא מטרוניתא לאו הוא אחד כמ"ש בזוהר ויקרא ז' ע"ב (ח"ג ז, ב) עי"ש.].

דף צו עמוד בעריכה

בזוהר. ליקוט. סוד המלכות בשלשים מעלות - בתיקוני זהר כ"ג ע"ב תניינא בשיר כו', ושם כ"ה ע"ב אתער ברתא דמלכא כו' והיא סלקא באבהן שבהן שלשים כנפים כמ"ש בסתרי אותיות דף ו' וכהונה בכ"ד שהוא שושבינא דמטרוניתא בכ"ד קישוטי כלה בכ"ד צירופי אדנ"י, והן נמשכין מכ"ד רתיכין דכלילין בבעלה כמ"ש בח"ג קפ"א ע"ב (ח"ג קפא, ב) עי"ש. והתורה במ"ח דברים.

הענין הוא כי בינה ימא דאורייתא, ואמר שם דף ק"פ ע"ב (ח"ג קפ, ב) כד קיימא ה"א דא על סמכין חמשין ואינון הוי תליסר מכילין דרחמי בחד דרגא דאיתוסף עלייהו ואלין אינון תריסר דקיימין כו' עי"ש. והענין י"ג דסליק לנ' תרעין כי בה י"ב שהן י"ב נקודות לכל סטר לד' סטרין כמ"ש שם ע"א ואינון ט' נקודין ואינון תריסר נקודין כו', ואמר בסתרי אותיות ה' ע"ב ובפרשת פנחס ר"ט ע"א (ח"ג רט, א) שהן מתחלקין לד' סטרין והיא באמצעיתא והן ד' פעמים י"ב שהם מ"ח, ועם נקודה האמצעית הם מ"ט שערים -- הרי י"ב (ס"א ספרים אחרים: י"ג) מתחלקים למ"ט בד' סטרין, ועם נקודה דאתוסף עלייהו שהוא נתיב לא ידעו עיט שהוא שער החמשים הוא נ'.

ואמר בפרשת בראשית ג' ע"ב (ח"א ג, ב) ואינון חמשין אגליפו לד' סטרין והוו ארבעין ותשע חד תרעא כו', עי"ש. והן מ"ח דברים שהן רתיכין של נקודה אמצעית שהוא ה"א - ה' חומשי תורה - שהיא נקנית בהן דקיימא על אינון והן ג' כתרים.

[הגהת הרמ"ש: ואפשר בזה יובן מ"ש בזוהר אמור (ח"ג צו, ב) תא חזי קמח שעורים כו' מנופה בי"ג נפה ודא שבע שבתות תמימות -- היינו כנ"ל, סמכין חמשין ואינון הוו תליסר כו' והיא מתבררת על ידיהן, זהו בי"ג נפה, ודא שבע שבתות].

דף צז עמוד אעריכה

רעיא מהימנא. דאלמלי בההוא זמנא כו':    בריחא דילה כמש"ו.

תרין אחתין:    זלע"ז זה לעומת זה(?).

כאתתא כו':    ר"ל בימי ספירתה.

דף צז עמוד בעריכה

ועבדי פסח כו':    בפסח נכנסו בנוקבא, ובמ"ט ימים בדכורא שבועות.

דאורייתא חמש:    ר"ל חמשה חומשי תורה שכל אחד כלול מעשר -- חמשים כידוע.

חד טמירא כו':    יסוד דחכמה עמוד עולם.

שמא גרים:    ר"ל בשבועות - לשון שבע.

לאכללא עילא ותתא:    ר"ל שבע דדכורא ושבע דנוקבא.

דאלין:    ר"ל דדכורא.

דף צח עמוד אעריכה

לההוא דאקרי אחד כו':    ר"ל לעמודא דאמצעיתא.

ובגין דשבועות כו':    כצ"ל.

וכלא איהו כו':    בין שכינה עילאה בין תתאה נקרא שבת כידוע [מצאתי כתוב על הגליון: וכלא איהו שבועות - כצ"ל].


פקודא בתר דא כו'. [ליקוט] צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם דתרין לוחין אינון י' ו' צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם דאינון ה' ה' דאינון נהמא דאורייתא כו':    כצ"ל. ואדם הוא דלגאו שמא מפרש כמש"ו. ואמר "בלחמי" -- ב' לחמי. וז"ש למטה בלחמי והיינו שתי הלחם. עד כאן ליקוט].

ה' ה' מן כו':    ר"ל ה' ד"המוציא" - בינה, ה' ד"הארץ" - מלכות.

מאכל אדם:    דהוא חכמה ות"ת שנקראו שניהם 'אדם', ובהן ניתנה אילנא דחיי והן י"ו מן השם, ועם שתי הלחם נשלם השם.

דאינון חיות הקדש:    ר"ל כמ"ש לקמן שש שעורים שית סדרי משנה שהן במט"ט מסטרא דשכינה ובמט"ט הן החיות.

אלים מנגחים:    בתורה שבעל פה כמש"ו.

פרים כו':    שהן בעלי הגמרא בעלי תריסין.

דמארי קבלה כו':    ר"ל שהן מרעה של האדם בעלי קבלה שהן מתקנין להם צלותין.

דף צח עמוד בעריכה

עמר לחם כו':    כנ"ל דבפסח בנוקבא תורה שבעל פה בשבועות תורה שבכתב.

ואנעל פתחא:    (סיהרא) מלכות.

דף צט עמוד אעריכה

בפלקא - צ"ל כפלקא. והוא פלך.

דף ק עמוד אעריכה

אכפרה כו':    בשעיר כמש"ו.

דף קא עמוד אעריכה

ברזא כו' דה' דרגין:    ה"ג ה' עילאה.

בתיובתא:    דרגא דיום הכפורים בינה כידוע.

דף קג עמוד בעריכה

בכלא בחדוותא כו':    שיהא הכל מוכללים בשמחתם אפילו אומות העולם ושריהם כמש"ו.

דף קד עמוד אעריכה

דיוקנא דאדם כו':    כמ"ש שדומה לעינים ושפתים ושדרה ולב. ועוד אמרו ז"ת והכל בהקב"ה.

[ליקוט. ענין ד' רגלים. - נדפס באדרת אליהו. ש"ל].

פרשת בהרעריכה

דף קח עמוד בעריכה

בת שבע כו':    בת של בינה שנקר' 'שבע' מתתא לעילא, דכלילא בן י"ה ז' ספירות.

דאתמר בה כו':    דקריאת שמע מסטרא דבינה - כ"ה כ"ה - כמ"ש בפרשת משפטים.

ובהון מ"ב כו':    מסטרא דבינה -- אהי"ה אשר אהי"ה כמש"ל.

[מצאתי כתוב על הגליון: כלל אתוון ותיבין הם מ"ט:    אתוון הם מ"ב אתוון. ותיבין הן השמות שהן ז' -- הרי הכל מ"ט כמנין אותיות של שמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דקריאת שמע מסטרא דבינה כנ"ל בפנים. נ"ל משה שלמה. עד כאן].

והיה זרעך כו':    ר"ל כמו עפר הארץ דאית לה נייחא ביובל כן זרעך.

בשתים יכסה:    חסד וגבורה. ובשתים כו' - נצח והוד. ובשתים כו' - ת"ת ויסוד דסלקין לעילא.

ובינה איהי כו':    ר"ל אחת בינה אחת ואחת כ"ח. ואח"כ אחת ושתים - בינה וגדולה עד מלכות דנצח והוד תרי פלגי דגופא. וכליל בתחלה ג' ראשונות יחד ואח"כ עם ז' תחתונות.

מסטרא נוכראה והמים כו':    ר"ל בסטרא דקדושה עד מלכות מרבין אבל ממלכות ולחוץ בסטרא אחרא הולכין ומתמעטין כידוע בשמותיהן [וכן פרי החג שהן נגד ע' שרים, וע"ל בזוהר פנחס רנ"ט א' (ח"ג רנט, א). דברי דוד]. וז"ש "בתר דשכינתא כו'".

איהי כו':    ר"ל דל"ת דקרי שביעאה ועשיראה ורביעאה.

דסליקת בהון אהי"ה כו':    ר"ל כד סלקת לבינה היא רביעאה.

שנת היובל:    דרגא דבינה.

דף קט עמוד אעריכה

הכא מאן חצר כו':    ר"ל דתרין חצרות היו בעזרה כמ"ש בפסוק, עזרת נשים ועזרת ישראל, ואם כן גם החצר הוא פנים.

א"ל:    ר"מ.

אינון חצונים:    ר"ל שניהם אף עזרת ישראל נקר' חצונה אלא דלגבי עזרת נשים נקרא 'פנימי'.

ותרין בתים כו':    ההיכל וק"ק.

בתי בראי:    החצרות.

לרחוק מעבירה:    (עי' ברכות ל"ד ב') מעולם.

ולקרוב כו':    בע"ת כנ"ל.

דף קט עמוד בעריכה

בכל ישראל כו':    דקוב"ה נשמתא ושכינתא גופא וישראל איברים ולכן כשנתרחק בעו"ה נשמתא נתפזרו האיברים וגלו ישראל.

אחד ועלת העלות תמן:    כצ"ל.

דאינון כגוף ואברים כו':    דכסא גוף ומלאכין אברין מסטרא דכסא.

דלבר כו':    ר"ל כשאין הקב"ה ושכינתא שם אין קורבא שם.

על כס י"ה:    ר"ל דכל זמן ש-ו"ה חסר שם גם הכסא אינו שלם אבל מקום מקדשינו בשלימות אז כסא שלם.

איהו לגו:    ר"ל גוף הכסא.

בנשמתא דאתלבשא - צ"ל כנשמתא.

דכסא עליון:    ת"ת דבריאה. כסא רחמים.

כגרמין כו':    ד' דרגין אותיות השם.

נשיאי ישראל כו':    תשע מדות כסדר מכתר עד מלכות ונביאים כולל נצח והוד.

וקטרת כקרבנא - צ"ל דקרבנא.

דף קי עמוד אעריכה

ק"ו מנביאים:    ר"ל דכל חד לפי דרגא דיליה.

והכי באורייתא כו':    ד' דרגין נגד הנ"ל -- לבושא וגופא וחיי המלך ולפני ולפנים.

דף קי עמוד בעריכה

כלהו שם ה':    דכולן לשמו ובשמו.

דף קיא עמוד אעריכה

לההוא עבד עולם:    ר"ל בשפחה בישא דהיא עבד למט"ט שהוא עבד של עולם בריאה.

דהוא עולמו של יובל:    בינה מקנן בכרסייא.

ואי תימא כו':    ר"ל כיון דמגזעא חדא נפקו אמאי האי טוב והאי רע.

כוותי':    דחם.

וקב"ה אודי בברכתא כו':    דכתיב באורייתא ועוד כמ"ש בזוהר בא ברוך ה'. ה' זמין שני תיבות אלו בפיו של לבן.

דא ישמעאל כו' ועשו כו':    שני טיפין דזריק אדם כמ"ש למטה וכן להיפך אברהם ואליעזר.

בשפחה מחלת כו':    שישמעאל משפחה בא.

או בבת כו':    עשו שנתנכרו מעשיו.

דאינון רע:    בישמעאל.

חשך:    בעשו דשם חדש כידוע.

טוב אור:    היפוכא דהנ"ל.

נשמתא מיני':    ר"ל מאורייתא דטור ורע.

בתר דאיהו - צ"ל בחד דאיהו.

ובתר -- גם כן צ"ל ובחד כו' .

דכתיב ויפח כו':    ר"ל נשמת חיים בעלמא דאתי ויהי האדם לנפש חיה בעלמא דין - נשמה ונפש כידוע.

כמה דאוקמוה כו':    שאמרו (קידושין לט, ב) דעבדין ליה יום טב כו'.

כל זכווי כו':    ר"ל דמניחין הזכיות לעוה"ב כנ"ל ור"ל לעילא בעולם הבא ולתתא בעולם הזה כידוע.

בתרין דרגין כו':    ר"ל אם עשה תשובה או לא כמש"ו.

אי חזר בתיובתא כו':    ר"ל כמ"ש (יומא פו, ב) כתיב מכסה פשעיו לא יצליח, וכתיב אשר נשוי פשע כסוי חטאה - כאן כו'. הרי באתגליא ובאתכסייא לעילא ולתתא.

באתגלייא כו':    צ"ל ואי לא חזר בתיובתא דינא באתגלייא כו'.

דף קיא עמוד בעריכה

ובאתכסיא בין כו':    דלא לעבדו תשובה וז"ש ועיני כו'.

דביה רתח כו':    רתח - אותיות תרח. דאין מעלה אף כמו עבודה זרה דכתיב וחרה אף כו'.

תקין כמה - צ"ל במה.

ובגינא - צ"ל ובניינא, ור"ל שבנה בנין הקליפה הרס עכשיו.

מוניטא דמלכא:    ר"ל מטבע של מלך.

ושקר:    שקרא אלהים לעבודה זרה.

כמאן דבריר כו':    שמתחלה בירר פסולת מתוך אוכל בישמעאל, ונשאר פסולת. עכשיו בריר אוכל מפסולת ויצא יעקב נקי, רק שעדיין לא יצא לצורף כלי עד העבדות כמש"ו, וכן ישראל במצרים כידוע.

ובההוא סבא - צ"ל סבה.

תרין טפין כו':    קין והבל בזוהמא דחוה ולכן ארכיב ב"פ באברהם ויצחק ונפק ב"פ פסולת, ויעקב דוגמת שת שתיקן שניהם כמ"ש זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין, וקין והבל שניהן חטאו -- הבל במחשבה, וקין במעשה בשפיכות דמים.

והאי איהו לאמר:    כמ"ש (סנהדרין נו, ב) "ויצו - זו עבודה זרה, על האדם - כו'".

נחש כו':    כמ"ש נחשתי כמ"ש בזהר דסליק לגבי נחשים. ונחש ממונה על העריות כידוע.

ואי להאי כו':    ר"ל לאדם הראשון דדרגי' בחכמה עילאה שהוא למעלה מתשובה בינה - קיבל בתשובה, כל שכן כו'.

ובגין דא עבד טוב כו':    ר"ל אע"ג דאביו רע נפיק מיניה טוב וכן בהיפוך. אבל שאר עבדים לעולם כו'. ר"ל בניהן ובני בניהן שוין לעולם. וז"ש אבל שאר כו'.

שככה כו':    שהוא תיקן ג' אבהן בתלת ענפי שי"ן מן משה ותיקן אדם במ"ה מן משה - גימטריא אד"ם בסוד מה שמו כו' כידוע.

לאשתדלא - צ"ל ולאשתדלא.

בתרין זינין כו':    ר"ל מסטרא דמלכות נקרא' עבד ומסטרא דת"ת אב הרחמן נקרא' בנים, וזה אבינו מלכנו. וכן כל המאמר הזה הולך על קוטב זה.

דף קיב עמוד אעריכה

וקוב"ה לא בעי כו':    ר"K לאשתדלא אלא הוא בלבד. כמ"ש באברהם בהצלתו מכבשן האש.

בך אתפאר:    כנ"ל דאשתמודע בעליונים. ב"ך - מלכות, כ"ב צינורין, אתפאר בך.

פרשת בחקותיעריכה

דף קיב עמוד בעריכה

קסם ונחש תרין דרגין אינון, קסם תליא בעובדא, נחש לא תליא בעובדא אלא באסתכלותא ובמלה דפומא כו':    הן נגד תרין דרגין בקדושה -- נחש וצור. נחש באסתכלותא ובמלה דפומא, וצור בעובדא כמ"ש בז"ח דף כ"ו ע"ג וע"ד: "ומטך אשר הכית בו את כו'.. וחיין למארי קשוט באותה שעה דכתיב וראה אותו וחי".

דף קיד עמוד אעריכה

ונתתי משכני דא שכינתא משכני משכונא דילי דהיא אתמשכנא כו':    (א"ה זה לשון הגר"א בתיקונים מ"ז ב' בד"ה איהי משכונא: דריש בה ג' אנפין -- לשון שכינה, ולשון דאתמשכנא, ולשון משכנין דע"כ ידור בינייהו, ומפרש ואזיל מתל לב"נ דהוה רחימא לאחרא כו').


סליק ספר ויקרא בסייעתא דשמיא. בילא"ו ברוך ה' לעולם אמן ואמן


לקוטים יקרים מהגר"א ז"לעריכה

סוד חמה:   . על שם נ"ג נהורין. ח' נהורין ומ"ה נהורין.


חשך:    ג' קליפות -- שור, חמור, כלב. ומהן באה ש'כ'ח'ה' בבא פ' באמצע, שמחצי פומא כו' אותיות האמצעיות כידוע. ושור וחמור הן ב' מדות הכוללות הכל - תאוני וכעסני. שהן עשו וישמעאל. סם ונחש. שהוא כועס בכבד והיא מזנת בטחול, ונותנת לו השירים והוא כועס. והן ב' מזלות מאדים ונוגה. ובאדם רוח ונפש. והחמור - בו התאוה - בשר חמורים כו'. ושור - כעס - שור נוגח, ריש תורא בדיקולא כו'. וכלב - בו שניהם. כח הכעסני ברוח שבא מהגאוה, רוח גבוה. ותאוה בנפש - נפש רחבה, כי תאוה נפשך.


חדקל - לחדקל למה קולך נשמע, אומרים לפרת כו'. מצאתי שהוא על דרש וסוד כמ"ש בפרשת בראשית פישון - פי שונה כו', תליתאה עאל בחדקל כו' רביעאה כו' ורזא הוא בחשאי ועל דרש א' עתיר פומבי אבל הוא מוכר סדרות מה שאין כן בפרת מים שאין להם סוף כו'.


חלוץ הנעל - גימטריא נפש רוח נשמה חיה יחידה, אלא שג' עליונות כחדא חשיבי לכן אינן אלא ג' וכמ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו כו'. "אליו" - ר"ל לנפשו. ורוחו ונשמתו נמשכין אחריו. ובחליצה נתרין גם כן כל השלשה בשלשה דברים -- חליצה ורקיקה וקריאה. חליפה - בנפש, ששם כרוך הנחש בנעל וצריך לבטשא בארעא כמ"ש בפרשת חקת. ורקיקה ברוח שבפיו. וקריאה נגד הנשמה. ולפי שהיא כלולה מג' לכן הקריאה ג' פעמים.


חכמה הוא ג' כתרים ח'כמה כ'הונה מ'לכות, וכתר הד' הוא ה - נוקבא של שם הנ"ל. וכן בד' חיות והן ד' תרעין דחכמה, ולכן לא ניתן התורה עד דאשתמודע מלך וכהן ואח"כ נתגלה החכמה. וש"ט‏[20] היה בישראל. וכן וישמע מה שמע כו' והוא שמא דקב"ה וד' תרעין הן ד' חלקי החכמה במקרא וכו'.



  1. ^ כאן הכנסתי ישירות את הערתו של המסדר בדפוס, ובדפוס עצמו כתוב ד' אותיות הויה ב"ה ומדתו של יעקב וכולי - ויקיעורך
  2. ^ נ"ל כי וא"ו הוא ראשי תיבות ו"הו א"ני ו"הו - כלל הע"ב כמבואר בכמה מקומות. המסדר.
  3. ^ דהיינו לאחר שלא מחשבים את האות א' של האל"ף בית, לכן נשאר כ"א אותיות פשוטות וכ"ו אותיות עם מנצפ"ך, כנלע"ד - ויקיעורך
  4. ^ בדפוס ישנו כוכבית מלפני המילה י"ב אשר אינו מפנה לשום הערה, וצע"ע - ויקיעורך
  5. ^ הגר"א כותב בהמשך שצריך להגיה כאן ש' ולא ד' או ר' - ויקיעורך
  6. ^ בזוהר איתא רגשיא"ל. המסדר
  7. ^ מילואו ביודי"ן - ש', פשוטו - פ"ו, וריבועו - ר'. -ויקיעורך
  8. ^ ג"ן היכ"ל פ"ז
  9. ^ אותיות עקרב - ויקיעורך
  10. ^ כתב הרד"ל אפשר צ"ל שלימו. ועיין ז"ח ש"ה נ"ב א'
  11. ^ אולי צ"ל ה"א - הערת המדפיס בדפוס
  12. ^ אולי שייך לעיל דף י' ע"ב. המסדר
  13. ^ ר"ל אהי"ה יהו"ה אדנ"י - גימטריא יב"ק. ש"ל
  14. ^ [ואולי לכך אין לה קבע שהוא כלשון תלוי שבאדם. דברי דוד]
  15. ^ נכתב בלגיון הג"ה שצריך להגיה כאן 'במזרח'
  16. ^ בספרים אחרים: "הוא חטף קמץ"
  17. ^ כך כתוב בדפוס, אבל בפסוק כתוב "ומן העפר.." - ויקיעורך
  18. ^ נמחק תיבה אחת - (הערת הדפוס)
  19. ^ צ"ל. ר"ל בחו"ג והוא פי' על בדעת. הערה בתוך הדפוס.
  20. ^ לא הבנתי הכוונה - ויקיעורך