זהר חלק ג נג א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כא (עריכה)
זוהר חלק ג דף נג/א אנפין יקום קמי מלכא, כד יתערון עליה בדינא, ויתפסון ליה בקולרא, ולא ישתכח עליה זכותא לאשתזבא, כדין כתיב (קהלת ט יב) וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני אדם. ועד לא ינפוק בר נש מהאי עלמא, בכמה דינין אתדן נפשא עם גופא, עד לא יתפרשון דא מן דא, ולית מאן דישגח. (אפילו) בההוא זמנא דמטא שעתא לאתפרשא, לא נפקא נפשא מן גופא, עד דאתגלי עליה שכינתא, ונפשא מגו חדותא וחביבותא דשכינתא נפקא מגופא לקבלהא, אי זכאה הוא מתקשר בה ואתדבק בה, ואי לאו, שכינתא אזלא, והיא אשתארת ואזלת ומתאבלת על פרישותא דגופא, מתלא אמרי, שונרא מאשא לא מתפרשא, חדדי לסכינא אזלא אבתריה. לבתר אתדנו תרווייהו על ידוי דדומה, גופא אתדן בקברא עד דתב לעפרא, ונפשא באשא דגיהנם בכמה דינין, עד ההוא זמנא דאתגזר עלה לקבלא עונשא. בתר דקבילת עונשא, ומטי זמנא לאתדכאה, כדין אסתלקא מגיהנם, ואתלבנת מחובהא, כפרזלא דאתלבן בנורא, וסלקין עמה עד דעאלת לגנתא דעדן דלתתא, ואסתחייא תמן באינון מיא, ואסתחייא בבוסמין דתמן, כמה דאת אמר (שיר ג ו) מקטרת מר ולבונה, וקיימא תמן, עד זמנא דאתגזר עליה לאתרחקא מאתר דיתבין ביה צדיקייא. וכד מטא זמנא לסלקא, כדין סלקין עמה דרגא בתר דרגא, עד דאתקריבת כקורבנא על מדבחא, הדא הוא דכתיב, זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן, כהנא עלאה דלעילא. האי נפשא דלא אסתאב כל כך בהאי עלמא, האי אית ליה תקנתא כגוונא דא, ואי לאו (קהלת א טו) מעוות לא יוכל לתקון וגו':
זאת תהיה תורת המצורע, רבי יצחק פתח (שם ה) וזרח השמש ובא השמש וגו', האי קרא אתמר, ואוקימנא ליה בנשמתא דבר נש, בשעתא דהיא קיימא עמיה דבר נש בהאי עלמא, כדין וזרח השמש. ובא השמש, בזמנא דנפיק בר נש מהאי עלמא, ואשתכח בתשובה, כדין אל מקומו שואף זורח הוא שם, אי זכאה איהו, כמה דאת אמר (ויקרא כב ז) ובא השמש וטהר, ואחר יאכל מן הקדשים. תא חזי, כל חובי עלמא קודשא בריך הוא מכפר עלייהו בתשובה, בר מההוא לישנא בישא, דאפיק שום ביש על חבריה, והא אוקמוה, דכתיב זאת תהיה תורת המצורע, זאת היא תורתו של מוציא שם רע. רבי חייא אמר, כל מאן דאפיק לישנא בישא, אסתאבן ליה כל שייפוי, ויתחזי לסגרא, בגין דההיא מלה בישא סלקא, ואתער רוחא מסאבא עלוי, ואסתאבא, אתי לאסתאבא מסאבין ליה, במלה דלתתא אתער מלה אחרא. פתח ואמר, (ישעיה א כא) איכה היתה לזונה קריה נאמנה וגו', מאן דהות מהימנא לבעלה, אהדרת לזונה, מלאתי משפט, משפט ודאי דא קודשא בריך הוא, צדק דא כנסת ישראל, ובגין דאתערת מלה אחרא, אסתלק מנה קודשא בריך הוא, ושריא בה רוחא דקטולי, הדא הוא דכתיב ועתה מרצחים. ומה ירושלם קרתא קדישא כך, שאר בני נשא על אחת כמה וכמה, הדא הוא דכתיב, זאת תהיה תורת המצורע. רבי יהודה אמר, זאת תהיה ודאי לקבליה, לאתפרעא מניה דההוא מוציא שם רע. ביום טהרתו והובא אל הכהן, מאי קא משמע לן, משמע מאן דאית ליה לישנא בישא צלותיה לא עאלת קמי קודשא בריך הוא, דהא אתער עליה רוחא מסאבא, כיון דאהדר בתשובה וקביל עליה תשובה, מה כתיב, ביום טהרתו והובא אל הכהן וגו', וראה הכהן וגו':
וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות, רבי יצחק ורבי יוסי הוו שכיחי קמיה דרבי שמעון, יומא חד אמרו ליה, עץ ארז הא ידיע, כמה דאת אמר (מ"א ה יג) מן הארז אשר בלבנון, דהא ההוא עץ ארז לא אשתרשן נטיעוי אלא בלבנון, והא אתמר, אזוב למה, ומאי הוא. פתח ואמר, ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת