ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נזיר/פרק שמיני
פרק שמיני – שני נזירין
עריכהמתני': ח_אשני נזירין שאמר להן אחד, ראיתי אחד מכם שניטמא ואיני יודע אי זה מכם. מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה. ואומר, אם אני הוא הטמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך. ואם אני הוא הטהור, קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך. וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ואומר. אם אני הוא טמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, וזה קרבן טהרתי. ואם אני הוא הטהור, קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך, וזה קרבן טהרתך. מת אחד מהן. אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. יבקש אחד מן השוק וידור כנגדו נזיר ויאמר. אם טמא הייתי, הרי אתה נזיר מיד. ואם טהור הייתי, הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום. וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ויאמר. אם אני הוא הטמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך. ואם אני הוא הטהור, קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק. וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ואומר. אם אני הוא טמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, וזה קרבן טהרתי. ואם אני הוא טהור, קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק, וזה קרבן טהרתך. אמר לו °בן זומא שמעון בן זומא, מי שומע לו שידור כנגדו? ח_באלא מביא חטאת העוף, ועולת בהמה ואומר. אם טמא הייתי, החטאת מחובתי והעולה נדבה. ואם טהור הייתי, העולה מחובתי והחטאת בספק. וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה ואומר. אם טמא הייתי, העולה ראשונה נדבה וזו חובה. ואם טהור הייתי, העולה ראשונה חובה, וזו נדבה. וזה שאר קרבני. אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, נמצא זה מביא קרבנותיו חציים. אבל הודו חכמים לדברי °בן זומא שמעון בן זומא:
גמ’: ולא סוף דבר כשאמר להן אחד ראיתי את אחד מכם שניטמא ואיני יודע אי זה מכם. ח_גאלא אפילו אמר להם ראיתי אחד מכם שנזר ואיני יודע אי זה מכם, שניהן נוהגין נזירות על פיו. בשאינן מכחישין אותו. אבל אם מכחישין אותו, לא בדא. היו שני עדים מכחישין אותו, ייבא כהדא דתנן, עד אומר ניטמא, והוא אומר לא ניטמאתי, טהור. ב' אומרין ניטמאת, והוא אומר לא ניטמאתי. שניהן נאמנין ממנו דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים ח_דהוא נאמן על ידי עצמו. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם רב רב (אמורא)°
[ע"א]
[ע"ב]
1 ח_א מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה י"ד, מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה ט"ו:
2 ח_ב מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה ט"ו:
3 ח_ג מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה י"ז:
4 ח_ד מיי' פט"ו מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"א:
-----------------------------------דף לט
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לט עמוד א] כיני מתניתא כך כוונת הבריתא. °רבי מאיר רבי מאיר מטמא ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי וחכמים מטהרים. שחכמים סוברים כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שאדם נאמן על עצמו כנגד עדים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° כיני מתניתא כך כוונת הבריתא. °רבי מאיר רבי מאיר מטמא ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מטהר. אבל חכמים לא בשיטת °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מיליהון דרבנן מסייעין לרבי יוחנן רבי יוחנן°, שחכמים אינם בשיטת °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דאמר רבי גוריון רבי גוריון° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. לא אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אלא בטומאה ישנה, שיכול לומר נטמאתי ונטהרתי, ומיגו שאם היה טוען כך היה נאמן, אף באומר לא נטמאתי נאמן. אבל בטמאה חדשה כגון שאמרו לו עכשיו נטמאתה, אין לו מיגו ואינו נאמן. ותני כן, ומודים חכמים ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בחלבים שנאמן לאמר לא אכלתי במיגו שיכול לאמר מזיד הייתי ופטור מקרבן. הוא הדבר אכילת חלב הוא הדבר על ביאת המקדש שיכול לאמר מזיד הייתי. אבל לא בטמאה. ואם היו חכמים כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, ויודון ליה בטומאה? מפני טומאת נזיר שאין לו מיגו שאם יטען שנטהר , אומר לו איכן הוא קרבנך שהבאת? ויודון ליה בתרומה? והרי אם התרומה נטמאה אין כאן מיגו? עד כאן קשי רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. רבי מנא רבי מנא° שמע לן שאין חכמים מסכימים לשיטת °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מן דבתרה דתנן, שנים אומרים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי, °רבי מאיר רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרים. אמרו לו, מה ח_האם ירצה לומר מזיד הייתי? משמע שדווקא אם יש לו מיגו הוא נאמן, אבל אם אין מיגו חכמים כ°רבי מאיר רבי מאיר. בשפחה חרופה איזה מיגו אית לך? הרי שוגג חייב מזיד חייב. ח_ושיכול לומר לו הערתי אבל לא גמרתי
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לט עמוד ב] או יבא כיי דאמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°.שיכול לומר נאנסתי מפני כשפים שעשת לי ופטור באונס. בנזירות מה אית לך? הרי ח_זשוגג חייב, מזיד חייב, אנוס חייב. דכתיב (במדבר נשא ו ט) בפתע. לרבות השוגג. בפתאום. לרבות האונס. שיכל לומר, תנאי היה בלבי, לכשאטמא תיפקע נזירותי ממני, ויאמרו לו אם פקעה, למה אתה נוהג נזירות עכשיו? שיכל לומר תניי היה בלבי. לכשאטמא תפקע נזירותי ממני ומיד תחול עלי נזירות אחרת. בשבועות מה אית לך? הרי ח_חשוגג חייב, מזיד חייב. ואין אפשרות לתרץ כמו שתרצנו בנדרים שהיה לו תנאי. שהרי'ח_ט תניי בנדרים ואין תניי בשבועות שהרי משביעין אותו על דעתם. אף בשבועות יש מיגו, ואתייא כיי דאמר רבי אבא רבי אבא° אמר רב יהודה רב יהודה°. מה שנאמר שבשבועות חייב בקרבן בין בשוגג בין במזיד הכוונה ח_יבשוגג, בקרבנה, ובמזיד בקרבנה. אבל אם אמר סבור הייתי שאין זו שבועה, פטור. ואף בשבוע יש מיגו שיכול לטעון סבור הייתי שאין זו שבועה. מכל אילין מילייא לא מצי תנייה אי מודו ליה רבנן ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי או לא, דבכל הני איכא מיגו, ואפילו נגד שני עדים נאמן הוא. אבל הכא מצי תנייה שאם אין לו מיגו אפילו עד אחד נאמן. ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר, עד אחד אמר פלוני אכל חלב והתריתי בו, אינו לוקה דכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת. ח_יאאמר לו אחד חלב הוא. נאמן כיוון שעד אחד נאמן באיסורים. אם אחר כך אכלו והתרו בו שנים, לוקה. ועיקר עידותו לא בעד אחד הוא? ואף על פי כן הוא לוקה, כיון שהתורה האמינה עד אחד באיסורין. שהרי עד אחד נאמן בסוטה, אף אם מזה יצא שתפסיד את כתובתה. אבל אם מעיד רק להפסיד כתובתה אינו כלום. וכן ממה ד °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר . אמר עד אחד פלוני נזיר וניטמא התריתי בו, אינו לוקה. ח_יבאמר לו אחד נזיר אתה, והיה נוהג בנזירות על פיו. שתה יין וניטמא למתים והתרו בו שנים לוקה. ועיקר עדותו, לא בעד אחד הוא? וכן ממה דרבי מנא רבי מנא° אמר. אמר עד אחד פלנית כהנת וזינת, ובא עליה בעלה כהן והתריתי בו, אינו לוקה. ח_יגנסתרה בפני שנים. אמר אחד אני ראיתיה שניטמאת, ובא עליה בעלה כהן והתרו בו שנים לוקה. עיקר עדותו לא בעד אחד הוא? תנן, שני נזירין שאמר להן אחד, ראיתי אחד מכם שניטמא ואיני יודע אי זה מכם. מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה. הדא דתימר בעומד בסוף שלשים של שניהם. שאם לא כן, זה שלא נטמא אסור בתגלחת תוך ימי נזרו, אלא ממתינין עד שיכלה זמן נזירותן ואחר כך מגלחין. בשהיה זה נזיר שלשים וזה נזיר שלשים. אבל אם היה זה נזיר שלשים וזה נזיר מאה. ממתינין לו עד מאה, שמא זה שנזר מאה טהור ואסור בתגלחת תוך ימי נזרו. רבי יעקב דרומיא רבי יעקב דרומיא° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אותו שנזר שלושים וממתין עד שיכלו מאה של חברו, אם ניטמא באותן הימים מה הן? אמר לו, כיוון שעכשיו אולי שניהם טמאים, אין להם תקנה אלא לעשות כמו מי שמת חברו שמבקש לו אחד
[ע"א]
5 ח_ה מיי' פ"ג מהל' שגגות הלכה א':
6 ח_ו מיי' פ"ט מהל' שגגות הלכה ד':
[ע"ב]
7 ח_ז מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ג':
8 ח_ח מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ט', מיי' פ"ט מהל' שגגות הלכה ז':
9 ח_ט מיי' פ"ב מהל' נדרים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ט סעיף א':
10 ח_י מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה י"א, מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה י"ג:
11 ח_יא מיי' פ"ג מהל' שגגות הלכה ב':
12 ח_יב מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה י"ז:
13 ח_יג מיי' פ"א מהל' איסורי ביאה הלכה כ"ב, מיי' פט"ז מהל' סנהדרין הלכה ו':
-----------------------------------דף מ
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף מ עמוד א] מן השוק. שתה יין בתוך שלשים יום הראשונים, לוקה. בתוך שלשים יום האחרונים, אינו לוקה. הבא מן השוק אינו לוקה. לא על הראשונים ולא על האחרונים, דלעולם התראת ספק היא אצלו. שהוא מתנה ואומר לו, אם טמא הייתי, הרי אתה נזיר מיד. ואם טהור הייתי, הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום. עד כדון בשהתרו בו על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. התרו בו על שניהן כאחד, פלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. דאיתפלגון בשני ימים טובים של גליות. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, מקבלין התרייה על ספק שמתרים על שני הימים כאחד ואומרים לו אם תעשה מלאכה גם ביום הראשון וגם ביום השני תלקה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, אין מקבלין התרייה על ספק. אמר נזרתי ואיני יודע מה נזרתי. אם לעכשיו, אם לאחר זמן. אומרים לו שינהג שני נזירויות, זו לעכשיו וזו לאחר זמן. ומביא קרבן אחד על שניהם. שתה יין בתוך שלשים ימים הראשונים אינו לוקה, שמא לא נדר אלא לאחר שלושים. בתוך שלשים האחרונים לוקה. וחש לומר שמא הראשונים בתוך נזירותו והאחרונים לאחר נזירותו וכבר סיים נזירותו ולמה ילקה? כתיב כל ימי נזרו. לעשות ימים שלאחר מלאת, כבתוך מלאת עד שיביא קרבן ליין לטומאה ולתגלחת. תנן, אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, נמצא זה מביא קרבנותיו חציים. ומה בכך אם יביא קרבנותיו חציים? באמת אין בכך כלום, אלא ש °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה שאל, כדי שלא תנעול תשובה מבית הוועד. שילמדו התלמדים לשאול גם שאלות פשוטות. נזיר שנטמא בספק רשות היחיד ואינו בפסח. רבי הושעיא רבה רבי הושעיא רבה° אמר, הנזיר מגלח שספק טומאה ברשות היחיד כודאי טמא. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אין הנזיר מגלח. דתנינן תמן. ח_ידכל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה, חייבין עליה על ביאת מקדש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה. אין חייבין עליה על ביאת מקדש. ולפי שאם נטמא בספק טומאה ברשות היחיד ונכנס למקדש אינו חייב, גם הנזיר לא מגלח עליה. יחיד שנטמא בספק טמאה ברשות היחיד בפסח. רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° אמר, ח_טוידחה לפסח שני, שספק טמאה ברשות היחיד כודאי טומאה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, עדיין היא ספק ומשלחין אותו לדרך רחוקה. ואתייא כיי דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ניטמא טומאת התהום, משלחין אותו לדרך רחוקה. רוב ציבור שניטמא בספק רשות היחיד בפסח. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, יעשה בספיקן, וינהגו בו בטהרה שמא הם טהורים, והמיעוט שהם ודאי טהורים יעשו את הפסח בטהרה. והמיעוט שהם ודאי טמאים לא יעשו. ורבי הושעיה רבי אושעיא רבה° אמר, ח_טזיעשה בטומאה. אף רבי הושעיה רבה רבי אושעיא רבה° מודי שיעשו בספיקן. לא אמר רבי הושעיה רבה רבי אושעיא רבה°
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף מ עמוד ב] אלא לחומרין. שנזיר מגלח ויחיד נדחה לפסח שני. אבל לקולה שיעשו בטמאה, לא אמר. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר בשם רבי בנייה רבי בנייה°. ישראל ערל שנטמא במת ח_יזמזין עליו. שכן מצאנו שקיבלו אבותינו במדבר הזייה ערלים. שהרי לא מלו במדבר מחמת הדרך, והיו טמאי מתים לאבותיהם והיו טעונים הזייה, והיזו עליהם בהיותם ערלים שנאמר (יהושע ד', י"ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון. ובעשרה לחדש לא מלו משום חולשת הדרך, ומלו בי”א בניסן, ואם לא הזו עליהם כשהיו ערלים, לא נמצאו להם ארבעה ימים עד י”ד הדרושים בין הזאת ג' להזאת ז'. אלא ודאי הזו עליהם בהיותם ערלים. אמר רב חסדא רב חסדא°, אתיא כמאן דאמר, באחד עשר מלו ברם כמאן דאמר בעשירי מלו, לא קיבלו הזייה ערלים שמלו בעשרי והיזו עליהם. אמר רבי אבין רבי אבין° מכל מקום לא מנו להזייה ערלים? שהרי שלושה ימים ראשונים שמנו ודאי היו ערלים. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, מעשה בכהן ערל שהוזה והוכשרו הזיותיו. ותני כן, °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר איסרטיוטות שומרים יש אומרים ישראל ערלים ויש אומרים גויים שהתגירו היו שומרי צירין שערים בירושלם, ומלו וטבלו ואכלו פסחיהם לערב. שישראל שמל לא צריך הזיה
מתני': נזיר שהיה טמא בספק, ומוחלט בספק. אוכל בקדשים לאחר ששים יום, ושותה ביין ומיטמא למתים אחר מאה ועשרים יום. ח_יחשתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר, בזמן שהיא ודאי. ח_יטאבל בזמן שהיא ספק אינה דוחה: אם נטמא בנזירות ונטהר מצרעתו. קדם נוהג כמצורע שנטהר שצריך להתגלח ולהביא שתי ציפורים ולחכות שבעה ימים ושוב להתגלח ולהביא אשם חטאת ועולה. ואם הוא דל מביא שני תורים אחד לחטאת ואחד לעולה ואשם אחר כך ימתין שבעה ימים ויגלח עבור תגלחת נזירות טמאה. שתגלחת הצרעת אינה עולה לו. אחר כך עוד שלושים יום לנזירותו ומביא חטאת ועולה ושלמים ומגלח יחד ארבעים וארבע ימים. אם ספק אם נטמא בנזירותו וספק אם היה מצורע ונטהר. צריך לגלח לצרעתו אבל אינו יכול לגלח שמא הוא נזיר טהור, לכן ממתין שלושים יום ומגלח עבור הצרעת ומביא שתי ציפורים וסופר שבעה ימים וצריך להתגלח תגלחת שניה לצרעת. אבל שמא לא היה מצורע אלא נזיר טמא, והתגלחת הראשונה היתה תגלחת הטמאה ומיד התחילה נזירות הטהרה ואסור בתגלחת. לכן ממתין עד שלושים יום לתגלחת שניה לצרעתו ונמצא שיכול לאכול בקדשים אחר שישים יום. וצריך למנות שבע ימים ולגלח שמא הוא גם נזיר טמא, אבל כיוון שאולי הוא לא היה טמא אלא רק מצורע ומיד אחד תגלחת שניה של מצורע התחילו שלושים ימי נזירותו ואסור בתגלחת, לכן מגלח רק אחר שלושים יום. ולאחר מכן סופר עוד שלושים יום לנזירות טהרה ומגלח ומביא קרבנות נזירות טהרה נמצא שותה יין אחר מאה עשרים יום
גמ’: אי זהו מוחלט מספק? שנים שבאו אצל כהן ולשניהם היה נגע, והחליט את אחד מהן, ולא הספיק להחליט את השני עד שנחלפו לו נמצא ששניהם ספק זהו מוחלט בספק. הדא היא דתני רבי חייה רבי חייא רבה°. ח_כספק נזיר טמא ספק נזיר טהור, אבל נזיר ודאי היה. ספק מצורע טמא ספק מצורע טהור, אבל מצורע ודאי היה. אוכל בקדשים אחר ששים. יום ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ק"כ ימים. כיצד? אמרו לו נזיר טמא אתה, צא ומנה שבעה. והזה ושנה וגלח והבא קרבנות טמאה. מנה שבעה ורצה לגלח, אמרו לו, אולי נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח קדם שלושים. צא והשלימן לשלשים. מנה שלשים ורצה לגלח. אמרו לו, נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח אלא על מיני דמים. דין נזיר טהור ג' בהמות החטאת והעולה והשלמים ודין נזיר טמא חטאת העוף ועולת העוף וכבש לאשם. ודין המצורע שתי צפרים בתגלחת הראשונה ולאחר ז' מגלח תגלחת שניה מביא שלש בהמות החטאת והאשם והעולה. ואם דל הוא, מביא כבש לאשם וחטאת העוף ועולת העוף. הרי זה מביא עולה ומגלח עליה. שהרי תגלחת זו היא ספק תגלחת נזיר טהור, וספק תגלחת נזיר טמא, וספק תגלחת מצורע מוחלט. ומביא עולת בהמה משום ספק נזיר טהור. שאף שצריך שלש בהמות אם גילח על אחד משלשתן יצא.
[ע"א]
14 ח_יד מיי' פ"ג מהל' ביאת המקדש הלכה י"ג:
15 ח_טו מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה ז':
16 ח_טז מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה ז':
[ע"ב]
17 ח_יז מיי' פי"א מהל' פרה אדומה הלכה ג', סמ"ג עשין רמ,סמ"ג עשין רמא,סמ"ג עשין רמב,סמ"ג עשין רמג :
18 ח_יח מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ט"ו:
19 ח_יט מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה ט"ו, מיי' פ"י מהל' נזירות הלכה א':
20 ח_כ מיי' פ"י מהל' נזירות הלכה א', מיי' פ"י מהל' נזירות הלכה ב':
-----------------------------------דף מא
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף מא עמוד א] ח_כא וחטאת העוף שמא היה נזיר טמא ומתנה עליה ואומר. אם טמא הייתי, החטאת מחובתי והעולה נדבה, שהטמא מביא שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת. אם טהור הייתי, העולה מחובתי והחטאת ספק ואינו מתנה שאם הוא טהור תהיה לחטאת של נזירות טהרה, כיוון שבנזירות טהרה צריך להביא דווקא בהמה. כיצד עושין לו להחמיר כי אולי הוא מצורע שנטהר? קדם שמגלח מביא שתי ציפורי דרור. שוחט אחד מהן על כלי חרש על מים חיים, חופר וקוברה בפניו ואסורה בהנייה, ואת השנייה משלח. וגילח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורעין מגלחין אותה. ומונה שלשים יום, ומביא עולת בהמה אחרת. ומתנה עליה ואומר, אם טמא הייתי, העולה הראשונה נדבה וזו חובה, וחטאת העוף שהבאתי קדם מחובתי. ואם טהור הייתי, העולה הראשונה חובה, וזו נדבה, והחטאת ספק. ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו, כדרך שמצורע מגלח דשמא תגלחת שניה של מצורע היא. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. ח_כבלמחרת הוא מביא אשמו ולוג שמן על גביו כמו מצורע ביום השמיני, ומתנה עליה ואומר. אם מצורע הייתי, הרי הוא חובתי. ואם לאו, הרי הוא ספיקי וילך לשלמי נדבה. וישחוט בצפון, וטעון מתן בהונות, ונאכל לזכרי כהונה ליום ולילה עד חצות. אבל חכמים לא הודו ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, שהוא מביא את הקדשים לבית הפסול שממעט באוכלין ובזמן אכילתן להביא חטאת בהמה, אינו יכול, שמא לא היה מצורע מוחלט ולא מוטל עליו חובה להביא חטאת בהמה. חטאת העוף, אינו יכול להביא, שהרי עשיר שהביא קרבן עני לא יצא. ח_כגכיצד יעשה? יכתוב נכסיו לאחר, ויביא קרבן עני. נמצא עשיר מביא חטאת עוף. ומתנה עליה ואומר. אם טמא הייתי שהייתי מוחלט, הרי זה חובתי. ואם לאו, הרי הוא ספק. ואוכל בקדשים מיד. לשתות יין וליטמא למתים אינו יכול, שלא יכל להתחיל ספירת ימי נזירותו בין של טומאה בין של טהרה כל עוד לא נטהר מצרעתו. שאין נזירותו עולה לו מתוך צרעתו. כיצד עושין לו? כדברי °בן זומא שמעון בן זומא שאמר שאינו יכול למצא אחד מן השוק שיזיר כנגדו, דמי שומע לו שידור כנגדו. הרי זה מונה שלשים יום. ומביא עולת בהמה, ומגלח עליה. וחטאת העוף ומתנה עליה ואומר. אם טמא הייתי, החטאת מחובתי והעולה נדבה שהרי נזיר טמא אינו מביא בהמה לעולה. אם טהור הייתי, העולה מחובתי וחטאת ספק. מונה שלשים יום, ומביא קרבנותיו שלמין ומתנה עליהן ואומר. אם טמא הייתי, העולה הראשונה נדבה, וזו חובה. ואם טהור הייתי, העולה הראשונה חובה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף מא עמוד ב] וזו נדבה, והחטאת שהבאתי ספק. ומגלח שותה יין ומטמא למתים מיד. במה דברים אמורים? בזמן שנזר שלושים יום. אבל אם נזר שנה, אוכל בקדשים לאחר שתי שנים. שותה ביין ומטמא למתים אחר ד' שנים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. זו דברי °בן זומא שמעון בן זומא שסובר כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, שיכול להביא אשם ולהתנות שאם אינו טמא יהיה לשלמים. אבל לדברי חכמים, לעולם הוא בחליטו עד שיניף האשם. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, כיוון שאנו חוששים שמא יניחו מלאכל אשם זה ויבא לבית הפסול, יהא זה בחליטו? אמר ליה רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. למה לא יהיה נדחה מספק זה? הרי מצינו כמה אשמות דוחין מפני ספיקות. דתנינן תמן. אשם שנתערב בשלמים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, שניהם ישחטו בצפון, ויאכלו כחומר שבהן. אמרו לו, ח_כדאין מביאין קדשים לבית הפסול. רבי יעקב דרומיא רבי יעקב דרומיא° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ויעשו לו תקנה ליינו שלחכמים יעשו הכל כדעת בן זומא רק לא יביאו אשם, ובכך אף שלא יכול לאכול קדשים לפחות יהיה מותר ביין. אמר ליה כתיב (במדבר נשא ו יח) וגלח הנזיר פתח אהל מועד וכ"ו ואחר ישתה הנזיר יין. הראוי לבוא אל פתח אהל מועד ישתה יין. יצא זה שאינו ראוי לבוא אל אהל מועד שאינו שותה יין. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי יודן רבי יודן°. מתניתא אמרה כן. דתנן °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. כיון שנזרק עליו אחד מן הדמין, הותר הנזיר לשתות יין, וליטמא למתים. משמע שצריך לבא אל פתח אהל מועד כשזורקים את הדם שיהיה כעין עליו. תגלחת מצורע מותר בהנאה, ותגלחת נזיר אסור בהנאה. נזיר מצורע שערו מהו? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°, איתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ח_כהשערו אסור. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, שערו מותר. רבי זעירא רבי זעירא° בעי. במצורע שנזר פליגין? או בנזיר שנצטרע פליגין? אין תימר במצורע שנזר פליגין. הא בנזיר שנצטרע, דברי הכל הוא אסור. אין תימר בנזיר שנצטרע פליגין, הא במצורע שנזר, דברי הכל ח_כומותר. רבי ירמיה רבי ירמיה° פשיטא ליה דבמצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע דברי הכל אסור. תגלחת מצוה של ספק מצורע. מהו שתדחה לאיסור תגלחת הראש והזקן? נישמעינה מן הדא דתנן, ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורעין מגלחין. ולמה לא חש לומר שמא אין זו תגלחת מצוה מצורע. ואסור משום בל תשחת? רואים שמספק מותר . שמואל בר אבא שמואל בר אבא° אמר תיפתר בסריס. והא תנינן זקן אית לך מימר סריס?
[ע"א]
21 ח_כא מיי' פ"י מהל' נזירות הלכה א', מיי' פ"י מהל' נזירות הלכה ב':
22 ח_כב מיי' פ"י מהל' נזירות הלכה ז', מיי' פ"י מהל' נזירות הלכה ח':
23 ח_כג מיי' פ"י מהל' נזירות הלכה ד':
[ע"ב]
24 ח_כד מיי' פ"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט"ו:
25 ח_כה מיי' פ"י מהל' נזירות הלכה ב':
26 ח_כו מיי' פ"י מהל' נזירות הלכה ב':
-----------------------------------דף מב
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף מב עמוד א] לית לך אלא כדאמר רבי יעקב רבי יעקב° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. נטלן מלמטן למעלן אסור. אבל אם גילח את הראש ואחר כך את הזקן אינו אסור. רבי יוסי בר אבין רבי יוסי ברבי בון° אמר לא שנייא היא למטן למעלן היא למעלן למטן. רואים שמספק מותר. נזיר שהיה ח_כזטמא בספק ומוחלט ודאי, אוכל קדשים לאחר שמונה ימים, ושותה יין ומיטמא למתים לאחר שישים ושמונה ימים. שתחילה מגלח תגלחת ראשונה של מצורע ואחר שבעה ימים תגלחת שניה של מצורע ואז הוא מותר בקדשים. אבל אנו יכול לגלח לטומאה שמא אינו טמא ואסור בתספורת. לכן ימתין שלושים יום ויגלח לספק טומאה ושוב יספור שלושים לנזירות הטהרה. טמא וודאי ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר שלושים ושבעה ימים. ושותה יין ומיטמא למתים לאחר שבעים וארבע ימים. שסופר שבעה שמא הוא טמא ומגלח ועולה לו לתגלחת ראשונה של מצורע אבל אינו יכול לגלח אחר שבעה ימים תגלחת שניה של מצורע שמא התחילו נזירות טהרה לכן מגלח אחר שלושים יום ואז הוא מותר בקדשים. וסופר שבעה ומגלח לטומאה ממה נפשך שאם הוא היה מצורע הרי הם לטמאתו ואם לא היה מצורע כבר סיים הכל וסופר עוד שלושים לנזירות טהרה ומותר ביין טמא ודאי ומוחלט ודאי. אוכל בקדשים לאחר שמונת ימים. שותה ביין ומיטמא למתים אחר מ"ד יום. מגלח תגלחת ראשונה של מצורע ואחר שבעה ימים מגלח תגלחת שניה של מצורע ומותר בקדשים. אחר כך ימתין שבעה ימים ויגלח עבור תגלחת נזירות טמאה. שתגלחת הצרעת אינה עולה לו. אחר כך עוד שלושים יום לנזירותו אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי°. זאת אומרת, שהתער סותר בנזיר טמא שבעה. שאם לא כן, יזה בשבעה הימים שאחר תגלחת ראשונה של מצורע ויגלח בשביעי לצרעתו ולטמאתו, ואם צריך לגלח במיוחד לטמאה שיגלח בשמיני לטומאתו. אלא ודאי תער סותר לנזיר טמא וצריך להמתין אחר התגלחת שבעה.
הדרן עלך פרק שני נזירין