ביאור:יהושע ד ט

יהושע ד ט: "וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית, וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ד ט.

תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית

וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים

יהושע הקים שני גלי אבנים, למרות שאלוהים אמר לו לעשות רק אחד. כמובן הוא היה יכול לעשות את האחד שאלוהים פקד, ולהוסיף כרצונו עוד גלי אבנים נוספים.

אלוהים אמר ליהושע: "שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, הָכִין שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה אֲבָנִים" (ביאור:יהושע ד ג).
ויהשע אמר לנציגי השבטים: "עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ" (ביאור:יהושע ד ה).

"הָכִין" - אלוהים אמר להיהושע להכין אבנים מתאימות לכהנים לעמוד עליהם, אולם יהושע לא עשה זאת. יהושע נתן לנציגי העמים לבחור את האבנים.
"מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים" - יהושע לא לקח את האבנים שהיו מתחת לרגלי הכהנים. ייתכן שאי אפשר היה למצוא אותם, או שהם היו אבנים קטנות, חלוקי נחל זעירים, או שהכהנים זזו ולא היו אבנים מסוימות. נציגי הזבטים לא יכלו לבחור את האבנים שעליהם עמדו הכהנים כי הם עמדו רחוק, על גדות הירדן, ולא ראו, הן יהושע היה צריך לקרוא להם להתקרב אליו.
"שְׂאוּ" - יהושע הגביל את גודל האבנים למה שאדם יכול לשאת על שכמו. אלוהים השתמש בפועל "שְׂאוּ" שאינו מוגבל. הנציגים היו יכולים לשאת בעזרת חמור, פרד, גמל או עגלה, ככתוב: "וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם; וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם" (ביאור:בראשית מב כו), "וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, וְאֶת טַפָּם, וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת" (ביאור:בראשית מו ה).
"שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה אֲבָנִים" - לפחות יהושע הקים שני גלי אבנים, כל אחד עשוי מתריסר אבנים.

חוסר התקשורת גרם שיהושע לא היה מסוגל לעשות את פקודת אלוהים ולכן הוא עשה שני גלי אבנים וביחד הם כמעט עשו מה שאלוהים אמר לו לעשות.

הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית

יהושע בחר והכין תריסר אבנים גדולות, כדי להציב אותן בתוך אפיק הירדן, במקום שהכהנים יעמדו, וגל האבנים הזה יבלוט מעל פני מי הירדן. אולם כאשר אלוהים פקד עליו לשאת את האבנים לחנית הלילה, יהושע הבין שנציגי השבטים לא יכולים לשאת את האבנים הגדולות האלה, והוא החליט לעשות גל אחד לפי פקודת אלוהים, וגל נוסף באפיק הירדן.

נאמר שהגל שיהושע הקים היה תחת רגלי כל הכהנים. כיוון שהיו לפחות שישה נושאי הארון, ואולי עוד שישה כהנים להחלפה, אי אפשר לבנות גל מתריסר אבנים, שיעמדו "תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית", כאשר הם עמדו במקומות שונים, אלא אם אבן הבסיס תהיה רחבה בגודל הארון עצמו ואז כל הכהנים עמדו באזור ההוא. סביר שהאבנים לא היו כל כך גדולות, ולכן סביר שיהושע בנה את הגל במרכז הקבוצה ולא תחת כל כוהן לחוד.

לפי הסיפור של עצירת מי הירדן, אנו לומדים: המים נעצרו במרחק רב מהמעבר ליד יריחו - כך שאי אפשר לראות משם את נד המים, יהושע ידע איך בני ישראל יחצו את הירדן לפני שאלוהים הסביר לו, יהושע שמר מרחק בין בני ישראל לארון - כנסיון להסתיר את התהליך, יהושע הוביל את הכהנים כך שהוא קבע מתי הם יכנסו למים. מכל זה ביחד ניתן להבין שיהושע תכנן את עצירת מי הירדן. יהושע היה בוגר במצרים, והיה מנוסה בחפירת תעלות השקיה, סכרים ושערי עץ. סביר שיהושע בנה סכר אחד מעל סכר הכנרת, ועוד סכר נוסף באדם העיר כדי לעצור את מי הירמוך. סביר שהוא עשה זאת בעזרת סלעים גדולים בגובה מטר שהונחו במרחק של מטר אחד מהשני והמים עברו בין הסלעים. כאשר הגיע הזמן לחסום את המים, אנשיו של יהושע הכניסו לוחות עץ, או גזרי עץ, או אגודות של קני סוף בין הסלעים, וכך נוצר סכר זמני. הסכר בכנרת קיבל הרבה מים מהירדן, אולם שטח הכנרת הוא גדול מאוד ויקח הרבה זמן עד שפני הכנרת יעלו מטר. הסכר באדם העיר היה רחב יותר, כרוחב עמק הירדן, וגם שם סכר של מטר יעצור הרבה מים לזמן רב עד שכל העמק למרחק של קילומטר יתמלא במים בגובה מטר, מהירמוך שלא מביא הרבה מי שטפונות באביב. כאשר אנשיו של יהושע, שחיכו באדם העיר, ראו שמי הירדן ירדו בצורה משמעותית, הם הבינו שסכר הירדן נסגר, אז הם סגרו את הסכר באדם העיר, והודיעו ליהושע, בעזרת דגלים או עשן, שהסכר שלהם נסגר ותוך מספר שעות הירדן יהיה חרב למשך מספר שעות. (ראו: ביאור:יהושע ג טז)

לא כל הסלעים בארץ מתאימים לבנית סכרים. סביר שיהושע רצה לראות שסלעי הסכר לא ימסו, יתפוררו, או יפגעו מזרימת המים. סביר ששלחו ליהושע דוגמאות של הסלעים, שאנשיו התכוננו להשתמש, כדי לתמוך בעצים שיעצרו את המים. סביר שאלו היו אבני בזלת מהגולן, גרניט או שיש קשה. יהושע אישר את הסלעים ושמר את הדגמאות. מהאבנים האלה יהושע סיתת לעצמו תריסר אבנים, שיתאימו אחת לשניה, כדי לבנות גל אבנים גבוה באמצע אפיק הירדן החרב, כזכרון לכריתת המים הפלאית.

וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה

יהושע הורה לכהנים איפה לעמוד, וכך הוא בחר מקום שיתאים לאבנים שלו. לאחר שהכהנים זזו מעט ופינו את מקומם, ונציגי השבטים בחרו את האבנים שהם ישאו, יהושע הכין בסיס מוצק ונקי שעליו הוא הקים גל גבוה מהאבנים הכבדות שלו. גל באפיק הירדן שישאר שם לזמן רב, מוגן על ידי המים מפני משחיתים.

על הגל שיהושע הקים בגלגל לא נאמר "וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה", ככתוב: "וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן, הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל" (ביאור:יהושע ד כ), כלומר יהושע השאיר לאלוהים לשמור על הגל הזה, וגל האבנים לא שרד זמן רב.