יהושע ד ה: "וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ, לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ד ה.


וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ

עריכה

עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן

עריכה

יהושע קרא לנציגי השבטים לבוא אליו לתוך הירדן ולעבור לפני הארון.
ניתן להבין שהם היו מאחורי הארון על גדות הירדן ולא בתוך אפיק הנהר. ייתכן שהם פחדו להיות במשך זמן רב באפיק, פן המים ישטפו אותם, או שיהושע העדיף שהם לא יראו יותר מדי.

וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ

עריכה
  • אלוהים אמר ליהושע: "שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים" (ביאור:יהושע ג ג).
  • יהושע אמר לנציגים: "[מ]תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ".

יש הבדל משמעותי בין הפקודות - אלוהים פקד לקחת את האבנים מתחת רגלי הכהנים, שהוכנו לעמידת הכהנים ולגל העד הזה. יהושע פקד לקחת סתם אבנים, מכל הבא ליד, כרצונם ונכונותם לסחוב אותם על גבם. יהושע לא קישר את האבנים למקום בו עמדו הכהנים. אולם בהמשך הוא בנה גל שני מתריסר אבנים בתוך הירדן, שהכהנים עמדו במקום ההוא.

יהושע לא עשה כדברי אלוהים. הוא לא מקפיד לדייק, אולם ייתכן שהוא מתאמץ לעשות כמיטב יכולתו. נראה שאלוהים לא הוכיח אותו, ולכן הוא המשיך.

  • אלוהים לא אמר מה לעשות עם האבנים האלה, לכן יהושע החליט לבנות שני גל עד - אחד בתוך הירדן, ואחד בחניית הלילה.
  • יהושע חשב שלאף אחד זה לא יהיה חשוב שהכהנים באמת עמדו על האבנים המסוימות האלה.
  • ייתכן שכאשר אלוהים הודיע ליהושע, הכהנים כבר זזו ממקומם ולא נשאר זכר למקום בו הם עמדו לפני כן.
  • ייתכן שבמשך כל זמן חצית הירדן הכהנים התקדמו והלכו באפיק הנחל, כך שייתכן שכל האבנים באזור זכו לעמוד תחת רגלי הכהנים לזמן קצר.
  • ייתכן שהכהנים עמדו על אבנים קטנות, חלוקי נחל או חול, ולא היה טעם לאסוף את האבנים הקטנות האלה.

יהושע הרשה לנציגי השבטים לבחור את האבנים לפי רצונם האישי.
כל אחר היה יכול לבחור אבן גדולה ביותר, או קטנה כמו חצץ. הם לא ידעו מה מטרת האבנים ולא יכלו לנחש מה הוא רוצה מהם. הוא רמז להם שהם צריכים לשאת את אבן על השכם. יהושע לא ארגן להם מנשא לגב עם ריפוד, או הביא להם חמורים ועגלות לשאת אבנים יפות וגדולות. לפי כוחם ועצלותם, כל אחד בחר אבן שיהיה לו קל לשאת החוצה מהירדן.

אלוהים אמר שהם יצטרכו לשאת את האבן עד חנית הלילה של המחנה, אולם יהושע לא אמר זאת לנציגים. הוא רק הסביר להם: "לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם: כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר: מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם" (ביאור:יהושע ד ו). ייתכן שהם הבינו שהם לא יבנו את גל האבנים מיד ליד שפת הירדן, כי הם נשארו לבד מאחור, הן העם כבר עבר והתקדם מהם ויהושע לא התכוון לעצור את כולם. ובנוסף, אין ספק שיהושע לא יבנה גל אבנים קרוב לאפיק הירדן, הן המים ישבו ויעלו על גדותיהם מחדש, וישטפו את הגל חזרה לנהר. ניתן להסיק שהם הבינו שהם יצטרכו לסחוב את האבנים למרחק מה, ועדיף לא לקחת אבן גדולה מדי, אבל אבן שתכבד את שבטם ולא תשים אותם ללעג.

גל עד נוסף בתוך הירדן

עריכה

בנסיון לקיים את דברי אלוהים, שציווה ""שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים" (ביאור:יהושע ג ג), יהושע החליט להקים גל אחד נוסף, באפיק הירדן במקום שהכהנים עמדו, מאבנים גדולות שסביר שלא היו תחת רגלי הכהנים. יהושע הציב את האבנים הגדולות האלה, במקום שהכהנים עמדו, מעל חלוקי הנחל הקטנות בתוך אפיק הירדן, כך שגל האבנים הגדולות יראה מעל המים הזורמים, ככתוב: "וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית, וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ביאור:יהושע ד ט).