ביאור:יהושע ד כ

יהושע ד כ: "וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן, הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ד כ.

גל בגלגל

וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה

יהושע הורה לנכבדי העם, נשיאי השבטים למנות איש לשבט שילכו איתו כעדים לחציית הירדן בחרבה, ככתוב: "וְעַתָּה, קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ, מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אֶחָד, אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט" (ביאור:יהושע ג יב).
אלוהים חזר על דברי יהושע ואמר לו מה לעשות עם נציגי השבטים, ככתוב: "וְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר: שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, הָכִין שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם, וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה" (ביאור:יהושע ד ג).
יהושע שינה את דברי אלוהים וציווה עליהם: "עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ, לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" (ביאור:יהושע ד ה).
נציגי השבטים עשו כפקודת יהושע, ככתוב: "וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי-עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן, וַיַּנִּחוּם שָׁם" (ביאור:יהושע ד ח).

בני ישראל הגיעו לגלגל לחניית לילה, ככתוב: "וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל, בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ" (ביאור:יהושע ד יט), ויהושע מקים את גל האבנים, למזכרת, בגלגל, על אם הדרך ממעברות הירדן ליריחו, כפי שנדרש ממנו.

אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן

לפי הניקוד, נאמר על האבנים "אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן", אולם נושא המשפט, "אֲשֶׁר לָקְחוּ [נציגי השבטים] מִן הַיַּרְדֵּן" חסר.

האם הכתוב רצה להוריד בערכם: כבוחרי האבנים, וסבלים שעמלו בנשיאת האבנים?
האם הכתוב רצה להוריד בערך השבטים, שהגל נבנה לכבודם?
האם יהושע רצה לאחד את העם לגל אחד, ולהמנע מלציין או לזכור כל אבן לשבט? הן יהושע לא ציין על כל אבן לאיזה שבט היא שייכת.

גם בהמשך, בסוף חייו, יהושע מודיע ומסכם את חובות העם ודורש שישבעו, והוא מניח אבן אחת לעדות, ככתוב: " וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים; וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם: הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה, כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ, וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה, פֶּן-תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם" (ביאור:יהושע כד כו-כז).

הניקוד של המילה "לָקְחוּ" יכול להיות שהיה צריך להיות 'לֻקְּחוּ', ואז אין צורך לציין מי לקח אותם, וזה היה מבטל את כל השאלות - מדוע נציגי השבטים לא מופיעים במשפט.

הֵקִים

"הֵקִים" - שרש 'קום' - בָּנָה, הֵרִים, הִתְקִין, יָזַם, יָסַד, כּוֹנֵן, הִצִּיב. וגם - חי, נמצא, הווה, יש (מילוג): עשה שיהיה קיים, קם ועמד זקוף.
יהושע לא 'יצר' כאלוהים (ביאור:בראשית ב ז), לא 'עשה' לבנים מטיט וקש (שמות ה טז), לא 'בנה' מבנה, ולא רק 'שׂם' אבן כמצבה (ביאור:בראשית כח יח). כך יהושע "הֵקִים" גל כשם שהוא הקים גל בירדן, ככתוב: "וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן" (ביאור:יהושע ד ט). אנו מוצאים שימושים בהקשר: "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה, בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ [וּבִשְׂגוּב] (ובשגיב) צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ, כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן" (מלכים א טז לד)

אלוהים לא הגדיר את תפקיד האבנים ואת גודל האבנים, ולכן יהושע לא הורה להביא מנשא או עגלה/עגלות לנשיאת האבנים. יהושע לא רצה שהארון יאבד את חשיבותו ליד עגלות המשא. כיוון שאנשים היו צריכים לסחוב את האבנים על שכמם, האנשים נשאו אבנים לא גדולות במיוחד. יהושע רק אסף את האבנים הבנוניות והניח אותן אחת על השניה כדי להקים גל. ייתכן שהבסיס היה ארבע אבנים מהגדולות יותר, אחר כך קומה נוספת של ארבע אבנים, ובסוף קומה נוספת של ארבע אבנים, וכל האבנים נשענו אחת על השניה. ייתכן שהקומה השלישית היתה של שלוש אבנים ואבן אחת בראש. כך גובה הגל היה שלוש או ארבע קומות אבנים - בערך חצי מטר גובה, ולא כל כך יציב. כל ילד יכול להפיל את האבנים, או לקחת אותן לצרכיו.

האבנים לא היו מסומנות. הנציגים הניחו את האבנים ואיבדו את הקשר איתן. יהושע הקים את הגל, ולא הנציגים. כך לא ידעו איזו אבן הביא כל שבט, ומיקום האבנים בגל לא העניק חשיבות לשבט כבסיס או ראש. דווקא זה שהתעצל והביא את האבן הקטנה ביותר, זכה להיות למעלה, בראש הגל. אולם סביר שהאבן הזאת תעלם ראשונה.

בַּגִּלְגָּל

למעשה לא נאמר שיהושע הקים: גל, מצבה, מזבח. למעשה, ייתכן שכל תריסר האבנים היו על הרצפה (4X3). ואפילו אם בהתחלה הם עמדו כגל אבנים, הם ישארו כאות גם אם יפילו אותם, והן תהינה מונחות על הרצפה, ובני ישראל ישאלו אודותם.

אולם ייתכן שיהושע הביא אבנים נוספות או התכוון להשתמש באבנים האלה לשימוש אחר.

בהמשך אלוהים מורה ליהושע, "עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים; וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שֵׁנִית" (ביאור:יהושע ה ב). ברגע זה יהושע הבין מה אלוהים רצה שהוא ישתמש באבנים שהוא הביא מאפיק הירדן כדי לעשות סכינים למילה. יהושע ידע ש"חַרְבוֹת צֻרִים" - צור (סלע) (צור (flint), או חלמיש (Chert)) - עושים מאבני צור. הצור נפוץ במדבר יהודה ובנגב (בתצורת מישאש), שנמצא בגבעות ובהרים באזור יריחו. באפיק נחל קל למצוא אבני צור שנסחפו לאפיק משולי ההרים, כי הם לא נמסים או מתפוררים משחיקת המים. פצלת של אבן צור היא חדה כזכוכית.

כדורי הצור הם לא גדולים כסלעים, אלא הם בגודל ראש או אגרוף, ולכן אלוהים לא הורה ליהושע לבחור אבנים גדולות אלא רק אבנים שניתן לשאת על השכם.

כך יהושע יצר סכינים מהאבנים שנציגי השבטים הביאו, והוא השאיר את גל הסכינים שמלו את ישראל בגלגל לאחר השימוש. פצלות האבנים נסחפו ונעלמו אחר זמן רב, ולכן לא נשאר לנו הגל הזה.

בהמשך, מקור השם "גִּלְגָּל" והאבנים עליו מוסבר בהקשר לברית המילה שעשה יהושע לכל בני ישראל, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, גִּלְגָּל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ביאור:יהושע ה ט). כך השם "גִּלְגָּל" קשור למילה "גַּלּוֹתִי", אולם אין מניעה שיהיו יותר מסיבה אחת לשם, ויתכן שזה רומז לאבנים שיהושע הקים שם.

וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה

על גל האבנים שבנה יהושע בתוך אפיק הירדן החרב, נאמר: "וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית, וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ביאור:יהושע ד ט). סביר שאלו היו אבנים גדולות וביחד הגל בלט מעל פני המים הזורמים בירדן. הגל הזה שרד "עַד הַיּוֹם הַזֶּה", היום בו נכתב ספר יהושע.

אולם על הגל שהוקם בגלגל אין את התוספת הזאת "עַד הַיּוֹם הַזֶּה". ניתן להבין שהגל לא שרד אפילו עד יום כתיבת ספר יהושע. תוך זמן קצר הגל נעלם מהשטח ומתודעת בני ישראל.