פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


וגם: איך הגיעו חז"ל למסקנה, שיום פטירת משה רבנו הוא ז באדר? ומניין הגיע המספר "7 שנים של כיבוש ארץ כנען"?

      •  

ספר דברים מסתיים במותו של משה רבנו:   (דברים לד ה-ט): " "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה, עֶבֶד-ה', בְּאֶרֶץ מוֹאָב - עַל-פִּי ה'. וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, שְׁלֹשִׁים יוֹם ; וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה.  וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה - כִּי-סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת-יָדָיו עָלָיו; וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה" ". 30 יום התאבלו בני ישראל על מות משה.

ספר יהושע מתחיל מייד אחר כך (יהושע א א-ט): " "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה" "עֶבֶד ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר:" "'" "מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת, וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה..." ".

יהושע מייד ציווה על בני ישראל להתכונן למעבר הירדן (א 10-11): "וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת-שֹׁטְרֵי הָעָם לֵאמֹר: 'עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה, וְצַוּוּ אֶת-הָעָם לֵאמֹר 'הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה, כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה...", כלומר - בני ישראל עברו את הירדן ביום ה-33 אחרי מות משה.

מייד לאחר שה' דיבר עם יהושע (כלומר, ביום ה-30 אחרי מות משה), שלח יהושע שני מרגלים ליריחו (ב 1). המרגלים הגיעו ליריחו בלילה (ב 2) - בין יום 30 ליום 31 אחרי מות משה. באותו לילה הם ברחו, והסתתרו בהר שלושה ימים (ב 22), כלומר בימים 31, 32, 33 אחרי מות משה; הם הגיעו בחזרה למחנה בדיוק בזמן כדי לדווח ליהושע.

אך יהושע לא חיכה למרגלים - כבר למחרת היום שבו שלח את המרגלים (כלומר, ביום ה-31 אחרי מות משה) השכים יהושע בבוקר, ונסע עם בני ישראל לכיוון הירדן, והם לנו ליד הירדן יום או יומיים לפני שעברו אותו (ג 1). יש חפיפה, מבחינת סדר הזמנים, בין פרק ב לפרק ג - ראו סדר הפרשיות בתורה .

בסוף התקופה של שלושת הימים, כלומר ביום ה-33 אחרי מות משה, עברו בני ישראל את הירדן. התאריך של אירוע הסטורי זה כתוב בפירוש ( יהושע ד יט): "וְהָעָם עָלוּ מִן-הַיַּרְדֵּן, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן ; וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ", כלומר - היום ה-33 אחרי מות משה היה היום ה-10 בחודש הראשון (י בניסן).

מכאן, שיום מיתתו של משה היה 7 בחודש הקודם - ז באדר. בני ישראל התאבלו עליו במשך 30 יום (7 עד 29 באדר, 1 עד 7 בניסן), ועברו את הירדן 3 ימים לאחר מכן - 10 בניסן. המרגלים הגיעו ליריחו בלילה שבין 7 ל-8 בניסן, הסתתרו בהר בימים 8, 9, 10 בניסן, וחזרו למחנה ב-10 בניסן.

לאחר מעבר הירדן (יהושע ה ב-): "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ 'עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים, וְשׁוּב מֹל אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית... וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-תַּמּוּ כָל-הַגּוֹי לְהִמּוֹל, וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם"; בני ישראל נימול ב-10 בניסן, וישבו לנוח במחנה; ואז - ( יהושע ה י-): "וַיַּחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל; וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב - בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ" - בני ישראל עשו את הפסח ב-14 בניסן. מכאן, שהם נחו במשך כ-4 ימים.

ה 11: "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח- מַצּוֹת וְקָלוּי:  בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" - זה היה ביום שלאחר הקרבת הפסח, כלומר בחג המצות - 15 בניסן (הביטוי "בעצם היום הזה" מתייחס לתאריך זה גם ביציאת מצרים עצמה - שמות יב); "וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת, בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא-הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן; וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא" - המן שבת ביום 15 בחודש 1 בשנה ה-41 ליציאת מצרים; במאמר " יום ירושלים " ראינו שהמן התחיל לרדת ביום 16 בחודש 2 בשנה ה-1 ליציאת מצרים, כלומר - בני ישראל אכלו מן במשך 40 שנה פחות חודש אחד.

בפרקים הבאים לא מוצאים עוד תאריכים ברורים. מחוסר מידע נוסף, נניח שכל האירועים קרו בזה אחר זה, בלי הפסקות משמעותיות ביניהם, חוץ מההפסקות הכתובות בפירוש. כמובן אין שום הוכחה שהנחה זו נכונה, ולכן יש לקחת את התאריכים הבאים בעירבון מוגבל מאד.

מייד לאחר שבני ישראל אכלו מעבור הארץ, כנראה כבר ביום חג המצות (15 בניסן), הגיע מלאך שנקרא "שר צבא ה'", ומסר ליהושע הנחיות בקשר למלחמה הראשונה של בני ישראל בארץ כנען - מלחמת כיבוש יריחו (יהושע ו ג-): "וְסַבֹּתֶם אֶת-הָעִיר, כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה - הַקֵּיף אֶת-הָעִיר, פַּעַם אֶחָת; כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים ... וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת... וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ"; בני ישראל התחילו בביצוע מצווה זו מייד, כלומר ב-15 בניסן; הם הקיפו את חומות יריחו בכל ימי חול המועד פסח; היום השביעי, היום שבו נפלה חומת יריחו, היה "שביעי של פסח" - 21 בניסן - אותו יום שבו טבעו המצרים בים סוף (זה מסביר, אולי, מדוע נקבע שאסור לקחת מהחרם - מכיוון שהמלחמה הייתה בחג שביעי של פסח, מי שלקח מהחרם לעצמו חילל את קדושת החג).

בפרק הבא (יהושע ז) נלחמו בני ישראל בעי. לא ברור מתי בדיוק הייתה מלחמה זו, ולכן נניח שהיא הייתה מייד לאחר כיבוש יריחו, כלומר ב-22 בניסן. הקרב הראשון הסתיים בתבוסה, וה' אמר ליהושע ( ז 13-):"קֻם קַדֵּשׁ אֶת-הָעָם, וְאָמַרְתָּ, הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר ..."; ואכן, (ז 16-): "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיַּקְרֵב אֶת-יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו..." - זה היה ב-23 בניסן.

בלילה שלאחר מכן, הכין יהושע מארב לעי (ח 9-10): "וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם. וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר..." (בבוקר ה-24 בניסן); בלילה שאחריו הכין יהושע מארב נוסף (ח 13-14): "וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק.  וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ-הָעַי, וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ..." (בבוקר ה-25 בניסן); באותו יום כבשו בני ישראל את העי, ואז (ח30): "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר עֵיבָל".

בפרק הבא (יהושע ט) באו הגבעונים ושכנעו את בני ישראל לכרות איתם ברית. לא כתוב מתי בדיוק זה קרה, ולכן נניח שזה קרה מייד אחרי כיבוש העי, כלומר ב-26 בניסן. "וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים , אַחֲרֵי אֲשֶׁר-כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית; וַיִּשְׁמְעוּ כִּי-קְרֹבִים הֵם אֵלָיו, וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים" - בני ישראל רצו להילחם עם הגבעונים, אך לבסוף ויתרו להם וקיבלו אותם כעבדים בבית המקדש; זה קרה ב-29 בניסן.

בפרק הבא (יהושע י) התאספו מלכי הדרום להילחם עם גבעון; הגבעונים הזעיקו את יהושע (י 6):"וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן אֶל-יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה לֵאמֹר, אַל-תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ ..." - באותו זמן הם כבר היו עבדים של יהושע, מכאן אפשר להסיק שזה היה אחרי 29 בניסן; לא כתוב בדיוק מתי זה קרה, ולכן נניח שזה קרה מייד אחר-כך, כלומר ב-30 בניסן.

יהושע בא לעזור לעבדיו (י 9): "וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם:  כָּל-הַלַּיְלָה עָלָה מִן-הַגִּלְגָּל" - הוא הגיע לשם ביום הבא, כלומר ב-1 באייר; זה היום שבו עמדו השמש והירח בגבעון ובעמק איילון.

בערב אותו היום, קבר יהושע   את המלכים (י 27) "וַיְהִי לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ , צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים, וַיַּשְׁלִכֻם אֶל-הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ-שָׁם; וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת עַל-פִּי הַמְּעָרָה, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה". ובאותו היום הספיקו לכבוש עוד שתי ערים (י28): "וְאֶת-מַקֵּדָה לָכַד יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא", (י 29): "וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מִמַּקֵּדָה--לִבְנָה...".

וביום הבא (י 32): "וַיִּתֵּן ה' אֶת-לָכִישׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְכְּדָהּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי ...": "היום השני" הוא היום ה-2 בחודש אייר; באותו יום היכו את מלך גזר (י 33), כבשו את עגלון (י 35) "וַיִּלְכְּדוּהָ בַּיּוֹם הַהוּא", את חברון (י 36), ואת דביר (י 38).

בפרק הבא (יהושע יא) התאספו מלכי הצפון להילחם עם יהושע, וה' הבטיח ליהושע (יא 6): "אַל-תִּירָא מִפְּנֵיהֶם - כִּי-מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת-כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; אֶת-סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר, וְאֶת-מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ". לפי חשבוננו, זה היה ב-3 באייר.

לאחר הניצחון על המלכים, פנה יהושע לכבוש את כל שאר ערי הארץ; מלחמה זו לא היתה מהירה כמו המלחמות הקודמות, כמו שנאמר (יא 16-): "וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, הָהָר וְאֶת-כָּל-הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל-אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן, וְאֶת-הַשְּׁפֵלָה, וְאֶת-הָעֲרָבָה; וְאֶת-הַר יִשְׂרָאֵל, וּשְׁפֵלָתֹה.  מִן-הָהָר הֶחָלָק, הָעוֹלֶה שֵׂעִיר, וְעַד-בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן, תַּחַת הַר-חֶרְמוֹן; וְאֵת כָּל-מַלְכֵיהֶם לָכַד, וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם.  יָמִים רַבִּים, עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה--מִלְחָמָה .  לֹא-הָיְתָה עִיר, אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּלְתִּי הַחִוִּי, יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן:  אֶת-הַכֹּל, לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה.  כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת-לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן הַחֲרִימָם, לְבִלְתִּי הֱיוֹת-לָהֶם, תְּחִנָּה:  כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה".

כמה זמן בדיוק נמשכו המלחמות? קשה לדעת; אבל בפרק יד, שבו התחיל יהושע לחלק את הארץ לשבטים, אמר לו כלב בן יפונה (יד 7-10): " "בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי, בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד-ה' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ--לְרַגֵּל אֶת-הָאָרֶץ; וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר, כַּאֲשֶׁר עִם-לְבָבִי. " " "ח" " "וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי, הִמְסִיו אֶת-לֵב הָעָם; וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי.  וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר 'אִם-לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ, לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד-עוֹלָם,  כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי'.  וְעַתָּה, הִנֵּה הֶחֱיָה ה' אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר ה' אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֶל-מֹשֶׁה , אֲשֶׁר-הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר; וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם, בֶּן-חָמֵשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה" ". כפי שהסברנו במאמר " תאריכים במסעי בני ישראל במדבר ", ה' דיבר את הדבר הזה בשנה 2 ליציאת מצרים (בתאריך 9 באב); מכאן, שחלוקת הארץ התחילה בשנה 47 ליציאת מצרים.

מכאן, שיהושע עסק בכיבוש הארץ לכל היותר 7 שנים (שנים 41 42 43 44 45 46 47) - כדברי חז"ל.

מנקודה זו והלאה, לא מצאתי שום תאריך שאפשר להסתמך עליו כדי להמשיך את החשבון.

תוכן עניינים

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-03-13.

תגובותעריכה

מאת: אראל

(יהושע ה י): "ויחנו בני ישראל בגלגל, ויעשו את הפסח בארבעה עשר יום לחדש בערב בערבות יריחו. ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה. וישבת המן ממחרת באכלם מעבור הארץ, ולא היה עוד לבני ישראל מן, ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא."

הפסוקים מתארים את חג הפסח הראשון של בני ישראל בארץ כנען (ראו חג הפסח בימי יהושע - סגירת מעגל היציאה ממצרים ).

1. ממחרת הפסח = 15 בניסןעריכה

על-פי הפשט, "ממחרת הפסח" הוא 15 בניסן - היום שאחרי הלילה שבו אוכלים את קרבן הפסח, כמו ב (במדבר לג ג): "ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים".

בני ישראל אכלו מתבואת הארץ החדשה כבר באותו יום, עוד לפני שהקריבו את קרבן העומר, כי באותה שנה עדיין לא היו חייבים בקרבן העומר. פירוש זה מתאים לאחת הדעות בתלמוד: " "למאן דאמר לאחר ירושה וישיבה - ניכול לאלתר! - לא הוו צריכי, דכתיב (שמות טז) "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען"" " (תלמוד בבלי, קידושין לז:-לח.) . מצוות קרבן העומר חלה רק לאחר שבני ישראל ירשו את הארץ וישבו בה, והתחילו לזרוע ולקצור את התבואה שלהם. בשנים הראשונות לכניסתם לארץ, הם לא היו חייבים בקרבן העומר, והסיבה שאכלו מעבור הארץ רק "ממחרת הפסח" היא שלא היה להם צורך בכך לפני כן - עד אותו יום היה להם מן.

לפי פירוש זה, גם המילים "וישבות המן ממחרת" מתייחסות לאותו יום, 15 בניסן, שבו אכלו מעבור הארץ: "באכלם מעבור הארץ".

2. ממחרת הפסח = 16 בניסןעריכה

2. אולם, רוב המפרשים המסורתיים פירשו ש"ממחרת הפסח" הוא 16 בניסן - היום שאחרי יום פסח, היום שבו מקריבים את קרבן העומר.

ישנה הקבלה ברורה בין הפסוקים שלנו לבין הפסוקים המצווים על הקרבת העומר:

  (ויקרא כג יא): "והניף את העמר לפני ה' לרצנכם, ממחרת השבת יניפנו הכהן"

" "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח... "

  (ויקרא כג יד): "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם"

  "...מצות וקלוי בעצם היום הזה " "

נראה שההקבלה באה ללמד, שבני ישראל קיימו את מצוות התורה - הם חיכו עד יום 16 בניסן, הקריבו את קרבן העומר, ורק אחר-כך אכלו מהתבואה החדשה. כך פירשו חז"ל: " "בשלמא למאן דאמר מושב - כל מקום שאתם יושבים משמע, היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח , ממחרת הפסח אכול, מעיקרא לא אכול, אלמא אקרוב עומר והדר אכול" " (תלמוד בבלי, קידושין לז:) , " "עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ, מהיכן הקריבוהו? - אם תאמר דעייל ביד נכרי, " קצירכם " אמר רחמנא ולא קציר נכרי! - ממאי דאקריבו, דלמא לא אקריבו? - לא סלקא דעתך, דכתיב " ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ", ממחרת הפסח אכול, מעיקרא לא אכול, דאקריבו עומר והדר אכלי. - מהיכן הקריבו? - אמר להן: כל שלא הביא שליש ביד נכרי." " (תלמוד בבלי, ראש השנה יג.) . כך פירשו גם רש"י, מצודת דוד ועוד.

הרמב"ם השתמש בפסוקנו כראיה לדברי חז"ל, שלפיהם הביטוי "ממחרת השבת" בספר ויקרא משמעו "ממחרת הפסח", ב-16 בניסן: " "הרי נאמר בתורה " ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה ", ונאמר "" "ויאכלו מעבור הארץ, ממוחרת הפסח מצות וקלוי" "". ואם תאמר, שאותו הפסח בשבת אירע... היאך תלה הכתוב היתר אכילתם לחדש בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה, אלא נקרוא נקרה?!; אלא מאחר שתלה הדבר במוחרת הפסח, הדבר ברור שמוחרת הפסח היא העילה המתרת את החדש, ואין משגיחין על איזה יום הוא מימי השבוע." " (הלכות תמידין ומוספין ז י) .

לפי זה, אפשר גם לפרש את המילים "וישבות המן ממחרת" על אותו תאריך, או על היום הבא - 17 בניסן.

רמזעריכה

לפסוק זה ישנה משמעות גם במגילת אסתר. מעיון בתאריכים במגילת אסתר ניתן לראות (אסתר ז ב), שהמן נתלה ב17 בניסן, כמו שכתוב "וישבות המן ממחרת" (ע"פ בני דה לה פואנטה) .

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/yhojua/tarikim