ביאור:יהושע ד ב

יהושע ד ב: "קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ד ב.

קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים

אלוהים דיבר עם יהושע בלבד, אולם הוא אומר ברבים: "קְחוּ". אלוהים מדבר ליהושע, אולם למעשה הוא אומר לו מה להגיד, מילה במילה, מה שהוא יגיד לנכבדי השבטים.

בטוח שאלוהים ידע שיהושע כבר הורה לנכבדי העם: "וְעַתָּה, קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט" (ביאור:יהושע ג יב), ותריסר אנשים כבר נבחרו והלכו עם יהושע והכהנים נושאי הארון לירדן. הנציגים עמדו על גדות הירדן בקרבת יהושע והכהנים כאשר כל העם עבר בחרבה, ויהושע קרא להם להתקרב, כאשר אלוהים הורה לו להורות להם לשאת את האבנים שיהושע הכין לכהנים לעמוד עליהם.

אלוהים עשה שינויים קלים:

יהושע אמר: "שְׁנֵי עָשָׂר" - אלוהים אמר: "שְׁנֵים עָשָׂר". סביר שיהושע התרגש ועשה שגיאה בדבריו, והכוונה לתריסר בשני המקרים, ולא עשרים.
יהושע אמר: "אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" - אלוהים אמר: "מִן הָעָם ... אֲנָשִׁים".
יהושע אמר: "לַשָּׁבֶט" - אלוהים אמר: "מִשָּׁבֶט".

לא נראה שיש הבדל משמעותי בין השינויים האלה.

אלוהים חזר על דברי יהושע: "אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד" -
בעניין המרגלים שהלכו לכנען יש שימוש דומה במלים האלה:

"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו" (במדבר יג ב).
"וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט" (דברים א כג).

נראה כאילו שיהושע ואלוהים בחרו להשתמש במילים שמזכירות את המרגלים שנשלחו לכנען, וחוץ מכלב בן יפונה ויהושע בן נון, הם הוציאו את "דִּבַּת הָאָרֶץ" (במדבר יג לב). ייתכן שהיתה כוונה למחוק את דעתם הרעה של המרגלים הראשונים, ולהראות עדים חדשים שלא מפחדים להכנס לכנען ולרשת את הארץ.

שְׁנֵים עָשָׂר שבטים

בני ישראל החליטו שיש רק תריסר שבטים.
הם יכלו לספור את שבט לוי ויוסף בלי אפרים ומנשה. אולם הם החליטו לספור את אפרים ומנשה ולא ספרו את שבט לוי ויוסף.
יהושע עצמו היה משבט אפרים, שְׁנֵים עָשָׂר המרגלים לא כללו את שבט יוסף ולוי. שבט לוי קיבל תפקיד מיוחד לעבוד בעבודת הקודש, ושוחרר משרות בצבא ושאר התפקידים החילוניים.

כך עכשו, לזכרון אותם מרגלים, אלוהים מורה ליהושע לקחת "שְׁנֵים עָשָׂר" "מִן הָעָם", אחד מכל שבט, בלי שבט לוי, להיות עדים לכניסה לארץ המובטחת. כמובן שהאנשים האלה ידעו מה קרה למרגלים הקודמים, ככתוב: "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה, בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְהוָה" (במדבר יד לז), ולא העיזו לפתוח פה או להתנגד.