קטגוריה:דניאל ו ט
נוסח המקרא
כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת מדי ופרס די לא תעדא
כְּעַן מַלְכָּא תְּקִים אֱסָרָא וְתִרְשֻׁם כְּתָבָא דִּי לָא לְהַשְׁנָיָה כְּדָת מָדַי וּפָרַס דִּי לָא תֶעְדֵּא.
כְּעַ֣ן מַלְכָּ֔א תְּקִ֥ים אֱסָרָ֖א וְתִרְשֻׁ֣ם כְּתָבָ֑א דִּ֣י לָ֧א לְהַשְׁנָיָ֛ה כְּדָת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃
כְּעַ֣ן מַלְכָּ֔/א תְּקִ֥ים אֱסָרָ֖/א וְ/תִרְשֻׁ֣ם כְּתָבָ֑/א דִּ֣י לָ֧א לְ/הַשְׁנָיָ֛ה כְּ/דָת־מָדַ֥י וּ/פָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
"די לא להשניה" - שלא לשנות כדת מדי ופרס
"די לא תעדא" - שלא תעבורמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"כען" - עתה אתה המלך תחזק הקשר וכתוב מכתב ידך על הכתב
"די לא" - אשר אין לשנותה מעתה וכמנהג מדי ופרס אשר לא תסור לעולם והוא שאין לשנות דבר אשר רשם המלך
- פרשנות מודרנית:
תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - כָּעֵת הַמֶּלֶךְ תָּקִים אֶת הָאִסָּר וְתִרְשֹׁם אֶת הַכְּתָב, שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת, כְּדָת מָדַי וּפָרַס אֲשֶׁר לֹא תַעֲבֹר.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ו ט.
כָּעֵת הַמֶּלֶךְ תָּקִים אֶת הָאִסָּר
כָּעֵת הַמֶּלֶךְ
הנכבדים, שבאו ליצור אמתלא להרוג את דניאל, קוראים לדריוש המדי, שמונה על ידי כורש להיות מושל או שליט העיר בבל וסביבתה, בשם מפואר 'מלך'. ייתכן שדריוש המדי היה קצין בכיר בצבא פרס ומדי, או שהיה שליט של המדיים שהתאחדו עם הפרסים, אבל לא ידוע שהוא היה באמת מלך שליט עליון. בעתיד דריוש הגדול או הראשון, שגם הוא היה מפקד בצבא אחשורוש יגיע למלוכה לאחר הפיכה צבאית (הרודוטוס), אבל לא נאמר שהוא היה ממשפחת מלוכה כל שהיא.
כָּעֵת - מיד, עכשו, ברגע זה, אין זמן לחשוב ולבדוק - אתה חייב לבצע ולפרסם את הפקודה, שאנחנו, הנוכלים, אמרנו שזה בשם כל הוזירים, האחשדרפנים, הפחות, היועצים, והשרים.
הם מתאמצים לשכנע אותו שהוא באמת מלך וראוי להוציא צווים בשם מדי ופרס.
לפני כן הם אמרו: "לְהָקִים קִיּוּם הַמֶּלֶךְ" (ביאור:דניאל ו ח), כאילו שקיומו של המלך תלוי בצו הזה, ועכשו הם מורים לו לקים את הצו.
אם בכלל, זה שהשליט הסכים להוציא פקודה טפשית כזאת, שאף אדם לא רשאי לבקש דבר מאדם אחר, זה מראה שהוא היה חלש וזה לא חיזק את קיומו כשליט.
וְתִרְשֹׁם אֶת הַכְּתָב, שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת
הנכבדים הנוכלים חוששים השליט יאשר את הצו בעל פה, ואז לא תהיה להם הוכחה שכך נאמר, והשליט יכול לטעון שהם לא הבינו והוא בכלל לא אמר זאת.
כדי להמנע מזה, הנוכלים דורשים את הצו בכתב, ואפילו מסבירים לשליט, שכך הוא לא יוכל לשנות או לבטל את הצו שהוא עצמו הוציא, כפי שאמר אחשורוש לאסתר ומרדכי, "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, אֵין לְהָשִׁיב" (ביאור:אסתר ח ח). במקרה הזה דריוש המדי הוא לא המלך, והוא לא חותם בטבעת המלך, כך שייתכן שפקודתו לא תקפה אלא לעיר בבל. ולכן בהמשך לא נאמר שהפקודה תורגמה ונשלחה לכל המחוזות והמדינות.
- השליט היה צריך להרגיש בלחץ שהם מפעילים עליו, וכידוע כאשר מישהו לוחץ ודורש שתחתום מיד, עדיף לחכות ולחשוב - אין ספק שזה לא לטובתך.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דניאל ו ט"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.