קטגוריה:בראשית לד יז
ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו והלכנו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְאִם־לֹ֧א תִשְׁמְע֛וּ אֵלֵ֖ינוּ לְהִמּ֑וֹל וְלָקַ֥חְנוּ אֶת־בִּתֵּ֖נוּ וְהָלָֽכְנוּ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/אִם־לֹ֧א תִשְׁמְע֛וּ אֵלֵ֖י/נוּ לְ/הִמּ֑וֹל וְ/לָקַ֥חְנוּ אֶת־בִּתֵּ֖/נוּ וְ/הָלָֽכְנוּ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְאִם לָא תְּקַבְּלוּן מִנַּנָא לְמִגְזַר וְנִדְבַּר יָת בְּרַתַּנָא וְנֵיזֵיל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִין לָא תְקַבְּלוּן מִנָנָא לְמִגְזַר וְנִסַב בְּתוֹקְפָא יַת בְּרַתָּנָא וְנֵזֵיל: |
אבן עזרא (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(יז) "ואם לא תשמעו אלינו להמול". בל תחשבו כי אז ננקום על העבר, לא כן כי זה היה בשגגה שלא ידע נמוס שלנו, שהערלה חרפה לנו והוא שוגג בזה, רק "ולקחנו את בתנו והלכנו" מפה, ובזה עורו עיניו בערמה גדולה. א] שלא הבין כלל שיש בלבם משטמה על המעשה שעשה, וששואפים לנקום ממנו, ולכן לא נשמר מהם. ב] שראה שכל הון לא יועיל בלעדי המילה, אחר שבהפך אין רוצים מוהר ומתן וכל חרות, ג] שראה שאם ימולו א"ע לא יצאו בני יעקב מארצם לעולם, כי אז עוד הם יבקשו שיתחתנו בם, ועוד יתנו הם מס הרבה כדי שיתנו להם רשיון לסחור ולהאחז בארץ, ובזה נפתה לב אנשי העיר, כמ"ש מקניהם וקנינם הלא לנו הם כמו שנבאר:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
| וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ. |
| -- בראשית לד, יז |
וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ
בִּתֵּנוּ
למרות שהאחים מדברים, הם כאילו מדברים בשמו של יעקב "בִּתֵּנוּ" ולא "אֲחוֹתָם".
איפה נמצאת דינה?
- שכם בן חמור כבר לקח את דינה "וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ" (בראשית לד ב), והיא היתה בביתו.
- "קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה" (בראשית לד ד) זה רק לקחת אותה לאישה, כי היא כבר היתה בביתו. הוא החזיק בה כבת ערובה. שכם הבין שאם היא תחזור לביתה מביתו, כולם ידעו מה קרה לה והיא לא תתחתן יותר.
- לא נעשה כל נסיון לשאול את דינה מה היא רוצה, כי היא לא היתה בביתה.
- "וְלָקַחְנוּ " - יש משמעות כפולה: בקשה מכובדת ואיום. אפשר לחשוב שהם רק מבקשים לקבל את דינה ולסגת מהמקום. אולם אפשר לראות גם איום, הן יעקב קנה אדמה "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה" (בראשית לג יט) ואפילו הציב עליו "מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא לוֹ אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לג כ). האחים לא מבקשים אותה חזרה "אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ", אלא מאיימים שהיא תלקח בכוח ובמלחמה. או שבני יעקב ימתו, או שהעיר שכם תכבש ומלכה ימות.
- וגם בהמשך, למרות שלא נאמר שבני יעקב נתנו את דינה, נאמר: "וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ" (בראשית לד כו) - כלומר היא היתה בביתו של שכם.
תגובת מלך שכם
ברית מילה בתקופה ההיא, לאנשים מבוגרים, זה לא דבר קל, הן כתוב "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים" (בראשית לד כה). בכל זאת הסכימו חמור ושכם, כי הם רצו את דינה וגם פחדו מצבאו של יעקב שהביס, ללא מלחמה, את עשו ו400 חייליו.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria