קטגוריה:בראשית ד כד
נוסח המקרא
כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה
כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.
כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃
כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְ/לֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְ/שִׁבְעָֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי שִׁבְעָה דָּרִין אִתְּלִיאוּ לְקָיִן הֲלָא לְלֶמֶךְ בְּרֵיהּ שִׁבְעִין וְשִׁבְעָה׃ |
אונקלוס (דפוס): | אֲרֵי שַׁבְעָא דָרִין אִתְלִי[א]וּ לְקָיִן הֲלָא לְלֶמֶךְ בְּרֵיהּ שַׁבְעִין וְשַׁבְעָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם קַיִן דְחַב וְתַב בִּתְיוּבְתָּא עַד שׁוּבְעָא דָרִין אִתְלִיוּ לֵיהּ וְלֶמֶךְ בַּר בְּרֵיהּ דְלָא חַב דִינָא הוּא דְיִתְלֵי לֵיהּ עַד שׁוּבְעִין וְשַׁבְעָא: |
רש"י
"שבעים ושבעה" - לשון רבוי שביעיות אחז לו כך דרש רבי תנחומא ומדרש בראשית רבה לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו משקיימו פריה ורביה לפי שנגזרה גזירה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות אמרו מה אנו יולדות לבהלה למחר המבול בא ושוטף את הכל והוא אומר להן וכי איש הרגתי לפצעי וכי אני הרגתי את הבל שהיה איש בקומה וילד בשנים שיהא זרעי כלה באותו עון ומה קין שהרג נתלה לו שבעה דורות אני שלא הרגתי לא כ"ש שיתלו לי שביעיות הרבה וזה ק"ו של שטות א"כ אין הקב"ה גובה את חובו ומקיים את דברו
והקשה הרא"ם דהא פריה ורביה לא נצטוו בני נח כלל, ותירץ דהא בודאי נצטווה כדלקמן בהדיא שנאמר שני פעמים "פרו ורבו" (להלן ט - א, ז) ופירש רש"י (ר' שם פסוק ז) חד למצוה וחד לברכה, ומה שלא נמנה זה בכלל המצות שהם ז' מצות של בני נח - יש לומר כמו שתרצו התוספות בפרק ד' מיתות דלא חשיב רק מצות לא תעשה, אבל קום עשה לא חשיב. ולא מצאתי דבר זה בתוספות, אך הפך זה מצאתי בתוספות בפרק ד' מיתות (סנהדרין נט ע"ב ד"ה והא), דפריך והרי פריה ורביה דנאמרה לבני נח דכתיב (להלן ט, ז) "ואתם פרו ורבו" ונשנית בסיני "שובו לכם לאהליכם" (דברים ה', כ"ז) ולישראל נאמרה ולא לבני נח, והקשה בתוספות מנלן דלבני נח לא נאמרה, אילימא דלא חשיב אותה בהדי ז' מצות - הא אמרינן למעלה (סנהדרין דף נח:) דקום ועשה לא חשיב, ויש לומר דשב ואל תעשה נמי הוא, כמו שהוא מצווה על פריה ורביה - מצווה שלא להשחית זרע. עד כאן דברי התוספות. הרי לך בהדיא דמצות לא תעשה הוא. ואי לאו תירוץ התוספות היה נראה דתלמודא דריש מדכתיב גבי פריה ורביה "לא תוהו בראה וגו'" וזה לא יתכן בבני נח שנאמר עליהם "כל הגוים כאין נגדו אפס ותוהו נחשבו לו" (ר' ישעיה מ, יז). ומכל מקום קודם מתן תורה בודאי נצטוו בני נח על פריה ורביה, כדכתיב "פרו ורבו" ב' פעמים, חדא למצוה וחד לברכה. אבל בתירוץ זה לא יתורץ, דאף על גב שנצטוו אחר המבול, מנלן שנצטוו קודם המבול, אמנם לא קשיא מידי, דודאי שכר יש להם כמי שאינו מצווה ועושה, תדע דהא נשים אינם מצוות, אלא על כרחך כדלעיל:
[כח] ומחר בא המבול. אין פירושו המבול שבא בימי נח, דהא באותו מבול נשטפו הכל (להלן ז, כג) אף שלא היו תולדות של קין, אלא המבול בא על תולדות קין לשטוף אותו, כדפירש רש"י לקמן (ו, ד) עלה הים בימי קין ובימי דור אנוש:
[כט] וזה ק"ו של שטות. תימה לי למה זה קל וחומר של שטות, דיגבה הקב"ה מבנים שיהיו רשעים, אבל לצדיק למה לא יתלה לו כמו שיתלה לקין ז' דורות בשביל שעשה תשובה או הרהר תשובה בלבו, הכי נמי יתלה לבנו בשביל שיהיה צדיק יותר וגובה חובו בבנים רשעים, ונראה דקל וחומר של שטות הוא, דאחר שהוא תולה בתשובה - שמא קין היה עושה תשובה יותר, ולא יוכל ללמוד קל וחומר, ומדלמד קל וחומר שמע מינה דלא תלה בשום דבר, לכך קאמר דהוי 'קל וחומר של שטות':
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה – לְשׁוֹן רִבּוּי שְׁבִיעִיּוֹת אָחַז לוֹ, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (בראשית יא). וּמִדְרַשׁ בְּרֵאשִׁית רַבָּה (כג): לֹא הָרַג לֶמֶךְ כְּלוּם, וְנָשָׁיו פּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ מִשֶּׁקִיְּמוּ פְּרִיָה וּרְבִיָּה, לְפִי שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרָה לְכַלּוֹת זַרְעוֹ שֶׁל קַיִן לְאַחַר שִׁבְעָה דוֹרוֹת. אָמְרוּ: מָה אָנוּ יוֹלְדוֹת לַבֶּהָלָה? לְמָחָר הַמַּבּוּל בָּא וְשׁוֹטֵף אֶת הַכֹּל! וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן: "וְכִי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי"? וְכִי אֲנִי הָרַגְתִּי אֶת הֶבֶל, שֶׁהָיָה אִישׁ בְּקוֹמָה וְיֶלֶד בַּשָּׁנִים, שֶׁיְּהֵא זַרְעִי כָּלֶה בְּאוֹתוֹ עָוֹן? וּמַה קַּיִן שֶׁהָרַג נִתְלָה לוֹ שִׁבְעָה דוֹרוֹת, אֲנִי שֶׁלֹּא הָרַגְתִּי לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּתְלוּ לִי שְׁבִיעִיּוֹת הַרְבֵּה? וְזֶה קַל וָחֹמֶר שֶׁל שְׁטוּת, אִם כֵּן אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹבֶה אֶת חוֹבוֹ וּמְקַיֵּם אֶת דְּבָרוֹ.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
ואפשר יצא לו החשבון הזה, כי הנה קין חטא מזיד והוא חטא שוגג, ועלה בדעתו כי עשר ידות למזיד על השוגג, על כן יתלו לו עשר פעמים שבעה על מה שתלו לקין, ועוד שבעה על שהיה קרוב לאונס, כי היה סומא ואינו דומה לשוגג זולתו. וזהו "כי איש הרגתי" בשביל "פצע" שבי, כי סומא אנכי, "וילד" בשביל "חבורתי" שעשיתי באיש, שעל כן חרה לי מצד דאגת "חבורתי" ספקתי כפי, ופגעו בילד ועל בחינה זו יגרע משוגג:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ד כד.
וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה
כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן
אלוהים הודיע לקין את עונשו על הריגת הבל: "וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה ... נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" (ביאור:בראשית ד יא-יב), וניתק אותו מהאדמה להיות נוד. קין הבין שאלוהים לא פסק עליו עונש מוות, ומיד התלונן שזה עונש חמור מדי הן "כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" (ביאור:בראשית ד יד). אלוהים קיבל את טענתו של קין כצודקת, העניק לו אות, והבטיח לשמור עליו כל חייו, כדבריו: "לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם" (ביאור:בראשית ד טו), וכאילו שזה לא הספיק לקין, אלוהים עוד הוסיף שאפילו אסור להכות בו, כדבריו: "לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ" (ביאור:בראשית ד טו).
- קין זכה להגנה אלוהית. הוא קיבל מדליה.
קין שוחרר מעבודת השדה, ייתכן שהוא לקח את צאנו של הבל, שנעשה חסר בעלים, בדומה לדברי הנביא אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לאחאב: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ" (מלכים א כא יט).
קין התחיל לבנות עיר, וסביר שהוא נעשה שליט העיר, כי הוא זה שבחר איך העיר תקרא, ככתוב: "וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ" (ביאור:בראשית ד יז) וקריאת שם זאת הכרזת בעלות.
וכך קין הסתובב עם המדליה שאלוהים העניק לו, כל הפוגע בו יענש פי שבע. כמובן עם קין לא קיבל עונש שלילי אלא מתנה חיובית, אז לא ברור מה משמעות עונש פי שבע.
וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה
למך גם הוא הרג איש וילד, כדבריו: "כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי" (ביאור:בראשית ד כג).
למך לא רואה במעשיו דבר רע. הוא גאה לספר את זה בשיר לנשותיו.
למך היה הבכור למשפחת קין, והוא ראה את עצמו כשליט בכיר. ילדיו היו מוצלחים מאוד ופיתחו אוהלים, מקנה, כלי נגינה, ועבודת מתכת.
לא ברור איך למך הרג את האיש והילד. לפי דבריו הוא סבל חבורות ופצעים. ייתכן שהוא הרג יותר מאשר איש אחד. לכל פצע שהוא סבל, הוא הרג איש אחד או יותר. לפי הסיפור נראה שלמך יצא למלחמה נגד קבוצת אנשים. היתה מלחמה כבדה, למך ניצח. לאחר הנצחון, למך המשיך והרג את הילדים והאנשים ששרדו. לא ברור מה למך עשה לנשים ולילדות.
עונש קבוצתי
למך משמתמש בדברי אלוהים להעניק לעצמו הגנה. כך למך חשב שאלוהים עשה לקין.
הוא מעניק לעצמו מדליה עוד יותר גדולה מאשר קין קיבל מאלוהים. ייתכן שלמך רואה את עצמו כאלוה.
למך מזהיר כל אדם שיחשוב לתקוף אותו, שהוא יעניש אותו פי 77. הוא יפגע באיש ובמשפחתו. הוא ישמיד אותם מעל פני האדמה, כשם שהבל וזרעו הוכחדו.
- אנחנו שומעים כאן על עונש קבוצתי חמור ביותר.
- למך מזהיר תוקפים עתידיים שהוא ישחוט ויהרוג את ילדיהם. חיסול של כל זרעם.
ישנם מקרים רבים בתנ"ך בו אנו רואים ששליטים עשו כך, לדוגמא אבימלך הרג את כל בני אביו ורק יותם שרד (שופטים ט ה).
בהמשך נאמר: "וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ" (ביאור:בראשית ו ה). ייתכן שלהתנהגות כזאת התכוון אלוהים - רוע לב, התעללות בחלש, גאווה ויהירות, שמחה לאד.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ד כד"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.