קטגוריה:בראשית ד כ
נוסח המקרא
ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה
וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה.
וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃
וַ/תֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּ/מִקְנֶֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וִילֵידַת עָדָה יָת יָבָל הוּא הֲוָה רִבְּהוֹן דְּיָתְבֵי מַשְׁכְּנִין וּמָרֵי בְּעִיר׃ |
אונקלוס (דפוס): | וִילֵידַת עָדָה יַת יָבָל הוּא הֲוָה רַבְּהוֹן [כָּל] דְּיַתְבֵי מַשְׁכְּנִין וּמָרֵי בְעִיר׃ |
ירושלמי (יונתן): | וִילֵידַת עָדָה יַת יָבָל הוּא הֲוָה רַב בְּהוֹן דְכָל יַתְבֵי מַשְׁכְּנִין וּמָארֵי בְּעִיר: |
רש"י
[כד] בונה בתים לע"ז וכו'. אף על גב דכאן כתיב "המקנה" בה"א, האלף וה"א מתחלפים שהם אותיות אהו"י, שדרך אלו אותיות להתחלף. והרא"ם פירש כי אפשר בספריהם נכתב "המקנה" באל"ף. גם מה שכתב המ' בחיריק, ומ' של "מקנא" בשוא - אין קפידא בזה, כך פירש הרא"ם. ואין אתה צריך לזה, כי חילוק יש בין "מקנא" המ' בחיריק ובין "מקנא" בשוא, כי כאשר המ' בשוא הוא תואר השם למי שמקנא, והוא שם התואר, אבל "מקנא" המ' בחיריק הוא שם דבר של קנאה, והמ' נוסף, כמו "משפט":
אבל אני אומר לך דרך החכמים בפירושיהם ובדרשותיהם, והוא כלל גדול לכל הדרשות שהם על דרך זה, וכבר גילה לך רש"י (לעיל ג, טו) כי דרך הכתוב לכתוב לשון נופל על לשון, והנה גם חכמים מודים שפשט הכתוב "יושב אוהל ומקנה" כמשמעו, אבל דקדקו הם מלשון הכתוב, שהיה ראוי לכתוב 'הוא היה אבי כל רועי צאן' כדכתיב תמיד בכל המקומות, ולמה כתב לשון כזה "הוא היה אבי יושב אוהל ומקנה", אלא מפני שהוא לשון נופל על לשון דודאי רועי מקנה שלו לא היו אלא לעבודה זרה, כי העבודה זרה שהיה עובד היה במרעה מקנה וזה מענין עבודתם, והיו כל מעשיו ברועי מקנה לעבודה זרה, ולפיכך כתב לך "יושב אוהל ומקנה" לשון נופל על לשון, כי זה "המקנה" היה 'מקנא', והשתא אתי שפיר, ואין צריך לצאת חוץ מן הפירוש. וכן אמרו חכמים ז"ל (יבמות דף כד.) בכל התורה אין המקרא יוצא מידי פשוטו, והכי נמי פשוטו קיים, אלא הדרש כמו שאמרנו לך. ודבר זה הוא שורש גדול ומפתח גדול להבין מדרשי חכמים שהם בנויים על פשט המאמר:
ומכל מקום כאן נוכל לפרש שפיר בלאו הכי אף על גב שהמ' בחיריק - יהיה שם דבר, ונקרא העבודה זרה "מקנה" על שם שהיא מקנא, כמו שיקרא האבן "מכשול" (ישעיהו ח', י"ד), על שם שהוא מכשיל, ויהיה פירושו שהיה אבי כל יושב אוהלים לעבודה זרה שהיא הקנאה, על שם שהיא מקנא:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
יושב אהל ומקנה. לשעבר היו מקנין להקב"ה במטמונים; חזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא. הדא הוא דכתיב: "שם מושב סמל הקנאה המקנה".
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ד כ.
אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה
אֹהֶל וּמִקְנֶה
יבל היה דור שישי מקין ושת. בהנחה שכל דור הוליד בנית ובנות, לפחות שלוש בנות, וחוץ מהבל אף אחד לא מת, כי הם חיו כ900 שנים, אז היו בערך 8,000 זוגות.
הבל כבר היה רועה צאן, ככתוב: "וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן" (ביאור:בראשית ד ב), אולם יבל התעסק ב"מִקְנֶה" - כלומר יבל לא רק גידל את הצאן, הוא גם מכר וקנה. אנשים הפסיקו להיות רק רועי צאן ועובדי אדמה, ונוצרו מקצועות שונים, וכך אנשים קנו צאן ובקר לשחיטה. זה מראה שנוצר שוק, מכירה פובבית, ומסחר חליפין. נוצרה תעשית בשר, צמר, חלב, גבינה, עורות, ועוד.
גם המילה "אֹהֶל" מרמזת שהתפתחה תעשיה של צמר לאריגת יריעות בד לאהל, או שעיבדו את העורות כדי ליצור את הכיסוי של האוהל על המוטות. אהל היה מבנה קל להקמה ונשיאה, וכך אנשים נשאו איתם את ביתם בצורה חופשית ונוחה.
יבל גם עזב את עיר חנוך שהקים קין, והתחיל לנדוד עם צאנו כאשר הוא גר באוהל. הארץ היתה רחבה ופתוחה. אנשים התחילו להתפזר ולמצוא לעצמם מקומות מחיה חדשים.
יָבָל
כל בני למך מזכירים את שמו של הבל: "יָבָל", "יוּבָל", ו"תּוּבַל-קַיִן" שכלל את שמותיהם של קין והבל.
לא ברור מה הסיבה שכך נקראו בני למך.
אולם לפחות יָבָל המשיך בדרכו אל הבל והיה רועה צאן.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ד כ"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.