קטגוריה:ישעיהו ח יד
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם
המהדורה המנוקדת: וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָ͏ִם.
פרשני המקרא
רש"י
"למקדש" - כמו התקדשו למחר (יהושע ג) ולאבן נגף שהרגלים נגפים בם לשון מכשול כמו בטרם יתנגפו רגליכם (ירמיהו יג) פן תגוף באבן רגלך (תהלים צא)
"ולצור מכשול" - הוא לשון אבן נגף שהצור הוא אבן
"לשני בתי ישראל" - שבאו להיות לפח ולמוקש ליושבי ירושלים ומי הם שני הבתים פקח בן רמליהו וסיעתו ושבנא וסיעתומצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"לפח ולמוקש" - חוזר למעלה לומר למה יהיה לאחד לאבן נגף וגו' לפי שהוא היה לפח ולמוקש להמלך היושב בירושלים והוא חזקיה
"והיה למקדש" - המקום ב"ה יהיה לשני בתי ישראל והם חזקיה וסיעתו ושבנא וסיעתו לאחד יהיה לארמון משגב ומגדל עוז להשגב בה והוא חזקיה וסיעתו כי ינצלו מיד סנחריב ולאחר יהיה לאבן נגף ולצור מכשול והוא שבנא וסיעתו כי אחר שהשלימו עם סנחריב ויצאו אליו נאבדו כולם
מצודת ציון
"למקדש" - ענינו ארמון משגב וכן כי מקדש מלך הוא (עמוס ז)
"נגף" - ענין הכאהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) שני בתי ישראל, שהוא אפרים ועשרת השבטים עם פקח, ובית יהודה שגרו חוץ לירושלים אשר כבשם פקח במלחמה הראשונה, והיו גם כן נגד מלכות ב"ד,
- ב) כת הקושרים בתוך ירושלים אשר חשבו לפרוק עול ולהדבק בפקח, ונגד זה אמר, "כי לשני בתי ישראל" שהם יסדו את הקשר, יהיה הקשר "לאבן נגף", כי על ידי קשרם סבבו שבא עליהם מלך אשור והגלה אותם, אבל "ליושב ירושלים" שגם שם נמצא קושרים על מלכם, "יהיה הקשר לפח ומוקש", שהפח אינו מזיק רק למי שבא אל תוכו ונלכד בו, כן אותם שיצאו מירושלים אל פקח השיגם ג"כ חרב מלך אשור, אבל אותם שלא יצאו מן העיר לא תשיגם הרעה. (וכפל ואמר "אבן נגף וצור מכשול", כי סכנת צור מכשול גדול יותר מן סכנת אבן נגף, אף שבצד אחר אבן נגף גרועה יותר שהיא עצמה המזיקה, לא כן הצור שהוא רק גורם שנכשלים בסבתו. כן בנמשל העצה של הקשר שיחשבו למרוד יהיה כאבן נגף להיזק קטן כי לא יועילו במרדם. אבל ההיזק שיבא להם בסבת הקשר ובגללו יהיה קשה כצור מכשול שעל ידו יבא מלך אשור ויגלם בגולה. וכן על כונה זו כפל, "לפח ולמוקש", היזק של המוקש גדול יותר מהיזק הפח, כי המוקש מזיק והורג את החי, אף שבצד אחד פח גרוע ממוקש כי הצידה של הפח בא ע"י כח הציד ופועל כפיו שמושך הפח וצד את הבע"ח, אבל המוקש מזיק וצד מעצמו בלא כח הציד, ובזה הציד רק גורם ומסבב, כן הקשר בעצמו שיצאו מירושלים להתחבר אל פקח היה להם לפח ולהיזק קטן שנצודו בתוכו ע"י פקח שיחזיק אותם לעבדים, אבל ההיזק שיבא להם בסבת הקשר וגרמתו שהגלו ביחד עם עשרת השבטים היה דומה כמוקש גדול, נמצא פח מגביל עם אבן נגף, ומוקש מגביל עם צור מכשול):
ביאור המילות
"למקדש". ארמון משגב, כי מקדש מלך הוא (עמוס ז'):
"אבן נגף". צור מכשול. צור קשה מאבן, וההבדל בין נגף ומכשול הוא,
- א) הנגף מתנגפים בו בעצמו, ובהמכשול נכשלים רק בסבתו,
- ב) נגף רק נגיפה והכאה, פן תגוף באבן רגלך, והמכשול גורם נפילה לגמרי, שנפילה סמוכה אצל מכשול בכל מקום:
"לפח ולמוקש". מובדלים בב' דברים,
- א) הפח, צד ואינו מזיק, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, והמוקש, צד ומזיק, במוקשים ינקב אף (איוב מ'),
- ב) המוקש, הוא הסבה הנמצא בפח שבו ילכד החי, והוא הלוכד בעצמו, וע"כ הונח על כל דבר מזיק שם מוקש, ובפעל פן תוקש בו, אבל הפח, אינו צד רק ע"י המוקש, התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה (עמוס ג' ה'):
ראו גם
ויקי על הפסוק
מקדש או מכשול?
ישעיהו ח יג: " "את ה' צ' אתו תקדישו, והוא מוראכם," "והוא מערצכם! והיה למקדש, ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל, לפח ולמוקש ליושב ירושלם. וכשלו בם רבים, ונפלו ונשברו, ונוקשו ונלכדו" "
מטרת הפסוקים היא לעודד את בני יהודה שיבטחו בה' ויקדשו אותו ( ולא ייגררו לבהלה ). אם כך, מדוע נאמר שה' יהיה " לאבן נגף ולצור מכשול "? ואם הכוונה היא שה' יהיה למכשול למי שלא יבטח בו, למה נאמר באותה נשימה " והיה למקדש "?
1. ע"פ תרגום יונתן, ובעקבותיו רש"י, המילה "מקדש" בפסוק זה מציינת הקדשה והכנה להריגה, כמו בפסוק ירמיהו יב ג "התקם כצאן לטבחה, והקדשם ליום הרגה"; לפי זה, פסוק יד כולו הוא נבואת פורענות למי שלא יבטח בה'.
- אולם, זוהי משמעות מאד לא מקובלת למילה "מקדש".
2. ע"פ מצודת דוד, מלבי"ם ועוד, הפסוק כולל שתי נבואות הפוכות: ה' יהיה למקדש = מבצר ומגן לבני יהודה שיבטחו בו, ובמקביל, ה' יהיה לאבן נגף ולצור מכשול לבני יהודה שלא יבטחו בו וינסו לברוח לארם ואפרים. פירוש זה מתאים לפסוקים אחרים בספר ישעיהו, בהם נזכר שדבר ה' יהיה למכשול למבוגרים (ישעיהו כח יג): " "וְהָיָה לָהֶם דְּבַר-ה', צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו, זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר שָׁם," "לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר, וְנִשְׁבָּרוּ, וְנוֹקְשׁוּ, וְנִלְכָּדוּ" " ( פירוט ).
- אולם, הפסוק שלפנינו מזכיר "מקדש" ו"אבן נגף" באותה נשימה, עם ו מחברת ביניהם, ולכן נראה שלשני המושגים יש משמעות דומה; קשה לפרש שלכל מושג יש משמעות הפוכה.
3. ייתכן שה"מוקש" כאן הוא מוקש הגנתי: כמו שבימינו מקובל לשים מוקשים ליד הגבול כדי להגן על הגבול ולמנוע חדירות של מחבלים, כך גם בימיהם, ייתכן שנהגו לשים מוקשים מסביב לעיר כדי למנוע חדירות של אויבים (אמנם במוקשים שלהם לא היו חומרי נפץ, אבל עדיין היו להם מוקשים). לפי זה, פסוק יד כולו הוא נבואת ישועה ליושבי ירושלים, ומשמעותו היא, שה' יגן על ירושלים - הוא יהיה " לאבן נגף ולצור מכשול " מסביב ל" שני בתי ישראל " (בית המקדש ובית המלך), ויגן עליהם מחדירות של אויבים; וכן יהיה " לפח ולמוקש " מסביב " ליושב ירושלים " ויגן גם עליהם. וכל העמים הרבים שינסו לתקוף את ירושלים, ייכשלו - "וכשלו בם רבים, ונפלו ונשברו, ונוקשו ונלכדו".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-02-14.
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
ב
- בראשית ד כ (10 דפים)
ד
דפים בקטגוריה "ישעיהו ח יד"
קטגוריה זו מכילה את 16 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 16 דפים.