ישעיהו ח יג: " "את ה' צ' אתו תקדישו, והוא מוראכם," "והוא מערצכם! והיה למקדש, ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל, לפח ולמוקש ליושב ירושלם. וכשלו בם רבים, ונפלו ונשברו, ונוקשו ונלכדו" "

מטרת הפסוקים היא לעודד את בני יהודה שיבטחו בה' ויקדשו אותו ( ולא ייגררו לבהלה ). אם כך, מדוע נאמר שה' יהיה " לאבן נגף ולצור מכשול "? ואם הכוונה היא שה' יהיה למכשול למי שלא יבטח בו, למה נאמר באותה נשימה " והיה למקדש "?

1. ע"פ תרגום יונתן, ובעקבותיו רש"י, המילה "מקדש" בפסוק זה מציינת הקדשה והכנה להריגה, כמו בפסוק ירמיהו יב ג "התקם כצאן לטבחה, והקדשם ליום הרגה"; לפי זה, פסוק יד כולו הוא נבואת פורענות למי שלא יבטח בה'.

• אולם, זוהי משמעות מאד לא מקובלת למילה "מקדש".

2. ע"פ מצודת דוד, מלבי"ם ועוד, הפסוק כולל שתי נבואות הפוכות: ה' יהיה למקדש = מבצר ומגן לבני יהודה שיבטחו בו, ובמקביל, ה' יהיה לאבן נגף ולצור מכשול לבני יהודה שלא יבטחו בו וינסו לברוח לארם ואפרים. פירוש זה מתאים לפסוקים אחרים בספר ישעיהו, בהם נזכר שדבר ה' יהיה למכשול למבוגרים (ישעיהו כח יג): " "וְהָיָה לָהֶם דְּבַר-ה', צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו, זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר שָׁם," "לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר, וְנִשְׁבָּרוּ, וְנוֹקְשׁוּ, וְנִלְכָּדוּ" " ( פירוט ).

• אולם, הפסוק שלפנינו מזכיר "מקדש" ו"אבן נגף" באותה נשימה, עם ו מחברת ביניהם, ולכן נראה שלשני המושגים יש משמעות דומה; קשה לפרש שלכל מושג יש משמעות הפוכה.

3. ייתכן שה"מוקש" כאן הוא מוקש הגנתי: כמו שבימינו מקובל לשים מוקשים ליד הגבול כדי להגן על הגבול ולמנוע חדירות של מחבלים, כך גם בימיהם, ייתכן שנהגו לשים מוקשים מסביב לעיר כדי למנוע חדירות של אויבים (אמנם במוקשים שלהם לא היו חומרי נפץ, אבל עדיין היו להם מוקשים). לפי זה, פסוק יד כולו הוא נבואת ישועה ליושבי ירושלים, ומשמעותו היא, שה' יגן על ירושלים - הוא יהיה " לאבן נגף ולצור מכשול " מסביב ל" שני בתי ישראל " (בית המקדש ובית המלך), ויגן עליהם מחדירות של אויבים; וכן יהיה " לפח ולמוקש " מסביב " ליושב ירושלים " ויגן גם עליהם. וכל העמים הרבים שינסו לתקוף את ירושלים, ייכשלו - "וכשלו בם רבים, ונפלו ונשברו, ונוקשו ונלכדו".