ירמיהו יב יד-יז

"כֹּה אָמַר ה' עַל-כָּל-שְׁכֵנַי הָרָעִים, הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר-הִנְחַלְתִּי אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל:"

• "הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם,"
• "וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם."
• "וְהָיָה, אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם, אָשׁוּב, וְרִחַמְתִּים; וַהֲשִׁבֹתִים אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ."
• "וְהָיָה, אִם-לָמֹד יִלְמְדוּ אֶת-דַּרְכֵי עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בִּשְׁמִי, חַי-ה', כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּ אֶת-עַמִּי, לְהִשָּׁבֵעַ בַּבָּעַל - וְנִבְנוּ בְּתוֹךְ עַמִּי."
• "וְאִם לֹא יִשְׁמָעוּ, וְנָתַשְׁתִּי אֶת-הַגּוֹי הַהוּא, נָתוֹשׁ וְאַבֵּד - נְאֻם-ה'."

בזמן שה' הביא על עם ישראל צרות ואסונות, כעונש על חטאיהם, הגויים השכנים ניצלו את המצב כדי  לנגוע = לפגוע ולהזיק לנחלה של עם ישראל, ולהשתלט על שטחים בארץ ישראל.

ירמיהו הזהיר את הגויים הללו, שלא יחשבו שהם יוכלו להרוויח לאורך זמן מהחורבן והגלות שיבואו על ישראל, כי ה' ינתוש = יעקור גם אותם מעל אדמתם.

יותר מכך - לדברי ירמיהו, אותם שכנים רעים יישארו בגלות, גם אחרי שעם ישראל ייצא מהגלות - ה' ינתוש = יעקור את בית יהודה מהגלות, מתוך אותם גויים, ויעלה את בית יהודה לארצם לפני הגויים האחרים;

רק לאחר מכן, ה' ירחם על הגויים האחרים וישיב אותם איש לנחלתו ואיש לארצו.

עד כאן הנבואה ברורה, אולם בפסוק הבא - פסוק טז - יש חידוש מהפכני: אם הגויים ילמדו את דרכיו של עם ישראל, להישבע בשם ה', הם יוכלו להיבנות בתוך עם ישראל - כלומר, הם לא יהיו חייבים לשבת דווקא בארצם, אלא יוכלו לשבת גם בארץ ישראל, ולבנות להם בתים בארץ ישראל! כלומר, ארץ ישראל תהיה שייכת, לא רק לעם ישראל, אלא לכל עובדי ה'!

אמנם, חלק מהמפרשים (למשל מצודת דוד) פירשו "בתוך עמי" = " "דומים ושוים לעמי" ", כלומר, הגויים לא יתערבבו בעם ישראל, אלא יישארו בארצותיהם ויבנו את עריהם לעצמם; אולם, המשמעות הפשוטה של "בתוך עמי" מציינת ערבוב ושיתוף.

ע"ע: מבוא כללי לספר ירמיהו / מיכל צדוק