אבות דרבי נתן לה

פרק חמשה ושלשיםעריכה

אעריכה

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש לא הפילה אישה מריח בשר הקודש, ולא נפגע אדם בירושלים, ולא נכשל אדם בירושלים מעולם, ולא נפלה דליקה בירושלים מעולם, לא היתה מפולת בירושלים מעולם, לא אמר אדם לחברו לא מצאתי תנור לצלות פסחים בירושלים, מעולם לא אמר אדם לחברו לא מצאתי מיטה שאישן עליה בירושלים, מעולם לא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:

בעריכה

עשרה דברים נאמרו בירושלים אין ירושלים מטמאה בנגעים. ואין נידונית בעיר הנדחת. ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות וצינורות לרשות הרבים מפני אהל טומאת המת . ואין מלינין בה את המת. ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם. ואין עושין בה מקום לגר ותושב. ואין מקיימין בה קברות, חוץ מקברי בית דוד וחולדה הנביאה שהיו שם מימות נביאים הראשונים, וכשפינו את הקברות מפני מה לא פינום, אמרו מחילה היתה שם שהיתה מוציאה הטומאה לנחל קדרון. ואין נוטעים בה נטיעות. ואין עושין בה גנות ופרדסין חוץ מגנות וורדים שהיו שם מימות נביאים ראשונים. ואין מגדלין בה אווזין ותרנגולין ואין צריך לומר חזירים. אין מקיימין בה אשפתות מפני הטומאה. ואין מקיימין בה סורר ומורה, דברי רבי נתן. שנאמר, (דברים כא) "ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו", ואין זה עירו ואין זה מקומו. אין מוכרין בה בתים אלא מן הקרקעות ולמעלה. ואין מוכרין הבית לצמיתות בתוכה לאחר י"ב חדש. ואין לוקחין בה שכר מטות ומצעות. רבי יהודה אומר, אף לא שכר מיטות מוצעות. לא היו לוקחין בה עורות קדשים. מה היו עושים מהן, רבי שמעון בן גמליאל אומר, נותנין אותן לבעלי אושפיזין. אכסניים היו שרויים מבפנים ובעלי אושפיזין מבחוץ. אכסניים היו מערימין ונוטלין כבשים המצויירין שעורותיהן יפין בארבעה וובחמשה סלעים, ונותנין לאנשי ירושלים ובה בעלי בתים היו משתכרין:

געריכה

כתוב אחד אומר (דברים יב) "באחד שבטיך" וכתוב אחד אומר (שם) "מכל שבטיכם". באחד שבטיך זו שבט יהודה ובנימין. מכל שבטיכם (זו ירושלים) שכל ישראל שותפין בה. מה היה בחלקו של יהודה, הר הבית והלשכות והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין, ההיכל והאולם ובית קדשי הקדשים וכראש תור היה יוצא ונכנס והיה חוזר לאחוריו ועליו מזבח בנוי. זכה בנימין ונעשה אושפזיכנא לגבורה, שנאמר, (שם לג) "ובין כתפיו שכן":

דעריכה

אמר יהושע: באותה שעה שיודע אני שבית הבחירה עתידה ליקבע בין תחומו של יהודה לבנימין, אלך ואתקן דושנה של יריחו. ומי אכלה כל אותן השנים, בני קיני חותן משה. שנאמר, (שופטים א) "ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים" וגו'. אמרו: כשיגלה הקדוש ברוך הוא את שכינתו עתיד לשלם שכר טוב ליתרו ולבניו. ומנין הם מתפרנסין בניו של יתרו, מן היצירה, שנאמר, (ד"ה א ב) "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ" ואומר (שם ד) "המה היוצרים ויושבי נטעים" וגו'. בני אדם גדולים היו, ובעלי בתים ובעלי שדות וכרמים היו, ובשביל מלאכתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הניחו הכל והלכו. להיכן הלכו, אצל יעבץ ללמוד תורה. ונעשו עם למקום. באותה שעה היה יעבץ איש טוב וכשר ואיש אמת וחסיד ויושב ודורש בתורה, שנאמר, (דה"א ד) "ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני וגו' ויבא אלהים את אשר שאל":

העריכה

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש מעולם לא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, חוץ מרבי ישמעאל בן קמחית שיצא להסיח עם שר אחד ונתזה צינורא מפיו ונפל על בגדיו ונכנס אחיו ושמש בכהונה גדולה תחתיו, וראתה אותן אמן בו ביום שני כהנים גדולים. ראוה חכמים ואמרו מה זכות היה בידך, ואמרה מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי. מעולם לא נפגע אדם בירושלים, ולא ניזוק אדם, ולא נכשל במקדש מעולם, לא הפילה אישה מריח בשר הקודש מעולם, ולא פיגלו הכהנים בקדשים מעולם, וכשהיו מרבים לאכול בשר הקדשים היו שותים את מי השילוח ומתעכל במעיהן כדרך שהמזון מתעכל:

ועריכה

מעולם לא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ולחם הפנים:

זעריכה

כלי חרס שנשבר במקומו נבלעין שבריו. לא נצחה הרוח בעמוד עשן. ובזמן שעמוד עשן יוצא ממזבח העולה, היה מתמר ועולה כמקל, עד שמגיע לרקיע. ובזמן שעמוד הקטורת יוצא ממזבח הזהב, היה נכנס כדרכו לבית קדשי הקדשים:

חעריכה

עומדין צפופין ומשתחוין רווחים. בזמן שישראל עולין להשתחוות לאביהן שבשמים כשהן יושבין יושבין דחוקים, ואין כל ברייה יכולה להושיט אצבעו ביניהם. וכשהם משתחוים משתחוים רווחים. נס גדול מכולם, אפילו מאה בני אדם נכפפים בבת אחת, אין חזן הכנסת מכריז ואומר פנו מקום לאחיכם. נסים שנעשו בעזרה שאפילו כל ישראל נכנסין בעזרה עזרה מחזיקתן. נס גדול מכולן כשישראל עומדים בתפלה דחוקים ואין כל ברייה יכול להושיט אצבעו ביניהם, וכשהן משתחוין נעשה ריוח ביניהם כמלוא קומת אדם:

טעריכה

רבי שמעון בן גמליאל אומר, עתידה ירושלים שיתקבצו בתוכה כל האומות וכל הממלכות, שנאמר, (ירמיה ג) "ונקוו אליה כל הגוים לשם ה", ולהלן הוא אומר (בראשית א) "יקוו המים". מה קווי האמור להלן ליכנס כל מימי בראשית למקום אחד, אף קווי האמור כאן לקבץ כל האומות והממלכות לתוכה, שנאמר "ונקוו אליה כל הגוים":