ביאור:ירמיהו נ

קיצור דרך: a1150

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב       (מהדורות נוספות של ירמיהו נ)

---

לבבל: יותקפו מצפון, וארצם תהפך לשממה. בני ישראל יחזרו לציון

א הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל על בָּבֶל, אֶל על אֶרֶץ כַּשְׂדִּים שם נוסף לבבל, בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא:
ב הַגִּידוּ בַגּוֹיִם וְהַשְׁמִיעוּ, וּשְׂאוּ נֵס דגל (לאותת על הבשורה החשובה). הַשְׁמִיעוּ, אַל תְּכַחֵדוּ תסתירו. אִמְרוּ: "נִלְכְּדָה בָבֶל, הֹבִישׁ בֵּל האליל הבבלי בל. חַת נשבר מְרֹדָךְ מרודך הם שם נוסף ל'בל'. הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ. ג כִּי עָלָה עָלֶיהָ גּוֹי מִצָּפוֹן ממלכת מדי - הוּא יָשִׁית אֶת אַרְצָהּ לְשַׁמָּה וְלֹא יִהְיֶה יוֹשֵׁב בָּהּ. מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה נָדוּ, הָלָכוּ. ד בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא - נְאֻם יְהוָה - יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵמָּה, וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו. הָלוֹךְ וּבָכוֹ יֵלֵכוּ יבכו תוך כדי הליכה (אולי מתוך צער על חטאיהם שגרמו לגלות), וְאֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ. ה צִיּוֹן לגבי הדרך המובילה לציון יִשְׁאָלוּ, דֶּרֶךְ הֵנָּה לציון (בו נמצא הנביא כעת) פְנֵיהֶם. "בֹּאוּ וְנִלְווּ ונצטרף אֶל יְהוָה בְּרִית עוֹלָם כי יש לכם ברית לנצח עם ה', לֹא תִשָּׁכֵחַ". {ס}

עם ישראל היה כצאן אבוד, שנטרף על ידי כל מוצאו

ו צֹאן אֹבְדוֹת (היה) הָיוּ עַמִּי, רֹעֵיהֶם הִתְעוּם, הָרִים שילחו את הצאן להרים (שובבים) שׁוֹבְבוּם גרמו להם ללכת לאיבוד. מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ, שָׁכְחוּ רִבְצָם את המקום בו היו רגילים לרעות (משל לארץ ישראל). ז כָּל מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם, וְצָרֵיהֶם אָמְרוּ: "לֹא נֶאְשָׁם, תַּחַת אֲשֶׁר בגלל שישראל חָטְאוּ לַיהוָה נְוֵה צֶדֶק למרות שה' היה בשבילם מקום מרעה של מנוחה וצדק וּמִקְוֵה ותקוותם של אֲבוֹתֵיהֶם יְהוָה". {ס}

אמנם בבל שיגשגה, אך לאחר שיותקפו תהפוך לשממה

ח נֻדוּ לישראל: תנדדו מִתּוֹךְ בָּבֶל, וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים (יצאו) צֵאוּ, וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים כתיישים המובילים (משכוכית) לִפְנֵי צֹאן. ט כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיר וּמַעֲלֶה עַל בָּבֶל קְהַל גּוֹיִם גְּדֹלִים מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְעָרְכוּ לָהּ יערכו מלחמה כנגדה - מִשָּׁם תִּלָּכֵד. ‏‏חִצָּיו של "קְהַל גּוֹיִם" כְּגִבּוֹר מַשְׁכִּיל יהיו כמו חץ של לוחם שמביא שכול, הורג, לֹא יָשׁוּב רֵיקָם גיבור שלא חוזר מהקרב בלי לעשות את שהיה צריך. י וְהָיְתָה כַשְׂדִּים לְשָׁלָל, כָּל שֹׁלְלֶיהָ יִשְׂבָּעוּ, נְאֻם יְהוָה. יא כִּי אמנם כעת (וכן כל הפסוק. בפסוק הבא יתואר העונש הצפוי לאחר מכן) (תשמחי) תִשְׂמְחוּ, כִּי (תעלזי) תַעַלְזוּ, שֹׁסֵי נַחֲלָתִי בוזזי ארץ ישראל, כִּי (תפושי) תָפוּשׁוּ תשמינו כְּעֶגְלָה דָשָׁה שהמזון זמין לה, כמו שנאמר: "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (ותצהלי) וְתִצְהֲלוּ כָּאֲבִּרִים כסוסים חזקים. יב בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד, חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם. הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה להיות שוממים כמו מדבר. יג מִקֶּצֶף יְהוָה לֹא תֵשֵׁב, וְהָיְתָה שְׁמָמָה כֻּלָּהּ, כֹּל עֹבֵר עַל בָּבֶל יִשֹּׁם ישתומם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶיהָ.

יד עִרְכוּ עַל עירכו מלחמה נגד בָּבֶל סָבִיב, כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת. יְדוּ ירו אֵלֶיהָ, אַל תַּחְמְלוּ אֶל חֵץ על חצים, כִּי לַיהוָה חָטָאָה. טו הָרִיעוּ עָלֶיהָ סָבִיב, נָתְנָה יָדָהּ שהרי הרימה ידיה בכניעה. נָפְלוּ (אשויתיה) אָשְׁיוֹתֶיהָ יסודותיה, נֶהֶרְסוּ חוֹמוֹתֶיהָ. כִּי נִקְמַת יְהוָה הִיא. הִנָּקְמוּ בָהּ. כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה - עֲשׂוּ לָהּ. טז כִּרְתוּ זוֹרֵעַ מִבָּבֶל, וְתֹפֵשׂ מַגָּל מחזיק מגל|מגל (והכוונה שכל החקלאות תאבד מבבל) בְּעֵת קָצִיר. מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה המכריתה, אִישׁ אֶל עַמּוֹ מדובר על עמים משועבדים לבבל, שהעוסקו על ידי הבבלים, וכעת יברחו בחזרה לארצם יִפְנוּ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ יָנֻסוּ. {ס}

כשם שנענשה אשור על הפגיעה בממלכת ישראל, כך תענש בבל על פגיעתה בממלכת יהודה

יז שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הבריחו, הרחיקו אותה מהעדר. הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ שאכל את ישראל (השמיד את ממלכת ישראל ופגע בממלכת יהודה) - מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ שכרסם את עצמותיו - נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. {ס}
יח לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ, כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר. יט וְשֹׁבַבְתִּי אשיב אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל נָוֵהוּ, וְרָעָה וישראל (המשול לצאן) ירעה באיזור הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן, וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ. כ בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, נְאֻם יְהוָה, יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֺן יִשְׂרָאֵל - וְאֵינֶנּוּ, וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה - וְלֹא תִמָּצֶאינָה. כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר לעוונות שלא כופרו בעונש הגלות.

ה' יעניש את בבל על כך שהרסה את היכלו, ופגעה בזדון בעמו

כא עַל הָאָרֶץ מְרָתַיִם מחוז של בבל - עֲלֵה עָלֶיהָ, וְאֶל יוֹשְׁבֵי פְּקוֹד שם מחוז או שבט בבלי (ר' יחזקאל כג כג) - חֲרֹב רדוף עם חרב וְהַחֲרֵם אַחֲרֵיהֶם הרוג אותם ורדוף עד שתפגע בכולם, נְאֻם יְהוָה, וַעֲשֵׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ. {ס}
כב קוֹל מִלְחָמָה בָּאָרֶץ, וְשֶׁבֶר גָּדוֹל. כג אֵיךְ נִגְדַּע וַיִּשָּׁבֵר פַּטִּישׁ כָּל הָאָרֶץ פטיש השובר את כל הארצות - בבל, אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם בין כל העמים. כד יָקֹשְׁתִּי הנחתי מוקש לָךְ וְגַם נִלְכַּדְתְּ, בָּבֶל, וְאַתְּ לֹא יָדָעַתְּ לא הבחנת במוקש. נִמְצֵאת נלכדת וְגַם נִתְפַּשְׂתְּ כִּי בַיהוָה הִתְגָּרִית גרית את ה' להלחם בך (במעשיך הרעים. כה פָּתַח יְהוָה אֶת אוֹצָרוֹ, וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעְמוֹ נשקו (שבעזרתם הוא מכלה את זעמו), כִּי מְלָאכָה הִיא יש מלאכה (המצריכה שימוש בכלי זעם) לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים. כו בֹּאוּ לָהּ מִקֵּץ מקצה הארץ, פִּתְחוּ מַאֲבֻסֶיהָ את מחסני התבואה (לאחר שתנצחו אותה). סָלּוּהָ רימסו אותה כְמוֹ עֲרֵמִים ערמות של תבואה שמיועדות לדיש וְהַחֲרִימוּהָ, אַל תְּהִי לָהּ שְׁאֵרִית. כז חִרְבוּ הרגו בחרב כָּל פָּרֶיהָ את כל הפרים שלה (משל למנהיגים), יֵרְדוּ לַטָּבַח. הוֹי עֲלֵיהֶם כִּי בָא יוֹמָם, עֵת פְּקֻדָּתָם. {ס}
כח קוֹל נָסִים וּפְלֵטִים מֵאֶרֶץ בָּבֶל ישמעו קולות שמחה של היוצאים מגלות בבל, לְהַגִּיד בְּצִיּוֹן אֶת נִקְמַת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, נִקְמַת הֵיכָלוֹ נקמת ה' על כך שהבבלים הרסו את בית המקדש. כט הַשְׁמִיעוּ האספו אֶל בָּבֶל רַבִּים יורי חצים, כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב. אַל יְהִי לָהּ פְּלֵטָה. שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפָעֳלָהּ, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה - עֲשׂוּ לָהּ. כִּי אֶל יְהוָה זָדָה עשתה בזדון, אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. ל לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ, וְכָל אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּהּ יִדַּמּוּ יכרתו בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יְהוָה. {ס}
לא הִנְנִי אֵלֶיךָ, זָדוֹן איש זדון, מלך בבל, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת, כִּי בָּא יוֹמְךָ, עֵת פְּקַדְתִּיךָ. לב וְכָשַׁל זָדוֹן וְנָפַל, וְאֵין לוֹ מֵקִים, וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו וְאָכְלָה כָּל סְבִיבֹתָיו. {ס}

אמנם כעת ישראל מדוכאים, אך ה' ינקום את נקמתם מהבבלים

לג כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: עֲשׁוּקִים אמנם כעת עשוקים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו גם הם, וְכָל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם, מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם. לד גֹּאֲלָם חָזָק, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ, רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם, לְמַעַן הִרְגִּיעַ להביא מרגוע אֶת הָאָרֶץ, וְהִרְגִּיז וירעיד לְיֹשְׁבֵי בָבֶל.
לה חֶרֶב עַל כַּשְׂדִּים, נְאֻם יְהוָה, וְאֶל יֹשְׁבֵי בָבֶל וְאֶל שָׂרֶיהָ וְאֶל חֲכָמֶיהָ.
לו חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים דוברי השקרים (כגון מגידי העתידות הבבלים) - וְנֹאָלוּ ייטפשו (מלשון אויל) - לאחר שיוכו בחרב יתגלו שקריהם ויסתבר שהיו מטופשים,
חֶרֶב אֶל גִּבּוֹרֶיהָ - וָחָתּוּ ישברו.
לז חֶרֶב אֶל סוּסָיו וְאֶל רִכְבּוֹ וְאֶל כָּל הָעֶרֶב תערובת העמים העוזרים לבבל אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ בתוך מדינת בבל - וְהָיוּ לְנָשִׁים מרוב פחד הם יהפכו מלוחמים קשוחים לנשים,
חֶרֶב אֶל אוֹצְרֹתֶיהָ - וּבֻזָּזוּ.
לח חֹרֶב יובש אֶל מֵימֶיהָ - וְיָבֵשׁוּ, כִּי אֶרֶץ פְּסִלִים הִיא, וּבָאֵימִים בפסיליהם המפחידים יִתְהֹלָלוּ הם מתגאים. לט לָכֵן יֵשְׁבוּ בחורבותיה של בבל צִיִּים בעלי החיים מדבריים אֶת אִיִּים עם תנים, וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה. וְלֹא תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח, וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד דּוֹר וָדוֹר. מ כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה וְאֶת שְׁכֵנֶיהָ, נְאֻם יְהוָה - לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם.

מא הִנֵּה עַם בָּא מִצָּפוֹן, וְגוֹי גָּדוֹל וּמְלָכִים רַבִּים יֵעֹרוּ מִיַּרְכְּתֵי מקצוות אָרֶץ. מב קֶשֶׁת וְכִידֹן יַחֲזִיקוּ, אַכְזָרִי הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ. קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה, וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ. עָרוּךְ מסודר כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת בָּבֶל. מג שָׁמַע מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת שִׁמְעָם וְרָפוּ יָדָיו, צָרָה מצוקה הֶחֱזִיקַתְהוּ, חִיל כַּיּוֹלֵדָה. מד הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן ר' בפרק הקודם (פסוק יט) אֶל נְוֵה אֵיתָן כִּי אַרְגִּעָה (ארוצם) אֲרִיצֵם מֵעָלֶיהָ, וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד. כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יוֹעִדֶנִּי וּמִי זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי.

מה לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת יְהוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל בָּבֶל, וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, אִם לֹא יִסְחָבוּם ר' בפרק הקודם (פסוק כ) צְעִירֵי הַצֹּאן, אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נָוֶה. מו מִקּוֹל נִתְפְּשָׂה מהקולות הרמים שנשמעו כאשר נלכדה בָבֶל נִרְעֲשָׁה הָאָרֶץ, וּזְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע. {ס}

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• "כֹּל עֹבֵר עַל בָּבֶל יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶיהָ", "כְּמַהְפֵּכַת... סְדֹם ... וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם", "הִנֵּה כְּאַרְיֵה ... אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי", "לָכֵן שִׁמְעוּ... אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נָוֶה... וּזְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע" (פסוקים יד, מ, מד-מו) - פסוקים דומים נכתוב בפרק הקודם על אדום (יז-כא).

• "חֶרֶב עַל... חֶרֶב אֶל... חֶרֶב אֶל... חֹרֶב אֶל מֵימֶיהָ" - פזמון חוזר, ולסיום לשון נופל על לשון (חֶרֶב\חֹרֶב)