ביאור:ירמיהו מד
קיצור דרך: a1144
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו מד)
א
הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ, אֶל כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַיֹּשְׁבִים בְּמִגְדֹּל וּבְתַחְפַּנְחֵס וּבְנֹף וּבְאֶרֶץ פַּתְרוֹס, לֵאמֹר:
{ס}
ב
"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה, וְהִנָּם חָרְבָּה הַיּוֹם הַזֶּה, וְאֵין בָּהֶם יוֹשֵׁב.
ג
מִפְּנֵי רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי, לָלֶכֶת לְקַטֵּר להקטיר קטורת, לַעֲבֹד לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם - הֵמָּה אנשי יהודה, אַתֶּם כלומר אתם וַאֲבֹתֵיכֶם.
ד
וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ, לֵאמֹר: 'אַל נָא תַעֲשׂוּ אֵת דְּבַר הַתֹּעֵבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי'.
ה
וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לָשׁוּב מֵרָעָתָם, לְבִלְתִּי קַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים.
ו
וַתִּתַּךְ חֲמָתִי וְאַפִּי, וַתִּבְעַר בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם, וַתִּהְיֶינָה לְחָרְבָּה לִשְׁמָמָה כַּיּוֹם הַזֶּה כפי שהן כעת.
{ס}
ז
וְעַתָּה, כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לָמָה אַתֶּם עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה אֶל נַפְשֹׁתֵכֶם לעצמכם לְהַכְרִית לָכֶם אִישׁ וְאִשָּׁה, עוֹלֵל וְיוֹנֵק מִתּוֹךְ יְהוּדָה, לְבִלְתִּי הוֹתִיר לָכֶם שְׁאֵרִית.
ח
לְהַכְעִסֵנִי בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיכֶם, לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לָגוּר שָׁם, לְמַעַן הַכְרִית לָכֶם עד כדי כך שזה יגרום לכך שתושמדו וּלְמַעַן הֱיוֹתְכֶם לִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה בְּכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.
ט
הַשְׁכַחְתֶּם אֶת רָעוֹת אֲבוֹתֵיכֶם וְאֶת רָעוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֵת רָעוֹת נָשָׁיו של כל מלך ומלך, וְאֵת רָעֹתֵכֶם וְאֵת רָעֹת נְשֵׁיכֶם, אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם.
י
לֹא דֻכְּאוּ אנשי יהודה לא נכנעו עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְלֹא יָרְאוּ וְלֹא הָלְכוּ בְתוֹרָתִי וּבְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וְלִפְנֵי אֲבוֹתֵיכֶם.
{ס}
יא
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי שָׂם פָּנַי בָּכֶם שם לב אליכם לְרָעָה, וּלְהַכְרִית אֶת כָּל יְהוּדָה.
יב
וְלָקַחְתִּי אֶת שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׂמוּ פְנֵיהֶם הפנו את מבטם לָבוֹא אֶרֶץ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם, וְתַמּוּ כֹל כולם. בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם יִפֹּלוּ, בַּחֶרֶב בָּרָעָב יִתַּמּוּ, מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יָמֻתוּ. וְהָיוּ לְאָלָה, לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה.
יג
וּפָקַדְתִּי עַל הַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם - בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדָּבֶר.
יד
וְלֹא יִהְיֶה פָּלִיט וְשָׂרִיד לִשְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לָגוּר שָׁם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְלָשׁוּב ולאחר תקופה לחזור אל אֶרֶץ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֵמָּה מְנַשְּׂאִים מתגעגעים אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב לָשֶׁבֶת שָׁם. כִּי לֹא יָשׁוּבוּ, כִּי אִם פְּלֵטִים מספר נמוך של נמלטים".
{ס}
| "פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם" (פסוק ל) - ספינקס של פרעה אפריס\חָפְרַע |
טו
וַיַּעֲנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַיֹּדְעִים כִּי מְקַטְּרוֹת נְשֵׁיהֶם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וְכָל הַנָּשִׁים הָעֹמְדוֹת, קָהָל גָּדוֹל, וְכָל הָעָם הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּפַתְרוֹס לֵאמֹר:
טז
"הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ בְּשֵׁם יְהוָה - אֵינֶנּוּ שֹׁמְעִים אֵלֶיךָ.
יז
כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ, לְקַטֵּר שנדרנו להקטיר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם לאלת השמים (אולי הכוונה לאשתר) וְהַסֵּיךְ לָהּ נְסָכִים כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ, אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ, מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ, בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם, וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה לֹא רָאִינוּ.
יח
וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים - חָסַרְנוּ כֹל, וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ.
יט
וְכִי אֲנַחְנוּ מְקַטְּרִים מקטירות לבדנו (הנשים אמרו בלשון זכר כדי לשתף בעבירה גם את הגברים) לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים? הֲמִבַּלְעֲדֵי אֲנָשֵׁינוּ האם מבלי לבקש רשות מהבעלים שלנו עָשִׂינוּ לָהּ כַּוָּנִים עוגות בצורת כוכב לְהַעֲצִבָה לשמח אותה (בלשון סגי נהור) וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים"?
{פ}
כ
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הָעָם, עַל הַגְּבָרִים וְעַל הַנָּשִׁים וְעַל כָּל הָעָם הָעֹנִים אֹתוֹ דָּבָר לֵאמֹר:
כא
"הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר ההקטרה אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם, אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם מַלְכֵיכֶם וְשָׂרֵיכֶם וְעַם הָאָרֶץ - אֹתָם זָכַר יְהוָה וַתַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ ההקטרה ידועה לו.
כב
וְלֹא יוּכַל יְהוָה עוֹד לָשֵׂאת להמשיך לסלוח מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִפְּנֵי הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם, וַתְּהִי אַרְצְכֶם לְחָרְבָּה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה מֵאֵין יוֹשֵׁב, כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
כג
מִפְּנֵי אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם, וַאֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַיהוָה, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל יְהוָה וּבְתֹרָתוֹ וּבְחֻקֹּתָיו, וּבְעֵדְוֺתָיו לֹא הֲלַכְתֶּם - עַל כֵּן קָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה הַזֹּאת כַּיּוֹם הַזֶּה".
{ס}
כד
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הָעָם וְאֶל כָּל הַנָּשִׁים: "שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה, כָּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
{ס}
כה
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אַתֶּם וּנְשֵׁיכֶם וַתְּדַבֵּרְנָה בְּפִיכֶם המדברות מהפה שלהם (אתם אומרים את מה שהן רוצות שתגידו), וּבִידֵיכֶם מִלֵּאתֶם את רצונן לֵאמֹר: 'עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת נְדָרֵינוּ אֲשֶׁר נָדַרְנוּ, לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים', 'הָקֵים תָּקִימְנָה אֶת נִדְרֵיכֶם, וְעָשֹׂה תַעֲשֶׂינָה אֶת נִדְרֵיכֶם'.
{פ}
כו
לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה כָּל יְהוּדָה הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: הִנְנִי נִשְׁבַּעְתִּי בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל, אָמַר יְהוָה, אִם יִהְיֶה שלא יהיה (סגנון של שבועה) עוֹד שְׁמִי נִקְרָא בְּפִי כָּל אִישׁ יְהוּדָה אֹמֵר ולא יהיה מי שאומר 'חַי אֲדֹנָי יְהוִה' בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
כז
הִנְנִי שֹׁקֵד עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה, וְתַמּוּ כָל אִישׁ יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֶרֶב וּבָרָעָב עַד כְּלוֹתָם.
כח
וּפְלִיטֵי חֶרֶב יְשֻׁבוּן מִן אֶרֶץ מִצְרַיִם אֶרֶץ יְהוּדָה - מְתֵי מִסְפָּר. וְיָדְעוּ כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לְאֶרֶץ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם דְּבַר מִי יָקוּם: מִמֶּנִּי וּמֵהֶם או מהם (מה שאני מנבא או מה שאתם אומרים).
כט
וְזֹאת לָכֶם הָאוֹת, נְאֻם יְהוָה, כִּי פֹקֵד מעניש אֲנִי עֲלֵיכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם לְרָעָה.
{ס}
ל
כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי נֹתֵן אֶת פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם בְּיַד אֹיְבָיו וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֹיְבוֹ וּמְבַקֵּשׁ נַפְשׁוֹ".
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "הִנְנִי שָׂם פָּנַי בָּכֶם לְרָעָה ... וְלָקַחְתִּי אֶת שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׂמוּ פְנֵיהֶם לָבוֹא אֶרֶץ מִצְרַיִם" (יג-יד) - מידה כנגד מידה
- "הִנְנִי נֹתֵן אֶת פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם בְּיַד אֹיְבָיו" (פסוק ל) - ממקורות חיצוניים אנו יודעים כמה נתונים על חייו וגורלו של פרעה חפרע. הוא היה המלך הרביעי בשושלת העשרים ושש, ובימיו היתה מצרים פעילה בזירה המדינית של המזרח הקרוב וניסתה להמריד ארצות שכנות בנבוכדנצר מלך בבל. על פי קווי מדיניות אלה סייע חפרע לצדקיהו מלך יהודה לעמוד נגד בבל במצור ירושלים. התערבות מצרית זו גרמה לנסיגה זמנית של צבא בבל. אך הצלחתם לא האריכה ימים. הם נאלצו לשוב לארצם באותה שנה עצמה, וירושלים נכבשה ונהרסה.
- חפרע ניסה לגייס בכח את צידון ואת צור, אך הדבר לא עלה בידו. בכך לא נסתיימו כשלונותיו: הלובים, שכניו ממערב ביקשו את עזרתו נגד המושבה היוונית בקירני. במסעו מערבה נחל צבא מצרים מפלה, ובעקבותיה התמרד הצבא במלכו. אחד המצביאים של פרעה חפרע, יעחמס, הכריז על עצמו שהוא פרעה וכפה על המלך שותפות במלוכה. בשנה השלישית לשותפות זו יצא חפרע למלחמה נגד יעחמס אך נוצח בקרב ונהרג. למוות זה התכוון ירמיהו בפסוק שלפנינו.
- בטקסט בבלי מקוטע מסופר על מסעו של נבוכדנאצר למצרים: "בשנה השלושים ושבע צעד נבוכדנאצר מלך בבל למצרים למלחמה... יעחמס של מצרים גייס את צבאו... הוא קרא לעזרתו..." השנה היא שנת 567 לפנה"ס, והמלך הוא כנראה יעחמס השני, שהפיל קודם לכן את פרעה חפרע.
- יוסף בן מתתיהו מספר, שבשנה העשרים ושלוש לנבוכדנאצר "חדר למצרים לדכאה והרג את מלכה שמלך בזמן ההוא, והקים מלך אחר. ואת היהודים שהיו בארץ לקח שוב בשבי והוליכם בבלה". (ע"פ רפאל גבעון, עולם התנ"ך לספר ירמיהו, עמ' 192. מובא במאמר באתר הר עציון)