ביאור:ירמיהו יד
קיצור דרך: a1114
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו יד)
| "בָּאוּ עַל גֵּבִים, לֹא מָצְאוּ מַיִם" - גבים קטנים בנחל חתירה |
א
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אלו היו דברי ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת שנות הבצורת.
ב
אָבְלָה יְהוּדָה וּשְׁעָרֶיהָ עריה אֻמְלְלוּ, קָדְרוּ לָאָרֶץ אבלים ויושבים על האדמה, וְצִוְחַת יְרוּשָׁלַ͏ִם עָלָתָה.
ג
וְאַדִּרֵיהֶם הבכירים שָׁלְחוּ (צעוריהם) צְעִירֵיהֶם לַמָּיִם למצוא מים - בָּאוּ עַל אל גֵּבִים, לֹא מָצְאוּ מַיִם. שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם, בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם כיסו ראשם, כסימן לאבל.
ד
בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה שנסדקה כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ, בֹּשׁוּ אִכָּרִים חָפוּ רֹאשָׁם.
ה
כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוֹב נטשה את וולדה, כִּי לֹא הָיָה דֶּשֶׁא.
ו
וּפְרָאִים חמורי בר עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם גבעות, שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים כמו תן שמנסה להריח מזון מרחוק; כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי אֵין עֵשֶׂב.
ז
אִם עֲוֺנֵינוּ עָנוּ בָנוּ העידו על אשמתנו, יְהוָה עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ מעשי שובבותינו, לְךָ חָטָאנוּ.
ח
מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה', שעם ישראל מקווה לישועתך, מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן?
ט
לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם, כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ? וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ יְהוָה וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא; אַל תַּנִּחֵנוּ.
{ס}
י
כֹּה אָמַר יְהוָה לָעָם הַזֶּה: כֵּן אכן אָהֲבוּ לָנוּעַ, רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ לא מנעו מלרוץ לחטאים, וַיהוָה לֹא רָצָם ולכן ה' לא ירצה אותם, עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֺנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם.
{ס}
יא
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי: אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה.
יב
כִּי יָצֻמוּ - אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם שירת תפילתם, וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה - אֵינֶנִּי רֹצָם; כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם.
{ס}
יג
וָאֹמַר: אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה! הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם: "לֹא תִרְאוּ חֶרֶב, וְרָעָב לֹא יִהְיֶה לָכֶם, כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה".
{ס}
יד
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי: שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי. לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם. חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם (ואלול) וֶאֱלִיל דבר לא אמיתי (ותרמות) וְתַרְמִית לִבָּם ורמאות שבדו מליבם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם.
{ס}
טו
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה עַל הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּים, וְהֵמָּה אֹמְרִים "חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת": בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה.
טז
וְהָעָם אֲשֶׁר הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה: הֵמָּה הם עצמם, נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם. וְשָׁפַכְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת רָעָתָם.
יז
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם, וְאַל תִּדְמֶינָה תחדל, כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת עַמִּי, מַכָּה נַחְלָה חולה, כואבת מְאֹד.
יח
אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה - וְהִנֵּה חַלְלֵי חֶרֶב, וְאִם בָּאתִי הָעִיר - וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב. כִּי גַם ואפילו נָבִיא גַם כֹּהֵן נביאים וכוהנים סָחֲרוּ הסבו את דרכם אֶל אֶרֶץ וְלֹא יָדָעוּ שלא הכירו.
{ס}
יט
הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה? אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ? מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא? קַוֵּה מדוע אנו מקווים לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב, וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה פחד.
כ
יָדַעְנוּ יְהוָה רִשְׁעֵנוּ, עֲוֺן אֲבוֹתֵינוּ, כִּי חָטָאנוּ לָךְ.
כא
אַל תִּנְאַץ אל תבזה (את כסא כבודך) לְמַעַן שִׁמְךָ, אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר אַל ואל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ.
כב
הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי באלילי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים מי שיורידו גשם? וְאִם הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ יורידו (בעזרת האלילים) רְבִבִים טפטופים? הֲלֹא אַתָּה הוּא היחיד שיכול להוריד גשם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וּנְקַוֶּה לָּךְ, כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן" (פסוק ח) שימש השראה לש"י עגנון לשם ספרו "אורח נטה ללון" והביטוי חוזר בספר 4 פעמים.
- "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל" באותו פסוק שימש השראה לשמות רבים, בין השאר מפורסם מקוה ישראל, בית הספר החקלאי והישוב העברי הראשון בארץ ישראל מאז תקופת היישוב הישן.