ביאור:ירמיהו נא
קיצור דרך: a1151
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו נא)
| "לב קמי": "כשדים" |
א
כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי מֵעִיר עַל בָּבֶל וְאֶל יֹשְׁבֵי לֵב קָמָי על פי צופן אתב"ש כשדים (וניתן גם לפרש: ליבם של הקמים עלי), רוּחַ מַשְׁחִית.
ב
וְשִׁלַּחְתִּי לְבָבֶל זָרִים וְזֵרוּהָ יפזרו אותה, וִיבֹקְקוּ ירוקנו אֶת אַרְצָהּ, כִּי הָיוּ יהיו עָלֶיהָ מִסָּבִיב בְּיוֹם רָעָה.
ג
אֶל אַל (כלפי הבבלים) יִדְרֹךְ (ידרך) הַדֹּרֵךְ קַשְׁתּוֹ, וְאֶל יִתְעַל בְּסִרְיֹנוֹ יעלה על סוסו כשהוא לבוש בשיריון שלו (אין טעם לבבלים להתכונן לקרב, כי הם עתידים להפסיד). וְאַל (כלפי אויבי הבבלים) תַּחְמְלוּ אֶל על בַּחֻרֶיהָ, הַחֲרִימוּ כָּל צְבָאָהּ.
ד
וְנָפְלוּ חֲלָלִים בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וּמְדֻקָּרִים בְּחוּצוֹתֶיהָ.
ה
כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל אומת ישראל איננה אלמנה מבעלה, ה' - הוא עדיין שם לעזור לה ("אַלְמָן" בלשון זכר בגלל שמוסב על ישראל ויהודה), וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו גם יהודה לא התאלמן מה', מֵיְהוָה צְבָאוֹת. כִּי אַרְצָם של הבבלים מָלְאָה אָשָׁם מִקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל על פגיעתם כביכול בה'.
ו
נֻסוּ (פניה לזרים הגרים בבל) מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמַלְּטוּ אִישׁ נַפְשׁוֹ. אַל תִּדַּמּוּ תשמדו בַּעֲוֺנָהּ, כִּי עֵת נְקָמָה הִיא לַיהוָה, גְּמוּל הוּא מְשַׁלֵּם לָהּ.
ז
כּוֹס זָהָב בָּבֶל היתה בבל, בשיא גדולתה בְּיַד יְהוָה, מְשַׁכֶּרֶת כָּל הָאָרֶץ, מִיֵּינָהּ שָׁתוּ גוֹיִם - עַל כֵּן יִתְהֹלְלוּ השתגעו גוֹיִם.
ח
פִּתְאֹם נָפְלָה בָבֶל כוס הזהב (המשולה לבבל) מידו של ה' וַתִּשָּׁבֵר. הֵילִילוּ יללו, בכו עָלֶיהָ, קְחוּ צֳרִי צמח המשמש לרפואה - ר' הערה בפרק ח לְמַכְאוֹבָהּ - אוּלַי תֵּרָפֵא.
ט
"(רפאנו) רִפִּינוּ ניסינו לרפא (אלה הם דברי העמים) אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה. עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ. כִּי נָגַע אֶל הַשָּׁמַיִם הגיע לידיעתו ולטיפולו של ה' מִשְׁפָּטָהּ, וְנִשָּׂא עַד שְׁחָקִים".
י
"הוֹצִיא הוציא לאור, חשף (אלה הם דברי ישראל בגלות) יְהוָה אֶת צִדְקֹתֵינוּ שהצדק בצד שלנו ולא של בבל. בֹּאוּ וּנְסַפְּרָה בְצִיּוֹן בואו ונעלה לציון ונספר שם אֶת מַעֲשֵׂה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ".
יא
הָבֵרוּ השחיזו, חדדו (כמו "חץ ברור" בישעיהו מט ב) הַחִצִּים, מִלְאוּ הַשְּׁלָטִים את אשפות החצים. הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ מַלְכֵי מָדַי, כִּי עַל בָּבֶל מְזִמָּתוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ. כִּי נִקְמַת יְהוָה - הִיא נִקְמַת הֵיכָלוֹ על כך שהבבלים החריבו את בית המקדש.
יב
אֶל כלפי חוֹמֹת בָּבֶל שְׂאוּ נֵס, הַחֲזִיקוּ הַמִּשְׁמָר חזקו את יחידת השומרים המוודאים שהבבלים לא יברחו, הָקִימוּ שֹׁמְרִים, הָכִינוּ הָאֹרְבִים. כִּי גַּם זָמַם יְהוָה, גַּם עָשָׂה, אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל על יֹשְׁבֵי בָבֶל.
יג
(שכנתי) שֹׁכַנְתְּ את השוכנת עַל מַיִם רַבִּים נהר פרת, רַבַּת אוֹצָרֹת, בָּא קִצֵּךְ אַמַּת בִּצְעֵךְ במידה הולמת למידת הבצע שלך.
יד
נִשְׁבַּע יְהוָה צְבָאוֹת בְּנַפְשׁוֹ: כִּי אִם גם אם מִלֵּאתִיךְ אָדָם אמלא אותך באנשים רבים כַּיֶּלֶק כמו ארבה - וְעָנוּ עָלַיִךְ בכל זאת האויב יגיד: 'הֵידָד!'.
{ס}
טו
עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ, וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה פרש (כמו אוהל) את ה- שָׁמָיִם.
טז
לְקוֹל תִּתּוֹ בשעה שה' מרים את קולו לתת הֲמוֹן המיית (רעש הגשם) מַיִם בַּשָּׁמַיִם, וַיַּעַל נְשִׂאִים עננים מִקְצֵה אָרֶץ. בְּרָקִים לַמָּטָר לקראת (או: בשביל) ירידת המטר עָשָׂה, וַיֹּצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו.
יז
נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת כל מי שאיננו יודע זאת (שה' אחראי לגשם וכו'), הֹבִישׁ התבייש כָּל צֹרֵף מִפָּסֶל מהפסל שהוא הכין, כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ הפסל שלו, אותו הוא יצק וְלֹא רוּחַ בָּם.
יח
הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים, בְּעֵת פְּקֻדָּתָם שיגיע עונשם יֹאבֵדוּ.
יט
לֹא כְאֵלֶּה כמו הפסלים חֵלֶק יַעֲקוֹב ה' שהוא נחלת ישראל. כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְשֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ וישראל הוא העם שלו (על פי הפסוק המקביל: לעיל י, טז), יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
{ס}
כ
מַפֵּץ כלי ברזל לשבירת חומות אַתָּה צבא מדי ופרס לִי, כְּלֵי מִלְחָמָה.
וְנִפַּצְתִּי בְךָ גּוֹיִם, וְהִשְׁחַתִּי בְךָ מַמְלָכוֹת.
כא
וְנִפַּצְתִּי בְךָ סוּס וְרֹכְבוֹ, וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֶכֶב וְרֹכְבוֹ.
כב
וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִישׁ וְאִשָּׁה, וְנִפַּצְתִּי בְךָ זָקֵן וָנָעַר, וְנִפַּצְתִּי בְךָ בָּחוּר וּבְתוּלָה.
כג
וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֹעֶה וְעֶדְרוֹ, וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִכָּר וְצִמְדּוֹ צמד הבקר שאיתו הוא חורש את השדה, וְנִפַּצְתִּי בְךָ פַּחוֹת וּסְגָנִים את מושלי וסגני בבל.
כד
וְשִׁלַּמְתִּי לְבָבֶל וּלְכֹל יוֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים אֵת כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְצִיּוֹן לְעֵינֵיכֶם, נְאֻם יְהוָה.
{ס}
כה
הִנְנִי אֵלֶיךָ פונה אליך הַר הַמַּשְׁחִית בבל, משולה להר, נְאֻם יְהוָה, הַמַּשְׁחִית אתה שהורס אֶת כָּל הָאָרֶץ. וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עָלֶיךָ וְגִלְגַּלְתִּיךָ מִן הַסְּלָעִים וּנְתַתִּיךָ לְהַר שְׂרֵפָה שרוף.
כו
וְלֹא יִקְחוּ מִמְּךָ אֶבֶן לְפִנָּה ל"אבן פינה" וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת ליסודות בניין. כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם שממה לנצח תִּהְיֶה, נְאֻם יְהוָה.
כז
שְׂאוּ נֵס בָּאָרֶץ, תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם לקבץ את הגויים כנגד בבל, קַדְּשׁוּ הכינו עָלֶיהָ גּוֹיִם, הַשְׁמִיעוּ איספו לוחמים עָלֶיהָ מַמְלְכוֹת את ממלכות אֲרָרַט, מִנִּי שם של ממלכה וְאַשְׁכְּנָז. פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר מנהיג, הַעֲלוּ סוּס כְּיֶלֶק סוסים רבים כמו ארבה סָמָר סוס זקוף, תוקף.
כח
קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גוֹיִם: אֶת מַלְכֵי מָדַי אֶת פַּחוֹתֶיהָ מושליה וְאֶת כָּל סְגָנֶיהָ, וְאֵת כָּל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ של מלך מדי.
כט
וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל תרעד, כִּי קָמָה התקיימו עַל בָּבֶל מַחְשְׁבוֹת יְהוָה, לָשׂוּם אֶת אֶרֶץ בָּבֶל לְשַׁמָּה לשממה מֵאֵין יוֹשֵׁב.
ל
חָדְלוּ גִבּוֹרֵי בָבֶל לְהִלָּחֵם, יָשְׁבוּ בַּמְּצָדוֹת במבצרים. נָשְׁתָה סרה גְבוּרָתָם - הָיוּ לְנָשִׁים. הִצִּיתוּ כשאויביהם שרפו את מִשְׁכְּנֹתֶיהָ, נִשְׁבְּרוּ בְרִיחֶיהָ.
לא
רָץ לִקְרַאת רָץ שליח יצא מצד אחד של העיר לכיוון המלך, בזמן ששליח נוסף הגיע מכיוון אחר. מכל חלקי העיר יצאו שליחים לבשר שהעיר נכבשה יָרוּץ, וּמַגִּיד לִקְרַאת מַגִּיד, לְהַגִּיד לְמֶלֶךְ בָּבֶל כִּי נִלְכְּדָה עִירוֹ מִקָּצֶה מכל צד:
לב
"וְהַמַּעְבָּרוֹת מעבורת - ספינה קטנה למעבר מגדה אחת של נהר פרת לגדה השניה נִתְפָּשׂוּ נלכדו בידי אויבי בבל, וְאֶת הָאֲגַמִּים המבצרים (או שהכוונה לצמח האגמון הגדל על שפת הנהר) שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה נִבְהָלוּ".
{ס}
לג
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בַּת בָּבֶל כְּגֹרֶן עֵת הִדְרִיכָהּ תהיה כמו גורן בזמן שהאיכר מביא את בהמתו לדרוך על על השיבולים, לדוש אותם, עוֹד מְעַט וּבָאָה עֵת הַקָּצִיר לָהּ הכריתה של בבל (זה משל נוסף מתחום החקלאות - כמובן שסדר הפעולות הפוך: קודם קוצרים ואח"כ דשים).
לד
(אכלנו) "אֲכָלַנִי בבל "אכלו" אותנו (הדברים נאמרים מפי ישראל) (הממנו) הֲמָמַנִי החריד אותי נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, (הציגנו) הִצִּיגַנִי הציג אותי כאילו הייתי כְּלִי רִיק, (בלענו) בְּלָעַנִי כַּתַּנִּין, מִלָּא כְרֵשׂוֹ את כרסו מֵעֲדָנָי, (הדיחנו) הֱדִיחָנִי השליך אותי.
לה
חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי מזונותי שנגזלו - האשמה מוטלת... עַל בָּבֶל" - תֹּאמַר יֹשֶׁבֶת צִיּוֹן. "וְדָמִי אֶל אחריות שפיכת דמי מוטלת על יֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים" - תֹּאמַר יְרוּשָׁלָ͏ִם.
{ס}
לו
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי רָב אֶת רִיבֵךְ וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ. וְהַחֲרַבְתִּי אֶת יַמָּהּ מקורות המים של בבל (נהר פרת) וְהֹבַשְׁתִּי אֶת מְקוֹרָהּ מקור מימיה.
לז
וְהָיְתָה בָבֶל לְגַלִּים תלי אבנים, מְעוֹן תַּנִּים, שַׁמָּה וּשְׁרֵקָה, מֵאֵין יוֹשֵׁב.
לח
יַחְדָּו כל הבבלים כַּכְּפִרִים יִשְׁאָגוּ, נָעֲרוּ ישמיעו קול חלש כְּגוֹרֵי אֲרָיוֹת.
לט
בְּחֻמָּם כשחם להם, מרוב שתיית יין אָשִׁית אערוך אֶת מִשְׁתֵּיהֶם. וְהִשְׁכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ יהיו עליזים מרוב שיכרות (ולא ישימו לב שתוקפים אותם) וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ, נְאֻם יְהוָה.
מ
אוֹרִידֵם אשכיב אותם כדי לשחוט אותם כְּכָרִים ככבשים שמנות לִטְבוֹחַ לשחיטה, כְּאֵילִים עִם עַתּוּדִים תיישים.
מא
אֵיךְ נִלְכְּדָה שֵׁשַׁךְ בבל (באתב"ש, כמו לעיל כה, כו) וַתִּתָּפֵשׂ תלכד תְּהִלַּת כָּל הָאָרֶץ? אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם בין כל העמים?
מב
עָלָה עַל בָּבֶל הַיָּם שטף האויבים, בַּהֲמוֹן גַּלָּיו נִכְסָתָה.
מג
הָיוּ עָרֶיהָ לְשַׁמָּה, אֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה. אֶרֶץ לֹא יֵשֵׁב בָּהֵן בערים כָּל אִישׁ, וְלֹא יַעֲבֹר בָּהֵן בֶּן אָדָם.
מד
וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל כינוי למרדוך, אליל הבבלים הראשי בְּבָבֶל, וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ הקורבנות שנתנו לו מִפִּיו, וְלֹא יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם. גַּם חוֹמַת בָּבֶל נָפָלָה.
מה
צְאוּ מִתּוֹכָהּ, עַמִּי, וּמַלְּטוּ אִישׁ אֶת נַפְשׁוֹ, מֵחֲרוֹן אַף יְהוָה.
מו
וּפֶן יֵרַךְ לְבַבְכֶם וְתִירְאוּ בַּשְּׁמוּעָה ופן תפחדו מהשמועה הַנִּשְׁמַעַת בָּאָרֶץ, וּבָא בַשָּׁנָה בשנה אחת הַשְּׁמוּעָה שמועה מסויימת (המסבירה כיצד נפלה בבל בקלות) וְאַחֲרָיו בַּשָּׁנָה ובשנה שלאחר מכן הַשְּׁמוּעָה שמועה אחרת, וְחָמָס בָּאָרֶץ בא לארץ וּמֹשֵׁל עַל מֹשֵׁל ומושל עם מושלים נוספים (יבואו להכות בבבל).
מז
לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, וּפָקַדְתִּי עַל פְּסִילֵי בָבֶל, וְכָל אַרְצָהּ תֵּבוֹשׁ, וְכָל חֲלָלֶיהָ יִפְּלוּ בְתוֹכָהּ.
מח
וְרִנְּנוּ ישמחו עַל בָּבֶל שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכֹל אֲשֶׁר בָּהֶם, כִּי מִצָּפוֹן יָבוֹא לָהּ הַשּׁוֹדְדִים, נְאֻם יְהוָה.
מט
גַּם בָּבֶל לִנְפֹּל זה יקרה בגלל שבבל גרמה שיפלו חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל, גַּם ולכן גם לְבָבֶל נָפְלוּ חַלְלֵי |כָל הָאָרֶץ.
נ
פְּלֵטִים מֵחֶרֶב - הִלְכוּ לכו מבבל (פניה לישראל), אַל תַּעֲמֹדוּ. זִכְרוּ מֵרָחוֹק מהמקום הרחוק (בבל הרחוקה מארץ ישראל) בו אתם נמצאים אֶת יְהוָה, וִירוּשָׁלַ͏ִם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם.
נא
"בֹּשְׁנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה אנו מביישים כי שמענו על חרפתנו (תשובת ישראל), כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ, כִּי בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית יְהוָה".
{ס}
נב
לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וּפָקַדְתִּי אעניש את בבל עַל פְּסִילֶיהָ, וּבְכָל אַרְצָהּ יֶאֱנֹק חָלָל קול אנקת החללים ישמע.
נג
כִּי אפילו אם תַעֲלֶה בָבֶל הַשָּׁמַיִם לשמים, לברוח מאויביה, וְכִי תְבַצֵּר מְרוֹם עֻזָּהּ את המקום הגבוה והחזק שלה - מֵאִתִּי יָבֹאוּ שֹׁדְדִים לָהּ, נְאֻם יְהוָה.
{ס}
נד
קוֹל זְעָקָה מִבָּבֶל, וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים.
נה
כִּי שֹׁדֵד יְהוָה אֶת בָּבֶל, וְאִבַּד מִמֶּנָּה קוֹל גָּדוֹל את המולת תושביה. וְהָמוּ גַלֵּיהֶם ומאידך יהמו גלי השודדים כְּמַיִם רַבִּים, נִתַּן שְׁאוֹן קוֹלָם.
נו
כִּי בָא עָלֶיהָ, עַל בָּבֶל, שׁוֹדֵד. וְנִלְכְּדוּ גִּבּוֹרֶיהָ, חִתְּתָה קַשְּׁתוֹתָם. כִּי אֵל גְּמֻלוֹת גומל לכל עם על פי מעשיו יְהוָה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם.
נז
וְהִשְׁכַּרְתִּי ר' פסוק לט שָׂרֶיהָ וַחֲכָמֶיהָ, פַּחוֹתֶיהָ וּסְגָנֶיהָ וְגִבּוֹרֶיהָ, וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ - נְאֻם הַמֶּלֶךְ, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
{ס}
נח
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: חֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה החומה הרחבה במיוחד עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר יגלו יסודותיה כאשר תהרס, וּשְׁעָרֶיהָ הַגְּבֹהִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ. וְיִגְעוּ יתאמצו ויתעייפו עַמִּים בְּדֵי רִיק בשביל כלום, יתייגעו לשווא וּלְאֻמִּים בְּדֵי אֵשׁ כדי לבנות מבנים שעתידים להשרף באש, וְיָעֵפוּ.
{ס}
נט
הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶת שְׂרָיָה אחיו של ברוך בֶן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה, בְּלֶכְתּוֹ אֶת עם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּבֶל, בִּשְׁנַת הָרְבִעִית לְמָלְכוֹ, וּשְׂרָיָה שַׂר מְנוּחָה היה אז שר המנחה, המתנות הנשלחות למלך בבל.
ס
וַיִּכְתֹּב יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר תָּבוֹא אֶל על בָּבֶל אֶל על סֵפֶר אֶחָד. אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַכְּתֻבִים אֶל על בָּבֶל.
סא
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל שְׂרָיָה: "כְּבֹאֲךָ בָבֶל, וְרָאִיתָ וְקָרָאתָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
סב
וְאָמַרְתָּ: 'יְהוָה, אַתָּה דִבַּרְתָּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַכְרִיתוֹ לְבִלְתִּי הֱיוֹת בּוֹ יוֹשֵׁב לְמֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה'.
סג
וְהָיָה כְּכַלֹּתְךָ לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה, תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל תּוֹךְ פְּרָת.
סד
וְאָמַרְתָּ: 'כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל, וְלֹא תָקוּם, מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ, וְיָעֵפוּ' ", עַד הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "זָרִים וְזֵרוּהָ", "וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו" - לשון נופל על לשון
- "עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ... צְבָאוֹת שְׁמוֹ" (פסוקים טו-יט) - זהים לפסוקים יב-טז בפרק י (חוץ ממילה אחת: "וְיִשְׂרָאֵל")
