ביאור:ירמיהו לד

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב       (מהדורות נוספות של ירמיהו לד)  :: מבואר לפי פשוטו, ומעומד


ירמיהו מנבא לצדקיהו שאמנם העיר תיפול, והוא יפול בשבי, אך לא יומת

א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה, וּנְבוּכַדְרֶאצַּר בזמן שנבוכדנצר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ וְכָל מַמְלְכוֹת אֶרֶץ מֶמְשֶׁלֶת יָדוֹ שתחת שילטונו וְכָל הָעַמִּים נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם וְעַל כָּל עָרֶיהָ לֵאמֹר: ב כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ. ג וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדוֹ, כִּי תָּפֹשׂ תִּתָּפֵשׂ וּבְיָדוֹ תִּנָּתֵן, וְעֵינֶיךָ אֶת עֵינֵי מֶלֶךְ בָּבֶל תִּרְאֶינָה, וּפִיהוּ אֶת פִּיךָ יְדַבֵּר, וּבָבֶל תָּבוֹא. ד אַךְ שְׁמַע דְּבַר יְהוָה צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, כֹּה אָמַר יְהוָה עָלֶיךָ: לֹא תָמוּת בֶּחָרֶב. ה בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ כטקס הנהוג לעשות למלכים, למשל בדברי הימים ב טז יד: "וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים... וַיִּשְׂרְפוּ לוֹ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה" הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ - כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ, וְ"הוֹי אָדוֹן" יִסְפְּדוּ לָךְ, כִּי דָבָר נבואה אֲנִי דִבַּרְתִּי, נְאֻם יְהוָה. {ס}

ירושלים, לכיש ועזקה תחת מתקפה של בבל
"אֶל לָכִישׁ וְאֶל עֲזֵקָה" (פסוק ז) - אוסטריקון 4 צד ב מחרסי לכיש בו מוזכרות לכיש ועזקה

ו וַיְדַבֵּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּירוּשָׁלָ͏ִם. ז וְחֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַנּוֹתָרוֹת, אֶל לָכִישׁ וְאֶל עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה עָרֵי מִבְצָר. {פ}

העם כורת ברית לשחרר את העבדים שלהם, אך מחזיר אותם לאחר מכן. כעונש, יחזרו הבבלים לתקוף

ח הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה, אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַ͏ִם לִקְרֹא לָהֶם לעבדים (המוזכרים בפסוק הבא) דְּרוֹר. ט לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ, הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה, חָפְשִׁים, לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם שלא ישתעבד בהם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ איש באחיו היהודי (כמו בפסוק "וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ בְּאָחִיו, לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ" - ויקרא כה מו) . י וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית, לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים, לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד, וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ. יא וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן, וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים, (ויכבישום) וַיִּכְבְּשׁוּם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. {ס}

יב וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר. יג כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר בשמות כא ב: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם": יד "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי, אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ". וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם. טו וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשׂוּ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ. וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו. טז וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי, וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם, וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. {ס}
יז לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה: אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ - הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר, נְאֻם יְהוָה, אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב, וְנָתַתִּי אֶתְכֶם (לזועה) לְזַעֲוָה לזעזוע מתוך זוועה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. יח וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי, אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ טקס הברית שהוזכרה בפסוק ח נעשה באופן המקובל בימי קדם: ביתור בעל חיים ומעבר בין שני בתריו (כמו למשל בברית בין הבתרים בבראשית טו) לְפָנָי, הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו. יט שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם, הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ, הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל. כ וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. כא וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם שהלכו באופן זמני להלחם במצרים: "וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם, וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶת שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלָ͏ִם" - ירמיהו לז ה . כב הִנְנִי מְצַוֶּה על הבבלים, נְאֻם יְהוָה, וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת, וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ, וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • "וְחֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם, וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַנּוֹתָרוֹת, אֶל לָכִישׁ וְאֶל עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה עָרֵי מִבְצָר" (פסוק ז) - בחרסי לכיש (אוסטריקון 4 צד ב) מופיע: "[...] וידע כי אל מַשֻאֹת לָכִש נַחְנוּ שֹמרִים כּכֹל האֹתֹת אשר נתן אדֹנִי. כּי לֹא נִראֶה את עֲזֵקָה" . הארכאולוג יגאל ידין פענח כך: משמר העיר מדווח כי המשוּאות בעזקה, העיר הסמוכה - כבו, וכי נבוכדנצר מלך בבל כבש את העיר. כעת נשאר להם לתצפת לכיוון לכיש ולצפות לאיתותי משואות כדי לדעת את מצבם. הרב בני לאו (בספרו על ירמיהו, עמ' 205) מסביר: מתברר שכותב החרס ישב בנקודת תצפית בין לכיש לעזקה עקב אחרי האותות המוסכמים ש"שודרו" משתי ערי מבצר אלה - איתותי משואות האש (בלילה) והעשן (ביום). והנה, בעוד שבפסוקים אנו קוראים כי הן לכיש והן עזקה עדיין מחזיקות מעמד, מתוך המכתב, שנכתב ימים ספורים אחר כך, אנו מתבשרים כי עזקה כבר נפלה.