ביאור:הושע י

קיצור דרך: a1310

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג       (מהדורות נוספות של הושע י, פרק זה במהדורה המעומדת)

---

חטאי העבודה הזרה, ובפרט עגלי הזהב, יובילו להתקפה של מלך אשור

א גֶּפֶן בּוֹקֵק ‏שוממה, ריקה (בניגוד לנכתב בפרק הקודם: "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל") יִשְׂרָאֵל - פְּרִי יְשַׁוֶּה לּוֹ והם מדמיינים שיש להם פרי?! כְּרֹב לְפִרְיוֹ כשהיה לו פרי רב, בתקופת שיגשוג של ישראל - הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת הם השתמשו ברכושם לבניית מזבחות לע"ז, כְּטוֹב לְאַרְצוֹ - הֵיטִיבוּ הירבו מַצֵּבוֹת. ב חָלַק נפרד מה' לִבָּם - עַתָּה יֶאְשָׁמוּ לכן כעת יענשו. הוּא האויב שאביא עליהם כעונש יַעֲרֹף יקצוץ את מִזְבְּחוֹתָם, יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם. ג כִּי עַתָּה יֹאמְרוּ "אֵין מֶלֶךְ לָנוּ אין מלך שיצילנו, כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת יְהוָה, וְהַמֶּלֶךְ מַה יַּעֲשֶׂה לָּנוּ איך יוכל להושיענו"? ד דִּבְּרוּ דְבָרִים דיבורים שליליים: אָלוֹת שָׁוְא נשבעו לשקר כָּרֹת בְּרִית כרתו בריתות מבלי לתכנן לעמוד בהן. וּפָרַח כָּרֹאשׁ כמו רוש - עשב רעיל מִשְׁפָּט העונש שיקבלו עַל תַּלְמֵי שָׂדָי חריצי החריש בשדות. ה לְעֶגְלוֹת בגלל עגלי הזהב, כשילקחו מהם (או יהרסו, ככתוב לעיל, פרק ח: "כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן") בֵּית אָוֶן שאחד מהם היה בבית אל יָגוּרוּ יפחדו שְׁכַן שוכני שֹׁמְרוֹן, כִּי אָבַל יתאבלו עָלָיו עַמּוֹ, וּכְמָרָיו וכוהני הע"ז (כמו במלכים ב כג ה: "וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה") עָלָיו יָגִילוּ ירעדו, יחששו, עַל כְּבוֹדוֹ כִּי גָלָה מִמֶּנּוּ. ו גַּם אוֹתוֹ לְאַשּׁוּר יוּבָל מִנְחָה, לְמֶלֶךְ יָרֵב כינוי למלך אשור (ר' לעיל ה, יג) , בָּשְׁנָה את הבושת שלה (בושת הוא כינוי גנאי לע"ז, וכאן הכוונה לעגלי הזהב) אֶפְרַיִם יִקָּח, וְיֵבוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲצָתוֹ מהרעיון שלו, לבנות עגלי זהב כתחליף לבית המקדש. ז נִדְמֶה כלתה שֹׁמְרוֹן מַלְכָּהּ יחד עם המלך שלה, כְּקֶצֶף כאשר היה כעס של ה' עַל פְּנֵי מָיִם הכעס הוא כמו קצף שצף על פני מים סוערים או רותחים. ח וְנִשְׁמְדוּ בָּמוֹת אָוֶן בֵּית אָוֶן, בית אל, חַטַּאת יִשְׂרָאֵל. קוֹץ וְדַרְדַּר יַעֲלֶה עַל מִזְבְּחוֹתָם. וְאָמְרוּ לֶהָרִים 'כַּסּוּנוּ מרוב בושה, (או מרוב פחד מאויב', וְלַגְּבָעוֹת 'נִפְלוּ עָלֵינוּ'. {ס}

מימי פילגש בגבעה והעגלים בשומרון המשיכו החטאים, ועל כך תענשו בידי אויב אכזרי

"עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ" (יא) - דיש באמצעות שוורים; איור מ-1884

ט מִימֵי הַגִּבְעָה מעשה פילגש בגבעה (שהוזכר גם בפרק הקודם, פסוק ט) חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל - שָׁם עָמָדוּ נעצרו, לא זזו מדכם הרעה, לֹא תַשִּׂיגֵם ולמרות זאת הם חושבים שלא תגיע אליהם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה עַל בְּנֵי עַלְוָה כנגד בני עוולה, רשעים (המלחמה שהכריזו כל ישראל על שבט בינימין). י בְּאַוָּתִי ברצוני וְאֶסֳּרֵם אייסר אותם (או: ארתום אותם, אקשור - כמו בהמשך הפסוק), וְאֻסְּפוּ עֲלֵיהֶם יתאספו כנגדם עַמִּים, בְּאָסְרָם לִשְׁתֵּי (עינתם) עוֹנֹתָם ויקשרו אותם כמו שוורים למחרשה, לשני חבלי העול (אולי יש כאן גם איזכור של שני עגלי הזהב). יא וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה דומה לעגלה שהוכשרה לעבודה, אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ שאוהבת את מלאכת הדיש, וַאֲנִי עָבַרְתִּי העברתי יד, ליטפתי עַל טוּב צַוָּארָהּ צוארה הטוב, החזק, הנושא בעול. אַרְכִּיב הגבהתי את אֶפְרַיִם, יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה, יְשַׂדֶּד לוֹ יתקן את השדה שלו (שידוד - פירור רגבי השדה כהכנה לזריעה) יַעֲקֹב. יב זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה מעשים טובים - קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד ואז גם תהנו מפירות החסד שעשיתם; נִירוּ חירשו לָכֶם נִיר תלמים בשדה. וְעֵת עד שיגיע הזמן לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה, עַד יָבוֹא שיתגלה לכם וְיֹרֶה ויוריד כגשם צֶדֶק לָכֶם. יג חֲרַשְׁתֶּם רֶשַׁע - עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם; אֲכַלְתֶּם פְּרִי כָחַשׁ את פרי מעשי השקר שלכם (או: פרי כחוש, רזה), כִּי בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ ובגיבוריך הרבים (במקום לבטוח בה'). יד וְקָאם יקום שָׁאוֹן רעש של מלחמה בְּעַמֶּךָ, וְכָל מִבְצָרֶיךָ יוּשַּׁד יהרסו, כְּשֹׁד שַׁלְמַן כמעשה שוד מפורסם שעשה מישהו בשם שלמן (אולי הכונה לשלמנאסר מלך אשור) בֵּית אַרְבֵאל ששדד את בית ארבאל, מקום בישראל בְּיוֹם מִלְחָמָה, אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה באותה מלחמה נהרגו באכזריות אמהות יחד עם בניהם (כמו בבראשית לב יב: "פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים") . טו כָּכָה עָשָׂה גרם לָכֶם בֵּית אֵל העגל שבבית אל, מִפְּנֵי רָעַת רָעַתְכֶם רעתכם הגדולה. בַּשַּׁחַר בעלות השחר (או: בתחילת המלחמה) נִדְמֹה נִדְמָה יתברר שנהרג (כפי שגם נכתב לעיל, פסוק ז) מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• "עָלָיו יָגִילוּ, עַל כְּבוֹדוֹ כִּי גָלָה מִמֶּנּוּ" - לשון נופל על לשון
• "כְּקֶצֶף עַל פְּנֵי מָיִם" (פסוק ז) - המילה "קצף" מופיעה פעמים רבות בתנ"ך במשמעות של כעס. השאלה היא אם גם כאן המשמעות היא כעס, או אולי הכוונה לבועות הצפות מעל נוזלים, כנפוץ בלשון ימינו. נבחן מילים נרדפות נוספות לכעס (מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית):

מה פשר הביטוי חָרָה אַפּוֹ וכן חֲרוֹן אַף וחֳרִי אַף? המשמעות הבסיסית של הפועל חָרָה היא בָּעַר, והדימוי הוא התחממות והתאדמות של האף – החוטם או הפָּנים בכלל – בשעת הכעס. ביטויים נוספים קושרים את הכעס לחום ולאש. על אחשוורוש נאמר: "וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" (אסתר א יב); ומן הארמית של התלמוד התגלגל הביטוי 'בעידנא דרִתחא' (מילולית 'בזמן הרתיחה') במשמעות 'בשעת כעס'. בעת החדשה נוצרו הצירופים: 'בעל מזג חם', 'חם מזג' ו'חמום מוח', והפעלים רָתַח והִתְרַתֵּחַ. כמה ממילות הכעס משמשות גם בתיאור עוצמתם של איתני הטבע – עוצמה הנתפסת לעיתים כביטוי לכעסו של האל. לאחר שהוטל יונה לים נאמר "וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ" (יונה א טו).

ניתן אם כן, לשלב את שני הפירושים: הכעס הוא חום וסערה פנימית, וקצף הוא התוצאה הנראית לעין כאשר מים רותחים או סוערים.