פתיחת התפריט הראשי

שם הגדולים (קרענגיל)/תו חיים - תולדות חיד"א


שם הגדולים (מהדורת קרענגיל, 1958) - להרב חיד"א

חלק א - מערכת סופרים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת

חלק ב - מערכת ספרים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | סדר תו"א | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת

נספחים: הסכמות הקדמות ושונות דקדוקי סופרים תו חיים (תולדות החיד"א) רשימת ספרי החיד"א

תו חיים - תולדות חיד"אעריכה

"כל איש חכם לב יודע רב התועלת בידיעת דברי הימים, וכל נפש משכלת תתענג על טוב בקריאת תולדות אנשי שם מעולם וזכרון המעשים אשר עשו אנשי מופת בישראל, ולכן נועצו לב חכם וחכם לכתוב זכרון בספר מעשי יחידי סגולה ותולדות אנשים מצויינים להלל -- הקדוש בקדושתו, החסיד בחסידותו, הצדיק בצדקתו, והחכם בחכמתו, ובכל דור ודור קמו גדולים חקרי לב אנשי רוח אשר נתנו לבם להעלות על ספר דברי ימי חיי גאוני ארץ וגדולי ישראל אשר בחיים חייתם וקדושים אשר בארץ המה והאחרון בזמן וכאחד הראשונים במעלה הי' הרב הגאון הגדול הנודע בשערים כמו"ה חיים יוסף דוד אזולאי זצ"ל אשר בכח ידו ורוחב לבו הציב יד ושם לגדולי עם ישראל בדורו ולפניו, והנה אך טוב וישר להשיב לאיש אשר אלה לו ככל תגמולוהי לאלף גדולי דור ודור לספר תולדותיו וקורותיו לדור אחרון ולהעלותם על ספר לזכרון עד נצח."   (הר"א כרמולי).


זה ספר תולדות אדם גדול בענקיםא), בהיר בשחקים, ישמיע קול תהלתו, הנהגתו וקדושתו, לזכרון לדור אחרון, מיום שהאיר המזרח שבחברון, עד ויהי בנסוע הארון, לא אחלל את הקודש בספורי טמוני חו"ל, אשר שם רק ספורי"ם יקננו כדרך מבקרי זמננוב), לא כן אנכי עמדי, ואך כונתי ללמד לאדם דעת דרך ילכו בה, ולהדבק בתרומות (תרי ממאה) מדותיו, ליראה את ה' ולאהבה אותו, ללכת ארחות חיי"ם ול"ו יאבו בדרכיו הלוך, ואלה תולדות יוס"ף מאורעותיו ישוביו וגלגוליו ועיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים. גם אמרתי אלקטה נא ואספתי באמרי"ם אחרי הקצרי"ם מהני מילי דחסידותא מאלה דברי דו"ד האחרונים, דברי חיי"ם שיש בהם יראת שמים ויראת חטא, אשר כתב הרב חיד"א ז"ל בעצמו על ספר אגב ארחיה בהיותו שד"ר סביב הולך בשליחותו, ואת כל הקורות אותו, ושמו באמתחתו, להיות לו לזכרון כי ה' אתו, ואת הנ"ס למינהו, על חד מאה בדשערוהו, ועתה מה גדלו מעשיך, מעשה נפלאות חדשים מקרוב באו לא אשכח דבריך וקדוש יאמר לו כל הכתוב לחיי"ם, ויה"ר אשר זכות הרב היושב, בסד"ר עליון, יהיה לנו למחסה להציל עני ואביון, ועינינו תחזנה בשוב ה' שבות ציון, ובבנין בית המקדש ואפריון, אמן:

ואחד עשר סימני"ם הי' בה:

אעריכה

וליוסף אמר! הגאון הגדול הקדוש הזה נולד בעה"קג) ירושלים תובב"א תחלת שנת תפ"דד) לאביו הרב מו"ה רפאל יצחק זרחיה (עלה לאלקי"ם בהר ציון כ"ג טבת תקכ"ה) במו"ה ישעי' (ינ"ב וא"ו אדר תצ"ב) בהג"מ יצחק בהמ"ס זרע יצחקה) בהגאון הקדוש המקובל מו"ה אברהם אזולאי ז"ל בהמ"ס חסד לאברהם ממשפחות חכמי קשטיליא שבאו תיכף מגרוש ספרד לפיס, והוא בא דרך אניה בלב ים לארץ הצבי ונתישב בעה"ק חברון ועלה לשמים שנת ת"ד והוא קבור במערה אחת עם הרב ר"א ן' ארחא בקרית ארבע היא חברון.

ונולד לאמו מ' שרה בהרב מו"ה יצחק בן אברהם חסיד ומקובל בן ז' חדשים וחשבו עליו שהוא מת ועזבו אותו והניחוהו ע"ג קרקע, ונכנסה אליו זקנתו והרגישה שיש בו נפש חיה ולקחה אותו וכרכה אותו בצמר גפן ונתחמם וחיה, ונתגדל לשם לתהלה ולתפארת.

ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויט שכמו לסבול עול תורה, שם לילות כימים כידוע לכל באי שערי עירו צדיק זה לא אכל לשובע נפשו כי אם לחם נקודים כל ימי החול יוסף שפטפט ביצרו, והוא עודנו נער ויאסר איסור, לדעת חכמה ומוסר, כי שם צבר יוסף תנא בבחרותו, רוב חכמתו, לכל ימי נזרו, ויצבר בר, עד כי גבר:

והנה אף על פי שהיה שמו נקרא חיים יוסף דוד, עכ"ז עיקר שמו יוסף שהיה נקרא כן מפי אביו וכמו שהעתיק בברכ"י (אה"ע סל"א) לשון אביו וז"ל: "והבן יקיר לי בני בכורי יוסף ה' יאריך ימיו ושנותיו", עיי"ש. ועל כן קרא לו ספרו הראשון שהו"ל בשם "שער יוסף" (על מסכת הוריות). ויוסף בן שבע עשרה שנה כבר יצא לו מוניטין שלו בספרו זה וכמספר אותיות שמו ומשפחתו שהתחיל בסימן טו"ב ע"ש בהקדמתו, ועל ספר זה בעלי פרשים השיגוה"ו ויורו עליו המורים, המה שלשת הגבורים, (הרב יד מלאכי ובעל מאורות נתן ומחי' בעל שושנים לדוד) באהבתם אותו כשראו ספרו עלה בעלי"ת חנני"ה עלו לבקרו, וישב באיתן קשתו ויפזו זרועי ידיו, ובן שמנה עשרה שנה החל לדרוש בספר "אחורי תרעא" (לדרתי) ונועל את ביתו לשמרו, וקרני ראם קרניו בהם ינגח יחדו אפסי ארץ:

וראיתי שהג"מ משה מרדכי מיוחס (חתן הג"מ יו"ט אלגאזי) איש ירושלים בהג"מ מיוחס בכר שמואל (בהמ"ס פרי האדמה) התחיל להתחרות עם הרב חיד"א וכשהדפיס ספר שער יוסף הדפיס גם הוא ספר שער המים, וכשנדפס ספר ברכי יוסף הדפיס הוא ספר ברכת המים, וכשחבר ספר חיים שאל חיבר הוא ספר מים שאל, ואז סיים ההתחרות.


בעריכה

ויגדל דו"ד בתורת חיים ובלימודים יוס"ף לקח אצל רבו המובהק הג"מ יונה נבון ז"ל בהמ"ס נחפה בכסף, וכשהיה בן ארבע עשרה שנה מצינו שכבר היה מריץ אגרותיו עמו (עשו"ת חיים שאל ח"ב סס"א וס"ב). והאיש משתאה וניתן בהפלאה בראותו חץ מליצתו הנפלאה ועין שכלו בהלו נרו, ואף לפי מעוט השנים הרבה מקנתו, וכן היה בישיבת הגאון המקובל מו"ה חיים ן' עטר ז"ל ושימש גם הוא את הג"מ יצחק ראפאפורט הכהן (בע"ס בתי כהונה). וכמו כן להגאון מוהר"א נחום (וכמש"ש בשו"ת ח"ש סי' ט"ל). ולמד תורה עם הגאון מוהרי"ט אלגאזי ז"ל שגדול ממנו כשלש שנים עד שכמעט אכלו מפת אחד וישנים יחד במטה א'. ואח"כ עם הרב מהר"ש שרעבי ז"ל. וכשרצה ללמוד ממנו גם חכמת הקבלה היה מחזיר פניו ממנו באמרו דעדיין צעיר לימים הנהו ויותר יש לו לעסוק בנגלות ולבסוף ישיג דרך האמת מעצמו ויהי' סוב"ר הרזי"ם. וכן היה. וכשהיה עדיין בבחרותו ערך ט"ו שנים כבר חיבר קונטרס "העלם דבר" כולל ק"ן שגגות והשמטות שנשמטו לגדולי ישראל מסדר זמנים וידיעת תולדות גדולי דור ודור, ועל כן שאלו שלא מדעת להקשות על הרב מדברי תלמיד ומסברת אחרון על קדמון ולא קרב זה אל זה ולא נדפס עד היום (וע"ס יוסף אומץ ד"ע ע"ב סק"ה).ו):

וליוסף יולד שני בנים ושתי בנות מאשתו אשת נעורים החסידה בעלת שכל אשה יראת ה' בעלת צדקות הצנועה חמדת עינו נות ביתו מרת רחל נ"ע, וז"ל הרב חיד"א בהיותו בטוניס תקל"ד כ"ב אדר בשליחות מצוה: "בא לי מכתב מליווארנא אשר בו נאמרה פקידה באשה אשת נעורים וכו' נפטרה יום כ' סיון, ועולם חשך בעדי והיתה יחידה בדור בחכמה בצניעות נקיות וכו'". וישב כשעה חדא על הקרקע בחליצת מנעלים בבכייתו ואבילותו, ואין איש מאנשי הבית שם, ואח"כ יצא ורחץ פניו והיה מחזיק הדבר בלבו שלא יגלה מזה לשום אדם שם מחמת שירא שיהי' אדוקים בו מאוד לקחת לו משם אשה בע"כ ואין מידם מציל:

בנו הבכור הוא הרב מו"ה אברהם ז"ל גדול בתורה ובחכמה ועשו"ת חיים שאל ובספר חזה התנופה ד"ה "כשראה בני וכו'". ולעת זקנתו כשהיה בליווארנא וקבע שם ישיבתו, שם המשרה על שכמו וילך בשליחות מצוה למדינת אשכנז ופולין (עשה"ג מ' סי" צ"ח) ונפטר בחיי אביו וברוה"ק ידע מר אביו השעה שנפטר בנו בעה"ק ירושת"ו וקבל עליו אבלות בליווארנא ואח"ז כשכתבו מירושלים אזי ידעו כלם שהג' חיד"א כוון לאותו השעה שחלץ מנעליו והיה הדבר להם כחיד"ה, והניח בן ממלא מקומו מו"ה נסים זרחיה, הרביץ תורה בצפת"ו (ומלפנים אבד"ק מחניציאה בתורקי). ונאשר תחת המפולת שהי' שם בשנת תקצ"ו וכמ"ש בספר קול עוגב ע"ש, ובאותו שנה עלה בהסכמ"ה ע"ס עפר יעקב (חיד"א) מפ"קראקא עם הג"מ אברהם אנהירי ס"ט חכם הכולל דק"ק ספרים והג"מ ישראל בעל תקלין חדתין מרבני דעה"ק צפת"וז):

ובנו השני הוא הרב מו"ה רפאל ישעי' מ"ץ דק"ק אנקונא (וע"ס יוסף אומץ ס"ד ובר"ס מראית העין בליקוטים ס"ך וז"ל שם שמעתי מידי"נ גם בן ואח שמחת גילי הרב הכולל כמוהר"ר רפאל ישעי' נרו וכו' עי"ש). וחבר שו"ת ופסקים, נדפסו בתוך ספרי מר אביו ובספר זכרון משה לבנו. ומצינו הסכמתו ע"ס סעודת מצוה לבעל עקרי הד"ט מש' מתוק"ה.

והיה מצטער מאוד מתחלה על שלא ה"ל בנים כי מתו וכשנתעברה אשתו אמר לו אביו הרב חיד"א ז"ל שהבן אשר יולד לו נקרא שמו משה ויחיה, שמשה היה ז' לאברהם אבינו ע"ה, וכן היה ר"מ אזולאי דור ז' לזקנו בעל חסד לאברהם ז"ל. וחיבר ספר זכרון משה ב"ח.

ובתו מרת שרה, ונקראת על שם אם הרב חיד"א ז"ל (וכמ"ש בהקדמתו ספר דבש לפי עי"ש), נשיאה להרב מו"ה אברהם בהג"מ דוד פארדו ז"ל (ע' יוסף אומץ ס"ו). והשניה נשיאה לגביר אחד בליווארנא (ובמק"א מצינו שה"ל בן קטן בטראבולוס ואולי הוא מזווג שני שלו כדלקמן, וכמו כן מצינו שה"ל בת נשיאה בקאירה (מצרים) בשנת תקכ"ט וע"ס ככר לאדן ס"ה, י"ל גם כן כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני שלה, דהרי חתנו מוהר"א פארדו נפטר בדמי ימיו תומ"י אחר שהוציא לאור ספרי דבי רב לאביו זצ"ל ועשה בו הקדמה יפה).

וז"ל הרב חיד"א בשנת גדול יהיה כבוד הבית הזה (תקל"ט) ז' חשוון לסדר והיה ברכה, הגעתי לפרק הכונס את הבתולה הכבודה והצנועה מ' רחל מב"ת, ויה"ר שיהיה בס"ט ובמזל צו"ע, לאורך ימים, ושנות חיים ועושר וכבוד בריאות וזרע קודש (בספר מעגל טוב).


געריכה

וימשכו ויעלו את יוס"ף! בשנת תקט"ו יצא בשליחות מצוה פעם ראשונה ושלחוהו מעמק חברון ת"ו ויצא דו"ד מירושלים למדינות שונות, השמש יצא על הארץ ובכל מקום מדרך כף רגלו חרדו לקראתו, כל הרואה אומר ברקאי והאיר פני מזרח שבחברון, השולח את בהיר"ו, ותקופתו על קצות ארץ אפריקא מצרים וטוניס ואגפיה ובין אריות לביא וליש שם חשף זהרו, ובצאתו שנית מן הקודש סבב בשליחותו גם רוב מדינת פרנקיה צרפת אנגילטירה הולאנדי אשכנז ואגפיהח), בזמנו ראה אלקי"ם עולים מן הארץ גאוני עולם אנשי שם וכאשר רמז בספריו שזכה לישב על שלחן המלך הגאון בעל פני יהושע ז"ל בפפד"מ והגאון מו"ה שאול אבד"ק א"ד והג"מ ר"ש שלם אבד"ק ספרדיים דשם, וכן להרב מו"ה יוסף זרקא ומו"ה אברהם טייב ומוהר"י לומברוזו בטוניס וכדומה. ובשנת תקל"ה מצאנוהו מסכים והולך שם על ס' המבקש לרש"ט ן' פלקירא ביחד עם הג"מ שאול סג"ל אבד"ק האג (גיסו של הג"מ שאול הנ"ל). וכן בכל הארץ יצא לו קו תהלתו וכלם חלקו לו כבוד גדול וכראוי לאדם גדול כמוהו, ולהיות כי בזמנו הן עון חוללה ארץ אשכנז משאגת אריות בסלע המחלקות לוחות העדות ושברי לוחות התגוללו בראש כל חוצות, קצ"ף שרו"ף בעלי לאר"ש, ואולי דין גרמא אשר לא נסה כף רגלו הצג גם על ערי אהו"ב ובפרט המבורג עואב"י כי מי יטיל כסותו בין לביא וליש ולא יתן דמי כפרו, ומי כחכם גדול ומקובל נורא כמוהו ויודע פשר דבר ומבלי להטות שום דבור הן חסר הן יתר עומק מחשבות לבו וע"כ אמר בלבו טוב אשר לא תדו"ר שם משתדו"ר ולא תשלם לאיש כמעשהו.

ושמעתי מרחימא דנפשאי הרב החכם הכולל וכו' מו"ה רחמים יוסף פרנקו ז"ל (בהמ"ס שערי רחמים) אבד"ק חברון ת"ו בהיותו פ"קראקא אצל כבוד אדמו"ר הרה"ג מהר"ש סופר זצ"ל (נידון עסק עזבון ירושת האדון הגביר שמאמע מטוניס) ששמע מזקן א' שהי' מכיר להרב חיד"א ז"ל וששמע ממנו בשובו ממסעיו שהיה מאריך בשבחי הגאונים הנ"ל ובתוך דבריו הפליא גם מחכמת נשים לספר ממעלת הרבנית דק"ק האג אחותו של הגאון מהר"ש אבד"ק א"ד ז"ל דכאשר פלפל עם הגאון מהר"ש אבד"ק האג בענין אחד ושמעה הרבנית העומדת שם אחורי תרעא ובתוך כדי דיבור השיבה אף היא כהלכה בקוצר מלין תרי מגו תלתא עד שהגאון חיד"א נבהל מזה מאוד, וכשהגאון מהר"ש היה מעיין עוד בדבר א"ל הרב חיד"א כבר פור"ש מן האשה, וכאשר הבן הגאון מהר"ש כי יתפלא הרב חיד"א כל כך על זה, אזי אמר לו דמעתה ניחא ליה מה שהיה קמתמה עליו מאז על שקיצר מאוד מלהביא בספרו שם הגדולים רבים מחכמי האשכנזים אף המפורסמים, ויחנו בחסרו"ת? ודא עקא, דאז היה מוכרח לו להביאם איש וביתו אחרי דגם המה חכמניות דרשניות וע"כ עצור עצ"ר, וקמ"ץ משם.ט)

ועוד שמעתי ממנו בהיות הרב חיד"א בפפד"מ אצל הגאון בעל פנ"י ויקר מקרה שכל המכתבים וכתבי מליצה שלו נאבדו ממנו בדרך וע"כ לא כבדו אותו כ"כ הגאון כראוי לו ולא קבלוהו בסבר פנים יפות (כי הרמאים שכיחא) ולא האמין לו כי הוא המחבר ספר היקר ברכי יוסף, וכשא"ל הגאון גמור גמורתך נייתי ספר ונחזי עכ"ז לא רצה לומר לו דבר וחצי דבר, בחשבו כי יהנה על ידי זה מכבוד התורה ח"ו, עד שהוכרח לו לכתוב לגדולי קושטא וליווארנא להעיד עליו לפני הגאון בעל פני יהושע דהוא הוא הגאון בהמ"ס ברכי יוסף ושער יוסף ושליחא דרחמנא מאה"ק ובאותן הימים אחלישתי' לדעתי' למאוד על שצריך לכך, ואמנם אח"ז כשבאו המכתבים פיים אותו הגאון מיד וכבדהו בכל נפשו ומאודו יותר מכחו.

דעריכה

ויצבר יוס"ף בר, מגמת פניו בשליחות שתים הי' אשר תסובנה בלכתו לחו"ל וסבב כמעט ברוב העולם אשר ישראל מפוזר ומפורד שם, הא' לקבץ את כל התרומות אשר הרימו בני ישראל לערי הקודש להחיות נפשות תושבי' די מחסורם ולהשיג נו"נ לטובת חסידי הארץ ביחוד, ויכלכל יוס"ף את אחיו, וגם להושיע כל ענוי ארץ מיד מבקשי נפשם רצוח וגנוב ועמד בפרץ ובכל נפוצות יהודה וישראל הולך צדקות ומגיד מצרי"ם כל המצר לישראלי), ואת השני יעשה עולה לה' כי בכל מקום בואו הרים את הדש"ן מכל ספר חדש אצלו שלא ראה עד הנה חיים שא"ל בתורת שאלה, ובין כל החתום וסתום באוצרות הגבירים מצא יוסף חן בעיניהם ולא מרו את דברו, ואף בבואו לפלטרין של מלכים מקום מוצא אוצר הספרים (ביבליאוטיקא) שם ישב ימים רבים ויעתק משם סגולת קדומים ובפרט בבית אוצר הספרים דעיר פאריז קמ"ר וניתן לו רשות מטעם המלך ושריו להוציא משם ספרים בשאלה על איזה ימים ולהעתיק מהם כרצונו, וכמ"ש בעצמו בספר מעגל טוב בזה"ל: "ונתנו לי ספר בכת"י והוא נימוקי ר"י הראשון על החומש להעתיקו והוא פלא לקחת משם ספר אפילו בדפוס ומכ"ש מספרי כת"י של מלך", עי"ש, וכל זה מצד סייעתא דשמיא וע"פ מעשה וכמ"ש הלאה, והספרים דשם עולה יותר מחמשים אלף ובתוכם יותר מה' אלף כת"י חכמי ישראל, ואף גם זאת כי ראש קהל ספרדי דשם ה"ה החכם מו"ה ישראל ברנהרד די ואלאברוגה סופר ומתורגמן למלך באוצר ספרי המלכות היה עוזר על ידו ועמד לו לימינו, והראה לו כל הספרים הטמונים שם, וראה שם מקרא כתוב על קלף משנת אלף ס"א לחשבונם ונראית כחדשה, ורד"ק על תלים כ"י נוסף על הנדפס, ספרי ר"י ן' כספי ור"י הישראלי (שחיבר ספר יסוד עולם), וספרי רמ"ק ושבולי הלקט כלו וספר יראים כלו ויש בו תס"ד מצות כסדר ה"ג לר"י גאון, רק שכלל ב' מצות כאחת.

וכן כשהיה בעיר פרינצי מצא שם אהובו הרב החסיד מו"ה יעקב חי לוי ונעשה לו כבוד גדול ועי"ז ביקר גם שם הביבליאטהעק וראה איזה מסכתות כתוב על קלף משנת ד' אלפים תתקל"ז ופסיקתא דבראשית שמות כ"י.

גם בריגייו ראה גמרא על קלף דפוס סונסוני עם ספר מרדכי במקום הרא"ש משנת גמר"א, וטור משנת רל"ה, וחומש עם רש"י על קלף לישבונה משנת ש"ן.

ובמודינא ראה פסקי הרב המאירי ששה חלקים וספר הכוונת סדר הנשי"א וסידור שלו ספר אור היקר להרמ"ק ט"ז קובצים על הזוהר, תיקונים אדרות וספרא דצניעותא, וספר יצירה כתוב בצפת"ו שנת שמ"ב להרמ"ע ז"ל (וכמ"ש הרב ישר מקנדיא במצרף לחכמה שהרמ"ע ז"ל שלח אלף סיקיני לאלמנת הרמ"ק להעתיק ספריו עי"ש), והגה על ש"ע הל' פסח וטרפות, וכנראה שהם לר"י ואלי, וספר קבלה מעשיות מופלא מהרה"ג מו"ה אפרים בר' אלי' מאוסטרא שהיה רב שלהם ופעל פעולות גדולות, וראה כמה ספרים בקבלה בסידורים ישנים וסידור גדול כת"י למה"ר ב"ך מריגייו ז"ל בתפלות ליחידים גם ספר מופלא בקבלה מעשיות להרב מו"ה משה ליפשיץ מאונגשין (אולי צ"ל מחינטשין) שהיה רב דשם.

ובשובו ממסעיו ויבא עד חברון ויט אהלו לגור בעיר מגורי אבי זקנו בעל חסד לאברהם, ש"ב שקד שומר על התורה ועל העבודה יומם ולילה ושם חיבר חבוריו כאשר יעידון עליו רבנן קדישי תקיפא דארעא זקני ארץ רבני עה"ק חברון ת"ו הלא בהסכמתם על ספר ברכי יוסף משנת טו"ב ויש"ר לפ"ק וז"ל: מאן ציית דעקר סיכי' ומשכני' וקבע את קובעיהם בבתי הנפש ואהלי שם מדרש רבה פעה"ק חברון ת"ו צפרא נהר נהורי' כשרגא שעתא קיימא לי' אחת ושש אחת ושבע על השמינית זה שבתו שבתות תמימות במיעוט תענוג אך אם יום או יומים מעת לעת יקח את המאכל"ת פרפרת כל שהוא בפתותי לחם דקות צנומות וכו' ע"ש.

העריכה

בן פורת יוס"ף בן פורת עלי עין, ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו והי' נישא חן וחסד גם בעיני חכמי הגוים ואף גם בעיני המלכות והסרי"ם למשמעתה עד שהיה לו מכתבי מליצה (רעקאמאנדאטיאנען) מחצרות מלכים ושרים ממדינה למדינה כמו האגרת של הדוכסות המטרנותא מאדאמע אדי לנכדתה אחות מלך צרפת (לואיס הט"ז) והיא נשאת לבן מלך טורין פרינץ די פיימונטי והקומאנדאנט די ברוסיליס. ובהיותו שמה בטורין ביקר אותו הגענעראל קונסול (אמבאסודער) מצרפת, על שה"ל מכתב (רעקאמאנדאטיאן) של ה' קונטי מאליבוה מרשל די פאריז, והרבה גוים ושרים נכבדים בקשו ממנו שיברך אותם, גם היה אצלו מרקיז די טומי עם מרקיזה די קרואה ושאלה ממנו שיתפלל בעדה ואמרה שהיא מעיינת במקרא, וגם הצילה פ"א הרבה יהודים בק"ק אביניוןיא), והתנדבה לחברון נדבה הגונה והפצירה אותו עד שקבל מידה.

וגם נתכבד מאוד מאת המלך והמלכה, כי בהיותו בעיר פאריז קמ"ר ויקר מקרה שהי' בווירזייל עם הבלשן סיר מרדכי וינטורה שהיה מלווה אותו שמה והלכו יחד לחצר המלכות ברשות, לראות חדריו פנימה, ואחר זמן קט עברו שם שרים גדולים ובתוכם אחי המלך מוסיו קונטי די פרובינציא וכו' ואח"כ עבר המלך בעצמו וברך ברכת המלך ותכף בא שר אחד ושאל אודותיו בפקודת המלך, מי הוא ומאיזה מדינה הוא אמבאסודער? והשיב לא אמבאסודער רק עברי אנכי ממצרים, ושליחא דרחמנא מארץ הקדושה הנני, ובין כה וכה ראתה אותו גם המלכה ונתבהלת מפניו כי היה יוסף יפ"ת ויפ"מ נשיא פנים וגבה קומה זקנו מגודל ופארו עליו בבגדי צבעונים ורקמה, מלבושי שני עם עדנים כדרך חכמי המערב וחיזו ריותי' דמי לבר אלקי"ן, וגם היא שואלת את שרותיה אודותיו מי זה האיש ההולך לקראתינו ומה מעשהו, ונקרא לבקר את בית המלכות ליום המחרת וכן עשה והשתעשעו עמו כשעה חדא, וד' הטה חנו ויט אליו חסד, כי הוד והדר על לשונו ותבקשהו המלכה שיברך את בנה קודם הפרדו ולכתוב לה נוסח תפלה שתתפלל על בנה וכן עשה ויברך דו"ד, וזאת הסיבה כי ניתן לו רשות לבקר את הביבליאוטיקא הגדולה דשם ב' שעות בכל יום וגם להוציא משם בשאלה איזה ספר שירצה אפילו בכת"י ולהעתיק משם כרצונו ולא נעשה כזאת לשום איש יהודי מעולם.

כשהיה בטוניס בשנת תקל"ג באו כמה נשים מעוברות לבית הגביר שהתאכסן תמן הרב חיד"א ז"ל, ותתיצבנה בחלונות לראותו מרחוק ולהביט בצלם איש אלקי"ם, וכשהיה מטייל שם בחצר בש"ק לקחו כמה נשים שולי בגדיו מאחוריו בנחת עד שלא היה מרגיש בם כדי לנשק אותם.

וזה לשון הרב חיד"א בספר מעגל טוב: יום יו"ד אב, הידיד סי' ארייאני היה בקדחת שלישית והייתי בצער גדול וביום הנזכר בא הרופא מוסייו ראסט והביא עמו גלח א' והיה רשימה בידו כמו כ' שאלות לשאול אותי והיו שואלים בלשון צרפת ואני משיב להם כהלכה (קצת בצרפת וקצת באיטלייאנו) כמעט בתוך כדי דבור עד שהיו מתפלאים על זה מאוד. וגם בעיני היה הדבר לפלא מאת ה' היתה זאת וגו'.

ועריכה

הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו גם הבן בנסתרות ויודע קבלה מעשיות (ובני דורו העידו עליו שהיה לו מלאך מגיד מן השמים שהיה מגלה לו רזי תורה וסודותיה, עיין תולדות גדולי ישראל בשם הרב החכם מו"ה יהודה הכהן מירושלים שליח עה"ק חברון ת"ו ע"ש).

כשהיה במדינת פרנציא פ"א בימי החורף והגיע על שפת נחל שוטף והוא יושב בעגלה של סוסים ומצא שם כמה עגלות שלא היו יכולים לעבור הנהר, בה שעתא הזכיר הרב ז"ל דבר מה ואמר לעגלן הכנס בנהר ולא תפחד ועברו בנחת ולא בצער ושאר העגלות העומדות שם המה ראו כן תמהו, וכן ביום ג' שמיני תקל"ד כשנסע מטוניס והיו בסכנת נפש ר"ל על דרך ים והיה מתפלל ועושה נו"נ וכדי רגע נח הים מזעפו.

וז"ל הרב (בספר מעגל טוב):

  • "בשנת תקכ"ד בבואי למצרים בא לידי ספר מופלא מכ"י מהרחו"ו ז"ל בקבלה מעשיות וחכמת הצירוף וענינים אחרים מהתנאים ולקחתיו בתורת שאלה ספר זה עם ספרים אחרים, והייתי מתבודד בו, וכמעט שהתחלתי להבן קצת בדרך השגה והיה לי התלהבות גדול ובעוד שהייתי מעמיק בו נתנמנמתי וראיתי למהרח"ו ז"ל והייתי שואל שאלה ממנו והשיב לי ונתן לי כוס יין לשתות והייתי שמח הרבה".

בהיותו בעיר פיסא הביאו לפניו תינוק בן ח' חדשים לבקרו שהיה מעט חולה והסתכל בו הרב ונבהל עד מאוד ונשקו על מצחו והתחיל ללמדו אל"ף בי"ת על הסדר ואח"כ תשר"ק ועל זה הדרך ג' פעמים והיה עונה אחריו ואח"כ אמר לו פסוק ולא השיבו ואמר הרב ז"ל לאמו שאהו והוליכהו ונפטר אותו תינוק באותה לילה, ואחר איזה ימים הזמינוהו להרב ז"ל לסעודת ברית מילה והיו מתווכחים בני המסובין עם הרב ז"ל על אודות עיכוב משיחנו, וא"ל הרב ז"ל יותר מה שאנו מצפים על ביאתו זהו תאותו, אבל השאור שבעיסה מעכב בעו"ה, וזה מקרוב אשר נולד פ"ק ובעונותינו נפטר בקטנותו תיכף. ואז הבינו דהוא היה התינוק הנזכר.

כשהיה דר בליווארנא בחצר סיר פירארא וה"ל משרתת בביתו ורגילה להוליך לו משקה קאפפע בכל יום בבקר בבקר וכשה"ל אורח אחד או שנים אזי הביאה כוס גם לכל אחד ואחד, לכן בכל יום היתה מציצה מבין מחרכי הפתח מקודם לראות אם נמצא שמה עוד אחד. ופעם אחת ראתה כי יתמהמו שמה ג' אנשים ונכנסה עם ד' כוסות בידה וכראותה הרב אמר לה מה זאת? והשיבה כי הצצתי מקודם וראיתי והנה שלשה אנשים נצבים עליו, אזי אמר לה אשריך וטוב לך שזכית לראות ומאז התחיל לנהוג בה כבוד.

פעם א' הפציר בו איש אחד לגלות לו ג' מספרים אשר יצאו אח"כ בהגורל (לאטטאריע) ולא רצה לומר דבר, ואחר רוב הפצרות אמר לו קח נא נייר זה בידך כתיבה וחתימה ואל תפתחנה עד שיצא הגורל ואח"כ הרשה לו לפותחה ואז מצא כל הה' מספרים שיצאו.

לעת זקנת דו"ד כשהיה בק"ק ליווארנא בא אליו אדם חשוב בקובלנא על אשתו שנסתרה עם א' ואמר הרב חיד"א דלפי דעתו מוכרח הוא לגרשה בע"כ, ואמרו לו הבד"צ דשם ילמדנו רבינו היתכן לשפוט בלי עדים והתראה, והביטו אחריו בפסק זה, ואמנם מתחלה הי' מפייס אותה הרב בדברים רכים שתקבלה גט פטורין מבעלה ברצון טוב והיתה מבצבצת נגדו בדברים קשים ובין כה וכה עלה במחשבתו ראה מעשה ונזכר הברכ"ה שברך אותו רבו בעל או"ח הקדוש פ"א, שיהיה לו כח קדושתו של כהן ואמר בלבו הלא דבר הוא, וע"כ אמר לה בבקשה ממך אך אחת אשאל מאתך ואותה אבקש שתאזין אזנך רק לפרשה אחת שבתורה אשר אנכי קורא לפניך ואז תנקי, ובשאלת פיה ואמרה הן, ותהי עליו רוח ה', ויקח ס"ת בידו וקרא באזניו פרשת סוטה בטעמים ובנגינות, ויהי כהפנותה ללכת ויקרא הרב ז"ל בקול רם, ואת כי שטית וגו' וכאשר דרכה רגלה על המעלה ראשונה (שהיה לו הרב עלית קיר קטנה על ביהמ"ד) לא הספיקה לרדת משם עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות וככל הכתוב שם, ולקול צעקתה באו הרבה אנשים וראו בעיניהם את המחזה הנורא ההוא, ויתמהו איש אל רעהו, ויקראו הוציאו ארורה הזאת מבית רבינו הטהור, ואז ראו וידעו כי הוראת"ו בקדושה היו וכי איש אלקי"ם קדוש הוא, ויראו מגשת אליו ועד היום הזה המה מעריצין ומקדישין שם את המקום הזה ובאגודות פרחים ופרחי שושנים מפזרים שמה תמיד, כמה רברבין אתוהי, וכמה תקיפין תמהוהי.

פעם אחת כתב קובלנא לפרנסי ק"ק ווירונה על איש א' ידוע שבצבץ והתריס קצת כנגדו, והרהיב בנפשו עוז גם להקל בו, והיה בכעס על זה מאוד. ואח"כ תיכף ביום ש"ק כ"ד שבט חשב עם קונהו ונפטר פתאום. והרופאים דשם גזרו לפתוח ראשו לראות מה הוא לו, וכבר אמרו ז"ל והוי זהיר בגחלתן וכו' (אבות ב').

במוצאי מנוחה א' תמוז היה בצער גדול ועשה גורל ובא לו פסוק "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא", ובא לו תיכף פתרונו בר"ת לא תלך שם אתה אלא תיכף שלח משרתך ה' אלקיך לך שומר ומושיע אמן. ושלח את אברהם משרתו לליווארנא להביא כתיבותיו, וגם ראה בחלום את הרב מו"ה מזרחי ז"ל וה"ל שמחה גדולה מזה דבכל פעם ה"ל הדבר לישועה וכן היה אז ויהי לנס.

כשהיה בפאריז יום כ"ח כסליו בא אליו סיר אליהו פורפוגייאן ואשתו שהי' מתפחד עליה שתמיר דתה ל"ע וכתב לה על נייר פסוק שמע ישראל בקדושה וטהרה וצוה עליה שתבלע אותה ודיבר עמה דברי כבושין, ונהפכה עליה צרי"ה לטב, כי מאז והלאה הטיבה דרכה עד שהיתה צנועה וצדקת אשה יראת ה' להתהלל.

בעיר אביניון (צרפת) לא רצו ליתן לו מקופת הצדקה עבור עניי א"י כמו בפעם הראשון והיה לו גם מעכבים מיחידים ובראשם ה' אלי' ראוי"ל, וה"ל מזה צער גדול, ובאותו יום עלתה אשתו על המטה בקדחת עצומה עד שהיתה בסכנת נפש מאוד, ופחד מזה ורגז ואין נחת, אף הוא הלך תומ"י לכאו"א לפייסם שיתרצו ליתן כפי שאלתו ועד מהרה ירדה מן המטה ושבה לאיתנה.יב)

וכשהיה בהאג אצל הגביר מו"ה אייזק ליידען סג"ל ועלה על לבו לברך את אשתו טרם נסיעת משם כי זה ט"ו שנים שלא נתעברה ומאותה הברכה ואילך היתה בספק מעוברת, וכן כשהיה פעם ראשונה בפאריז א"ל סיר אברהם וידאל להתפלל על המלכה ואחר איזה חדשים שהיה שם א"ל סיר מוסין פאברי ראה שתפלתך עשתה פירות זה ד' חדשים.

וז"ל נכדו מו"ה משה אזולאי מאנקונא: אחרי פטירת מורי אבי הרב מו"ה רפאל ישעי' ז"ל נגנבה המטה שה"ל מזקני הרב חיד"א ז"ל ועל המטה עצמה היו חקוקים ג' תיבות יעל"ץ השד"ה וכ"ל (רמוז שם הקדוש להצלחה). והגנב מכר המטה לגוי אחר והיה שואל מאבי ז"ל דבר גוזמא שאין ידו משגת. ואחר זמן מה נקרא אבי אליו וא"ל הילך המטה ולא חפץ ממנו מאומה ולא אמר דבר והיה הדבר לפלא.

אף הוא היה לו מגילה אחת קטנה כתיבה תמה ויפה שכתבה הרב מו"ה ישעי' זקנו של הרב חיד"א ז"ל ונגנבה ממנו והיה לו צער גדול מזה עד שהיה מוריד דמעות, ובאותה לילה חלם לו שאבי זקנו חיד"א ז"ל החזיר לו המגילה והקיץ. והיה לו שמחה מזה.ואמר להרב מוהר"א חי מוספיא מטריעסט (בהמ"ס תהלה לדוד) "הלא תדע דעוד היום ישוב לי המגילה". ועוד זה מדבר וזה בא ה"ר סיר חיים עלמא והמגילה בידו באמרו כי אחר חצות לילה דפק א' על פתחו עם המגילה וא"ל עשה נא עמדי חסד להחזירו מיד לבעליו כי אין לי מנוחה כלל כי זקן אחד מצער אותי על זה וכל הלילה הזה כולו מרור.

בשנת תקל"ח בחורף היה ברוטרדם, ובעת נסעו משם א"ל ה"ר משה שפריגר "רבי ברכני". אמר לו יה"ר שתרויח בלאטריע. אמר לו אין לי שום גורל. והשיבו קח לך מאיזה שיהיה ורכב וצלח. וכשבא לשם בקיץ בישר לו דברכתו עשתה פרי והרויח בלאטעריע סך י"ב אלפים דוקאטי, והן הן מפלאות תמים דעים.

בבחרותו היה עושה בירושלים סיגופים עצומים וגדולים להשיג השגה ובא לו בחלום לאביו הרב מוהר"ז ז"ל שישלחנו לבנו מירושלים כי מתקנאים המה להם על רוב קדושתו והוא בסכ"נ ומאז הסכים לשלחו לחברון ונתישב שם (שמע טוב בשם הרב השד"ר מו"ה דוד יקותיאל הכהן שהיה מהת"ח הזקנים שבעה"ק ירושת"ו).


זעריכה

ויוס"ף הוא השליט על האר"ש, אר"ש זבת חלב ודבש, אר"ז לו מטוהרה, לשונו עט סופר מהיר, לישנא דרבנן, אין כמוהו באר"ש, אר"ש החיים ביד לשון, מה נמרצו אמרותיו, מה עמקו מחשבותיו, מה נעימים מליצותיו ומה יקרו חידותיו, בפטורי ציצים ופרחים, ובלולי"ם יעלו, בלול במקרא משנה תלמוד ומדרשים זוהר ותיקונים ובכל כתבי הקודש השקה ברהטי"ם ברהיטת לשונו, ולא כהלין כתבא ופשרא להודעה למקרי לפשוטי עם ואף לבינונים, ולב מי לא ישמח ויתענג על יופי חן מליצתו, ומי לא יתמה על הפלאת בקיאותו, אר"ש המישור המושכת לבו של אדם וכתוב הדר הוא לכל חסידיו להמעיין בספר אגרות חיד"א (ליווארנא תזכ"ר), כמה יקירין מילוהי, וחמר חדת יטופין נעוהי.

פעם אחת, ביקש מאת הרב חיד"א ז"ל איש פשוט ליתן לו מכתב מליצה לשבחו ולפארו בפני כל עם ועדה, כדי לילך בסבוב לעצמו, והיה מסרב הרב מלמלאות שאלתו יען ביודעו ומכירו שהוא בור ריק אין בו מים של תורה, עכ"ז לרוב הפצרתו ומרוב ענותנותו דהרב ז"ל לא יכול להשיבו ריקם, וכנגד רצונו כתב לו פרק א' במס' שבחי"ם ואך חכם בחכמתו חשב איזה דרך ישכון אור, למען יבין בו החכם הקורא למפרע רמז הרומז על האר"ש להכיר האיש ואת שיחו, וכתב בתוך שבחיו בזה"ל: "כל כך גדלה מעלתו אילו היה בימי אלישע לא היה עומד השמן", עכ"ל. והלך לו בשמחה רבה. ובכל מקום שהולך היה מתעטף בטלית של ת"ח ומראה להם הכתב מליצה ואמנם רק בשביל כבוד הרב היו מכבדים אותו למאוד. ויקר מקרה שנכנס לעיר א' והרב דמתא היה מעמיק קצת בלשון הרב ז"ל והבן כונתו היטב, וראה איך דברי פי חכם חן והטמין ברמז נפלא שהוא כלי ריקם וכדכתיב שם "כלים רקים על תמעיטו וכו' ואין עוד כלי ויעמוד השמן" (מלכים ב ד, ו).

ובהיות הרב ז"ל בליווארנא בא שליח א' אשכנזי ושמע הרב ז"ל דסאני שומעני' והרחיקו הרב, ולא היה מסביר לו פנים כ"כ, והשליח נקיט לו בלבי' על זה וכתב לרבני אשכנז שטנה על הרב ז"ל באומרו שרוב לימודו ועיונו רק בספר חמדת הימים דקריאתו לא זהו הלולו באותן הימים כידוע, ורב א' אשכנזי שהי' אהוב להרב ז"ל הודיע כל זה להרב, והשיבו להד"מ, ולו יהיה כן הלא תדעו שאני אוהב חמדת הימים ואמנם הוא אוהב חמדת הלילות.

מרפא לשון עץ חיי"ם, והנה ארש"ו אר"ש ברזל, יוס"ף שנו"ת ידו, תפלה לדו"ד בשנותו את טעמו לפני אבימל"ך מלכו של עולם, וקום קרא את הקריאה קריא"ת חנ"ה דו"ד אמרי קדוש, קודש הלולים בהשתפך נפשו ופלל תחנה לפני קונו בסדר תשליך שלו וסדר הקפותיו לשמח"ת, המלאים זיו ומפיקים נוגה רצון ואהבת ה' על כל גדותם, יודע לרצות את בוראו, ולהריחם ביראת ה', רוח דעת ורוח טהרה וקדושה נסך בהם להלהיב נפש ישראל לעבודתו ית"ש, ולב מי לא יחרד ויתר ממקומו ויקרע סגור לבבו ויתעוררו בו רגשי קודש שלהבת יה, לשוב בתשובה שלמה ולפשפש במעשיו ולתקן עותתו מעתה, בקראו בו רק שנים שלש דלתות, וכל דבריו כגחלי אש בוערות, אר"ש רפאי"ם תחשב אף היא לרפאות שבר בת עמי, לכל מכות נפש, ולרפאות שבריה כי מטה, ולית דין עת"ר הדיוט אלהין עתר"א דרעוא בי' מן קדם ה', רוח ה' דובר בו, וברוה"ק המה נאמרים, וכבר נתפשטו תפלותיו בכל תפוצות ישראל ונדפסו פעמים אין מספר בתוך הסידורים נתחלקו ביעקב ונפוצו בישראל.


חעריכה

ואלה שמות הגבורי"ם אשר לדו"ד עדינו העצני וגו' גבורתו של דוד שהיה מעדן א"ע כתולעת וכו' וכמש"ה ואנכי תולעת ולא איש (מועד קטן טז, א) ובמקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, לא לבו הלך בגדולות, לא בקש גדולה ורבנות כל ימיו, וכל קהלות ישראל כבדוהו עד מאוד, וכל דבר הקשה בפסקי דינים והלכות יביאון אליו ואף גם רבני דורו הגישו אליו וישאלו את פיו כאשר ישאל איש בדבר אלקי"ם, כמו הגאונים בעל מחנה ראובן מוהר"י הכהן אבד"ק מודינא מוהר"י נאגאר מטוניס בהמ"ס שבות יהודה ומוה"ר שלמה לאניידו בהמ"ס לחם שלמה וכדומה עשו"ת חיים שאל. ואחרי פטירת הרה"ג מוהר"י ן' דנא די בריטו חכם הכולל דקהל ספרדיים בעיר אמשטרדם שלחו רץ אחר רץ אחרי הרב חיד"א לעה"ק ירושת"ו ע"י פקידי קושטא לבא לשם, ולא רצה לקבל שהיה בורח מן הכבוד, ואך באותו מקום ובאותו פרק כאן נמצא וכאן היה הרה"ג מו"ה שלם ז"ל אבד"ק ביליגראדו, שבא לאמשטרדם להדפיס ספרו שונה הלכות וקבלוהו עליהם תחתיו לשבת במקומו.


דרכו בקודש מאוד נעלם, חדר בתוך חדר, וקיים בעצמו אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי ולא נכרו בחוצות, וז"ל בספר מעגל טוב פ"א: כשהי' בטוניס והי' עושה הנענועים עפ"י כונת האר"י ז"ל והי' משים בתיבה שם נייר קטן של שמות ול"ה מרגישין בו שום אדם וכאשר באו אצלו בעלי הקבלה לבקרו השיב להם שאינו בקי בקבלה ובלשון הזה אמר להם: "אין כאן קבלו"ת", (דפעמים הביא להם קבלות מא"י על נדבתם כידוע) ואף שהיה מפורסם בעולם בחכמה זו.

ופוק חזי כמה תקיף חילי' דהאי גבר ענותן וז"ל בס' הנ"ל (כשהי' בפאריז ביום כ"ח כסליו תקל"ח וחלקו לו כבוד גדול) וחסדי ה' אזכיר שיש לי שם גדול וכבוד ומחשבים אותו מאה חלקים על מה שאני יודע וכבר אני אומר להם כי בער אנכי, והם סוברים שהוא רק מצד הענוה, גם בין הגוים יצא שמי, והם שואלים ליהודים עלי, והוא דבר פלא. ומה שאני מדבר אליהם סוברים שהם דברים יקרים מפנינים, והן הן גבורותיו מאשפות ירים אביון להשיבו עם נדיבים. ועוד כתב שם בהיותי בטוניס (ודרש שם דרש ארוך בפלפולא חריפתא ובאגדה המושכת לבו של אדם יותר מב' שעות) וסיים שם בזה"ל: ואני מכיר חסרוני ושפלותי בעיון ובכל חכמה באמת לא מענוה כי בער אנכי באמת, אבל הייתי מתחנן לפני ה' המרחם על כל, שלכבוד א"י יחוננו חכמה ורוחב לב לפי שהי' אומרים דאין עוד ת"ח הגונים בא"י על שראו השלוחים יוצאים והם לפעמים ע"ה, והטובים שבהם ת"ח פשוטים, והוא ברחמיו ריחם עלי ונתן לי מענה לשון, וגם אני בעניי שאין לי זכירה כלל והם מחשיבים אותי לזכרן גדול, עי"ש באריכות. היש חיך מתוק מזה?

והיה חסיד ומתחסד עם קונו ועם הבריות בנחת ולא בסע"ר, וענות צדק בתורתו לשם שמים והיה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ובפרט ההולך לקבל פניו או לשמוע תורה מפיו, ובכבוד ויקר השיב על דברי זולתו, ואם לפעמים לא ישרו בעיניו -- לא בסופה וסערה דרכו רק במענה רך ואמרי נועם, והיה נזהר מאוד מלפגוע בכבוד שום איש ומנגוע בקצהו, ובכל עניני ריב ומצה עשה עינו כאילו אינו רואה, גלה טפח ומכסה טפחיים, ועיין שם הגדולים ח"ב ספר קצור תוקפו כהן עי"ש איך שהטמין ברמ"ז מחלוקת הידוע, וכן שם ספר דרך חיים ועי"ש סמ"ז וכן בספר מגדל דוד שם סי' ל"ב שמרשים לעיין בתוה"ק ול"ד לגלות בעצמו שהיה נחשד שלבש בטלית שאינו שלו ע"ש ובשאר מקומות. ואת צנועים חכמה.

ואף היה תמיד מלאך מליץ טוב לבקש את נרדף ולהצילו מיד הקמים עליו ולדוגמא אביא לכם ממקום אחד כי בצאתו לישע מרן הבית יוסף וכנה"ג מהשגות בעל יד מלאכי דנשמט מהם כו"כ כללים בכללי הש"ס וכתב הוא ז"ל שלא כוונו מלאכתם לכך על שהיה עיקר עסקים במרבית חבוריהם הרבים והעצומים להלכה למעשה ורק אגב למודם שמצאו איזה כלל רשמו אותו לעצמם וכו' (ע' כללי הש"ס ג' בח"ב).


ובספרו מעגל טוב כתב בזה"ל: בשנת ולקדק"ד נזי"ר אחי"ו קבלתי על עצמי בלי נדר להזהר מאוד מגאוה וכעס מאכילת ירקות (חשש תולעים) מל"ה שקר חנופה וליצנות עצבות ואכילה גסה ולדקדק בחשבון השליחות עבר ועתיד ובחשבון המשרת וכל מי שיעסוק עמי לפרוע חובות מצרים וכו' ולעשות עם אחותי צדקה בכל יום לימוד זכירות לשמה זהירות בתפלה וברכות תפילין השכמת ביהכ"נ להיות מן הנעלבין ואינן עולבין, לקבל סדר מיתות קודם ק"ש על המטה, להתמיד בלימוד מוסר וגירסא, לדון לכף זכות, לטבול בעש"ק, ובלימוד זוה"ק וכו' להתענות מער"ב עד יוה"כ ולהזהר מאכילת בשר בחול בחודש מרחשון ואפילו מתבשיל בשר, לגמור תהלים בכל לילות דר"ה קודם השינה וכן בכל יום שתים שהן ארבע וביוה"כ גם כן וגם ב' אדרות ונאדר בקודש ואגדות ירושלמי שבס' יפ"מ ובסוכות לגמור מכילתא כולה בגירסא ומס' סוכה ובליל הו"ר ג"ן דפים מספר הזוהר ותרגום ד"ה ומד"ר מפרשת ויצא עד סדר וירא ומשנת חסידים, ע"ש ומליל ג' ויחי עד ליל ז' לא שתה מים, ובליל שבועות לא דיבר בשום דיבור ולמד מד"ר רות ורוב ס' חלק בני יהודה קצור סמ"ג ואדר"נ ומסכת כלה וסופרים אד"ר וזוטא ופ' השבוע ילקוט רות ואזהרות, וביום ב' ילקוט משלי ומנורת המאור ובחודש אב כשהיה במנטובה גמר ספר רב עמרם וספר דרך ישר לה"ר ישעיה מגצו (שצ"ו) ע"ש. ואם כך מנהגיו ותהלוכותיו בהיותו עוסק בשליחות מצוה ונחפז על דרכו ללכת ממקום למקום בטלטלה, גבר ולא שע"ה אל מנוחת"ו, ק"ו בהיותו שרוי בביתו ובחומותיו, תחת צאלים וקורותיו, גם ל"ה ישן כמה שנים במטה רק על (הקאנאפ"י) דרך ארעי ואפילו בשבת ורגיל על לשונו לומר דהשינה דוקא לתלמידי חכמים הוא.


טעריכה

משכיל לדו"ד אם גדול כבוד ספריו בישראל מצד עצמם, כי כאיש גבורתו, ורב חיליה בכל מקצועות התורה, הנה רבה מעלתם ויקר ערכם עוד מצד אחר כי עלו ובאו ברובם גם דברים עתיקים מגדולי הראשונים, כי זה דרכו כל הימים עדי זקנה ושיבה הקדיש עתותיו עצרת לה' להביא באוצרותיו כל דברי חפץ חידושים ופרפראות אשר מצא בכ"י לחכמי הראשונים ע"ה ונהג בהם טובת עין להוציא לאור תעלומות חכמה ולהיות דובב שפתי ישנים, על ידו פרץ נח"ל קדומי"ם ודברי"ם אחדי"ם (עה"ת) וחומ"ת אנ"ך על נביאים, מלאים על כל גדותם מתורתו של ראשונים, וכמו מס' גרים כותים ועבדים ממסכתות קטנות אשר נחסרו בכל דפוסי התלמוד, וסדר תנאים ואמוראים, חי' רבינו חננאל, ופ' קדמון על הירושלמי, כללי ש"ס לרמב"ם רס"ג ור"ב אשכנזי מכ"י (בספר יעיר אוזן ח"א), ספר חזה התנופה (הוא קצור שו"ת הרא"ש), וחי' מהר"י קורקוס וביאורי מהר"ש סירילייו והגהות הרמד"ל על הירושלמי וזולתם. זאת פעולת צדיק לחיי"ם, לא היתה קריא"ה אשר שגבה ממנו, אסף באוצרותיו הון עתק וצדקה חכמה ומוסר לא הניח דבר גדול מהוויות דאביי ורבא עד דבר קטן שבלחישא שלא הביא בחבוריו. את הכל עשה יפה בעט"ו בלשון רכה השוברת לב האבן לבית חללו, כנראה למעמיק בספרי דרשותיו ומוסריו והמלאים זיו בבקיאות נפלא, הפלא ופלא.

ובר מן דין האיר לעולם כלו ומטובו השביע נפש שוקקה איש לפי ערכו בקיצורי דינים ובסולת מנופה מור"ה באצבע את הדרך נלך בה, את הכל כתב איש רב"י האדם הגדול בענקים, זכה וזיכה את הרבים, קרוב לששים ספרים, מאירים כספירים, בכל אפסים ועברים, אשר כבר התפשטו בקרב ישראל ושמו הטוב נודף למרחקים, במזרח ומערב הפנימי והחיצון, וישתו בצמא את דבריו, ותהלתו מלאה הארץ, ורבים מנדיבי העם הגבירים היו מכבדים אותו וזלו זהב מכיסם להביא ספריו לבית הדפוס בליווארנא מנטובה ופיסא, מפז ומפנינים יקרה היה לו דישנא כזו.

וקדושת גאונו תרבהו גם בעיני גדולי רבני וגאוני פולוניא ועד אחרון צאו וראו לשון הזהב וההדר"ת לגאון ישראל מר קשישא, אבן הראשה, מהרא"ז מרגליות זצ"ל מבראדי מ"ש עליו בהקדמת ספר מורה באצבע הנדפס פעם ב' בגלי-ציון‏[1]. וראה נא כי הרה"ג הזה עוד הזכירו הרב חיד"א ז"ל בעצמו בספרו שו"ת חיים שאל (ח"א סי' כ"ד), והוא בהמ"ס מטה אפרים ע"ש, והספרים אשר עשו לו שם כשם הגדולים אשר בארץ ישראל וגם בעמין הן המה ספרי שם הגדולים וספרי ועד לחכמים ליקוטי זעיר שם בס' ככר לאד"ן, ראו חכמי ישראל ויהללו אותם, קמו חכמי הגוים ויאספו אותם אל ביתם.

תא שמע עדות בן נכר מ"ש עליו ח"א מחכמי האומות שהיו בזמנו דורש קדמוניות הפרופיסר "די רוסו"‏[2], חכם מחוכם, ולו יד ושם בשמות הגדולים, בלשן ויודע גם לשוננו הקדושה על בוריה, וחי' ספר מקורות היהודים וחוברי חבר בלשון עבר ועל חבוריהם, ובהזכירו שם ספר חסד לאברהם להגאון המקובל מוהר"א אזולאי סיים בזה"ל: "ובן בנו לעת כזאת חי הוא בליווארנא בשיבה טובה והוא מגדיל שם הוריו ובני ביתו על ידי חיבוריו ולעילא מנהון לדעת בטיב הספרים שחיברו בלשון עבר הוא הספר הנקרא שם הגדולים ח"א ממנו יצא לאור הדפוס (אלף תשע"ד למנינם), ח"ב בשנת אלף תשפ"ו, וח"ג בשנת אלף תשצ"ו, ויקרא שמו בישראל בית ועד לחכמים", עכ"ל. וספר שם הגדולים נגמר ממנו בשנת תקל"ד פ' בהר בימי הסגרו בבית החפשית (לאצאריטו) חוץ לעיר ליווארנא בעת בואו מטוניס, ובאו אצלו הגבירים המפורסמים דשם לבקרו והזמינו לו שמה בית טוב ושלחו לו כמה ספרים וישב שם משך ימי הסגירו ושמירתו מא' פרשת בהר עד אס"ח שבועות.

יעריכה

ואלה דברי דו"ד האחרונים, והנה לא ידענו מתי שב ממסעיו אלה לביתו חברונה רק זאת ידענו כי בשנת תקמ"א יצא משם פעם ג' במצות ראשי ומנהיגי הקהילה לגור בעיר ליווארנא (וכ' דבשנת תקי"ז ותקמ"ה ברך שם ברכת החמה) ומשם השגיח על עסקי שולחיו כל הימים והביא אל ידם מידי שנה בשנה נדבות מכל הערים והמדינות אשר עבר, וילקט יוס"ף את כל הכסף, וישב שם בתור נשיא ארץ הקדושה ויבא יוסף הביתה בחצר הגביר האדון סיר פירארא די ליאון באין מחסור דבר, והיה לומד וילמד גם עם בניו הגבירים מו"ה מיכאל וגבריאל ויתר ימי שנותיו כחמש ועשרים שנה היה מבלה בטוב ובנעימים, לא לבו הלך בגדולות, לא בקש גדולה ורבנות ושום מינוי ושררה וקהל ליווארנא, וכן כל הקהלות ישראל חלקו לו כבוד גדול כראוי לו וכל דבר הקשה יביאון אליו (ולימי זקנתו שלח תחתיו במקומו את בנו הרב מו"ה אברהם ז"ל למדינת אשכנז ופולין כמ"ש בשה"ג ח"T אצל הג"מ העשל והרמ"א ז"ל), וישב שם על התורה והעבודה באין מונע ומפריע בהשקט ובבטחה. ורק זאת נענה לשאלתם לדרוש להם בפרקא ארבע שבתות בשנה בביהכ"נ הגדולה ובבית כמו"ה שאלתיאל ריקאנטי (וע' בהקדמת פני משה לירושלמי). וכשדרש להם בביהכ"נ הגדולה בשבת תשובה ביום המנוחה, היתה ליהודים אורה ושמחה, והיו ממתינים עליו מפתח ביתו עד ביהכ"נ, עם רב אשר לא יספר מורב, והיו עומדים אלה מפה ואלה מפה והוא עובר בתוך ומראהו כמראה מלאך ה' ודבריו מצאו חן בעיני כל שומעיו ודברי מוסרין משכו אחריו לבות בני אדם וירדו חדרי בטן ודבורו א"ש לפידות, ובעל תולדות גד"י כתב דלא רצה לשוב לארץ ישראל על שהיו רוצים למנותו נשיא על כל רבני אה"ק ואולי לא יוכל להשמט מהם, וזה מורה ענותנותו הגדולה עי"ש.


יאעריכה

אורך ימים ושנות חיי"ם יראת ה' יוס"ף ימים ויקרבו ימי דו"ד למות ויחלה כי היה לו מחלת עצירת השתן ב' חדשים והוא זקן, בא בימים, ויגוע ויאסף וישכב דוד עם אבותיו, ובש"ק פרשת זכור י"א אדר תקס"ו נסתלק הארון ונעלה הענן (ומ"ש בשו"ת חיים שאל ח"ב ל"ח אות ס"ט בעה"ק ירושלים ת"ו בשנת תקפ"א עשו מעשה עי"ש -- על כרחך טעות סופר הוא וצ"ל שנת תקס"א). ובן פ"ג שנים היה במותו, כשנות אביו מו"ה יצחק זרחיה וכמו כן חיי בנו הרב מוהר"י רפאל ז"ל היה פ"ג שנים. וס?? כי על כל מוצא פי ה' יחי"ה האד"ם וספריו שחיבר עולים גם כן כמספר הזה כדלקמן (ומ"ש בעל תג"י בן פ"ז -- הוא טעות). וכבוד גדול עשו לו במותו ויספדו לו כל העיר מספד גדול וכבד, ובטלו כל השחוק שנוהגים לעשות בחודש אדר בק"ק ליווארנא ובמותו לא נגע בו אדם רק כ"ו תלמידי חכמים כמספר שם הויה שטבלו ליל מוצש"ק ועשו לו כל צרכו והכניסוהו לישיבתו והספיד עליו הרב מדינא ואח"כ הכניסוהו לשיבת ת"ת.

והרב מלאך אחים לי' בהספידא, ובבית החיים הספיד עליו השד"ר הרב מו"ה חיים אבועלפיא, ויפשטו את יוס"ף את כתנתו וכל בגדיו ומצאו כתב באבנטו שצוה שבכל יום יבואו עשרה בני אדם לבית מדרשו ללמוד ח"י פרקים משנה, וסיר לומברוזו מינה אפטרופס ליקח העזבון עבור שכר הלימוד, ודרכו בקודש להפריש מעשר מכל הכנסות שהיו לו ומחלקו לעניים פעמיים בשנה קודם פסח וסוכות, וב' חדשים קודם פטירתו בראותו כי ינטו צללי ערב מסר לסיר לומברוזו סך ט"ו מאות טלרם שילמדו כל יום ח"י פרקים למנוחתו, וכן הנהיג הגביר כמה שנים, ואח"כ היו מתוועדים רק איזה בני אדם ולומדים כל הזוהר כמה וכמה דפים לכל אחד, וכעת עודם מתוועדים ומספיקים א"ע רק לחלק ביניהם ספר בית מנוחה שתיקן הרב חיד"א ז"ל. וגם בכל הערים הקרובות והרחוקות מקום אשר דבר מותו הגיע, אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד, וכבוד גדול עשו לו במותו. והספידו עליו הוי אדון והוי הודו, גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון אלקי"ם, ועיי ןספר מערכי לב ערך הספד ס"ב ובספר מלל לאברהם סכ"ג ובתוכם גם הג"מ יוסף זינצהיים ז"ל משטרסברג נשא עליו מספד וקינה ופתח עליו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ושם במרום שמים, תהי' נשמתו צרורה בצרור החיי"ם. אמן.

הערות שוליים של מחבר הספר (קרענגיל)עריכה

הערה א): הרי זה לקט, לקוטי בתר לקוטי, מספר מעגל טוב, שמע טוב, שבחי חיד"א, תולדות גדולי ישראל וספר זכר צדיקים לברכה, תולדות יוסף (להר"א כרמולי) והוספות להחכם בן יעקב, אגרות חיד"א, המעלות שלשלמה, והקדמת ספר ברכ"י (דפוס וויען) להרב מו"ה ראובן ברוך, ועוד ממקורות שונות ובפרט מספרי המחבר.

הערה ב): פ"א בא לפני מבקר א' וגלה את אזני לאמר, כי כבר ישנו תח"י תולדות פני יהושע מהחל ועד כלה, ודא עקא דעוד לא אדע שם אשתו הרבנית?

הערה ג): כמ"ש הרב ז"ל בעצמו בספר יוסף אומץ ס"י וז"ל ועדותי זו כי בעה"ק ירושלים תוב"ב שם הורתי ולדתי וגדולי מן הארץ בעה"ק חברון אשר גרתי בה עי"ש.

הערה ד): כ"כ הרב המו"ל ספר אגרות חיד"א בהקדמתו בשם הרב מוהר"א כלפון (אבר"ך) שהיה בימיו ולא כמ"ש הר"א כרמולי שנת תפ"ו או תפ"ז, וזולת זה מצאתי כן להדיא בקונטרס שמע טוב שראה כי"ק דבשנת תצ"ח כשהיה בן י"ד שנה היה רבו מספר שבחיו להר"י לומברוזו ז"ל וכן ספרו לו אח"כ כ"ז בהיותו בעצמו בטוניס שנת תקל"ד, עי"ש.

הערה ה): והי' מב"ד של ישיבת מו"ה יעקב פיררה ז"ל עם הרב מיוחס בעל פרי האדמה וז"ל הרב מוהר"א חי מוספיא (בהמ"ס תהלה לדוד) מטריעסטי בהיותי באנקונא (שנת תר"ד) ראיתי בבית מו"ה משה אזולאי כת"י קטן ושמו זרע יצחק למו"ה רפאל יצחק זרחיה אזולאי אביו של הרב חיד"א ז"ל.

הערה ו): וראיתי בהקדמת ספר אגרות חיד"א ז"ל להרב החכם מו"ה יעקב רוקח ס"ט מק"ק טראבולוס רמ"ז הרומ"ז על האר"ש וז"ל: תורה עם הכולל גימטריא וזה קרא חיים יוסף דוד אזולאי, ותלמוד בבלי גי' בו עסק חיים יוסף דוד אזולאי, וירושלמי גי' בו קרא חיים יוסף דוד אזולאי, כי כל ימיו זכה לעסוק בהם, עי"ש.

הערה ז): ואגב ארחא גנוחי גניח וילולי יליל על הצרות שעברו עליהם שם בח' סיון בשנת צדק"ת ה' עשה שבאו גוים אכזרים ויבוזז העיר מחוט ועד שרוך נעל וכו' והן בעון פגעו בנפשות יקרות ויהרוג כל מחמדי עין, נשים בציון ענו וכו', וכמה ס"ת -- מהם שרפו מהם קרעו, וכמה בתי כנסיות ובתי מדרשות מהם שרפו, מהם החריבו עי"ש.

הערה ח): ושלשה מלכות הם לשלוחי א"י, מלכות תורקיא (אסי"א), מלכות ערב (אפריקא), ומלכות פרנקיא (אירופא). ועיין שפת אמת להמני"ח ז"ל.

הערה ט): וז"ל הרב חיד"א ז"ל בספר מעגל טוב: והאשה הזאת (היא הרבנית דק"ק האג) אמרו שהיא חכמה וצנועה מאוד ונותנת מליצה פ"א כתבה חרוז ושינתה מח' לכ' בטעות ואחי' הגאון מהר"ש השיגה בכתב והשיבה לו "וקוי ה' יחליפו כח", ועיין ישועות יעקב או"ח סימן טו"ב.

הערה י): ועיין הסכמת נכדו הג"מ נסים זרחיה אזולאי ז"ל על ספר עפר יעקב (ברסלא).

הערה יא): ןאמרה לי שראתה מלאכים וחיצונים ומדברים לה וכשהם מסט"א היא דוחה אותם והזכירה לבעל השם מלונדרא ואמרה שיהודי נתן לה ספר מקבלה מעשיית ואמרה עוד כמה דברים והוא פלא ואני הייתי משיב לה ע"פ מדותיה וכל אלו דברי הבאי של הגויה וכמה גרם המכונה בעל שם אשר בגאותו וזדונו גילה קבלה מעשיית והשבעות לכמה שרים ושרות להתהלל, עכ"ל המחבר בספר מעגל טוב.

הערה יב): ואגב ארחא מספר והולך שם דבעת הזאת קרה שם מקרה אחד לצדיק שמו מו"ה אברהם גראדיץ דביום א' פרשת בא בא אליו גלח א' וגלה את אזנו לאמר שמת גוי אחד והתודה לפניו קודם מותו שגנב ממנו אלף ליטרין ושיחזירם לו מיד ויען אברהם ויאמר הכסף נתון לך לחלקם לעניים בלי הבדל דת והיה הדבר לקדוש השם.

הערות וויקיעורכיםעריכה

  1. ^ הכוונה לגליציא -- ויקיעורך
  2. ^ אם הכוונה אל ז'אן-ז'אק רוסו אני לא מצאתי את הציטוט המובא להלן -- ויקיעורך