שם הגדולים (קרענגיל)/הקדמות
שערי ציון - הקדמה מאת ר' מנחם מאנדל קרענגיל למהדורת הספר
עריכהבהנו"א
הוי משתדל לדעת דרכי הספר ואח"כ הוי מעיין בו, (דרכי הגמרא לר"י קאנפנטון)
"זה ספר תולדות אדם אר' יהודה בר' סימון, עד שאדם הראשון מוטל גולם לני מי שאמר והיה העולם הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמים, דור דור וסופריו, ודור דור ומנהיגיו שנאמר גלמי ראוי עיניך, כבר הם כתובים על ספרו דאדה"ר וזהו ועל ספרך כולם יכתבון"(בר"ר כד, ב).
וכזה גם בבבלי "דאמר שמואל ירחינאי לדידי חזו לי ספרא דאדה"ר וכתיב ביה ר' ור' נתן סוף משנה, ר"א ורבינא סוף הוראה" (בבא מציעא פה, א).
וזהו שיסד הפייטן (ר"ה א' סדר מלכיות) "זכר ראש עפרות תולדות ספורות רשום ספירות זכר קריאת ספר גלמי שפר קצב לו בספר", ע"כ.
ויש לדקדק על לשון המ"ר "עד שאדה"ר מוטל גולם", ומה היה כונת הב"ה בזה להראות לפניו כל דורות העתידין בעוד שהיה מוטל גולם? ואפשר לפרש על פי משז"ל אריב"ל ויכלו השמים וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם, כל מעשה בראשית בקומתן נבראו לדעתן נבראו לצביונן נבראו (ראש השנה יא, א). פרש"י לדעתן נבראו - שאלם אם חפצין להבראות ואמרו הן. עי"ש. וידוע באדה"ר היה אוצר הנשמות העתידין להבראות וכמשז"ל על הפסוק "מה שהיה כבר נקרא ונודע אשר הוא אדם", והראה לו כל צדיק שעתיד לעמוד ממנו, יש שהוא תלוי בראשו, יש בשערו, יש במצחו, יש בעיניו, יש בחוטמו, יש בפה, יש באזניו, ויש במלתין (אולי ר"ל במילתו). וזהו שאמר הפסוק "איפה היית ביסדי ארץ ארשב"ל אמר הב"ה לאיוב אמור לי האיפה שלך באיזה מקום היתה תלוי'" (שמות רבה, מ).
ולפי זה תיכף בבריאת אדם דכתיב גביה ויפח באפיו נשמת חיים נבראו אז גם כל הנשמות עמו, ולכן כשרצה הב"ק לבראותן היה הכל בשאלת פיהם ואמרו הן (וגם מה הוא בורר לו), הן החכמים, הן הסופרים, והן המנהיגים. וזהו שדייקו "בעוד שהיה מוטל גולם", והיינו בעת שנפח באפיו נשמת חיים נראה לו כל הדורות הבאים ומה יגיע אליהם, כי עיקר תכונתן ודאי תלוי לפי המקום שיצא משם מאיזה איפה הוא בא ומאיזה אבר הוא מתנוצץ, (ועיין זוה"ק ריש פרשת יתרו).
ומה נעמו לפי זה מה שאמרו שם במדרש רבה "אמר הב"ה לאיוב אם יודע אתה באיזה מקום היתה איפה שלך אתה מתוכח עמי", ולכאורה צ"ע איך ענין זה לזה? ולהנ"ל יתישב, דהרי כל איש ואיש אשר מאדם נאצלת היה מצטיין א"ע ע"פ בחירתו באיזה תכונה שיהי', אם טוב או רע וכדומה, דהכל הולך אחר רצון הקדום ורצונו של אדם זהו כבודו, ומאיזה אבר יהיה נוצר כנ"ל. וכן הדברים אמורים בריש ועושר.
ויש להבין קצת על פי הידוע דרמ"ח אברים של אדם כנגד מצות עשה ושס"ה גידין כנגד לא תעשה, ואם כן הנברא ממקום המסוגל למצות קידוש השם אזי מוכן לו עוני ויסורין כרבי עקיבא וחבריו וכדומה, והבא מאבר המסוגל למצות צדקה תרומות ומעשרות היא סיבה לעשירות. וזהו שאמרו במדרש רבה "אם יודע אתה באיזה מקום היתה איפה שלך אתה מתוכח עמי (בתמיה)", דאז היית יודע דאך המקום גורם שיגיע לך יסורין כאלו והכל היה ברצונך הטוב, וכל אשר יעבור תחת השב"ט הכל בבחירתך היה ולכך נבחרת מאז, ומאתו לא תצא הרעות והטוב, ומעתה מה יתאונן אדם חי וכל אשר נפח באפיו נשמת חיים:
גדולים מעשה צדיקים כי יסופר לדורות הבאים לעורר לבבם לאמר זה הדרך הלך פלוני הצדיק, לכו אחריו. וזכות הרבים תלוי בהקדושים אשר בארץ המה באופן שיהיה זכר לצדיק לברכה, ברכה להמזכירים אותו, ברכה להצדיק בעולם העליון, כי ינתן לו מהלכים בין צבאי מרום העומדים על ידי החיים אשר בעוה"ז המזכירים בשבחו ולומדים ממעשיו לעשות כמוהו ולהלוך בדרכיו. וזה תכלית הברכה אשר ברך ה' את דוד עבדו (דה"א יז, ח) (ש"ב ז, ט) "ועשית לך שם כשם הגדולים אשר בארץ המה", והוא אשר חכמים הגידו "כתר שם טוב עולה על גביהם", ואמרו "אשרי מי שגדל בשם טוב", כי טוב שם משמן טוב, שהכל מתבשמין בו ובשמו הטוב ההולך למרחוק. נמצא צדיק זה בא לבית מלונו, ומצודתו פרוסה על כל החיים, לוקח נפשות חכם בשמו הטוב אשר השאיר אחריו שם עולם אשר לא יכרת, וזה פרי צדיק עץ חיים:
ימים רבים לישראל מעת אשר הופיע על פני תבל כעצם השמים לטוהר ספרי "שם הגדולים", חברם ויסדם התייר הגדול חסידא קדישא מרן חיד"א ז"ל, קבץ ורבץ ועשה ציון לנפשות גדולי ישראל וסופריהם, מעשה תקפם גבורתם וצדקתם, תולדות ימי קדם, לדעת מה עשו חכמי ישראל עד היום, לזכות בה את החיים ואת המתים. וזהו החסד של אמת, וכאן מתים יורשים את החיים שגם להם לתועלת, כי מרוח קדשם לדור אחרון נאצלת, וכמה גדולים אשר לא זכו להפיץ מעינותם חוצה להקים שם בישראל, וגם אותם אשר שמו אותותם אותות -- לפי רוב השנים תמעיט ידיעת שמותם וספריהם, וברבות הימים הכל נשכח. והאיש המגלה עפר מעיניהם ויזכירם בזכרון טוב -- הוא המחיה אותם מערימת עפרותם. ואם לא זכינו לראותם, דבריהם הם זכרונם, וספריהם הם שמותם, וכן נזכה לחזות אותם עת יעוררו משנתם, להגיה מאפלותם, נשמתם הצרורה בצרור החיים:
מה מתוק מדבש לשון חכם הגאון מלבי"ם ז"ל בהסכמתו לספר שם הגדולים (קראטאשין תר"ג), וידמה הדברים שם לאיש הבא בכרם חמר, יאכל ענבים כנפשו לשובע, יין הרקח ישתה לרויה, ובצאת שמח מלא כל טוב וברכה ישאל מי בעל הכרם הלזה, מי הנוטעו, הנוצרו, השומרו, מי הוא נדיב לב יקר רוח הלזה אשר פתח אוצרות ברכתו לרבים למען יודו לו חסדו ויספר צדקתו לנתיבות עולם. וישיבו אליו כי אין יודע ואין איש מכל המון אנשים אשר העניק להם רב טוב וחסד יהי' לו לב נבון לב מרגיש לשאול על בעליו להכיר טוב מטיבו וחסד איש חסדו נפשם ביגיעת כפם עתקו גם גברו חיל מלאו אסמיהם בר על כל גרנות דגן והשאירו אוצרות חוסן ואסמי יקר לבני ישראל לדורותם, ומעצלות ורפיון ידים מקוצר רוח וחסרון הכרה, שמות המטיבים האלה במצולות תהומות השכחה הטבעו, ואין אומר הושב ואין משים על לב. עד שקם איש חי וכו' מו"ה חיד"א ז"ל וכו' עיין שם באריכות מרפא לשון עץ חיים:
את הכל עשה יפה בעט"ו, עט סופר מהיר ואסף איש טהור בסדר ומשטר נכון סדר זמניהם זה אחר זה, זמן זמנם למשפחות בית אבותם, מחצבת תולדותם למקומותם במושבותם, זמן היותם, מקום תחנותם, סדר חיותם, מספר שנותם, שנות גויעתם, תכונתם ומהותם, לפי ערכם ומדרגתם, מוריהם הוריהם ומגליהם, צאצאי מעיהם ותלמודיהם, חבוריהם וידיעותיהם, נזכרים ונעשים הלא בספרתם, ספיר גזרתם ותהי שריד לאחריתם, ואת הקורות אותם, וכמעט שבו הנפשות הטמונות באוצר זה מאות בשנים בצרור החיים, לגור עוד בארצות החיים, ותמיד יזכירו בשמותם בשמיעתם, המה זכאין באמירתם, בכל הארץ יצא קו תהלתם, ולהיות גלוי הספרים הנקובים בשמותם. ואף אשר המה בכתובים ובאוצר שכיות החמדה המה טמונים ובחדרי חדרים צפונים, מגדולי הראשונים, יקרים מפז ומפנינים, הקיץ נרדמים ומעורר ישנים, לאור באור החיים:
ואם כל ספרי הגאון חיד"א ז"ל יקרים המה מאוד בכל חלקי התורה, אמנם ספריו אלה רבה למעלה ראש וגדלה מעלתם מהנוגע לתולדות גדולי ישראל וספריהם, ויתרון הכשר לו על כל דורשי קדמוניות שלפניו בסדוריו וסגנונו. וכבר יצא להם שם תפארת בין חוקרי ישרון בישראל וגם בעמים וכאשר כבר הארכתי בזה (בקונטרס תו חיים הוא תולדות חיד"א). וזהו שעמד לו על שהיה גם שליחא דרחמנא עבר אפסי ארץ וים רחוקים ובכל מדרך כף רגלו התודע אל גדולי הדור, וחכמי' עיניו ראו ולא זר, ספרים רבים נדפסים חדשים גם ישנים, וכן כתבי יד השפונים והטמונים וגם אוצרות הספרים (ביבליאוטיקין) אשר בחצרות המלכים היו פתוחים לפניו אשר לא זכה בהם אדם מעולם, ומדי נתן מעינו בם ידע להוציא פנינים יקרים ממעמקיהם, וכן ספורים נעימים מהנוגע לתולדות ישרון וספרתו, ולאסוף אותם הביתה בית ועד לחכמים, ואך אחר שבררם ולבנם והעמיד הדברים על האמת על בסיס נכון וקיים, ביום ההוא יצא מים חיים:
אך זאת יצע לרבים וגלוי לכל איש אשר לב מבין לו, כי בכל מלאכת אנושי בכלל ומלאכת כותבי הקורות ותולדות ישרון בפרט, לא נמצא שלימות גמור. היוכל איש להתפאר ולאמר כי ביכלתו לרתק ולרכוס כל גאוני הדור וספריהם מאז היתה לגוי עד היום הזה, ולאסוף בחפניו כל אפסי ארץ אם כגובה ארזים גבהו, ואף אם אלף שנים יחיה לא יבא עד אפס קצהו. ולכן גם הגאון חיד"א ז"ל אם כי נוכל לאמר עליו בצדק כל יקר ראתה עינו, ונר החכמה הלך לפניו לחפש בנרות אף באוצרות הספרים, ובידו סדורות כל המעשים וכל הקורות, צופה ומביט עד סוף כל הדורות, ועל מי לא יקום אורהו? בכל זאת, אך עיני בשר לו, והשאיר אחריו עוללות לא מעטים להתגדר לאנשים הבאים אחריו. ובפרט אודות הגדולים אשר ארץ אשכנז ופולין הרה וילדם וגדלו שעשועי', שלא היה בקי בהם ובשמותיהם כל כך, כי מעולם לא דרכו רגליו על אדמת רוסיא פולין וגלי-ציון[1], כי הורתו ולדתו וגדולתו היה רק בארצות החיים:
וגם כי לרוב טרדתו בעבודת הקודש שהיה שליחא דרחמנא, ולמרבית ספריו אשר חבר בכל מקצוע שבתורה, לא כוון מלאכתו בבת אחת לסדר אותו כהלכתו וככל משפטו וחקתו בפעם אחת, ואך בחלקו"ת ישית למו, ופרצי"ם תצאנה פסקי פסקי, ספר "שם הגדולים" בג' מהדורות וספר "ועד לחכמים" בב' מהדורות, זולת התיקונים והשמטות הרבות אשר עלו ובאו בספריו הרבים. ובפרט כי בכל עת שבקר אוצרות ספרים בכל רחבי התבל ובכל פעם נגלו לפניו תעלומות חכמה והמון נסתרות שלא ידע מהם בקדמתו, גלל כן אין לו דמות גוף אחד (ולא נברא יחידי), ואך דו פרצופין נבראו בראשיתו. וכבר בא חכם "בן יעקב" מויילנא (בהמ"ס אוצר הספרים) ונתן אל לבו לקרב אל המלאכה לערכו ולסדרו בסדר חדש ומועיל לקרב עצם אל עצמו והיה לבשר אחד. ומכל האבנים נעשה אבן אחת מכל המדורות הנ"ל והמפוזרים בכל ספריו וכל הכתובים בספרי חיים:
ואף כי דבר גדול עשה בעמיו[2] ותשואות חן לו על הדבר הזה, עם כל זאת עוד מגרעות נתן לבית פעמים אין מספר, כי נשמטו על ידו כמה וכמה דברים יקרים, ולפעמים אף כמו חצי דף, ומסתפק א"ע רק בתיבת "וכו'", וכן לא יעשה. גם נשמטו ממנו לפעמים כמו בתים שלמים ולא הביא זכרונם כלל. ולפעמים להיפך, שהביא גדול א' ב' פעמים ובשינוי שם עד שיחשוב הקורא כי רבים המה ואולם אחד אני יודע. (ואמנם הגאון חיד"א ז"ל על שבאו דבריו בכמה מהדורות, ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בו, או על שלא היה בקי כל כך בחכמי אשכנז ופולין כנ"ל, ואם היה גדול א' אב"ד בכמה קהלות חשבו לשנים). ואם כי גם אני לא רציתי לשלוח יד והנחתי הדברים כשהיו, עם כל זה העברתי עליו בקולמוסי ועשיתי עליו ציון בהגהותי "מנחם ציון" בכל מקומות הללו ועל כל אשר יעבור תחת שבט הבקורת. וגם עבר החכם הנ"ל לפעמים על לאו ד"לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע" והוא פנים קלק"ל, ואנכי באתי אחריו למלאות הדברים, ראה נתתי לפניך היום את החיים:
וכבר שפך עליו מרירות בעל מחזיקי הדת (שנת תרמ"ט סי' כ"ב) על כל הנ"ל, ומחי ליה אמוחא מאה עוכלי בעוכלא, ומסיים שם בזה"ל:
ידעתי כי תאמרון אלי אחרי הודיע אלקי"ם אותך את כל זאת המתחיל במצוה אומרים לו גמור, אבל שמעוני קוראים יקרים הנה שם בקראקא העיר רבתי עם, מלאה חכמים וסופרים, ידעתי כי שמה יש מי שראוי לאותו אצטלא יותר ממני הוא הרב וכו' מהר"ם מאנדל קרענגיל שלי"ט, לו עשר ידות בבקורת העתים ורבות פעל ועשה במחקר הזה, וכבר עשה סדר לכל חלקי שם הגדולים ועד לחכמים וכו' תמכו בידיו מזה ומזה, ועוררו אותו להוציא לאור מחדש את שם הגדולים לשם ולתפארת, ושם הגאון חיד"א וזכרו ישאר לברכה בקרב הארץ,
עכ"ל הכותב (הרב וכו' מוהר"א קאפל מדמבראווי נ"י בעל הגה' על הזוהר).
וכמו כן נתעוררתי לא פעם ולא שתים מאת כבוד ידידי המנוח הרב החכם דורש קדמוניות מוהר"ן משכילאיתן ז"ל ממינסק בהמ"ח "סדר הדורות השלם", כאשר יעידון ויגידון דבריו במכתב עוז הנ"ל, וכבר הביא גם הוא מדברי בהגהותיו בספרו שם, כי מוצאי מצא חיים:
גלל כן הרהבתי בנפשי עוז להוציא לאור מחדש ספרי שם הגדולים כפי שנדפס בראשונה (ליווארנא תקל"ד) וספרי ועד לחכמים (שם תקמ"ו) וגם התיקונים וכל אשר נשמט וכל המסתעפים ומפוזרים ביתר ספריו, עם הגהותי וציונים, ובשם "מנחם ציון" מכונים, ורחמתי עליהם וקרמתי עליהם עור, אור חדש על ציו"ן תאיר להשים המעקשים למישור ולישר הדורים, מהמון סתירו"ת שמבראשית צאתו לאור אשר נמצאו ובאו בו עד היום, ומבין החשך להאר אור בהירות, ולכל אוהבי התחקות על שרשי מחצב כל ספר ומחברו שנת חייתו וגויעתו, ושנת הדפסתו, ולכל דורשי צפוניות וקדמוניות יפתחו פתחי נוגה אין למו ספורות, ולישב כמה השגות מהמפורשים[3] וחכמי הקורות, וגם אשר לקטתי לקט עני לקוטי בתר לקוטי מחכמי בעלי אסופות ואלפי מחברים וספריהם, ובכל מסתריהם חדרתי בעין חודרת והי' למאורות, ובאתי במשפט על כל נעלם במקום שדברי המחבר סתומים, ובפרט בשמות הבאים מאת מרן המחבר רק בראשי תיבות ואת שמו לא הגיד ולא נפתרו עד היום (וכן על ידי הח' בן יעקב). וברוך ה' עלה בידינו לפותרם אחת לאחת, ומקום הניחו לי להתגדר בו שלא יסוף זכרם מזרעם, מה זרעם בחיים:
ובפרט אותן המקומות שהניחם הגאון המח' ז"ל בעצמו בצ"ע, חתרנו להגיע למקום ישו"ב ויגעתי ומצאתי תאמין, וכן במקום שטעה בו המחבר ז"ל במח"כ מעצמותיו הקדושים א"פ, ואין אני אומר בזה אחכמה! וחכמתי אני יותר (ח"ו) אני בינה לי גבורה, ואך הרי זה דומה כננס על גבי הענק, כי מאז ועד היום הרבה נודעת, אשר מהם היה נגרעת, ובכגון דא יד האחרון על העליונה, וחסרון יוכל להמנה, ואחרון אחרון חביב, ועת הקציר עדיף מעת האביב, וכן במקומות אשר נפל טעות מיד בדפוסים הראשונים, ואחריהם כל מדפיס ימשוך ועוד מוסיף על הראשונים עשרת מונים, עד שכמעט הפסולת מרובה, את כל זה בררנום ב"ה וזקקנום ככסף צרוף, בצרוף אחר צרוף וחפשנו בניירו"ת עד מקום שידינו מגה"ת כי ממנו תוצאות חיים:
כמו כן אמרנו לעשות מלואים לספר שם הגדולים, והן אמת רבים המה שלא הזכירם הגאון המחבר, ואולי מטעם הכמוס עמדו חתום בעוצרותי"ו או שלא בא המחבר רק בשביל דבר שנתחדש בו והשאר מונחים ויחנו בחסרו"ת ועכ"ז אמרתי החסרון להמנה, אך ורק באותן שנשמטו ממנו בשוגג בלי כונה, והמה אותם שזכרם הגאון המחבר את חבוריהם במערכת הספרים ולא העלה שמותם במערכת הגדולים, וכן להיפך באלו שנזכרו שמם לטובה בשמות הגדולים ולא נפתחו ספריהם במערכת הספרים. ואם אמנם החכם בן יעקב כבר התחיל להתגדר במלאכה זו, מתרפה במלאכתו היה ולא הביא אף עשרה למאה, ואגב ארחא אמרתי להזכיר לטובה לחיים ארוכים לכבוד עיר מולדתי ק"ק קראקא להביא גם חכמים משם, קדושים רבני' גדולים וסופרים, ובפרט אותם שלא הובאו עוד זכרונם בספרי קדמוניות עד היום, וכדי שלא ישכח זכרם לנצח ורק המצויינים ביותר. ועוד הנחתי מקום להתגדר בוא) וקראתי את הקונטרס הזה בשם "פליטת סופרים", ואת יתר הפליטה הנשאר בציו"ן בהגה "מנחם ציון" מיראת האריכות שלא יתרבו הענפים על העיקרב) אמרתי להביאם בסופו בקונטרס מיוחד ועוד תעבורנה הציו"ן על ידי מונה ובשם "שארית ציון" יכונה, ומעתה כל הנשאר בציו"ן והנותר קדוש יאמר לו וכל הכתוב לחיים:
לזאת אך בצדק קראתי את שמו "שם הגדולים השלם", כי הוא אוצר בלום, נופך ספיר ויהלום, וזכרון אחר יהי' לכלם וכלם נזכרי"ן בזכירה אחת. ולתולדתו כיוצא בו -- הוא תולדות הגאון חיד"א ז"ל מיום לידתו עד יומו האחרון, ויהי בנסוע הארון, להודיע לבני האדם מעשה תקפו וגבורתו חבוריו וחכמתו ואת כל הקורות אותו, לזכרון לדור אחרון, והיה על מצחו תמיד, כתוב ת"ו חיי"ם:
וזכות הגאון המחבר יגן עלינו, נזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לשני ימות משיחנו, ובמהרה תחזנה עיננו, בשוב ישוב ה' שבותינו, לציון עירנו, קרית מועדנו, ויהמו נא רחמיו על שארית ציון ועל פליטת סופרינו, ויקבץ נדחנו, בקרוב בימינו, לראות בבנין עדי עד בית קדשנו ותפארתנו, כי שם צוה ה' את הברכה חיים:
כעתירת המחבר.
ברכה ותהלה!
הנה שפתי לא אכלא מהביע תודה וברכה להמטיבים עמדי והמחזיקים בידי להוציא לאור ספרי זה, ובפרט איש בריתי גבר אמתי הרב האברך הנגיד מו"ה משה דייטשר נ"י (בהרב הנגיד מו"ה שאול חנייה דייטשר נ"י מחזיק בית דפוס היותר טוב המשובח ומפואר במדינתנו). ישא ברכה מאת ה' ויתברך בברכה המשולשת בני סמיכי, חיי אריכי, ומזוני רויחי. אנס"ו.
הערה א): ברם זכור אותו האיש לטוב, ידידי החכם המבקר מו"ה פ"ה וועטשטיין נ"י הוא אמר ול"ו יעשה לקבץ כעמיר גורנה אסף קבץ ורבץ כל גדולי ופו"מ דעירנו בכלל מאז היתה לקהלא קדישא עד היום, ומי לא נפקד כהיום הזה? דור לדור ישבח מעשי' ויגיד גבורותיו ונתן לה כמעט תמונה חיה.
הערה ב): וכן קצת הערות אשר השגתי מאת ידידי הרב האברך המבקר מו"ה אברהם סג"ל איטינגא נ"י מדוקלא (בהמ"ס שם הגדולים השלישי) נכד הגאון מהרש"ק זצ"ל מבראדי (יכונה אס"א), והרב מו"ה שאול לוונשטיין נ"י מפ"ק (יכונה של"ש).
הקדמה לפליטת ספרים - מר' מנחם מאנדל קרענגיל
עריכהקורא יקר! אם אמנם כבר גליתי דעתי בחלק הראשון שאין דרכי להרבות בשמות הגדולים, ובפרט להעלות עוד ספרים הרבה אין קץ, מה שלא הזכירם הגאון חיד"א זצ"ל, ואולי מטעם הכמוס עמדו וחתום בעוצרותי"ו ויחנו בחסרו"ת, ואך עיקר מטרתי למלאות כאן שמות הספרים מאלו הגדולים שהביאם הגאון המחבר שמותם בשם הגדולים חלק א' ולא הביא זכרון בספר בחלק ב' את שמות חבוריהם שכבר יצאו לאור או שהם עדיין בכת"י. וגלל כן באתי כאן בחלק פליטת ספרי"ם למלאות החסרון וכאשר עשיתי בחלק א' בקונטרס פליטת סופרים, ובפרט בספרי הגאון חיד"א המחבר שעולה למספר שנו"ת חיי"ם (פ"ג) ויותר, ואף גם זאת לכבוד עיר מולדתי ק"ק קראקא כבר הרשתי להזכירם לחיים ארוכים לשם לתהלה ולתפארת חכמי עירנו רבני' וסופרים, אותם שלא נזכרו זכרונם בספרי דורשי קדמוניות עד היום הזה, והעליתי זכרונם בשם הגדולים חלק א' ועתה באתי להזכיר גם שמות חבוריהם כאן במערכת הספרים והרבה חדשות ונצורות נולדו על שדי ליטרטור העברית על ידי זה. וכל מקום שתמצא כוכב הזה *) -- על ס' חכמי קראקא המה מרומזים והיה להם לזכרון לדור אחרון.
פזמון לכבוד החיד"א מאת ר' יעקב רוקח מק"ק טראבולוס
עריכהמהרב החכם מו"ה יעקב רוקח ס"ט מק"ק טראבולוס
זאת תורת האדם הגדול בענקים, שמו נודע בשערים באיים הרחוקים, בספריו הקדושים חכו ממתקים, דולה ומשקה במים עמוקים, תהלתו בקהל חסידים ועדת צדיקים, הלא זה הגאון רב הו"ד יוסף.
זאת אשיב מלין לצד עילאה אודם פטדה, גנזי אוצרו שכיות כל החמדה, כח מעשיו הגיד מידי העבודה, צדיק תמים היה הוא רב ח???, לדעת איזהו מקומן של שבחי"ם גמול ידו הדה, על דבר הקדוש הזה חיד"א, מי האיש החפץ חיים.
זאת היתה ברוך שככה לו, מי שמע כזאת מי ראה כאלה קדוש יאמר לו, להגיד כי ישר וזך פעלו, זכה וזיכה את הרבים ברך ה' חילו, בנועם שיח אור תורתו ידיו רב לו, חכמה ומוסר וכל רז לא אניס ונשמע קולו, מי כמוהו מורה, האיש הירא, אלף המגן תלוי עליו מגן דוד.
פזמון לכבוד ספרי החיד"א מאת ראובן ברוך ס"ט דק"ק ספרדים בווינא
עריכהובל אמנע מלהעלות כאן גם את ה"שיר המעלות" אשר יסד הרב חכם הכולל מו"ה ראובן ברוך ס"ט מקהל הספרדים דק"ק ווינא, לכבוד מרן המחבר ז"ל וחיבוריו (והוא בהקדמת ספר ברכ"י שהו"ל בעיר וויען שנת כת"ר), וזה לשונו:
לזכר עולם פה בשער האולם, אשיר לכבוד צדיק שיר המעלות, שמות הספרים אשר ממנו אצולות, מסומנים בשיר באותיות גדולות, להראות לעם הקודש כי כל אלה יולדו על ברכי יוס"ף.
ליוסף תהלות, בשיר המעלות, הולך ועונה, מה דשייר ותני אחריו ברכה ספרי חמדה, מרבינו חיד"א, בצל אל מעונתו, תורת חיי"ם מחיבוריו זורח, הכי קרא שמו יוס"ף צפנת פענח, ודו"ד בכל דרכיו משכיל וה' אתו, מאיר עיני חכמים כרבי נהוראי, נודע בקהל חסידים כר"י בר אלעאי, רב תנא דידן גאון אזולאי, אשרי יולדתו, ירושלים עה"ק היתה הורתו, בחברון ישיבת הוריו תקע דירתו, מחברון שולח להרים תרומתו, ובליוורנא מנוחתו, בן טו"ב שנים והוא נהר אורו הופיע, חבר שע"ר יוס"ף בו חכמתו הודיע באחור"י תרע"א כאיש על משמרתו, יוסף הוא המשביר כמעין המתגבר, בחידושי דינים ופלפול חילים יגבר, כל אלה יולדו על ברכ"י יוס"ף גאון תפארתו, לו מצא ספר מחזי"ק ברכ"ה, לאסף בו סגולת קדומים יוסף זכה, ויאצל מן העומר לשיור"י ברכ"ה כי לא תוכל שאתו, טרם השיגו לראשונים נשקו בר כן סב"ר יוס"ף סיני בהעל"ם דב"ר יפליא כל לב חכם בקיאותו, לדוד בשנותו, יעי"ר אוז"ן בו עי"ן זוכ"ר נותן בים דרך לעבור בכללים בו מדב"ר קדמו"ת זוהר למשכילים, ואין נסתר מחמתו, רשפי אש שלהבת דרשותיו הנחמדות, כס"א דו"ד ודברי"ם אחדי"ם הן הנה מעידות, נפלאות מתורתו, בספר פנ"י דו"ד נח"ל קדומי"ם דובב שפתי ישנים, סב"ר יוס"ף שפתותיו שושנים, הכי נכבד רא"ד דו"ד הכתר הולמתו, ספר פת"ח עיני"ם האיר נתיב האגדות, במראי"ת העי"ן מדובר בו נכבדות, וכס"א רחמי"ם לכבוד הדר מלכותו, תשובותיו נפלאו בספר חיי"ם שא"ל, אומ"ץ יוס"ף פנים יצהל, שפר לדו"ד שמ"ת עץ שתול אשר פריו יתן בעתו, ככ"ר לאד"ן נחלה שפרה, עליו נוסף רו"ח חיי"ם על פרק שירה, נחמד מזהב יוס"ף תהלו"ת זר זהב למסגרתו, שמח"ת הרג"ל יתענג בדשן כל קורא בו, יוס"ף לק"ח ול"ב דו"ד מחזיר למוטב המאור שבו, כאשר היתה באמנה אתו, זוהר חכמתו לבאים בסוד ה' נודע, הגהות על הזוהר י"ש מאי"ן וספר דב"ש לפ"י יאירו למארי חצדא, והנם בחדרו משכיתו, תנא דידן תני ושייר חילים, פה לא הבאתי כ"א הגדולים, מלבד הגהות הרמב"ם ועוד מעינים בנחלים, והנה בחשב אפודתו, לספר כל שבחו שרים עצרו במלים, בינינו עוד הוא חי מקבצאל רב פעלים, יוסף עד תאות גבעות עולם לו הנזר בש"ם הגדולי"ם:
זכותו וצדקתו יגן עלינו, ובמאור תורתו יאיר עינינו וישמח לבנו, על ארצנו ועל נחלת אבותינו, אכי"ר
.
פזמון "קינה לדוד" אשר חקוקה על מצבת קבורתו בק"ק ליווארנא
עריכה"קינה לדוד" שחבר תלמידו הרב מו"ה שמואל הכהן רב ספר"א מק"ק ליווארנא והיא חקוקה על מצבת קבורת הרב ז"ל שם בק"ק ליווארנא
ציון דוד
הן פה מכון מופת הדור איש חכם גדול מנביא,
עת כי נקרא, אור התורה, למרומי על נשבר לבי,
הה!, כי נחבא, שר הצבא, אוי כי כבה, נר מערבי,
כבוד מלא רב המופלא בסנהדרין הוא המצביא,
רב הו"ד יוסף, חיים יוסף דוד נקרא לפאר ולצבי,
רב נהוראי, הוא אזולאי, עלה מרום שבה שבי,
ובסוד עירין, בו מזהירין, כל החכמה שנה רבי,
הן הוא נפטר, ובסוד נעטר, יום י"א אדר נעדר טובי,
בשנת תיקו"ן, לפ"ק צקון לחש ונהי יגדל עצבי,
אך בספריו, הוד ספיריו, נראה סודות בם משגבי,
לפני עליון, תוך אפריון, תגל נפשו עם הרשב"י,
ישוב דודי, עם איש סודי, הוא אליהו הנביא:
בענין אין מסככין בשברי כלים
עריכה[קטע זה נמצא בסוף הספר אחרי "דקדוקי סופרים" עם הכותרת להוציא חלק אי אפשר]
יישוב נכון לקושי' הגאונים בענין אין מסככין בשברי כלים
איתא בסוכה (סוכה יג, ב) חג הסכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך מלמד שמסככין בפסולת גורן ויקב מה שאין כן באוכלין וידות אוכלין אין מסככין דמקבלין טומאה, ודוקא כשקצצן לאכילה ואפילו נמלך עליהן לסיכוך ול"א דבטלה ליה מחשבתו הראשונה והתנן (בניחותא) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה וכו' עי"ש.
ומקשין המפורשים איך ס"ד לומר כיון דנמלך בטלה ליה מחשבתו הראשונה, דמי גרע משברי כלים דבטלה על ידי מעשה ואפילו הכי אמרי שם (סוכה טו, ב) סככה בבלאי כלים פרש"י מטלניות שאין בהם ג' על ג' אע"ג דהשתא לא מקבלי טומאה כיון דמכלי אתי גזרי בה רבנן וכן ארוכות המטה נמי דהשתא לא טמאה אלא משום דמכלי קאתי עי"ש. וכל שכן בידות אוכלין דאין כאן שום שינוי רק שנמלך עליהם לסכוך ודאי יש לגזור עליהן דלא מסככין.
וכבר האריכו בזה גדולי האחרונים בשו"ת פרי תבואה ובשו"ת אבני נזר בשם הגאון ר"י מקוטנא ורוצים להמציא חילוקים חדשים דיש להקל בטומאת ידות דטומאתן רק מרבוי הוא בא וכן לחלק הטומאה התלוי במחשבה ונמלך ממחשבתו הראשונה דעוקר הטומאה מעיקרו. וכבוד ידידי היקר הגאון בספר צפנת פענח רוצה לחלק בשברי כלים בין נשברו ממילא או בידים. וז"ל תשובתו אלי:
ב"ה כ"ח תשרי תרפ"ח פה דווינסק
לתשובת מכתבו נידן הקושי' מסוכה (י"ג ע"ב) ממש"ש סככה בבלאי כלים פסולה כבר כתבתי דהך דסוכה (י"ב ע"ב) בצריפי דאורבנא דמהני התירן ראשי מעדנות ובאמת הוא מקבל טומאה קודם (משנה, כלים כ) ועי"ז נטהרו דמותר לסכך וכמבואר ברמב"ם סוף פ"ג דסוכה (פ"ג מהל' סוכה) ובתוס' סוכה דמקבל טומאה גם כן אסור לסכך ע"ש. ומזה בשברי כלים ומטלניות וכתבתי לחלק בזה בין נשבר מאליו עדיין נשאר עליהן שם כלי, מה שאין כן נשבר בידים אזי פנים חדשות באו לכאן. ויראה בהרמב"ם דגבי שאר כלים נקט נשברו ונטהרו וגבי כלי חרס נקט שבירתן מטהרתן, ור"ל דוקא שברן בידים אין בהם דין גיסטרא ואתי שפיר דברי התוס' חולין נ"ה וזבחים צ"ה גבי כלי חרס ולכאורה לא משמע כן בתו"כ פ' שמיני ע"ש. ועמ"ש התוס' חולין ע"ז גבי קריעה ע"ש וכו'.
ובמח"כ תוה"ק א"פ דבריהם דחוקין בענין זה כאן ובאם נתן לי הרמן ורשותא לפתוח פומא קמי אלין אריותא דאורייתא, אמינא דלא קשיא מידי, ועפמ"ש הרמב"ם (פ"ה מהל' סוכה ה"ב) אין מסככין בשברי כלים ובליותיהן הואיל והי' מקבלין טומאה שמא יסכך בשברים שעדיין לא טהרו עי"ש, ור"ל דלאו כ"ע דינא גמירי ולא בקיאין בשיעורין כ"כ, אזי יש לגזור דבא לכסות בשברין שעדיין יש בו תורת כלי עליהן, וכ"ה כונת רש"י הנ"ל, מה שאין כן הקוצר לסכך דאין בו תורת ידות ומותר לסכך בו, וכן מחצלת קנים אין מסככין בו, עשאן לסיכוך מסככין בו ולא מצינו דגזרינן ביה כלל ואין אנו חוששין לזה ושבירת כלים שאני וכנ"ל וכן י"ל כאן לפי ס"ד בנמלך עליהם לסככן דמסככין בו.
ועל פי זה י"ל דברי מהרי"ל מקושי' הטו"ז ריש סימן תרכ"ט במ"ש שלא להניח כלים או שברי כלים על הסכך דחיישינן שמא נטמאו וס"ל דכונתו דתלה הדין בנטמא ממש, וזה לא יתכן, דאף אם לא נטמאו רק בראוי לקבל טומאה אין מסככין בו עי"ש, ולפמש"ל כונת מהרי"ל לנקוט כלשון הרמב"ם דאין מסככין בשברים משום דכבר הי' מקבלים טומאה מקודם והשמיט סוף לשון הרמב"ם וסומך על המבין ודו"ק.
[בתחתית הדף האחרון של המהדורה כתוב:]
נסדר בדפוס של דוד קאפעלמאן חתן יעקב צעדערבוים בפיעטרקוב.
סיום דברי הרב קרענגיל למהדורתו
עריכההן הן תולדותיו, הן הן קורותיו, הן הן גבורותיו, זכותו וזכות תורתו יעמוד לנו וכל ישראל עד העולם, אנס"ו.
שנת לכבוד הרב הגאון חיים יוסף דוד אזולאי ז"ל לפ"ק פה קראקא יע"א.
ויקרא בהם שמי ושם אבותי
הקטן מנחם מאנדל בהר"ב מו"ה יוסף פנחס קרענגיל נ"י מקראקא יע"א.
גברא ערטילאי, בהמ"ח תולדות אזולאי.