באר היטב על אבן העזר קכח


סעיף אעריכה


(א) שם:    ואם מגרש תוך עיבורו של העיר כותבין העומד כאן. דתוך עיבורו של העיר כעיר מהרי"ו סי' ע"א ד"מ סי' קכ"ט.

סעיף בעריכה


(ב) עירה:    אם עקר דירתו ובא למקום אחר והיה שם למ"ד יום נקרא אותו מקום דירתו. ואם רגיל בשני מקומות אז היכא שהוא דר יב"ח נקרא דירתו. ואם קנה בית דירה ספק אם נקרא דירתו. ונ"מ גם לדידן בענין אם נקרא שינוי כמ"ש הרמ"א. ואם כתב הדרה במקום פלוני ועכשיו דירתה במקום אחר יש להקל במקום עיגון כי לשון הדרה יש לפרש שהיתה דרה שם. ואם בעת הכתיבה דרה שם כשר אפי' לא דרה בעת הנתינה ריב"ש ע"ש.


(ג) ישראל:    וכן אם הכותי קורין שם העיר בגימל וישראל בקוף כגון רוטנבורג כותבין בקו"ף. דכל שאינו שם אחר אלא באותו שם מחולקים קצת כותבין שם ישראל לבד אבל כשיש שם אחר כותבין שניהם. והא דכותבין קאזמר דמתקרי קאזמירז משום דהוי כשם אחר. הואיל והכותים קורין קאזמירז בזיי"ן בסוף. וכן בפוזנן דמתקרי פוזננא הואיל דרך העכו"ם לדחוק הנו"ן נראה כשם אחר וכתב הלבוש אם כתב פוזנן ולא כתב דמתקרי פוזננא כשר.

סעיף געריכה


(ד) דמתקריא:    באלף. ועיין סי' קכ"ט בשמות לעז כותבים המכונה. וכאן בשמות המקומות כותבין דמתקריא. עיר שנשתקע ממנה שמה הראשון א"צ לכתוב רק שם השני. ואם כתב שם המדינה ולא שם העיר הוי שינוי. ואם כתב שם שניהם לא הוי שינוי. ד"מ ב"ש.

סעיף דעריכה


(ה) לכותבו:    הטעם שלא יאמרו עיר אחרת היא לכן כותבין הנהר אפי' לא הוחזק עוד עיר אחרת כזו מ"מ חיישי' ב"ש.


(ו) ופלוני:    אפילו אם הרוב מסתפקים מא' ומיעוט מהשני כותבים כולם וה"ה במעיינות ובארות נמי כותבים כולם אפי' אם הרוב מסתפקין מן מעיינות ומיעוט מן הבארות או להיפוך עיין ב"ש.


(ז) כשר:    משמע לכ"ע כשר אע"ג בשינוי מקום עמידה הביא דעת הפוסלים שאני נהר שאינו אלא חשש שמא יאמרו שהיא עיר אחרת עי' ב"ש.


(ח) פוסלין:    דלא שייך לומר דיתבא על נהר כי עיר הזאת אינה יושבת על הנהר. משא"כ כשיושבת על הנהר. רק ששינה שם הנהר כשר ב"ש.


(ט) לעיבור:    משמע תוך העיבור כותבים אפי' אם קצת תשמישו ממנו. ודוקא נהר. אבל במעיין ובארות אפי' הם תוך העיבור אין כותבים אותם אא"כ מספקים מהם כל תשמישי' ועיין ב"ש.


(י) העיר:    היינו משרה וכביסה וטחינה.


(יא) חוף הים:    אעפ"י שאינה יושבת על הים ממש אלא ישוב אותה העיר יושבת על חוף הים אין לחוש אם יכתבו דעל כיף ימא מותבא. וכן מצרים אינה יושבת על הנהר ממש וכותבין דעל נהר נילוס מותבא שהכוונה על הישוב הרדב"ז ח"א סימן מ"ד כנה"ג דף קמ"ט.

סעיף ועריכה


(יב) העיר:    ואיירי אפי' אם הרוב מסתפקים מן א' מ"מ כותבים כולם כב"ש. ובה"י כתב שכותבים נהרות ומעיינות ולא בארות וכתב ב"ש עליו באמת המנהג כן הוא. דאין כותבין בארות. אבל צריך טעם למה לא כותבים בארות ואפשר משום לפעמים מתקלקלים לכן לא כותבים כלל. כדי שלא תחלק בין גיטין אלו לבין גיטין הראשונים ע"ש. ובספר משפטי שמואל פסק נהר שלפעמים נפסק אם ברוב הימים המים מצויין בו אף כי לעתים רחוקות הם מכזבין שם הנהר עליהם עיין כנה"ג דף קמ"ט ע"א.

סעיף זעריכה


(יג) כלל:    עיין בלבוש שהביא תשובת מהרי"ל אם נתוסף נהר מחדש כותבין הנהר ואין חוששין ללעז הראשונים דשאני נהר דיש לו פרסום ב"ש.


(יד) שמו:    דהיינו שרוב קוראים רק שם א'. אין כותבין אלא א'. ודוקא אם נאבד שם הקטן אבל אם נאבד שם הגדול מזכירין שם שניהם. ואם קצת אנשים קורין שם זה וקצת שם זה כותבים שם הגדול לבד ואין כותבין שם שניהם כי שמא הגדול עיקר והוי שינוי אבל להיפוך אין חשש דגדול אינו נדחה לבוש. שם הנהר או העיר שקורין בכ"ף רפויה אע"ג שאנו במדינות האלו שקורין החי"ת כמו הכ"ף רפויה מ"מ יש לכתוב כ"ף רפויה כי החי"ת בקצת הארצות קורין כמו ה"א ת"ה סי' רל"א. נהר או עיר ששמה כמו ב' שמות כמו רעגין שפורג וכיוצא בזה חד שם הוא וצריך לכתוב בחד תיבה ב"ש. וכנה"ג העתיק תשובת מהר"ם מינץ סי' ס"ח שכתב אם שם משמעות הנהר הוא בשתי תיבות כותב בשתי תיבות עיין כנה"ג דף קמ"ט ולא העתיק יפה ע"ש שכתב להיפך. וצ"ע. כתב הד"מ נשתרבב המנהג לכתוב בגט ב' נהרות דתו ליכא חשש דמתרמי עוד עיר אחרת עם ב' נהרות נקראים כן: מיהו במקום דליכא ב' נהרות ואיכא למיחש לעיגון או בדיעבד אין לחוש. נהר שמקדמת דנא היו קורין לו שם אחד. ואח"כ היו קורין לו שם אחר אם לא נשתקע שם הראשון לגמרי אם כתב בדיעבד לא פסל ואם נשתקע שם הראשון פסול מקור ברוך סי' ט"ו.