טור אבן העזר קכח

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קכח (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף ():    בית יוסף • ב"ח • דרכי משה • ד"מ הארוך • דרישה • פרישה

טור

צריך להזכיר בגט שם המקום שהעדים עומדים שם בשעת חתימה. ואם שינה והזכיר בו מקום אחר, פסול. אבל על מקום עמידת הסופר בשעת כתיבה אין לחוש, לפיכך אם נכתב במקום אחד ונחתם במקום אחר יזכיר שם המקום שנחתם בו. ובספר התרומה כתב שצריך להזכיר בו גם כן מקום עמידת הסופר, ולכך אמר שצריך שיעמדו הסופר והעדים במקום אחד, וכן כתב הרמ"ה. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

שינה מקום עמידת העדים, כתב רבינו חננאל שאם ניסת בו הולד ממזר, וכן כתב הרמ"ה שאפילו אם נשאת תצא אבל הולד כשר מן השני, ודוקא מן השני אבל מן הראשון הוי ממזר. ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל. ורבינו תם פסק שהולד כשר אבל לא תינשא בו לכתחילה. ולפירוש רש"י תינשא בו לכתחילה, וכן הוא דעת רב אלפס.

וכותבים שם מקום הבעל והאשה, פירוש מקום עיקר דירתו, כגון פלוני שממקום פלוני. ואם יש לה שתי שמות כותב "שממקום עיר פלוני וכל שום וחניכה דאית ליה".

וכתב הרמ"ה: כשמגרש בעירו כותב שם העיקר בפרט וכולל שם הטפל בכלל שום וחניכה, וכשמשלח הגט למקום אחר צריך לפרט שניהם, שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה. ואם רגיל בשני מקומות, כותבים שם מקום עיקר דירתו והוא אותו שדר בו י"ב חדש, ואם קנה בה בית דירה מספקא לן אי מיקרי דירה ולכך טוב לכתוב :וכל שום אחרן דאית ליה ולאתריה". ומן הדין היה צריך לכתוב שם העיר של הלידה, אלא דחיישינן שמא יטעה בעיר מולדתו. ואם כתבה ולא טעה בה כשר. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאין צריך לכתוב אלא שם מקום עיקר דירתו, אבל אין צריך להזכיר מקום עמידת הבעל והאשה בשעת הכתיבה ולא מקום לידתן, דעירו ועירה לא קאי אלא אמקום עיקר הדירה, וגם עירו ועירה אין עיכוב בכתיבתן, דמתניתין לא קאמר אלא אם שינה בהם אבל אין עיכוב בכתיבתן.

נוהגין באשכנז ובצרפת לכתוב מקום עירו ועירה של עמידה ודירה ולידה היכא דיודעים משום חששא דשני יוסף בן שמעון. ואם טעה ושינה מקום הלידה, זה היה מעשה והכשירו רבינו תם, דדוקא בעיקר מקום הדירה הוא דאיכא חששא משום שהוא ידוע לכל וכל אדם נקרא על שם מקום דירתו ממקום פלוני וכשרואים שינוי במקום אומר הוא לא גירש אלא אחר הוא שגירש, אבל מקום לידת האיש אינו ידוע וגם אינו נקרא על שם מקום לידתו וליכא חששא.

בית יוסף

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

צריך להזכיר בגט שם המקום שהעדים עומדים שם וכו' בפ' הזורק (דף עט:) שנינו היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ובגמרא (דף פ.) היה במזרח וכתב במערב מאן אילימא בעל היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אלא לאו סופר וכתב הרא"ש דהא דקאמר אלא סופר לאו דוקא אלא משום חששת העדים דצריך לכתוב בשטר שם העיר שהעדים חותמין בו אפילו נכתב בעיר אחרת וגם המרדכי כתב ושמא י"ל דבסופר ליכא קפידא דמאי חששא איכא אלא פסול הוא משום עדים דרגילות הוא דמקום שהסופר שם שם עדים חותמים ורב נמי דאמר לספריה לא חשש אלא משום עדים וכ"נ שהוא דעת הרמב"ם שכתב בפ"א מהלכות גירושין גט שיש עליו עדים ואין בו זמן וכו' או כתב את הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד כל אלו פסולין עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו ומדנקט במקום כתיבתו חתימה לחוד ולא כתב עד שיכתב ויחתם במקום כתיבתו משמע דאמקום חתימת עדים לחוד הוא דקפדינן וכדברי הרא"ש אבל בספר התרומה כתב הסופר שכתב למנין שאנו מונין כאן יש לכתוב מקום שעומד בשעת כתיבת הגט כדתנן היה במזרח וכתב במערב פסול ומוקי לה בסופר וכתב עוד ונראה כ"ש שצריך שיעמדו שם העדים במקום שכתוב הגט בשעה שחותמין בו כי אם לא יהיו העדים שם אתי למימר אחרים חתמו בשמם ומזוייף הוא שהרי לא היו שם וכ"כ בסמ"ג וכ"כ הגה"מ בפ"א מה' גירושין והמרדכי אע"פ שבפרק הזורק כתב כדברי הרא"ש וכמו שכתבתי בסמוך בפרק השולח כתב אבל הסופר שכותב מנין שאנו מונין בו כאן יש לו לכתוב מקום שעומד בשעה שכותב הגט אע"פ שאינו מקום דירתו כדתנן היה במזרח וכו' ומוקי לה בסופר עכ"ל וזהו כדברי בעל התרומה וכן משמע גם כן שהוא דעת התוס' שכתבו בהזורק גבי כי יתביתו בהיני כתובו בהיני וכו' שמא גט מאוחר אינו כשר אם אינו לבסוף באותה העיר ביום שכתוב בגט הסופר והעדים ומשמע מפשט דבריהם דתרוייהו בעינן ואע"ג דבמתני' תנן אהיה במזרח וכתב במערב וכו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה לא כתבו הרמב"ם וגם רבינו דהוי אלא פסול וטעם הדבר יתבאר בסמוך בס"ד:

שינה מקום עמידת העדים כתב ר"ח שאם נשאת וכו' שם בגמרא (דף פ.) א"ר אבא אמר ר"ה א"ר זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר ומודים חכמים לר"מ שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר וכתבו התוס' שר"ת פירש דלאו אשלום מלכות קאי מאי דאמר רבי אבא זו דברי ר"מ אנא אהיה במזרח וכתב במערב ולפי זה קי"ל כרבנן דאמרי הולד כשר כלומר ולכתחלה לא תינשא וזהו דעת הרמב"ם שכתב בפ"א דפסול ובפ"י כתב דכל מקום שכתב פסול אם נישאת לא תצא וכן דעת הרי"ף לפי דברי הר"ן וכתב רבי' ירוחם בח"ב והר"ן בהמגרש שכן דעת רבינו האי ז"ל וכתב הרא"ש שר"ח כתב דהלכה כר"מ בהיה במזרח וכתב במערב מדחזינן לרב ולרב הונא דחיישו להכי כלומר דאמר לספריה כי יתביתו בהיני כתובי בהיני אף ע"ג דמימסרן לכו מילי בשילי משמע דאיהו מפרש מילתיה דרב אשלום מלכות ומה שפסק כר"מ משום דרב הונא ורב חיישי להכי אין נראה לי ראיה דגם רבנן מודו דלכתחילה איכא למיחש ורש"י פירש דזו דברי ר"מ אשלום מלכות קאי וכתב הר"ן דלכאורה הכי משמע שהוא דעת הרי"ף וגם הרא"ש והרשב"א כתבו שמדברי הרי"ף נראה שהוא מפרש כפירש"י וכתב הרא"ש דבהיה במזרח וכתב במערב לדברי ר"ת הולד כשר אבל לא תינשא ולר"ח הולד ממזר ולשאר מפרשים רבנן לא מודו לר"מ אלא בשינה שמו אבל היה במזרח וכתב במערב מכשרי רבנן לגמרי עכ"ל משמע מדבריו דלפירש"י הא דאמר זו דר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר לא קאי אלא לשלום מלכות דוקא כלומר דבהא הוא דפליגי רבנן לומר הולד כשר ולכתחלה לא תינשא אבל בשאר בבי דמתני' פליגי עליה לומר דאפי' לכתחלה תינשא דמדאמר בשלום מלכות אמרי רבנן הולד כשר כלומר ולכתחילה לא תינשא ש"מ דבשאר בבי לית להו האי סברא וא"א לומר דס"ל באינך בבי כר"מ דא"כ מאי ומודים שאם שינה שמו ושמה הא בכולהו בבי נמי מודים הילכך ע"כ לומר דבאינך בבי מכשרי לגמרי לומר דתינשא לכתחילה ונשאר לנו לבאר דעת הרמ"ה דלכאורה משמע דסבירא ליה כר"מ וא"כ היאך כתב שהולד כשר מהשני הא לר"מ הולד ממזר מזה ומזה ונראה לי דאע"ג דר"ח והרמ"ה השוו מדותיהם לפסוק כר"מ מ"מ בפירוש דברי ר"מ פליגי דלר"ח כי אמר בגמרא דסבירא ליה לר"מ דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין יוציא והולד ממזר היינו לומר שעשאוהו ממזר גמור כממזר של תורה ומותר בממזרת והרמ"ה סבר דלא עשאוהו כממזר של תורה ולא הוי אלא ממזר דרבנן ואסור בממזרת ולפיכך הולד כשר דקאמר הרמ"ה לאו כשר ממש קאמר אלא לומר שאסור בממזרת ומ"ש אבל מן הראשון הוי ממזר היינו לומר שאם החזירה ראשון בלא קבלת גט משני הולד ממזר שא"א גמורה היא דהא תפסי בה קידושי שני ולפ"ז מ"ש רבי' ולא נהירא לא"א ז"ל קאי למה שפסקו כר"מ שהרי כתב הרא"ש שאין נ"ל ראיה לפסוק כר"מ דמדאמר להו רב לספריה וכולי גם בהמגרש גבי ג' גיטין פסולין כתב בהדיא דלא קי"ל כר"מ ועי"ל דהרמ"ה פוסק כחכמים שאומרים הולד כשר וס"ל דנהי דהולד כשר מ"מ אם נישאת תצא ואם החזירה ראשון בלא קבלת גט משני פשיטא דממזר גמור הוא ולפי זה מ"ש רבי' ולא נהירא לא"א הרא"ש קאי לר"ח ולהרמ"ה ולאו מחד טעמא דלא נהירא ליה דר"ח משום דהרא"ש סבר דלא קיימא לן כר"מ ולא נהירא ליה דהרמ"ה משום דסבר דאם נישאת לא תצא וכמבואר בדבריו בפרק המגרש אמתני' דג' גיטין פסולין:

וכותבין שם מקום הבעל והאשה כתב הרשב"א בהשולח אמתני' דבראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה פירוש צריכין לכתוב בגט אף שם העיר שהיה הוא והיא ממנה כלומר בגליל מתא אנא פלוני שמארץ יהודה וכדמשמע בהזורק וביבמות וכ"כ הרא"ש ג"כ שם:

ואם יש לה ב' שמות וכולי זה נלמד משם האיש והאשה יתבאר בסימן שאחר זה:

וכתב הרמ"ה כשמגרש בעירו וכו' ואם רגיל בשני מקומות וכו' זה נלמד מדתנן בפ"ק דבתרא (ז:) כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חדש וכו':

ואם קנה בית דירה וכו' ג"ז שם קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד ולא ידענא אמאי פשיטא ליה טפי דכששהא בעיר י"ב חדש נחשב כאנשי העיר לקרוא מקום דירה טפי משקנה בית דירה דהא בקנה בית דירה נמי תנן דהוי כאנשי העיר מיד ואפשר דאף ע"ג דתנן קנה בית דירה חשיב כאנשי העיר מיד איכא למימר דהיינו לישא בעול עם אנשי העיר מפני שהמס מוטל על הבית אבל לא יחשב מפני כך שזו עיר דירתו לענין גט דהא כמה אנשים יש להם בתים שלא במקום דירתו אבל כששהא שם י"ב חדש ודאי דלכל מילי חשיבא עיר דירתו דהא מקמי הכי חייב בקצת דברים וכששהה י"ב חדש חייב בכולן וכדתניא בספ"ק דבתרא (ח.) ל' יום לתמחוי ג' חדשים לקופה ששה לכסות תשעה לקבורה י"ב לפסי העיר וכיון דכששהה י"ב חדש חייב לשאת בכל עולי העיר אלמא עיר דירתו חשיבא לגמרי ומ"ה פשיטא ליה דבשהה י"ב חדש חשיבא עיר דירתו ובקנה בית דירה מספקא ליה:

ולכך טוב לכתוב וכל שום אחרן וכו' אתחלת דבריו קאי שכתב ואם יש לה ב' שמות יכתוב שממקום עיר פלוני וכל שום וחניכה דאית לה כלו' דכיון דכשיש לה ב' שמות צריך לכתוב וכל שום לכך אפי' כשאין ידוע שיש לה ב' שמות טוב לכתוב וכל שום משום שמא יהיו לה ב' שמות:

ומן הדין היה צריך לכתוב שם העיר של הלידה וכו' נ"ל שכל זה הוא מדברי הרמ"ה ומשמע ליה דלא הוזכרה מקום הלידה לא במשנה ולא בגמרא משום דחיישינן שמא יטעה אבל מן הדין היה צריך לכתבו:

ומ"ש ואם כתב ולא טעה כשר לאו לגופיה איצטריך אלא לדיוקא הא אם טעה בה פסול א"נ לגופיה נמי איצטריך דלא תימא כיון שלא נזכר מקום הלידה בדברי חכמים כשכתבו הוי כמשנה ממטבע שטבעו חכמים וגט פסול מיהא הוי קמ"ל:

וא"א ז"ל כתב שאין צריך לכתוב אלא שם מקום עיקר דירתו וכו' עד סוף הסימן הכל דברי הרא"ש בפסקיו בפרק הזורק וכ"כ שם התוס' והר"ן שאין צריך לכתוב לא מקום הלידה ולא מקום העמידה ושאם טעה ושינה מקום הלידה כשר וכן כתוב בסמ"ג ובהגהות מיימן פ"ב מהלכות גירושין וגם בספר התרומה כתב שאין לכתוב מקום הלידה ולא מקום העמידה וגם במרדכי פרק השולח כתוב כשנכתב מקום הדירה ולא מקום הלידה מעולם לא שמענו קורא תגר ופוצה פה אבל בשינה מקום הלידה כתב המרדכי שם שראבי"ה פוסל ע"פ אביו ומ"מ נראה שדעת המרדכי מסכמת להכשיר שכתב אחר זה ושוב מצאתי שהתוספות פסקו דאפי' שינה מקום הלידה שהוא כשר דיעבד ובסה"ת לא הזכירו שינה מקום הלידה ולא ידעתי למה מאחר שהתוספות כתבו שר"י הכשיר הלכה למעשה אבל הרשב"א כתב בתשובה על אשה שנולדה בנרבונה ונתרבתה במרסילי"א וכתב בגט שנולדה במרסילי"א שאף את"ל שאין שם עירו ושם עירה מעכב מ"מ במשנה ודאי פסול דהא קתני בהזורק שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכו' וכשתיקן ר"ג שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו איפשר שג"כ תיקן במקומותיהן שצריך להזכיר בגט כל המקומות שדרו בהם דירת קבע וכן אנו נוהגים בגט והנדון שלפנינו שינה שם עירה הוא כיון שהזכיר שנולדה במרסילי"א ולא זהו מקום שנולדה שם ושיתוף שם לידה אינה ענין לגיטין כי אין אנו משתמשין בשימוש שמות בגיטין אלא בשם אשר הונח בראשונה. וכתב הריב"ש בסימן שי"ד כל אלו הסברות וכתב שלא דברו הראב"ד והרשב"א אלא בשלא כתב כלל שם עירו ושם עירה לא מקום דירתן ולא מקום לידתן אבל בנדון זה שנכתב מקום לידתן פשיטא דכשר דהא ליכא חששא לשני יוסף בן שמעון וניכר מתוך הגט מי הוא המגרש ואחר כך כתב וכבר ראיתי הרבה גיטין הבאים ממרחק שיש מהם שכתוב בהם שם הדירה ויש מקום הלידה ויש מקום העמידה ואיני חושש לדקדק עליהם כל שלא שינה לפי שאני סומך על הסופר והעדים שכתבו הברור להם יותר או כפי מנהג מקומם עכ"ל ובסוף סימן זה אכתוב תשובת הר"ן על דין זה שכתב מקום הלידה ולא כתב מקום הדירה. אם שינה מקום העמידה משמע מדברי הספרים הנזכר שדינו כשינה מקום הלידה וכשר דכל שא"צ לכתבו אם כתוב בשינוי כשר ובדברי סמ"ג מפורש יותר שכתב שלא היה יכול להעמיד מתני' דהיה במזרח וכתב במערב בבעל ולומר ששינה מקום עמידתו ביום כתיבת הגט משום דפשיטא ליה שאין לחוש בענין הבעל כי אם בשינוי עיקר דירתו אבל בספר התרומה נראה דספוקי מספקא ליה ואיפשר שאף על פי שיפסוק בשינה מקום הלידה להכשיר כדברי התוספות מספקא ליה בשינה מקום העמידה משום דלא דמי למקום לידה דשינוי מקום העמידה הוא ניכר יותר משינוי מקום הלידה וכתב מהרי"ק בשורש ק"ו שבשינוי יש פוסלין אפילו בדבר שאילו חסרו אינו נפסל בכך ונ"ל שעל בעל התרומה נתכוון . והיכא דלא כתב מקום הדירה הנה הרא"ש כתב בהזורק דכשר וכמ"ש רבינו וגם רבינו ירוחם כתב בח"ב להכשיר בשם התוס' וכ"נ שהוא דעת סמ"ג שכתב וכ"כ רבינו יחיאל גם על עיקר הדירה אם אינו ידוע בודאי אל יכתבוהו כלל וכ"כ הגהות מיימון בפרק ב' מהלכות גירושין וכן דעת בעל העיטור אבל הראב"ד פוסל והרשב"א מסתפק בו וכמ"ש הרב המגיד בפ"ג מהלכות גירושין ובתשובה כתב יש מגדולי המורים פוסלים ויש מכשירים ויש לחוש לדברי הפוסלים ובתשובה אחרת בח"א סימן אלף רי"ג כתב אף על פי שבעל העיטור כתב שאין שם עירו ועירה מעכב בגט אנו אין לסמוך אלא על דברי הראב"ד שהוא רב מובהק והמרדכי בפרק השולח כתב בשם ר"י להכשיר והביא ראיות לדבר ואח"כ כתב ואף על גב דאמר לעיל שאם דילג שם העיר כשר וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ודאי לא נעשה מעשה כי ר"ת פוסלו ואם מת חולצת ולא מתייבמת ודעת הכלבו וספר מצות קטן להכשיר שכתבו וז"ל ועכשיו שאין אנו יודעים עיקר דירתם כותבין מקום עמידתן בשעת כתיבת הגט ואם כותבין גט לאיש לשלוח לאשתו שהיא במקום אחר אין כותבין מקום האשה כלל וכתב מהר"ר ישראל בכתביו סי' קמ"ב מקום הדירה שנהגו לכתוב כל הקדמונים אפילו אותם שלא הנהיגו לכתוב מקום הלידה כדאיתא להדיא במרדכי אע"פ כן אנו בכל גבולינו ובדורותינו אין נוהגין כך לכותבו כדכתוב בהג"ה במיימוני בשם ספר המקצועות שאם אין ברור לו לא יכתוב כלום והאידנא אנו גולים ומטולטלים ומקום דירתנו מרופה בידינו ולכך אין כותבין אותו עכ"ל : כתב בתשובת הרשב"א וז"ל ולענין מה ששאלת מפני מה אנו צריכין לכתוב בגט אני פלוני שנולדתי במקום פלוני דע שכ"כ בטופסי גיטין שבחבורי רבותינו הצרפתים וכ"כ מקצת רבותינו וכ"מ מדאמרינן ביבמות (קטו:) בקלניא מתא אנא אנדרנילאי נהרדעא ותנן בהזורק היה במזרח וכתב במערב וכו' מאן אילימא בעל וכו' אלמא מזכירין בגט פלוני שממקום פלוני מלבד מה שכותבין שם מקום הכתיבה ולפי מ"ש בירושלמי משמע שאם נולד במקום אחר ודר במקום אחר ועוד עקר דירתו משם והלך ודר במקום אחר שצריך לכתוב שם שלשתן שהרי השוו במשנתינו שם עירו ושם עירה שמו ושמה ובשמו ושמה גרסינן בירושלמי מתני' בשהיה מיהודה וכתב לגרש בגליל וכולי אמר רב יוסף אם כתב לו מקום אחר צריך להזכיר שלשתן ומכאן נראה שיצא לראשונים מה שאמרו וכתבו בטופסין עכ"ל ובתשובה אחרת ח"א סימן אלף רל"ט כתב מה ששאלת אם הוא בשעת הגירושין בהיני ובתחלה היה דר בשילי אם הוא צריך להזכיר בגט העיר שהיה דר בה קודם לכן או די במה שהוא מזכיר העיר שהוא דר בה עכשיו תשובה מדברי התוס' והירושלמי נ"ל שהוא צריך להזכיר כולן כמו שצריך כל השמות שיש לו בכל מקום ומקום עכ"ל: והיכא דשינה שם עיר דירתן משנה שלימה שנינו בהזורק שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואמרינן בגמרא מודים חכמים לרבי מאיר שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר וכתבו התוס' דלא שינה ממש אלא שיש לאותה העיר שני שמות בשני מקומות: וכתב הריב"ש בתשובה סי' נ"ז מ"ש בגט אנת פלונית הדרה במקום תלמסאן והיא לא היתה דרה שם בשעת כתיבת הגט וגם לא עתה חזרתי על כל צדדי ההיתר לבד זה מצאתי שנאמר שהדרה בתלמסאן פירושו שהיתה דרה מקדם ומלת הדרה היא מלעיל כלשון (רות ב) השבה עם נעמי והאריך בזה וכתב שנשא ונתן עם חכמי הדור ורבי דוראן נטה להקל והר"ר יצחק בונשטרוק היה חוכך להחמיר ומפני החומר שיש בשינה שמו ושמה וכו' איני רוצה לסמוך על דעתי אמנם אם יראה בעיניך עם משכילי עירך שאיפשר לסמוך על זה לחוש לעיגון האשה עשו כטוב בעיניכם ואע"פ שכל שיש בגט לשינות מסופקים הגט פסול כבר כתבתי שזהו כשהבעל מערער גם בכאן אם יבא הבעל ויערער לומר שלשינוי שם עירה נתכוון תצא אבל מכל מקום אין מונעין אותה מלהנשא והיא תחוש לעצמה דומיא דהמביא גט בא"י וכו' כתב הר"ש בן הר"ש בר צמח אם כתב שם עירו ועירה בבלבול כגון שבמקום תונ"ס כתב תנס פסול ואם אינו נקרא יפה הרי הוא כמי שאינו כתב המרדכי בפרק השולח ומקום הדירה אין לכתוב אא"כ נתיישב בעיר ל' יום כדמפרש בהשותפין (ח.) ואם יצא ממדינה למדינה אחרת אחר אחרון אני בא כך פסק ראבי"ה עד כאן לשונו ונראה לי שאין זה סותר למה שכתב רבי' בשם הרמ"ה שהרגיל בשני מקומות כותבים מקום עיקר דירתו והוא אותו שדר בו י"ב חדש דשאני התם דרגיל לדור בשני המקומות הילכך לא מקרי עיקר דירתו עד שידור בו י"ב חדש אבל היכא שנעקר ממקומו הראשון ובא לקבוע דירתו במקום זה בל' יום סגי שהוא חשוב כבני העיר לתמחוי כדאיתא בפרק קמא דבתרא: במתא פלונית כן נוהגין לכתוב בין שהוא עיר גדולה בין שהיא עיר קטנה וכ"כ בהלכות גט דמרדכי והביא ראיה ששם מתא שייך בין בכפרים קטנים בין בעיירות גדולות ויש כותבין במגרש פלוני וכתב המרדכי בהמגרש שהשיב ריצב"א כי אשר נהגו לכתוב מגרש אפי' בעיירות גדולות כגון טריו"ש ואף על פי שלשון מגרש הוא קרקע שסביבות העיר כדכתיב מגרשי העיר אשר סביבותיה כדאמר סוטה (קז:) אלף אמה מגרש ממה שנהגו כך אני אומר שכך ר"ל במגרש פלו' אשר אני עומד בה והרי עיר בכלל תוך המגרש שהרי המגרש מקיפה ונראה שלכך נהגו לכתוב כך לפי שפעמים דר בבתים שבולטים ויוצאין חוץ לעיר ובלשון בני אדם אין שם העיר עליהם ומלשונם שכתב מגרש הכל בכלל ומנהג כשר הוא עכ"ל ויש כותבין במדינה פלוני וכתב בהלכות הגט דמרדכי שכן נמצא בטופס ראבי"ה ואע"פ שי"א שמדינה פירוש מחוז וכן דעת המתרגם שתרגם כ"ז ומאה מדינה קכ"ז פלכין הראב"ע בפי' דניאל על פסוק ודניאל בעא מן מלכא ומני על עבידתא דמדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו כתב י"א כי מדינה שם מחוז א"כ איך היו לאחשורוש קכ"ז מדינה ומלך שיש לו י' הוא מלך גדול וכתוב (קהלת ה) וגזל משפט וצדק תראה במדינה שהטעם עיר המלוכה וכתוב (עזרא ה) ליהוד מדינתא לבית אלהא רבא ועוד (דניאל ח) ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ואם עילם מחוז למה לא אמר במדינת עילם כאשר פירשו במדינת בבל וגם הרד"ק עם שהוא מסכים שפירוש מדינה מחוז מ"מ סובר שג"כ על עיר אחת יפול שם מדינה שכתב בשרשים וז"ל מדינה ומדינה ככתבה ידוע והיא כולל ערים רבים וכן בעילם המדינה או היא פעם כלל פעם פרט עכ"ל ובפי' הגט למהר"ש בר צמח שיש מקומות בספרד ובאשכנז כשהעיר גדולה כותבין במדינה פלונית בגלילות צרפת אינם נוהגים כן דמשמע לשון מדינה ארץ אחת כמו צרפת ע"ד לשון לעז הלועזים מדינה פייש אמנם מביאים ראיה לדבריהם שמצינו עיר גדולה נקראת מדינה והביא כמה ראיות וכתב שאולי ע"כ לא נהגו בגלילי צרפת דלא ידעו שיעור עיר להקרא מדינה אם כביתר או כאנטוכיא או כיוצא באלו וכתבו מתא דמפקא מכרך ומפקא מכפר כמו שאמרו במתא מחסיא בפ"ק דכתובות (ד.) והמנהג הפשוט לכתוב מתא ולא לכתוב לא מגרש ולא מדינה ונכון הוא דלית ביה ספיקא כמו במגרש או מדינה וכן כתוב בטופסי המחברים ולענין להקדים שם העיר למלת מתא כגון שיכתוב בפלוני מתא או להקדים מלת מתא לשם העיר כגון שיכתוב במתא פלוני כתוב בהגהות מרדכי דאין קפידא מדאמרינן בהאשה שלום (קטו: קטז.) בסורא מתא בצד קלניא מתא אם יש לעיר שתי שמות כתב רבינו בשם הרמ"ה שאם שולח הגט למקום אחר צריך לפרט שניהם וכשיכתוב השם הב' יכתוב דמתקרי כך או דמתקריא בלשון נקבה דעיר לשון נקבה היא כמו העיר הזאת כ"כ מהר"ר ישראל בכתביו סימן קפ"ה : נוהגים לכתוב שם נהר שבעיר פלוני מתא דיתבא על נהר פלוני ומן הדין לא היה צריך להזכיר הנהר כדאשכחן בההיא גיטא דאשתכח בנהרדעא והוה כתוב ביה בצד קלניא וכו' והיה בהם נהרות ולא הזכירם וכמו שכתב בהגהות מיימון בתשובה דשייכי לספר נשים ואין כותבין שם הנהר אלא משום סימן שלא לטעות בעיר אחרת ששמה כשמה וכ"כ הר"ן בתשובה שאכתוב בסימן זה וכ"כ המרדכי בהשולח וגם בהגהות וגם הרא"ש כתב בתשובה בכלל מ"ה סימן כ"א ועוד שאלת גט שבא ממקום אחר ולא היה כתוב בו שם הנהר אם יש שום חשש בדבר דע כי אין חשש בכתיבת שם הנהר וכ"כ בתשובת ה"ר יהודה בנו מה שלא כתבו שם הנהר בגט אין לפוסלו בכך וכמדומה שפה טוליטול' אין כותבין שם הנהר בגט עכ"ל:

אם יש בעיר ב' או ג' נהרות כתוב בכלבו שצריך לכתוב כולם דיתבא על נהר פלוני ופלוני ופלוני וכן כתב בהגהות מרדכי בפרק מי שאחזו ובהגהות מיימון בפ"ד בשם סמ"ק דיתבא על נהר פלוני בחד יו"ד דתיבה א' היא במקום היושבת כ"כ התוס' והרא"ש בהמגרש (פה:) גבי הא דאמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין וכו' וכ"כ בהלכות הגט דמרדכי ובכלבו ואם כתב אותו בשני יודי"ן די יתבא נראה דכשר: אם הנהר רחוק מהעיר יותר מהתחום ובני העיר מסתפקין ממנה להוליך שם הסוסים וללבן הבגדים כתב הכלבו שצריך לכתבו כיון שספוק העיר ממנו ומדברי תשובת רשב"א שכתבו הגהות מיימון בתשובות דשייכי לספר נשים נראה שחולק בזה שכ' וז"ל נהר שהוא חוץ לעיבורה של עיר קרוב לתחום שבת אם מספקים מן הנהר לכל תשמישן למשרה ולכביסה ולטחון בריחים כותבין שם הנהר ואם לאו לא יכתבו כלל דיתבא על הנהר פלוני מיהו נראה שנהר שהוא בתוך התחום וכתבוהו בגט אפילו הוא חוץ לעיבורה של עיר לא חשיב בהך שינה שם עיר כדאמרינן בגמרא (ר"ה ל.) קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום משמע דיושבת תוך התחום כוותיה חשיב ואפי' חוץ לתחום אם נראה עמה לא חשיב שינה כדמשמע בפ"ק דמגילה (ד:) ובדוכתי אחרינא עכ"ל הרי דכל שהוא חוץ לעיבורה של עיר אם אין מסתפקין ממנו לכל תשמישן אין כותבין אותו לכתחלה ואם היה חוץ לתחום ואינו נראה עמו בדיעבד נמי פסול ומשמע דאפי' במסתפקין ממנו פסול ומהר"ר ישראל בכתביו סי' קמ"ב כתב תשובת רשב"א משמע דהכי ס"ל ודלא כדברי הכלבו ומשמע מדברי מה"ר ישראל דלדעת רשב"א כשהנהר חוץ לעיבורה של עיר אם מסתפקים ממנו לקצת תשמישם אין כותבין אותו עד שיסתפקו ממנו לכל תשמישם וכתב עוד מהר"ר ישראל על תשובת רשב"א וז"ל וסיום דבריו שהראיות שהביא לא הביאם לראיה גמורה אלא לדמיון בעלמא אלא הסברא היה נראה לי כך עכ"ל כלומר דכל שהוא חוץ לעיבורה איפשר שאינו נחשב מהעיר אף על פי שמסתפקין ממנו ובודאי שהראיה שהביא לנהר שהוא חוץ לתחום אלא שהוא נראה עם העיר ליתא לדעת הרמב"ם והטור והר"ן שהם מפרשים דאינה נחשבת עם העיר ואע"פ שנראה עמה אא"כ היא תוך התחום דוקא ובהג"ה מרדכי פרק מי שאחזו כתוב י"מ שצריך לכתוב כל הנהרות שבתוך תחום העיר דכל תוך תחום העיר הוי בכלל העיר וראייתו מפ' כל הבשר (קי.) אך בפרק הנודר מן הירק (נו:) לא משמע כן אלא דוקא תוך עיבורה של עיר הוי כתוך העיר ומשמע לי דאפילו במסתפקין ממנו קאמר ונהר שמסתפקין ממנו לצורך כרמים כתב מה"ר ישראל בכתביו סי' קמ"ב דלא מיקרי משום הכי תשמיש העיר דאין בני העיר יוצאים שם בשביל הנהר אלא בשביל הכרמים ואם אגב זה שותים ממנו מיקרי בשביל כך תשמיש העיר דלא דמי לטחינה וכביסה ומשרה שבני העיר הולכים אל הנהר בשביל תשמישין אלו: נהר שהוא חוץ לעיר וסיפוק העיר בתוך העיר כתוב בכלבו דאפ"ה צריך לכתבו ול"נ דאין לכתבו אף הוא חוץ לעיבורה של עיר וכתשובת הרשב"א שכתבתי בסמוך: כתוב בתשובת מהרי"ל עיר שניתוסף בה נהר וקא חייש ללעז גיטין הראשונים נראה דאין לחוש וראיה מדגרסינן בשילהי במה מדליקין (לו:) ופ' לולב הגזול (מד.) בבל בורסיף בורסיף בבל למאי נ"מ לגיטי נשים ופירש"י בחד דוכתא לענין שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה וצריך לכתוב שם של עכשיו אלמא דליכא לעז ועוד דאין כ"כ נפקותא בענין הנהרות כמו שכתב רבינו שמחה בתשובה שבמיימון שאפילו שינה כשר הילכך אם הנהר החדש מסתפקין ממנו ספיקא הוה ותדיר נכון להזכירו ואם נהר קטן הוא וכותבין באותו העיר על מי מעיינות או על מי נהרות הוי האי נהר בכלל כמו פה בעירנו נהר אומב"ך יש כמה וכמה תשמיש עליהם כביסה וצביעה וריחים ואפ"ה כלולה במי מעינות וכן נהר דונאו"י שישנו פה ועוד דכהאי גוונא שמוסיפין לשופרא דשטרא לא שייך לעז עכ"ל וראיתי נוהגים ביושבת על חוף הים לכתוב ועל כיף ימא מותבא ולא ראיתי שנזכר זה בשום ספר ועיר שסיפוקה ממי בארות כותבין על מי בארות ועיר שסיפוקה ממי מעיינות כותבין מי מעינות ובחד יו"ד כ"כ בהל' הגט דמרדכי וגם הכלבו כתב דמעינות בחד יו"ד : ואם יש בעיר בארות נובעים וכתב דיתבא על מי בורות כתבו הגהות פ"ג בשם התוספות דכשר שאע"פ שנובעים מיקרי שפיר בורות כדאיתא גבי בור היחיד בפ' עושין פסין. ואם יש מעיין רחוק מהעיר יותר משני מילין ואין קרוב יותר מזה וכל העיר מליאה בארות כתב מהרי"ק בשורש ק"ו דדבר פשוט הוא שאין לכתוב בארות ולא מעינות ואם יכתבו מעינות הוי גט פסול לדברי פוסקים גדולים עכ"ל ונ"ל שמ"ש שאין לכתוב טעות סופר הוא ויש להגיה שיש לכתוב בארות ומ"מ בטעם הפיסול סתם דבריו ולא פי' אם הוא מפני שהמעיין רחוק אבל אם היה קרוב היה מכשיר או אם הטעם מפני שרוב סיפוק העיר היה מהבארות וא"כ אפי' היה המעיין בתוך העיר היה פוסלו או אם הטעם מפני שכתב מעינות לשון רבים ואינו אלא מעיין ומצאתי כתוב בקונט' בשם מהרי"ק וז"ל בענין מי סיפוק העיר אע"פ שיש פוסקים שיש לכתוב כל מימי הסיפוק מהעיר מ"מ הפוסקים האחרונים הסכימו שלא לכתוב כי אם רוב ספוקי העיר אם בארות אם מעינות גם נמצא כתוב בשם ר"פ ור"י מקורויל שלא לכתוב כלל לא בארות ולא מעינות כי אם הנהר אם העיר יושבת על הנהר פן יבא לטעות לכן טוב שלא לכתוב כי אם רוב סיפוקי העיר היכא שהאחד מהם מן הבארות או המעינות הוי רובא דרובא ואידך הוי מיעוטא דמיעוטא כמו אם עשר הידות שותים מי באר והעשירית מי מעיין או בהיפך היה ראוי לכתוב מי בארות ועל מי מעינות כי אם לתפוס רובא דרובא ולהניח מיעוטא דמיעוטא מאחר שכתבו הפוסקים האחרונים שלא לכתבם כלל ולכל הדעות אם לא נכתב כלל כשר ואם היה כותב על מי בארות או על מי מעינות ולפי האמת לא תחשב יושבת על מי בארות או מי מעינות כאשר אין מסתפקין מהם כי אם מיעוטא דמיעוטא איכא למיחש לפסול הגט לדעת מקצת פוסקים דנראה כמזוייף מתוכו שהרי בסיפוק תליא מילתא כמ"ש המרדכי אם כן פשיטא שיש למנוע מלהכניס עצמו באותו ספק אלא יכתוב רוב הסיפוק ויניח המיעוט עכ"ל ודברי הפוסקים האומרים לכתוב כל מימי הסיפוק והמונעים מלכתוב בארות ומעינות בעיר שיש בה נהר הלא הם כתובים בהגהות מרדכי בסוף גיטין : ועיר שאין בה אלא בורות ואגמים כתוב בהגה"מ בפ"ד בשם סמ"ק שלא יזכירם כלל שלא לחלק בין גיטין שנכתבו קודם שנעשו לנכתבו אחר שנעשו כתב בהגהות מרדכי דסוף גיטין עיר שאין בה שום מים כי אם אסיפת מים ולפעמים יבשו ואין שותין כי אם מאותן מים שנאספין יכתוב גם העיר הסמוכה לה למימיה עכ"ל ודבריו סתומים דמרישא דלישנא משמע שאין מסתפקין אלא ממי האסיפה דוקא ואע"פ שיבשו לפעמים מ"מ קצתם נשארים שמהם מסתפקין ואפ"ה אין כותבין אותם כיון שאינו דבר קבוע מאחר דלפעמים יבשו ומסיפא דלישנא שכתב יכתוב גם העיר הסמוכה לה למימיה משמע דכשיבשו הבורות מסתפקין מעיר הסמוכה לה: ולענין ב' נהרות שקודם שיגיעו לעיר הם מתערבים כתב מהרי"ק בשורש ק"ז ולע"ד שא"כ הוא שהנהר מרצאנ"ו כשמתערב באיימוני קרוב לעיר אבד זכרו משם והלאה ואינו נקרא רק איימוני פשוט הוא שאין לכתוב כלל אלא איימוני ואין להזכיר כלל נהר מרצאנ"ו ואם הוא בהיפך שאדרבא אין מזכירין נהר איימוני אלא מרצאנ"ו ממקום התערובות ואילך יש לכתוב שניהן בגט ואם יש ספק בדבר כגון שקצת בני העיר יקראו למי התערובות בשם איימוני והשאר יקראו בשם מרצאנ"ו אז נראה לעניות דעתי שאין להזכיר כי אם שם איימוני שהיא עיקר סיפוק מימיו וטוב ליכנס בספק איסור מבספק שינוי שבחסר כשר לכ"ע בדיעבד ובשינוי יש פוסלין אפי' בדבר שאילו חסרו לא נפסל בכך עכ"ל נ"ל דמ"ש דבשינוי יש פוסלין אפי' בדבר שאילו חסרו לא נפסל בכך הוא בעל התרומה המסתפק בשינה מקום העמידה אם הוא פסול וכמ"ש בסימן זה: אם העיר או הנהר יש להם ב' שמות כתב רבינו בשם הרמ"ה כשמגרש בעירו שיכתוב שם העיקר בפרט וכולל שם הטפל וכל שום וחניכה ומהרי"ק כתב בשורש ק"ו תשובה לרבי אביגדור דאיזה מהם שיכתוב בלא חבירו כשר כיון שמכירין שם שניהם וכ"כ בהגהות מרדכי דגיטין בשם ר"י ובדיעבד ודאי לכ"ע כשר כדאשכחן בשמו ושמה אבל לכתחילה צריך לכתוב כמ"ש הרמ"ה דומיא דשמו ושמה: ואם שולח הגט למקום אחר כתב רבינו בשם הרמ"ה שצריך לפרט שניהם שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה ואם לא כתב אלא שם דמקום כתיבה או שם דמקום נתינה נ"ל שדינו שוה לאיש שיש לו ב' שמות שיתבארו דיניו בסימן שאחר זה וכן כתבו התוס' בהשולח (לד:) ובהזורק (פ.) דהא דתנן בהשולח בראשונה היה משנה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה ובהזורק תנן שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שינוי העיר הוי דומיא דשינוי השם וכ"כ הרא"ש והרשב"א והר"ן בהשולח אמתני' דבראשונה היה משנה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה שצריך לכתוב שם העיר שהוא והיא ממנה פי' בגליל מתא אנא פלוני דמיהודה ואם לא כתב מיקרי שינה שם עירו תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה מיהו היינו מדרבנן וכמו שאכתוב בסימן שאחר זה אך יש לדקדק דבשלמא בשינה שמו ושמה דמפרש התם דכתב שם מקום הנתינה ולא שם דמקום כתיבה או איפכא איכא למיחש לקלקולא כמ"ש הרא"ש אבל כשכותב בגליל מתא אנא פלוני ולא כתב שם עירו או שכתב אנא פלוני דממקום פלוני ולא כתב בגליל מתא כיון דלא שייך קלקולא אמאי תצא מזה ומזה וכולי איפשר דמשום דדמי לשינה שמו ראו חכמים שלא לחלק ביניהם אי נמי דכשלא יכתבו אלא בגליל מתא משמע שהמגרש הוא מגליל ואינו אותו שמארץ יהודה ואתו לקלקולא ואיפשר לפרש עוד שאם עיר הכתיבה או עיר המגרש היו לה ב' שמות אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה וכתב שם אחד מהם לבד דהשתא הוי שם עירו ושם עירה דומיא דשמו ושמה ממש וכן משמע מדברי הרשב"א: היכא שיש לעיר ב' שמות כתב מהרי"ק שורש ק"ו דאין לומר שיכתוב השם המיוחד לה בל' לטיין אלא יש לכתוב השם המפורסם יותר בין העברים דפירסום העכו"ם לא מעלה ולא מוריד וכיוצא בזה כתב מהר"ר ישראל בכתביו סימן קמ"ב שכתב אע"פ שבכתב כומרים שבאותה העיר כתוב שם העיר בגימ"ל בסוף מ"מ אין כותבין אותה אלא בקו"ף לפי שמוצא הלשון שנון וצח יותר מבגימ"ל ובמדינה שמזכירין לשון אשכנז צח ושנון מדברים כך ואחר שנון לשון אשכנז אנו כותבין בגיטין עכ"ל הרי דאינו חושש על כתב כומרים אלא על לשון אשכנזי שהוא המפורסם בין העברים שם העיר או הנהר שיש בהם כ"ף רפויה במקומות שמזכירין חי"ת כמו כ"ף רפויה וכן בשמות עיר ונהר שצריך לכתוב טי"ת או תי"ו איזה מהם כותבין עיין בתרומת הדשן סימן רל"א: כתב הר"ן בפרק גט פשוט אהא דאמרינן כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו כתב הראב"ד דמדלא חיישינן דילמא איכא יוסף בן שמעון אחרינא במתא אחריתא וכתוב האי גיטא הכא וממטי ליה לההיא מתא לאנתתיה דהיאך ש"מ דשם עירו ושם עירה מעכבים בגט דתו ליכא למיחש למידי ומדבריו אתה למד שאין מאמינין אותו על שם עירו אלא צריך להביא ראיה אבל הרשב"א כתב שכיון שלא שמענו בשום מקום שהוא צריך להביא ראיה על עירו מסתברא דנאמן ודברי הראב"ד נראין לי יותר עכ"ל : כתב הר"ן בתשובה אע"פ שלא כתבו שם הנהרות בעירו ועירה איני רואה שיהא בו חשש פיסול מחמת כך שאם נחוש לשני שוירי כשלא הוזכרו הנהרות אף כשהוזכרו לא הוציאנו מידי ספק שהרי אנו רואים סימן בההוא גיטא דהוה כתיב ביה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא דשקלינן וטרינן אי חיישינן לב' שוירי כלומר ב' שוירי דיתבן על רכיס נהרא אלמא אין הזכרות הנהרות מוציאנו מידי ספק זה והאי דכתיב בההוא גיטא דעל רכיס נהרא איפשר שהיו שם שני שוירי ולא היה הבדל ביניהם כי אם בנהרות ואפ"ה שקלינן וטרינן אי חיישינן לב' שוירי ואסיקנא דלא חיישינן אא"כ שיירות מצויות והוחזקו או בחדא מינייהו וכפי מחלוקתן של ראשונים בזה הלכך בנדון זה שלפנינו אין כתיבת הנהרות מעכבת ואע"פ שמקצת ראשונים ז"ל הזכירום בטופסי גיטין שלהם לרווחא דמילתא תקנו כך מפני קצת מקומות שוין בשמותיהן והנהרות מבדילין אותן אבל בשאר מקומות שאין ידועין בכך אם לא נכתב לא עכב עכ"ל : כתב עוד הר"ן סימן מ"ב שאלת מעשה בא הנה באשה שהיה בעלה בעיר אשביליא ואותו הבעל נולד בעיר מיורקא ודר בה כמה שנים ונשא האשה הזאת פה פירפינא"ן ואח"כ הלך לו לאשביליא והנה הוא היום שם בקביעת דירה עם אשה אחרת אשר לקח לו שם ועתה שלח לו גט לאשתו אשר לו הנה פירפינא"ן וזה טופס הגט בכך בשבת וכו' למנין שאנו מונין כאן במתא אשביליא איך אנא פלוני דממתא מיורקא בר בנבנשה אם נאמר דמאי דכתב דממתא מיורקא הוא שם היחס לא שם עירו ועוד שהעידו רבים שזה האיש גם כשהיה דר הנה היו קורין אותו דוראן דמיורקא: תשובה רואה אני פיסול בגט זה מפני שכתוב בו דממתא מיורקא וזה היה שם עירו אשביליא נמצא ששינה שם עירו שמה שדחקתם לפרש דמאי דכתיב דממתא מיורקא הוא שם היחס לא שם עירו כאשר יתיחסו רבים אל מקום אחד זה אינו מורה הלשון כלל שהמתיחסין אל מקום ידוע כותבין בחתימותיהם פלוני דמיורקא או כשמזכירים ראשונה שם קדשם כותבין אח"כ המכונה פלוני דמיורקא ואינם כותבין דממתא פלוני שלשון ממתא מורה שאינו נכתב ע"ש היחס אלא ע"ש עירו ואע"פ שנוכל לומר שהמכוון אחד בין שיכתוב דממתא בין שיכתוב פלוני דמיורקא ושגם כשכתב דממתא הוא ע"ד היחס לא ע"ד שם עירו כיון שהורגלו ההדיוטות לכתוב בלא ממתא ע"ד היחס ובממתא ע"ד שם עירו בכמו זה צריך לדרוש שם ההדיוט וכיון שכן נמצא שזה שינה שם עירו ואפי' נדחוק ונאמר שלא נכתב אלא ע"ד היחס נמצא שאין שם עירו כתוב בגט זה ושם עירו ושם עירה מן הדברים המעכבים בגט וכ"כ הראב"ד בפ' גט פשוט וז"ל ומי שאומר שאין שם עירו ושם עירה מעכבין בגט אא"כ שינה שמם כדקתני במתני' שינה שמו ושמה טועה הוא דא"כ ליחוש דילמא איכא יוסף ב"ש הכא ואיכא אחרינא במתא אחרינא ויכתוב היאך גיטא הכא סתם וממטו ליה לההיא מתא לאנתתיה דהיאך אלא ש"מ שם עירו ושם עירה מעכבין ע"כ ואעפ"י שהרמב"ן הביא בזה סברא בפרק המביא תנין ולא הכריע בהן על דברי הראב"ד סומכין להחמיר ולדבריו הסכים הרשב"א בתשובה. נמצא שאם נפרש לשון הגט שכתוב בו דממתא מיורקא ע"ד היחס הרי אין כאן שם עירו ופסול ואם הוא ע"ד שם עירו הרי שינה שמו ופסול אלא שיש כאן מקום עיון אחר שאיפשר לפרש שזה שכתב דממתא מיורקא כיון לומר על מקום לידתו שהיה במיורקא כמו שבא בלשון השאלה וכיון שכן איפשר שהוא מספיק שהרשב"א כתב בתשובה שמי שנולד במקום אחד ודר במקום אחר שאם הוא כותב גט במקום שנולד די שיכתוב במקום פלוני שנולדתי בו אף על פי שלא כתב מקום דירתו ולמדה הרב מההיא דתניא בתוספתא גבי מי שהיו לו ב' שמות אם היה במקום אחד וכתב לשם אחד מהם כשר וסבר הרב ז"ל שב' מקומות הרי הן כב' שמות וכיון דבדיעבד שם אחד מספיק אף שם עיר אחת מספיק וכיון שכן שם עיר שנולד בו מספיק לשם עירו אלו דבריו ז"ל ואינן מתבררין אצלי כלל לפי שאין השמות דומין למקומות כלל לפי שמי שיש לו ב' שמות כל אחד מהם הוא שמו ואין אחד מהם נעקר בהנחת חבירו אבל מי שיוצא ממקום למקום כיון שנשתהא שם עד שהוא כאנשי העיר אין אותה עיר ראשונה עירו לשום דבר שבעולם ועוד שעיקר מה שאנו מצריכים שם עירו הוא מפני שני יוסף בן שמעון ובשם עירו אנו יוצאין מידי ספק זה שמן הסתם אם יש ב' יוסף בן שמעון בעיר זה היינו בקיאין בהם ואין מגרשים נשותיהם אלא זה בפני זה ואם אין אנו יודעין אותם אין חוששין להם שכל שמות שוין שהם בעיר א' קול יש להם ובהכי ריהטא סוגיא דפרק גט פשוט וכל זה אם נפרש שם עירו שם עיקר שהוא עיקר דירתו היה לפי שזה מפורסם לעדים אבל אם נאמר שמקום הלידה מספיק חזר חשש התלמוד למקומו ניחוש דלמא אזיל וממטי לאנתתיה דהיאך שהרי כל התינוקות שנולדו בכאן והלכו להן זה שנים רבות אין להן קול ואין העדים יודעים אותם וליחוש דלמא נולד אחר בכאן ששמו כשם זה המגרש וממטו ליה לאנתתיה ולפיכך אין דברי הרשב"א ז"ל מתחוורן אצלי בזה ומ"מ אף לפי דבריו גט זה פסול שהוא ז"ל לא אמרה אלא במגרש באותו מקום שנולד בו לפי שנראה שסבור הרב ז"ל שהוא עיקר שם עירו באותו מקום ועוד שזה שכתב דממתא אין פירושו על מקום לידתו שכשהסופרים כותבין מלה זו מתכוונין בה על עיקר מקום דירתו והו"ל שינה ופסול שהרי עיקר דירתו של זה היה באשביליא ועוד דאיכא הכא ריעותא אחרינא וכמו שכתבת שנמצא בכתובה בר אליעזר ובגט כתוב בר בנבנשה נמצא שאפשר ששינה שמו בגט סוף דבר דעתי מסכמת הלכה למעשה שלא תתגרש בגט זה ואם נתגרשה לא תינשא עכ"ל:

בית חדש (ב"ח)

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

צריך להזכיר בגט שם מקום וכו' משנה פרק הזורק (סוף דף עט) היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וכו' ובגמרא היה במזרח וכו' מאן אילימא בעל היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אלא לאו סופר וכתב הרא"ש לאו דוקא סופר אלא משום חששת העדים וכו'.

ומ"ש בשם סה"ת דצריך להזכיר ג"כ עמידת הסופר וכ"כ הרמ"ה וכ"כ התוספות להדיא ולשם בד"ה כי יתביתו וכ"כ במרדכי פרק הזורק וז"ל ואומר ר"י דפשיטא שאין לכתוב במקום שהבעל עומד שם בשעת כתיבת הגט אלא מקום עיקר דירתו כדפירשנו לעיל בפרק השולח אבל מקום כתיבת הגט יש לכתוב אעפ"י שאינו מקום עיקר דירתו כדתנן היה במזרח וכתב במערב ומוקי לה בסופר ונראה דכ"ש שצריך שיעמדו שם העדים במקו' שכותבין שם הגט שאם לא היו שם אתי למימר אחרים חתמו בשמם ומזוייף הוא שהרי לא היו שם עכ"ל הנה מבואר שפסק כסה"ת וכ' לשונו ממש ומ"ש המרדכי אח"כ ושמא י"ל דבסופר ליכא קפידא וכו' לא קאי אגט אלא אשטרות דכתב תחלה היה במזרח וכו' דוקא בגט פסול אבל בשאר שטרות כשר ומ"מ אומר ר"י דלא נכון לעשות כן לכתוב כתובה שלא במקום חופה כי לכתחילה צריך ליזהר אף לשטרות כדאמר רב לספריה כי יתביתו בהיני כתובו בהיני ושמא יש לומר דבסופר ליכא קפידא דמאי חששא איכא אלא פסול משום עדים דרגילות דמקום שהסופר שם שם עדים חותמים ורב נמי דאמר לספריה לא חשש אלא משום עדים עכ"ל והאי ושמא י"ל וכו' לא קאי אגט אלא אכתובה דסליק מיניה והכי קאמר כיון די"ל דבסופר ליכא קפידא אפילו בגט לכך נהגו להקל בכתובה אבל בגט ודאי אין להקל אלא כמ"ש תחלה ונראה דכ"ש שצריך שיעמדו שם עדים וכו' כלשון ספר התרומה אבל הב"י הבין דהאי ושמא י"ל קאי אגט וכתב דבפרק השולח לא כתב כן וא"כ לפי דעתו יהיו דברי המרדכי סותרים זה את זה וליתא אלא כדפרישית הוא האמת ועיין במ"ש עוד המרדכי בפרק ג"פ דלראבי"ה בשטרות נמי פסול אבל לר"ת ור"י אינו פסול אלא בגט אבל לא בשטרות ובכתובה ולכולהו אין הדבר תלוי אלא בחתימה וכדעת הרא"ש וחולק הוא אמ"ש המרדכי בפרק השולח בשם ריב"א ובפרק הזורק כדעת ספר התרומה דצריך להזכיר גם עמידת הסופר. והכי נקטינן שכן כתב הסמ"ג והגהות מיימונית והתוס' והרמ"ה וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"א שכתב פסולין עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו וכתב עוד בסופו הרי אלו כותבין זמן הכתיבה ומקום הכתיבה לא הזמן שא"ל הבעל בו כתובו ולא אותו המקום עכ"ל מדהזכיר בתחלה חתימה ובסוף הזכיר כתיבה אלמא דבכלל חתימה הוי נמי כתיבה ובכלל כתיבה הוי נמי חתימה וכן נראה ממ"ש בהגהות מיימונית לשם שבא לפרש דברי הרמב"ם בזה כמו שכתבתי ע"ש:

שינה מקום עמידת העדים וכו' שם במשנה היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וכו' וקאמר בגמרא דקאי אסופר ולהרא"ש לאו דוקא סופר אלא עדים קאמר ולכן אמר רבינו שינה מקום עמידת העדים אבל לרוב פוסקים דמחמירין ה"ה שינה מקום הסופר וטעמו של ר"ח דהוולד ממזר משום דבגמרא ה"א א"ר אבא אמר ר"ה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר ומודים חכמים לר"מ שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהוולד ממזר וקאי אשלום מלכות כמו שפירש"י והתם הוא דאמרו חכמים הולד כשר אבל בהיה במזרח וכתב במערב הלכה כר"מ שהוולד ממזר מדקאמר רב ורב הונא לספריה כי יתביתו בשילי וכו' והא דאמרי מודים חכמים לר"מ שאם שינה שמו וכו' בכלל זה שינה מקום עמידת הסופר והעדים דהולד נמי ממזר ור"ל ממזר מדרבנן דהגט אינו פסול אלא מדרבנן וכמו שיתבאר בסימן קכ"ט ומ"ש וכ"כ הרמ"ה שאפילו אם נשאת בו תצא כלומר שגם הרמ"ה כתב להחמיר כמו ר"ח דתרווייהו ס"ל דאם נשאת בגט זה כיון שהוא פסול מדרבנן תצא אלא דלמאי דס"ל לר"ח הלכה כר"מ והולד ממזר מדרבנן ומותר בממזרת דרבנן פליג עליה הרמ"ה ואמר דהולד כשר מן השני דכיון דגט כשר מן התורה גם הולד כשר וס"ל לרב דקאמר זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר קאי ארישא דשלום מלכות ודהיה במזרח וכתב במערב דבתרוייהו פליגי רבנן ואמרי הולד כשר ואינן מודים לר"מ אלא בשינה שמו וכו' דבסיפא דהתם הולד ממזר מדרבנן כדקאמר רב אשי אף אנן נמי תנינא ודקדק הרמ"ה דלחכמים אין חילוק בין רישא לסיפא אלא דבסיפא הולד ממזר וברישא הולד כשר אבל לענין תצא מודים חכמים לר"מ דאף ברישא תצא. והב"י פי' דלר"ח הוי ממזר מן התורה לר"מ והרמ"ה סבר דלר"מ הוי ממזר מדרבנן ושרי ליה מאריה דאין בפסול דרבנן ממזר מן התורה וכמ"ש הוא ז"ל בהדיא בסימן קכ"ט אלא כדפירש הוא האמת גם נראה דחזר בו ב"י ולכן כתב ועי"ל דהרמ"ה פוסק כחכמים אבל מ"ש הרמ"ה ודוקא מן השני אבל מן הראשון הוי ממזר היינו לומר דהוי ממזר מן התורה דכיון דהגט כשר מן התורה ולפיכך הולד כשר מן השני א"כ קידושי שני קידושי טעות הן מן התורה ואם חזרה לראשון כשלא גירשה השני הולד ממזר מן התורה ומ"ש ול"נ לא"א הרא"ש הכי פירוש דלא נהירא אחד משני דרכים אלו דהיינו דליהוי ממזר כמ"ש ר"ח או שתצא מן השני כהרמ"ה אלא ל"מ דאינו ממזר אלא אף אם נישאת לא תצא אבל לא הכריע אי הלכה כרש"י והאלפסי דתינשא לכתחילה או כר"ת דלא תינשא לכתחילה גם לא כתב הרא"ש להדיא שכ"כ רש"י והאלפסי אלא כתב ולשאר מפרשים רבנן מכשירים לגמרי ומסתמא כיון על רש"י והרי"ף אע"ג דלא כתבו כך בפירוש אלא דהכי משמע מתוך פירושם וכתב מהרש"ל הא דכתב לפירש"י תינשא בו לכתחילה היינו לומר אם כבר ניתן הגט דהיינו קצת דיעבד דכבר יצא עליה שם מגורשת אבל לכתחילה לא ינתן אלא צריך לכתוב אחר ודבריו נכונים ולענין הלכה נראה כר"ת דלכתחלה לא תינשא ואם נישאת לא תצא דכך הוא גם דעת הרמב"ם ורוב פוסקים וכן פסק בש"ע הקשו התוס' בד"ה כי יתביתו (דף פ') דאמאי פסול הגט כשהיה במזרח וכתב במערב והלא יאמרו שאחרוהו וכתבוהו וגט מאוחר כשר וכתבו ליישב בג' תירוצים וע"ש:

וכותבין שם מקום הבעל והאשה פי' מקום עיקר דירתו וכו' נראה דרצונו לומר לכתחלה כותבין שם מקומם דמדתנן שינה שם עירו ועירה תצא מזה ומזה אלמא דלכתחילה צריך לכתוב שם מקומם אע"פ דבדיעבד כשר אם לא כתב שם מקומם דאי איתא דפסול ה"ל לאשמעינן רבותא טפי דאפי' לא כתב כלל שם מקומם דפסול ואנן ידעינן במכ"ש דפסול אם שינה דמזוייף מתוכו דיאמרו דאיש אחר שאינו בעלה שהוא ממקום אחר גירשה לאשה זו אלא בע"כ דאם לא כתב כלל מקומם כשר אפ"ה לכתחלה כותבים שם מקומם כדי שידעו בבירור שנתגרשה אשה זו מבעלה ומ"ש פירוש מקום עיקר דירתו כך הוא הסכמת הפוסקים וה"א בפרק האשה שלום בקלוני"א מתא אנא דוד בר ניהלאה מנהרדעי וכן בסורא מתא אנא חנן מחגרא דנהרדעא והיינו משום שכל אדם נקרא על שם מקום דירתו פלוני ממקום פלוני אבל אינו נקרא על שם מקום לידתו וגם אין מקום לידתו ידוע כמקום דירתו. ומ"ש מקום עיקר דירתו אתא לאפוקי אם היה רגיל לילך לסחורה למקום אחר ודר שם לבדו חדש או חדשים שזהו מקום לדירת עראי אבל מקום עיקר דירתו שדר שם בקבע עם בני ביתו כותבין בגט כי על שם עיקר דירתו הוא נקרא פלוני ממקום פלוני ומ"ש ואם יש ב' שמות וכו' משנה בפרק השולח בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה פירוש רש"י האי שינוייא כשהיו לבעל ב' שמות אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה וכ"כ כל הפוסקים והכי מוכח בגמרא לשם וכתבו התוס' לשם וכן יש לפרש שם עירו ושם עירה ומ"ש בשם הרמ"ה לחלק בין מגרש בעירו לשולח גט למקום אחר נראה דהיינו דוקא בדאיתחזק מקום דירתו בשני שמות דבמקום כתיבה שם אחד עיקר והשני טפל ובמקום נתינה הוא להיפך השני עיקר והאחר טפל התם הוא דצריך לכתוב שניהם בפרט דאותן שבמקום כתיבה לא יכירו שם דנתינה ואותן שבמקום נתינה לא יכירו שם דבמקום כתיבה וז"ש הרמ"ה צריך לפרט שניהם שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה כלומר שם העיקר לעירו במקום הכתיבה ושם העיקר לעירו במקום הנתינה משא"כ אם גם במקום הנתינה היו קורין בשם העיקר לעירו כמו שקורין במקום הכתיבה כי אז ודאי א"צ לפרט שניהם אלא כותב שם העיקר לעירו בפרט וכולל שם הטפל בכלל שום וחניכה בין במגרש בעירו ובין בשולח למקום אחר. ומ"ש ואם רגיל בב' מקומות וכו' נראה דה"פ דאם רגיל בשתי מקומות בשוה דהיינו דהיה דר בכל אחת י"ב חדש או פחות מי"ב חדש פשיטא דצריך לכתוב שניהם אף ע"פ שבאחת היה דר חדש או חדשים יותר מבשנייה אבל אם באחד לא היה דר י"ב חדש ובשנייה היה דר י"ב חדש אין כותבין אלא אותו שדר בו י"ב חדש. ומ"ש המרדכי ע"ש אבי"ה ומביאו בהגהת אשיר"י פרק השולח דאין לכתוב מקום הדירה אלא א"כ נתיישב בעיר שלשים יום ואם יצא ממדינה למדינה אחרת אחר אחרון אני בא היינו באיש נכרי שבא להתיישב בעיר אחת לא נקרא מקום דירתו כשלא נתיישב ל' יום בעיר ואפי' לכתחילה אין כותבין פלוני ממקום פלוני ואם יצא ממדינה למדינה אחרת אף על פי שדר בזו י"ב חדש ובאחרת לא דר י"ב חדש אחר אחרון אני בא כיון שאין דעתו לדור שוב במדינה הראשונה אבל כאן מדבר בשדעתו לגור בשניהם אז צריך לכתוב שניהם אא"כ דר באחת פחות מי"ב חדש ובאחרת דר י"ב חדש אז נקראת עיקר דירתו בזו שדר בה י"ב חדש ואין כותב בגט אלא מקום זה. ומ"ש ואם קנה בה בית דירה וכו' פירוש מספקא לן לגבי גט אי מיקרי מקום עיקר דירתו בשביל שקנה בה בית דירה ובאחרת לא קנה בית דירה וא"צ לכתוב אלא אותו בלחוד או לא מיקרי מקום עיקר דירתו וצריך לכתוב שניהם כיון שדירתו בשניהם בשוה בכל אחת פחות מי"ב חדש או בכל אחת י"ב חדש ולכך טוב לכתוב מקום שקנה בה בית דירה בפרט ולכלול שם המקום האחר בכלל וכל שום אחרן דאית לי ולאתרי:

ומ"ש ומן הדין היה צריך לכתוב שם העיר של הלידה וכו' נראה דלפי דעל ידי הלידה מבורר יותר שזה בעלה של אשה זו וליכא נמי חששא דשני יוסף בן שמעון אלא דחיישינן שמא יטעה בעיר מולדתו ומ"מ אעפ"י שאין כותבין מקום הלידה מחששא זו אם כתבה ולא טעה בה כשר ולא פסלינן לה משום דיבואו אח"כ לכתוב שם הלידה ויהיה טועין בה: ומ"ש אבל א"א הרא"ש כתב וכו' עד סוף הסימן בפרק הזורק כתב כך ולשון רבינו במ"ש אבל א"א וכו' שהוא לומר דחולק אהרמ"ה שאעפ"י שמ"ש הרא"ש דא"צ לכתוב אלא שם מקום עיקר דירתו גם הרמ"ה כתב כך בפתח דבריו מ"מ בשם מקום הלידה חולק הרא"ש דלהרמ"ה לכתחילה אין כותבין מקום דחיישינן שמא יטעה אלא דבדיעבד כשר אם לא טעה אבל לכתחילה לא אבל להרא"ש מנהג הוא לכתוב מקום הלידה ולכן צריך לכותבו לכתחלה אלא שאם לא כתבו או אפילו שינה בו הכשירו ר"ת ועוד חולק דלהרמ"ה דלא הזכיר דכותבין מקום שעומדים בו הסופר והעדים משמעו דאין צריך לכתבו כלל אפילו לכתחילה ומתניתין דהיה במזרח וכתב במערב דקאי אסופר ועדים לא קאמר אלא אם שינה בהן אבל אין צריך לכתבו כלל אבל להרא"ש אע"פ שאין עיכוב בכתיבתן מ"מ כיון שמנהג הוא לכותבן צריך הוא לכותבן לכתחלה כנ"ל ודלא כב"י במקצת פירושו ואיכא להקשות אמאי הכשיר ר"ת בשינה מקום הלידה יותר משינה מקום שהסופר והעדים עומדים שם בשעת כתיבת הגט שהרי ג"כ אין עיכוב בכתיבתן דמתניתין לא קאמר אלא אם שינה בהן וג"כ אין מקום עמידתם ידוע וכבר כתב מזה ב"י בד"ה אם שינה מקום העמידה ויש ליישב דבהיה במזרח וכתב במערב שאינו כותב מקום שעומד באותה שעה פסול טפי משום דמיחזי כשיקרא ועוד כי יסברו העולם שהקדימו הזמן וכמ"ש התוספות בסוף ד"ה כי יתביתו דף פ':

דרכי משה

(א) וא"נ כדבריו בזה כי כבר נתבאר דהראבי"ה ורשב"א פוסלין בשינוי מקום הלידה ועליהם נתכוון מהרי"ק וע"ל ס"ס קכ"ט מדין זה:

(ב) וכן נוהגין כמו שתראה בנוסח הגט שכתבתי סי' קכ"ו:

(ג) וכתב עוד דאם היתה דרה שם בשעת כתיבה אף ע"ג דבשעת נתינה אינה דרה שם יש להכשירו וע"ש ועיין בהגהות מרדכי דף תרי"ד ע"ב שאם דר בעיר אחת ויצא ממנה וביום לכתו לדור בעיר אחרת מגרש אשתו כותבין העיר שיצא ממנה:

(ד) וכתב המרדכי פרק המגרש ע"ג על הגט שבא מארץ הגר והיה נקרא שם העיר בורזיי"ש ואנו קורין בוריי"ש נראה כיון דניכר דמארץ הגר בא ודרך לשונם לדבר בלשון קלילה אין להקפיד וע"ש:

(ה) ובסדר גיטין שלנו סי' י"ט כתב דאין לכתוב מדינה אלא כשכל הפלך נקרא ע"ש אותה העיר ובסימן ל"ז כתב דאפילו בכה"ג אין לכתוב מדינה אא"כ השררה של אותו מלכות דר שם ונבחר באותה העיר על המדינה:

(ו) ועיין בתשובת מהר"ם פדווא סי' י"ב אם דילג לכתוב מתא הגט כשר:

(ז) ובסדר גיטין כתב בסימן י"ט דבמקום דנוהגין לכתוב מדינה כותבין מדינה פלונית דיתבא על נהר כו' כדי שמלת דיתבא יהא קאי על שם המדינה ולא נטעה לומר דכל המדינה יושבת על הנהר ובמקום שכותבין מתא כותבין פלוני מתא לומר שהעיר יושבת על הנהר עכ"ל:

(ח) ומיהו משמע מדברי מהרא"י סי' ט' דא"צ לכתוב ב' שמות העיר אלא כשכותבין שם הדירה אבל במקום דאין כותבין רק מקום העמידה אין לחוש ואין נוהגין כדבריו:

(ט) וזהו דלא כתשובת מוהר"ם פדווא סי' ה' דכתב דא"צ לכתוב ב' השמות של הנהר:

(י) וכ"כ בנימין זאב סי' י"ח:

(יא) כתב

(יב) וכתב בסדר גיטין במקום דנהגו שלא לכתוב מי מעינות אין לכותבן שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים:

(יג) ובמרדכי פרק המגרש ע"ג על נהר שכתבו על נהר יי"ר והיו רגילין לכתוב על נהר קיי"ר כיון שאין שום אות במקום לע"ז שתהיה יו"ד במקום קו"ף וע"ש:

(יד) וכבר כתבתי דברי הפוסקים בזה ותשובת מהרי"ל דלעיל שלא כדברי מהרי"ק:

(טו) נראה דלדידן דלא כותבים כל שום וחניכה בשמות הבעל והאשה ה"ה בשמות מקומות אלא כותבין דמתקריא או מתקרית פלונית וכן נוהגין כמו שיתבאר בנוסח הגט שכתבתי סי' קכ"ז:

(טז) וסיים שם ולכן יש לכתוב רוטנבורק שטראסבורק וכדומה בק' לבסוף כדרך שמדברים האשכנזים שלשונם שנון וצח יותר מל' גלחות שכותבין בג' ובסי' רצ"א שם שכותבין על עיר רעדי"ש שכותבין אותו כך בגט אע"פ שבלשון עכו"ם נקרא הרעדי"ש דהכל אחד הוא אלא שהאשכנזים מקצרים הל' ומשמע הא בלא"ה יש לכתוב ב' השמות וכן נוהגין כמו שתראה בנוסח הגט שבתבתי לעיל וצ"ע שם סי' קמ"ב דכותבין בשמות עיירות הקצרים אלף לבסוף אע"פ שאינו נקרא כגון בזל"א ויצא כו' וע"ש שהאריך באלו הדברים מצאתי כתוב בתיקון ישן עיר שנשתקע ממנה שמה הראשון א"צ לכתוב בה רק שמה השני ואם כתב בגט שם המדינה ולא שם העיר או אפילו שכתב שתיהן הגט פסול עכ"ל ואין נ"ל לפסול בשכתב שתיהן בהגהות אלפסי דף ת"ד פרק המגרש מי שדר באנטוכיא לא יכתוב פלוני אנטוכיא שזה משמע שנולד שם רק אנא ממתא אנטוכיא כו' וכ"כ ב"י בשם תשובת הר"ן והאריך בזה:

(יז) וכבר נתבאר שאין אנו כותבין רק מקום העמידה:

(יח) ונ"ל דמהאי חששא נשתרבב המנהג לכתוב ב' נהרות בגט דתו ליכא למיחש דמתרמי כולי האי שיהא עיר אחרת עם ב' שמות דנהרות נקראים כן מיהו במקום דליכא ב' נהרות ואיכא למיחש לעיגון או בדיעבד אין לחוש כתב בנימין זאב סי' ק"ה מעשה שכתבו בגט בעיר אר"ט והיו רגילין לכתוב מתא קריינא דיתבא על נהר אר"ט והכשירוהו משום דרגילי אינשי למיקרי העיר אר"ט וע"ש. מצאתי בתיקון ישן היכא דאיכא מים חמין צריך לכתוב על מי מעיינות חמין וע"ל סי' קכ"ט בדין נהר אם כותבין תוך עיבורה של עיר כאילו נכתבה בעיר: