תשובות ריב"ש/שיד
מונסון לה"ר הנפריר שלדין י"א
כתבת שקרה במקום מושבך שאשה אחת בת טובים ישבה עגונה זה לה חמש עשרה שנה ועתה חמל השם על טל ילדותה וישם על לב איש אחד ולאהבת קרוביה הלך קשטילה והשיג ספר כריתות מבעלה אחר ההפצר הרב ואולם בבאו עיינת בלשון הגט ובשטרי השליחות ונסתפקת בהכשרם לפי שלא נכתב בגט שם עירו ושם עירה רצוני מקומות מושבותיהם ומצאת למפרשים ז"ל שנחלקו בגט שהוא בזה התאר כי הראב"ד הורה לפסול ובעל העטור הכשירו בדיעבד דהרשב"א נסתפק בזה בתשובה אלא שכתב בסוף דבריו שראוי לחוש לדברי הראב"ד ז"ל שהוא רב מובהק ולא די שלא נכתב בגט מקום עקר דירתם אבל נכתב בו מקומות הלידה עם שכתבו רוב המחברים שאינו נכון לעשות כן ואפילו מקום עמידת העדים וכתיבת הגט לא נתבאר בו יפה כי לא נכתב בו למנין שאנו מונין כאן אלא למנין שאנו מונין באוקני"א מתא ע"כ תורף דבריך וכתבת בסוף כי הכשר הגט רחוק בעיניך מפני חסרון שם עירו ושם עירה וראית להרצות דבריך אלה אלי למען אודיעך דעתי:
תשובה ראיתי תשובת הרשב"א ז"ל בזה והראה פנים להיתר כשלא כתב שם עירו ושם עירה אלא שכתב בסוף התשובה בזה הלשון ומכל מקום בשביל שאני מדמה לא אעשה מעשה ואע"פ שהדבר יותר נראה שאינו מעכב בדיעבד אם אינו כותב שם עירם כלל ובלבד שלא ישנה וכן נראה ממ"ש כל המחברים ז"ל שלא ראיתי לאחד מהם שכתב פסול בזה כלל עכ"ל ונראה שלא הגיע לידו מ"ש אתה בשם הראב"ד ז"ל וגם הרא"ש ז"ל כתב שעירו ועירה אין עכוב בכתיבתן דמתניתין (בגיטין ל"ד:) לא קאמר אלא אם שנה בהן אבל אין עכוב בכתיבתן כמ"ש זה בספר אבן העזר בשער קל"א (בסי' קכ"ח) ומכל מקום בנדון זה אין צריך לכל זה שהם לא דברו אלא כשלא כתב כלל שם עירו ושם עירה לא מקום דירתן ולא מקום לידתן אבל בנדון זה שנכתב שם לידתן פשיטא דכשר דהא ליכא חששא דשני יוסף בן שמעון ונכר מתוך הגט מי הוא המגרש ואע"פ שכתבו קצת המחברים ז"ל דאין נכון לכתוב שם הלידה שמא יטעו בעיר מולדתו גם הם כתבו שאם כתבה ולא טעה בה כשר כמו שכתב זה בספ' אבן העזר (שם) ובודאי בשכתב שם הלידה ולא שם הדירה אמרו כן דאי בשכתב שניהם צריכה למימר והרמ"ה ז"ל כתב בלשון הזה ובדין הוא דאי הוה כתב שמא דמתא דאתיליד בה כגון דכתיב מולדת בעיר פלונית שפיר דמי דלאשתמודעי הוא דבעינן ובהכי משתמודע שפיר אלא משום דחיישינן דלמא טעו בעיר מולדתו ואי עביד הכי ואיתברר דשפיר כתב כשר עכ"ל. וגם מה שכתבו שאין נכון לכתחלה לכתוב שם הלידה היינו דוקא במגרש במקומו שמקום דירתן ידוע ואז יותר נכון לכתוב מקום הדירה שהוא ברור ולא מקום הלידה שאפשר לטעות בו אבל בגטין הבאין ממדינת הים כנדון זה ואין ידוע בשעת כתיבת הגט מקום דירת האשה ואף אם הניחה במקום אחד שמא העתיקה דירתה במקום אחר בכגון זה ודאי כותבין לכתחלה מקום לידתה הברור להם ולא מקום הדירה שאי אפשר להם לדעת אותו בודאי ובספר המצות הגדול כתוב בשם רבינו יחיאל מפרי"ש שגם על מקום הדירה אם אינו ידוע בודאי אל יכתבוהו כלל ובספר עמודי גולה כתוב וצריך לכתוב שם העיר שהסופר והעדים עומדים שם גם עקר מקום דירת הבעל והאשה ועכשו שאין אנו יודעין עקר דירתם כותבין מקום עמידת רגליהם והלידות נמנעו מלכתוב לפי שיש טועים בדבר ע"כ ומכאן תוכל להבין שאין קפידא על מקום הדירה דוקא אלא פעמים כותבין כן ופעמים כן כפי מה שנראה להם יותר ברור ורחוק מלטעות. וכבר ראיתי הרבה גטין הבאים ממרחק שיש מי שכתוב בהן שם מקום הדירה ויש מקום הלידה ויש מקום העמידה ואיני חושש לדקדק עליהן על זה כל שלא שנו לפי שאני סומך על הסופר והעדים שכתבו הברור להם יותר או כפי מנהג מקומם *(ב"י אה"ע סי' קכ"ח (ד' כ"ב ע"א) בד"ה וא"א וכו') גם מה שאמרת שאפילו מקום עמידת העדים וכתיבת הגט לא נתבאר בו יפה כי לא נכתב בו למנין שאנו מונין כאן אלא למנין שאנו מונין באוקניי"א מתא אין לחוש לזה כלל שבודאי כבר נראה שהן עומדין שם כיון שכתבו שהם מונין כן באותו מקום דאם לא כן היו כותבין למנין שמונין באוקניי"א ובנוסח הגט שכתב הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהלכות גרושין) כך כתוב למנינא דרגילנא למימני ביה במקום פלוני וכו' ואין כתוב כאן במקום פלוני ואע"פ שבהרבה נוסחי מחברים אחרים כתוב כאן אין להקפיד ולחוש בזה כי מקומות מקומות יש אלו תפשו להם נוסח זה ואלו נוסח זה וכיון שנהגו הסופרי' לכתוב כן באותו מקום הרי הוא כאלו כתבו בפי' כאן הלא תראה שבנוסח הגט הנוהג בפרי"ש הכתוב בספר עמודי גולה כתוב מנין בלא וא"ו כדי שלא יהא נראה מלשון אונאה ובשאר נוסחי גטין כתוב שלם וכן בכל גיטין שראיתי מעודי וכן בנוסח ההוא כתוב בדלא אניסנא שאם היה כותב כדלא אניסנא היה נראה כאלו אינו אנוס אבל הוא אנוס ובשאר נוסחי כתוב כדלא אניסנא ורוב המקומות כותבין כן *(עי' ב"ש אה"ע סי' קכ"ו סקכ"ו) וכן בהרבה דקדוקים אחרים והם דקדוקי סופרים ואין לשנות בזה מנהג המקומות שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים *(ב"י שם (ד' י"ח ע"א) בסד"ה שנה וכו' ועי' ד"מ שם (אות ל) רמ"א שם סכ"ז):