רי"ף על הש"ס/קידושין/דף כט עמוד ב

Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

חזרו לומר שלא תהא נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים:

(דף צא.) ההיא איתתא דכל יומא דתשמיש הות קיימא ומתיא מיא ומשיא ידיה דגברא יומא חדא איתיאת ליה מיא לממשא אמר לה הדא מילתא לא הות האידנא אמרה ליה אם כן חד מן עובדי כוכבים אהלויי דהוו הכא האידנא אי את לא הוית דלמא חד מנהון הוה אמר רב נחמן עיניה נתנה באחר ואין ממש בדבריה:

ההיא איתתא דלא הוות בדיחא דעתה בהדי גברא אמר לה האידנא מאי שנא אמרה ליה מעולם לא צערתן בדרך ארץ כי האידנא אמר לה לא הות הדא מילתא האידנא אמרה ליה אם כן מן הלין עובדי כוכבים נפטויי דהוו הכא האידנא אי את לא הוית דלמא חד מנייהו הוה אמר להו רב נחמן לא תשגחו בה עיניה נתנה באחר:

(שם סוף המסכת) ההוא גברא דהוה מהרזק בביתא דאינתתא עאל אתא מריה דביתא פרטיה (בד"ס הגירסא נוף וכתב הב"ח ס"א נואף) נואף להוצא וערק אמר רבא איתתא שריא אי איתא דעבד איסורא ארכוסי הוה מירכס ההוא נואף דעאל לביתא דההיא איתתא אתא גברא סליק נואף אותיב בבאלא דבבא הוה מחתך תחלי תמן וטעמינון חויא בעא מריה דביתא למיכל מהנך תחלי בלא דעתא דאיתתיה אמר ליה ההוא נואף לא תיכול מנהון דטעמינון חויא אמר רבא איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא ניחא ליה דליכול ולימות דכתיב (יחזקאל, כג) כי נאפו ודם בידיהם פשיטא מהו דתימא איסורא מהוה הוה והאי דא"ל ניחא ליה דלא לימות דתהוי אנתתיה עליה (משלי, ט) מים גנובים ימתקו קמ"ל:

מתני' כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ואי זו זו כהנת ולויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי וישראל וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ואי זו זו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ובל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואי זה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה וכל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קדושין הולד כמוה ואי זה זה ולד שפחה ועובדת כוכבים:

גמ' כל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קדושין הולד כמוה מנלן אמר קרא בראשית כב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור אשכחן דלא תפסי בה קדושין ולדה כמוה מנלן אמר קרא (שמות, כא) האשה וילדיה תהיה לאדוניה:

(דף סח: ע"ש) עובדת כוכבים מנלן אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אמר קרא (דברים, ז) כי יסיר את בנך מאחרי בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה האי בשבעה אומות כתיב אמר קרא כי יסיר את בנך לרבות כל המסירין הא ניחא לרבי שמעון דדריש טעמיה דקרא אלא לרבנן מנלן אמר קרא (שם כא) ואחר כן תבא אליה ובעלתה מכלל דמעיקרא לית בה הויה אשכחן דלא תפסי בה קדושין

 

רבנו ניסים (הר"ן)

תשמיש כל היהודים וכיון שכן מוכחא מילתא דתשמיש קשה לה וכאנוסה דמיא ומש"ה כופין אותו להוציא וליתן כתובה:

חזרו לומר שלא תהא נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה:    דשמא תלך למקום שאין מכירין בה [ובנדרה] ותנשא:

תביא ראיה לדבריה:    שנאנסה ובלאו הכי לא מתסרא אבעלה:

יעשו דרך בקשה:    מפורש בירושלמי יעשה סעודה ויפייס עצה טובה קמשמע לן. ואיכא למידק אמתני' כיון דמדינא כי אמרה טמאה אני לך מתסרא אבעלה כמשנה ראשונה משום שלא תהא נותנת עיניה באחר היאך התירוה וכי איסור שבה להיכן הלך יש מי שתירץ דאף על גב דמדינא אסירא שרו לה רבנן ומבטלי מילתא דאורייתא משום מיגדר מלתא בקום עשה דגדר גדול גדרו בה שלא תתן עיניה באחר להפקיע עצמה מיד בעלה ורשות בידם לעשות כן כדאמרי' בפרק האשה רבה (דף צ ב) מגדר מילתא שאני והקשו על זה שאין ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה אלא בשב ואל תעשה אי נמי בקום עשה ולהוראת שעה בלבד כאליהו בהר הכרמל אבל לדורות לא ולדידי לא קשיא דכי היכי דאמרי' בכמה דוכתי [יבמות צ: כתובות ג א] דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי ה"נ הכא כל שאמרה לבעלה טמאה אני לך אפקעינהו רבנן לקדושיה מעיקרא ונמצא שבשעה שנאנסה פנויה היתה ומש"ה שריא לבעלה או אוכלת בתרומה נמי כדאמרי' בגמ' התם אלא שלפי זה נצטרך לומר דכי אמרינן הכי דוקא באומרת טמאה אני לך שנאנסתי ולכשר נבעלתי אבל באומרת טמאה אני לך שלפסול נבעלתי לא סגי האי טעמא לפיכך יותר נראה לומר דמדינא כי אמרה טמאה אני לך לא מהימנא שלא כל הימנה להפקיע עצמה מבעלה שהיא משועבדת לו אלא דמשום דהא מלתא דטמאה אני לך כסיפא לה תקינו במשנה ראשונה להימנה דאי לאו דקושטא קאמרה לא הוית מזלזלה נפשה למימר הכי ומכי חזו רבנן בתראי דאיכא למיחש שמא תהא נותנת עיניה באחר אוקמוה אדינא:

ההיא איתתא:    אשת כהן היתה דאי אשת ישראל כיון שאפי' לפי דבריה סבורה היתה שהוא בעלה אין לך אונס גדול מזה ואונס בישראל משרא שרי ולמה ליה לר"נ למימר עיניה נתנה באחר אלא ודאי כדאמרן:

הא מילתא:    תשמיש:

אהלויי:    עובדי כוכבים מוכרי אהל:

נפטויי:    מוכרי נפט:

מהרזק:    שהיה נחבא עם אותה אשה וכדאמרי' בפרק החובל (דף פה ב) דהרזקי' באנדרונא:

פרטיה נואף להוצא:    פרץ מחיצה שבהוצא ודפנא:

אירכוסי הוה מירכס:    היה מחביא עצמו:

בבאלי דבבא:    במסך שלפני הדלת. והאי דאצרכינן להני טעמי לאו למימרא דבלאו הכי אתתא אסירא דליתא שאין האשה נאסרת על בעלה [כתובות ט א] אלא בקנוי וסתירה או בעידי דבר ברור אלא דאי לאו משום הני טעמי היה ראוי בכיוצא בזה לכל בעל נפש לחוש לעצמו כדי לצאת ידי שמים. ואחרים אומרים דבדבר מכוער כי האי אי לאו הני טעמי הוה מפקינן לה מבעלה ויתבאר ביבמות בפרק כיצד בס"ד:

מתני' כ"מ שיש קדושין ואין עבירה:    בנישואיה שלא אסרתה תורה עליו:

זו כהנת לויה וישראלית:    לוי שנשא כהנת או ישראלית בנה לוי כהן שנשא לויה או ישראלית בנה כהן ישראל שנשא כהנת או לויה בנה ישראל דלמשפחותם לבית אבותם כתיב. והאי כללא דרישא לאו דוקא דהא קיי"ל כר' יוסי דאמר גר נושא ממזרת והולד ממזר והרי יש כאן קדושין ואין עבירה ואעפ"כ הולד הולך אחר הפגום ובגמ' [ד' סז א] אמרי' דאי זו זו דתנן ברישא דמתני' אתא למעוטי האי גוונא:

אלמנה לכהן גדול וכו':    שיש קדושין ויש עבירה דקסבר קדושין תופסין בחייבי לאוין:

אחר הפגום:    הנולד מפסולות לכהונה פסול בן ממזרת מישראל ממזר ובן ממזר מישראלית ממזר ובן נתין מכשרה [נתין] ובן נתינה מישראל [נתין]:

מכל העריות:    של חייבי כריתות:

הולד ממזר:    בגמ' [דף סז ב] יליף לה:

הולד כמוה:    ולד עובדת כוכבים עובד כוכבים אם גיירוהו הוי גר כשר ואינו ממזר:

ולד שפחה:    עבד ושחררו בעליו מותר בישראלית:

גמ' מנלן:    דלא תפסי קדושין בשפחה:

האשה וילדיה וגו':    בשפחה כנענית שיחדה לעבד עברי ואמר קרא לא יצא הבן עם אביו חפשי:

כי יסיר את בנך:    לעיל מיניה כתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך וסמיך ליה כי יסיר את בנך מדלא כתיב כי תסיר משמע דהבן הנולד לו מעובד כוכבים מבתך קאמר שיסירנו העובד כוכבים מאחריו ושמעינן מינה דבן בתך אפי' מן העובד כוכבים קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה מדלא כתיב נמי כי תסיר את בנך דמשמע מינה דקפיד נמי בבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לה מבנך אלמא בן העובדת כוכבים אין קרוי בנך אלא בנה והלכך בנה ליכא ביה משום הסרה וכל האיסור בשעה ראשונה נעשה שהוא מוציא זרעו מכנפי שכינה אבל אחר שנולד אין הסרתו כלום שעובד כוכבים גמור הוא וכיון דפשטינן [מקרא בשפחה] דולדה כמוה ממילא פשיטא לן דלא תפסי בה קידושי בעובדת כוכבים נמי כיון דפשיטא דולדה כמוה ממילא מפשיט לן דלא תפסי בה קדושי ומיהו רש"י ז"ל נראה שגורס עובדת כוכבים מנלן אמר רבי שמעון משום ר' שמעון בן יוחאי לא תתחתן בם לא יהא לך בם תורת חתנות כלומר ומהא נפקא לן דלא תפסי בה קדושין. ולדה כמוה מנלן:

האי בשבעה אומות:    שבארץ ישראל הוא דכתיב שאר עובדי כוכבים מנלן:

דדריש טעמיה דקרא:    בב"מ (דף קטו א) גבי אלמנה עשירה דקאמר ממשכנין אותה דטעמא מאי אמר רחמנא לא תחבול בגד אלמנה מפני שאתה צריך לחזור לה העבוט לערב ומתוך שאתה יוצא ונכנס אצלה שחרית למשכן וערבית להחזיר אתה משיאה ש"ר בשכנותיה וה"נ טעמא דקרא דריש דכיון דטעמא דלא תתחתן משום כי יסיר הוא גמור מינה כל המסירין מאחרי המקום:

ואחר כן:    לאחר שתשהא כפי גזרת הכתוב שהתיר לך יפת תואר כתיב