תוספות רי"ד/קידושין/פרק ג

פרקים:    א | ב | ג | ד
ראשונים על הפרק: תוספות | תוס' ר"י הזקן | תוס' רי"ד | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף נח עמוד בעריכה

פרק האומר מקודשת לשני. אתא לאשמועינן דלא תימא שארית ישראל לא יעשו עולה ולהקניט עשה ולא בכל לב וכן האשה נמי אלא קדושין הן.

ותנא דידן מאי הנך. כלומר למה אינו קורא אותו רמאי ומהדר דהכי קאמר הלך ברמאו' דאי לאו הכי אמאי תני ליתני וקידשה.


דף נט עמוד אעריכה

עני המהפך בחררה. פי' המורה לזכות בה מן ההפקר או שיתננ' לו בעל הבי' וראיתי מקשים עליו ממאי דתנן בפיאה ומייתינן לה בפ' שנים אוחזין נפל לו עליה פי' טליתו עליה מעבירין אותו ממנה משמ' ואפילו לכתחנה וה"ק דנקרא רשע. ונ"ל לתרץ דהתם גבי שהה לא הי' זה מהפך בה יורת מן האחרים שהרבה עניים היו עומדים שם ללקט הפאה וזה קפץ ונפל עליה או פירש טליתו עליה והי' מונעין עניי' מללקוט בעבור זה מונעין אותו ממנה וילקטו כולן ביחד אבל לעולם אם האחד היפך אחר ההפקר עד שמצוא וקפץ אחר ונטלו רשע הויי. ורב כהנא דהוה מנקיט ואכיל חמרי דהוה שדי ההוא גברא מדיקלא כדאמרי' בפ' הניזקין (דף ס"א ע"א ועיי' מ"ש התוס' שם ד"ה שדי דר"כ הי' סבר שלא הי' חוששין הפירות אלא מן האריות.) התם בלא זה יש להקשות וכי לית מאי דתנן עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שנוס. ותו דמוכחא מילתא דהוי פיאה והיא של עניים והאיך היה הוא מלקט ואוכל כדכתיבת התם במהדורא תליתא. אלא נראה לי דדבר מועט ליתן לתוך פיו אין כאן מפני דרכי שלום דלא קפדי אינשי וגם ממתנות עניים אם לוקח בדרך ואוכל דבר מועט אין כאן משו' גזל עניים דלא קפדי אבל ודאי אי קפדי אסור וכי רמא ביה קלא האי גברה נמנע והיה נמי שאם לא ליקטן בידו אלא שהשליכן היה נמנע כיון דקפיד אלא מפני שאמר כי בידי לקטתים אמר לו מאחרים דר' יאשי' את ומפני אתה בקי בדיני'.


דף נט עמוד בעריכה

ובא אחר ואמר לה מעכשיו ועד עשים יום. פי' דאלו הוה סתמא דבתרא לא הוי קדושין ואלו הוה עד ל' יום הוי חלין שניהם ביחד ולא הוי קידושי דאין אשה מתקדשת על שני בני אדם דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו דומיא דשתי אחיות כאחת ודקמא הוי קידושי משום ספק תנאה אבל דבתרא לא הוי קודושי.


דף ס עמוד אעריכה

ורבי יוחנן אמר אפי' מאה תופסין בה והכי מיפרשא מתניתין מקודשת ואינה מקודשת שמצריכן אותה גט משניהם אבל אינהמקודשת שתהא מותרת לו מפני שני הקידושין תופסין בה.

א"ב שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר: פי' הוא הדין נמי אם חזר בו הבעל ואמר אי איפשי ליתן לך. לרבי יהודה דאמר לכי יהיב הוי קידושי יכול לבטלם בכך ואינה צריכה ממנו גט ולרב הונא דאמר תנחה הוא אף על פי שאמר עכשיו אי איפשי ליתן כל זמן שאחר כך ימלך ויתן לה הוו קדושין למפרע הלכך אין לה תקנה ילינשא לשום א' עד שיתן לה גט שכיון שלא קבע זמן בנתינת הזוזים כל זמן שיתנם לה מתקיימין הקידושין למפרע. וכן נמי מאי דתניא לקמן גבי גט ולאחר לא תינשא עד שתתן. אם נישאת נישואיה תלויין אם תתן לו מאתי' זוז הוי גיטא למפרע והוו נישואין ואם לא תתן אינן נשואין ואם רוצה האשה לחזור לבעלה שלא תתן לו הזוזים ויהיה הגט בטל אינה יכולה שמא היום או מחר תתן לו ותקיים הגט למפרע ונשואיה משני היו נשואין והיא אסורה לו. ואותו השני אסור בקרובותיה שמא יתקימו נישואין.


דף ס עמוד בעריכה

איכ אבינייהו שנקרע הגט או שאבד. פי' הוא הדין דאיכא בנייהו כגון שחזר הבעל וביטל הגט קודם שתתן לו זוז דלרב הונא לא מצי לבטוליה ולרב יהודה מצי לבטולה דכך היא חזרה דבעל גיב גירושין כמו חזרה דאשה גבי קדושין. אבל גבי קדושין לא שייך למירמ איכא בינייהו כגון שנתאכלו מעות דהא אמרן לעיל גבי הרי את מקודתש לי לאחר שלשים יום. רב ושמואל דאמרי תרווייהו מקודשת ואע"פ שנתאכלו מעות ומאי טעמא גבי גט בעינן שיהא בעינן וגבי קדושין לא בעינן שיהא בעין דקידושין דמידי דאית לאשה הנאה בגוייהו נינהו מכי יהבינהו ניהלה כבר ניהנת מהם שהיא רשאי לעשות מהן רצונה אבל גט דלאו מידי דבר הנאה הוא אם הגט הפוטרה אינו בעין בעת שהיא מתגרשת אינו כלום. (מה שהוא בין ב' תנאי לבנה שייך לקמן קידושין דף ס"ב ע"א.) (אבל היכא דעבד ברביעי ובשמיני דקא נפיש בימי טהרה כו' עין מה שכתבתי בהלכות י"ג דספר הלקט) וכתב בהלכות דהא דאמרינן מקודשת אף על שנתאכלו המעות דוקא דיהב לה מעות אבל או כתב לה שטר אירוסין מעיקרא והשתא לא איתיה לא הוי קידושי.

וניפלגו בעל מנת להודיעך כחן דרבנן עיין בפרק מי שאחזו במהדורא תליתאי.

על מנת שיש לי בית כור עפר. בית כור עפר הוא רע"ד אמות על רע"ד טפח. כיצד ר"נ על ר"נ הם בית כ"ה סאין שכל סאה היא נ' על נ' נשארו מן הכור ה' סאין שהם ר"נ אמות אורך ברוחב נ' חלוק הרוחב לחמש רצועות שתהיה כל רצועה ברוחב י' אמות יגיעו אלף ור"ן אמות אורך ברוחב עשר. הקף ר"ן על ר"ן סביב יגיעו אלף לארבע רוחות וצריך ד' פעמים עשר על עשר בקרנאתא שיבואו מ' אמות הרי נשאו מן הרצועה של אלף ור"ן אמות ר"י אמות אורך ברוחב עשר ונמצא השדה ר"ע על ר"ע שהרי הוספתא עליו עשר אמות לכל צד. עוד חלוק הרוחב לחמשה שיבא כל הרצועה שתי אמות ושים זה בראש זו יגיעו אלף וחמשים אמות על רוחב שתי אמות סביב השדה לארבע רוחותיו צריך ד' פעמים ר"ע שהם אלף ושמנים וד' פעמים ב' על ב' אמות שהם שמנה אמות באורך הרי אלף ושמונים ושמנה ויש לנו אלף וחמשים. חסרנו רצועה של ל"ח אמות אורך ברוחב ב' אומת שהם י"ב טפחים יגיעו י"ב פעמים ל"ח תנ"ו אורך ברוחב טפח חלוק אותה לחצי טפח יגיעו הת"ק י"ב אמות אורך ברוחב חצי טפח. והשדה הוא עכשיו רע"ד על רע"ד וצריך רצועה להקיפו ד' פעמים רע"ד שהם אלף רצ"ו אמות נמצא שאל חסר תני טפח לכל צד הרי שדה שהוא רע"ד אמות על רע"ד אמות יגיעו בית כור ויותר מעט.


דף סא עמוד אעריכה

נהי דבהדי ארעא לא קדשי נתקדשו באנפי נפשייהו. פי' אע"פ שהם חשובין ואינן נכללין בכלל הבית כור לא יהו אלא חתיכות קטנות שהן מפורזרו' והקדישן אינן נמדדין לפי זה החשבון ומה לי אם ימדדו ביחד עם זה בית כור מה לי אם ימדדו מפורדין הלח הכל לפי חשבון זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף הוא נותן ופתר המורה לא נראה לי.


דף סא עמוד בעריכה

היינו דכתיב הלא אם תטיב שאת בפרק שבועת הפקדון בסופו מוקמינן דבאיסורה אית ליה לר"מ מכלל הן אתה שומע לאו ולא רצה התלמוד כאן להאריך דברים ולאותה שיטה כמו שמתרץ רבי חנניה מתרץ רבי מאיר.


דף סב עמוד בעריכה

התם מעיקרא בהמה אבל בגר אין לומר כך דיש לו (דיש לו חיים ר"ל די שלו ויחוש אבל עבד כנעני אינו מתייחס אחר איבו כמפורש לקמן (קידושין דף ס"ט ע"א) ומש"ר לפירות מחוברין הוא ענין בפ"ע.) חיים (יגירות) לפירות מחוברין. יותר כן אמר ראב"י אפילו אמר פירות ערוגה זו כו' נראין הדברים שגם ברישא ראב"י אמרה ורבי יוחנן כוותיה ס"ל גם רבי חנינא שאמר לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת כול' כראב"י סבירא לוה. וכיון דאמר אביי לקמן ראב"י ורבי ורבי מאיר כולהו סבירא להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוו ליה שיטה וקי"ל אין הלכה כשיטה וסבירה ליה לאביי דרבנן פליגי עליהן בכולהו. והילכתא כאביי דהוא בתרא. והכי אמרינן נמי בפ' האשה רבה אמר רב נחמן בר יצחק רב הונא כרב ורב כרבי ינאי ורבי ינאי כרבי חייא ורבי חייא כרבי ורבי כר"מ ור"מ כראב"י וראב"י כרבי עקיבא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.


דף סג עמוד אעריכה

ותנא דידן סבר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף. קשיא לי דהיכי דמי אי דאמר לה הרי את מקודשת לי בשכר שאדבר עליך לשלטון ואעהש עמך כפועל כדתנו א"כ אף על גב דאמרינן ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אמאי אינה מקודשת והא כל פרוטה ופרוטה דעביד קניה לה לשם קדושין ודמי למאי דאמרן בפירקא דלעיל שאם אמר לה התקדשי לי באלו אף על פי שהיתה אוכלת ראשונה ראשונה מקודשת דמדידה קא אכלה והכא נמי הכי קאמר לה התקדשי לי בכל הפעולה שאעשה עמך וכל הדברים שאדבר עליך לשלטון שלא גמרו קדושין עד שלא יגמור כל הפעולה ואע"פ שיש בה כמה פרוטות דכל פרוטה ופרוטה דעביד קניא לה לשם קדושין. ואמאי הויא לה מלוה. משום הכי נראה לי לפרש דהאי דתנא שאדבר ושאעשה שידוכין הן אלה אבל צריך לומר לה לאחר שדובר ולאחר שעשה הרי את מקודשת לי בשכר שדברתי ושעשיתי שאין נכון לומר אדם לאשה הרי את מקודשת לי בסלע שאתן לך מחר או לאח רשעה דבעינן שתהא נתינה בשעת אמירה והכי נמי אין נכון לומר התקדשי לי בשכר שאעשה אל אבשכר שעשיתי והיכ פרישית בפרקין דלעיל במהדר' תניינא. ומשום הכי מחלק דלמאן דאמר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כל פרוטה ופרוטה דעביד מלוה היא ונמצא כי הוא מקדש במלוה אבל אם נאמר שאינה לשכירות אלא לבסוף אין כאן מלוה. ואם תאמר כיון שאמר שעשה עמה צריך לומר לה בשכר שעשיתי אם כן הוה ליה בשכר שהרכבתיך על החמור שהושבתיך בקרון או בספינה שאינה מקודשת. תשובה התם שלא שידכה ולא הודיעה מתחלה שעל דעת קדושין הוא מרכיבה הוה ליה שכר רכיבתה מלוה ונמצא מקדש במלוה אבל הכא ששידך ואמר שעתיד לקדש באותה שכר אינה כמלוה אצלה שעל דעת לקדשה באותו שכר היא עושה. אבל מיהו אי אמרינן ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כיון שלא קדשה אלא בסוף מלוה נינהו ואע"פ שהודיעה כל בשכר זה רוצה לקדשה כדאמרן בפירקא דלעיל התקדשי לי בזו ובזו ובזו והיתה אוכלת ראשונה ראשונה שאינה מקודשת אא"כ יש באחרונה שוה פרוטה דקמייתא מלוה נינהו.


דף סג עמוד בעריכה

אלא דאמר לה ע"מ שלא ימחה אבא. פי' האי דלא הדר ואמר דאמר אין משום דבעי לאוקמה מציעתה וסיפא בחד טעמא דליכא למיפלגינהו דחד דיבור אהוא מת האב ומתה בן.

ובר חסדא אמר א' זה וא' זה אין סוקלין. פי' ודוקא אם לא הוחזק' בעי' אינה מקודש' אבל אם הוחזקו בעיר אניה (תיבת אינה ע"ש ונ"ל אבל הוחזקו בעיר מקודשת.) מקודש' בין ע"פ האב בין על פיה סוקלין כדבעינן למימר בפרק ז דלקמן הוחזקה נדה בשכונתיה בעלה לוקה עליה משום נידה ואמרי' נמי איש ואש' תינוק ותינוק' שהגדילו בתוך הבי' נסקלין זה ונשרשין זע"ז והתם אין עדי' בדבר אלא בדברי שיה' הוחזקו ומהימני אף לעונשים אלא לאו ש"מ האי באותחזק והאי בדלא איתחזק:

ובירושלמי גרסינן התם תני איש ואשה שבאו ממדינת הים הוא אומר אשתי היא והאי אומרת בעלי הוא אין הורגין עליהם משום אשת איש והחזקן הורגין עליהן עד כמה היא חזקה משום ר"י אמר עד שלשים יום. אלמא בעדות פיהן אין הרוגין אבל אם הוחזקו שלשים יום הורגין אע"פ שאותה החזקה לא היתה אלא על פיה.

ואזדא רב חסדא לטעמיה כו'. הנה יש לתמוה מאי אזדא הוא זה האב על בתו נאמן אבל על בנו אינו נאמן ודין הו' שלא נסקל על ידו ואפי' רב אסי דאמר גבי בת סוקלין משום דרחמנא הימניה אבל על הבן לא הימניה. וי"ל דהא אמרינן לקמן דעד אחד נאמן באיסורין ואם אמר לו עד אחד אכלת חלב נאמן גם כשאמר בן תשע הוא זה ובת שלש היא זו לחייבם קרבן נאמן ולא מיבעיא אב אלא אפי' אחר נמי דקים ליה בבירור נאמן והאי דנקט אב משום דסתם אב ידעי והשתא אתי שפי' ואזדא לטעמיה דאע"ג דמהימן לגבי קרבן לגבי עונשין לא מהימן.


דף סד עמוד אעריכה

אלא אמר אביי מתני' דלא מוחזק לן באחי ולא מוחזק לו בבני כו'. פי' כו' האי לא אמר אלא משום סיפא דיש לו אחי אינו נאמן אבל רישא דיש לו בנים אע"ג דמוחזק לן באחי נאמן ע"י מיגו. א"נ יש לפרש דלצדדין קאמר דלא מוחזק לן באחי קאי אסיפ' ולא מוחזק לן בבני קאי ארישא ואע"ג דמוחזק לן באחי והכי משמע פשטה דמתני' דמדקאמר יש לי בנים מכלל דהוה מוחזק לן דלית ליה בנים. ומדאיצטריך למימר יש לו בנים מכלל דלית ליה אחים. וכי קאמר יש לי אחים מכלל דהוה מוחזק לן דלית ליה לא אחי ולא בני. ובפ' יש נוחלין בהלכות האומר זה בני נאמן מוקמי' למתניתין דהכי יש לי בנים נאמן דלא מוחזק לן דאית ליה אחי וההיא אע"ג דמוחזק לן דאית להי אחי. וכל זה כדי לתרץ אמאי איצטריכו תרוייהו.


דף סה עמוד אעריכה

אמר ליה התם בלישנא דעלמא קמפלגי. פי' והשתא לא צריכן למימר מוחלפת השטה דלאו במחית אינשי נפשיה לספיקא פליגי אלא בטעמא אחריני.

אמר רב ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה. וכאן מוכח שיש כתובה לארוסה בתני ב"ד אע"ג דלא כתב לה. אבל רבינו חננאל זצוק"ל אמר ורב לטעמיה דאמר התם (כתובות דף פ"ח ע"ב.) הוציאה גט לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה כשמוציאה גט גובה עיקר כתובה וגובה תוספות וגם רבינו יצחק זצוק"ל כתב רב לטעמיה דסבר יש כתוב לארוסה ואע"פ שלא כתב לה. ולית להכתא כוותיה דק מח לן כרבי אליעזר בן עזריא דאמר לא כתב לה אלא ע"מ שהוא כונסה אלמא אי כתב אין ואי לא כתב לא וכן הלכה. ואינם נראים לי הדברים הללו שאני הוכחתים בסוף פרק הכותב שי שכתובה לארוסה אע"ג דלא כתב לה. וגם ממשנת ר' אליעזר בן עזריא הוכחתי כן כדכתיבי' התם (עיין בהלכ' ו' בספר הלקט).


דף סה עמוד בעריכה

אמר לו עד אחד אכלת חלב והלה שותק נאמן פי' שותק שאינו יודע אם אכל חלב ואם לאו שיכחשנו או שיודה לדבריו וכיון שאינו יכול להכחישו נאמן העד לחייבו קרבן ולא אמרינן אין בדברי עד אחד כלום. ואלו היה מכחישו לא מיבעיא אחד אלא אפילו שנים לא היה מחייבין אותו כדתניא בסיפרא או הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים אבל מפני שאינו מכחישו הוא נאמן. ואע"ג דבדבר של ממין אינו נאמן אע"פ שאינו ידוע להכחישו שאם אמר לו אחד אני ראיתי שהזיק שורך את פלוני וזה לא הי שם שאינו ידוע כלום אינו נאמן וינו מתחייב על פיו עד שיעידוהו שנים הכא נאמן דעד אחד נאמן באיסורין. ואע"ג דקיימא לן בכל התורה דעד א' נאמן באיסורין איצטרך לייה לאביי למימר בתני נאמן דהוה אמינא היכי מהימן הני מילי בדידיי' כגון על פירותיו לומר מתוקנים הן או טבלים וכן האשה לבעלה לומר טהורה אני או טמאה אני וכן הטבח לומר זו נבלה וזו שחוטה אבל להעיד על חברו לומר לו אכלת חלב או נטמאו טהרותיך או שורך נרבע הוה אמינא דאל ליתהימן כי היכי דלא מהימן גבי ממונות קמ"ל דמהימן. ואי קשיא והא גבי ממון נמי אשכחן דעיא נאמן כגון ראובן שאמר לשמעון הלויתיך מנה והלה אומר איני ידוע ועד א' מעידו שהולהו דהוה ליה מחוב שבועה ואינו יכול לישבע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם כדאמרי' בפ' השואל (דף צ"ח ע"א.) מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני ידוע מתוך שאינו יכול לישבע משלם. ומה לי כשנתחייב שבועה בהודאתו במקצת מה לי אם נתחייב ע"פ עד א' דין א' להם דמחוייב שבועה ואין יכול לישבע הויא ומתוך שיאנו יכול לישבע משלם. הנה מצאנו מפני ששותק ואינו מכחישו העד נאמן. תשובה התם משו' דהוה ליה למידע אם הלוהו אם לאו והילכך כיון שנתחייב שבועה לישבע ואינו יכול משלם. אבל אם העידו על דבר שלא היה יכול משלם. אבל אם העידו על דבר שלא היה יכול לידע כגון שאמר לו שורך היזק וזה לא היה שם ואינו יודע אם הזיק ואם לאו כן אם הי העד א מעידו בין אם היה מודה במקצת כגון שאמר לו שני שווריך הזיקוני והלה אומר הא' ריאתי שהזיקוך והאחד איני יודע מפני שלא ראיתי אם היזיקוך ואם לאו פטור ולא מיקרי זה מחויב שבועה כיון שלא היה יכול לדעת כדפרישית בקונטרסי התם אליבא דמאן דאמר מנה לי בידך והלכה אומר אניי יודע חייב דמודה באומר שורך היזיק והלכה אומר איני ידוע דפטור משום דהתם הוהו ליה למידע והכא לא ה"ל למידע ולגבי שואל את הפרה שאלה חצי יום ושכרה חצי יום וכ' דאמרינן התם דבאינו ידוע מיחייב כשיש עסק שבועה ביניהן ולמר אפילו בלא עסק שבועה משום דכיון דלקח הפרות מחברו בין בשאלה בין בשכירות נתחייב לדעת אנסיהן באיזה ענין יהיה שיפטר ובאיזה ענין יתחייב הלכך חייב אבל גבי שורך היזיק דלא הוה למידע פטור הוא. וכל הני דאמרינן הכ אאכלת חלב וניטמאו טהרותיך ושורך נרבע לא הוה ליה למידע הילכך מן דינא הוה דלא יהא נאמן. אל אמשום דעד אחד נאמן באיסורין נאמן. והמורה פירש שיהט זו דמשום הכי נאמן משום דשתיקה כהודאה ואינו נראה לי דהא מעשה דסמיא וינאי המלך שאין לומר שם שתיקה כהודא דהא לא ידע מידי ואפילו הכי היה מאמין אביי עד אחד אלא לאו ש"מ טעמא דמילא הוא משום דעד אחד נאמן באיסורין והאי דקאמר והלכה שותק לאפוקי שאם היה מכשחישו לא היה נאמן ולאו משום דהויא שתיקה כהודאה. עין מה שהקשיתי בגיטין בפרק הניזקין במהדרא בתרא:

ותנא תו נא עד אחד אמר לו אכלת חלב כו'. אף על פי שהיא ברייתא בפירוש בסיפרא גבי חטאת נשיא דעד אחד נאמן היכא דאין מכחישו ומייתי' לה בכריתות בפרק אמרו לו אפ"ה יורת רבוא נראת לו להוכיחו ממתניתן.


דף סו עמוד אעריכה

וצריכא דאי אשעיעין הך קמייתא א"ל כי איצטרך לאשמעינין בכל הני דעד אחד נאמן דאי אשמעינין קמייתא הוה אמרינן לאו טעמא משום דעד א' נאמן הוא אלא משום דשתקיתו כהודאתו והיכא דליכא למימ' שתיקה כהודאה לא יהא נאמן להכי איצטרך כולהו למימר דאל בשתיקה כהודאה סמכי אלא בעדות העד ואע"פ שהוא א"י כלום.

אמר אביי היא היא פי' ה"ה נמי דפליג אביי במקדש בע"א דטעמא דמאן דאמר אינן קדושין משום דהוי דבר שבערוה.

הקם להם בציץ שבין עיניך. פירש המרוה כדאמרן בפירקא דלעיל דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן. ואניו נראה לי דהתם אמרינן משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת ואי אפשר שלא ישהו בהן קצת בין בשעת לבישה בין בשעת פשיט' במסכת תמיד (דף כ"ד ע"א.) לא אפשיט אם ניתנו ליהנות בהן. וביומא (דף ס"ט ע"א.) בפ' בא לו פושט בגדי כהונה היוצא בהן במדינה אסור ובמקדש מותר בין בשעת עבדוה בין שלא בשעת עבודה. ושמעון הצדיק שלבשם לקראת אלכסנדרוס אומר עת לעשות לה' הפרו תורתיך אלא ודאי ינאי המלך שלא כדין עשה.

ה"ד אילימא דבי תרי אמרו אישתבאי. ובי תרי אמרו לא אישתבאי תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני כתב המורה ואי אמרת אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא אחזקתה הני מילי אי איהי קמן והיתה באה לבית דין להתירה אבל בנה זה הנדון לפנינו אין לו חזקת כשרות שהרי מעידין על תחלילת לידתו בפסול. ואניו נראה לי טעם זה אלא אע"ג דהות איהי קמן לא הוה מקמי' לה אחזקתה דכל היכא דאיכא תרי ותרי הוי ליה ספק תודה ולא אמרינן בספק תורה אוקמה אחזקתה אלא הבא עליה באשם תלוי קאי כדפרישי' בפ' שני דכתובות במהדר' תליתאי דליכא למימר אוקי אחזקתה אלא בחד וחד.

איבעי' להו אשתו זינתה בעד א' מהו אביי אמר היא היא כלומר דבהא נמי עד א' נאמן כשאינו מכחישו כשאר האסורין רבא אמר הוה דבר שבערוה ואין דבר שבערהו פחות משנים ומיהו מודה רבא במאמינו בשנים או במודה לדבריו שהיא אסירה וכדדחי' לקמן אי מהימין לך כבי תרי זיל אפקה ודוקא לאוסרה עליו בבא לצאת ידי שמים אבל אינה מפסדת כתובתה בהכי דלאו כל כמיניה לאפסדה כתובתה ולעולם אינה מפסדת כתובתה אלא בעידי זנות או בעידי דבר מכוער שאמרו בפ' כיצד (דף כ"ד ודף כ"ה.) א"נ בעוברת על ד"מ ויהודית דבהני מפסדי כתובתה בהתראה כשרנה לגרשה אבל אין ב"ד מוציאין ממנו לעולם בעל כרחו אלא בעידי זנות ממש ואפי' אין לה בנים וכדאמרי' ביבמות בהל' הנטען וכו' וב"ד בעדי' הוא דמפקי. ובמעיד על אשה שנשבית או שהיא גרשוה וחלוהצ לפסולה מן הכהונה כדבר שבערהו הוא כדמוכחא שמעתין והלכתא כרבא:

הא דאמרינן אבותינו אכלו מלוחים פירשו ז"ל בדמדבר שהיו עסוקין במשכן ולא נהירא דהא במדבר מן היה להם וכי' לא חסרת דבר והנכון כדפירש"י ז"ל דהיינו בתחלת בית שני שהיו עניים:


דף סז עמוד אעריכה

ולרב דימי דאמר שני הוה: תנא איזו זו למעוטה: פי' וה"ה הכי נמי איכא לתרוצי במצרי ראשון שנשא מצרית שנייה דבנו הוה שני ולא שלישי דאזלי' ברת הזכר דאאוכחות בפרק הערל אפי' אליבא דרב דימי והוה ליה יש קדושין ואין עבירה והולד הולך אחר הזכר. ואתה צריך לומר תנא כל מקום דרישא לאתויי כדאמר אליבא דרבה במצרי שני שנשא מצרית ראשונה. ואע"ג דלא דמיא למתניתין דמתניתין דאזלנין אחר הזכר הוי להכשיר וכאן היא לפסול הא אמרן נמי הכי גבי חלל שנשא בת ישראל דיש קדושין ואין עבירה והולד הולך אחר הזכר והוי לפסול: (מה שהעמדתי בין ב' חצאי לבנה שייך לעיל (קידושין דף ס"ו ע"א) ועיי"ש בתוס' ד"ה אמר אביי הוא הוא.) (אמר אביי האי הא פי הוא הדין נמי דפלי גאביי במקדש בעד אחד דטעמא דמאן דאמר אינן קדושין משום דהוי דבר שבערוה).

והא איכא הא דכי אתא רבין אמר ר' יוחנן באומות כו' הנכון בעיני דלא גרסינן והא איכא הא אלא והא כי אתא רבנן ומקשה על כללא דרישא דמתניתין אי אמרת בשלא מתניתין ר' יהודה האי כו' פי' וה"ה הכי נמי כל מקום דרישא לאתויי חלל שנשא בת ישראל שבתו הולכת אחר הזכר לפסול ודלא כר' דוסתאי דהא תנן לקמן ר' יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר אלמא בתו פסולה סבירה ליה:


דף סז עמוד בעריכה

אילימא במצרי שנשא עמונית מאי פגום איכא פירש המורה דמקאמר נתגיירו אתרווייהו קאילשון רבי' ומשמע דבמודי דמשחכת ביה פגם לגבי תרווייהו קאמר. ואינו נראה לי אלא מדקאמר אחר הפגום שבשניהם קדייק דמשמע דבשניהם יש צד פגם ובמתניתין נראה לי דלא גרסינן אל אאחר הפגום בלחוד ואל גרסינן שבשניהם.

בן בהדיא כתיב ביה לא יקח איש את אשת איבו. ואין לומר ואימא לאח רולא לבן היינו בן האשה שלא תתקדש לבנה דהאי אחר אאיש קאי ולא אאשה.


דף סח עמוד בעריכה

כי יסיר את בנך מאחרי. עין פתרו' שטה זו בקונטרסי בשלהי פ"ק דיבמות.


דף סט עמוד אעריכה

אין לו חייים. פירש אין הבן מתייחס אחר העבד אל אאחר האם דהא אפילו בעכו"ם אמרינן בן בתך הבא מן עכו"ם קרוי בן מע"ג דנכריות ולדה כמוה:

ממזר נושא שפחה כי אע"פ שאין קדושין תופסין בשפחה מותר לישא ותה. ודוקא בשפחה הותר אבל לא בגויה דלא יהיה קדש ליתה בממזר משום דכתיב מבני ישראל אבל לאו דלא תתחתן שם סתם כתב והוזהרו ממזרים כישראל בשאר כל המצות:

דמנסיב לה עצה וא"ל זיל גנוב כו' פי' דאלו במוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית כדאמרן בפירקא קמא ורבי אליעזר בלחוד הוא דאמר זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית והאי דמשיאו עצה לגנוב אין איסור בדבר כיון שבדעתו לשלם ומתכוין להכשיר זרעו.