פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד
ראשונים על הפרק: תוספות | תוס' ר"י הזקן | תוס' רי"ד | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה וא"ת מאי קמשמע לן ברישא דמתניתין דמקודשת לשני וכי בשביל שנהג בחבירו מנהג רמאות לא תהא מקודשת לו ועוד מדקאמר וכן האומר לאשה משמע דומיא דסיפא דאתא לאשמועינן דמקודשת לשני ולא לראשון מילתא דפשיטא היא היאך תתקדש לראשון וי"ל דמיירי כשאמר לה תחלה פלוני שלחני לקדשך לו ובשעת נתינת קידושין אמר הרי את מקודשת לי דסד"א דלי דקאמר כלומר לעשות שליחותי לקדשך למי ששלחני לקדשך ותתקדש לראשון קא משמע לן דמקודשת לשני ומיירי שהאשה שמעה והבינה יפה קודם קבלת הקידושין שאמר הרי את מקודשת לי דאל"כ אדעתא דמה שאמר לה תחלה לקדשה לפלוני קבלה הקידושין אבל אם טעה השליח ואמר מקודשת לי אין כאן בית מיחוש דהקדש בטעות לא הוי הקדש:

גמ' תנא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות: רבין חסידא אתא לקדושי איתתא לבריה קדשה לנפשיה והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות לא יהבוה ניהליה לבריה אבעיא לאודועי סבר אדהכי והכי אתי אחרינא ומקדש לה:

סימן בעריכה

רבה בר בר חנה יהב זוזי לרב אמר ליה זיל זבנה ניהליה להאי ארעא אזל זבנה לנפשיה והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות באגי דאלימי הוה. לרב נהגי ביה כבוד לרבה בר בר חנה לא נהגי ביה כבוד איבעי ליה לאודועי סבר אדהכי והכי אתי אחרינא וזבין לה. רב גידל הוה מהפך בארעא למיזבן יתה אזל רבי אבא זבנה אזל רב גידל קבליה לר' זירא אזל ר' זירא קבליה לר' יצחק נפחא אמר ליה המתן עד שיעלה אצלנו לרגל כי סליק אשכחיה א"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה מהו אמר ליה נקרא רשע ומר מ"ט עבד הכי א"ל לא הוה ידענא השתא נמי ניתביה ניהליה מר א"ל זבוני לא מזבנינה לה דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא דאמר מר המוכר נכסיו הראשונים אינו רואה סימן ברכה לעולם אי בעי ליה במתנה נישקליה רב גידל לא נחית לה דכתיב ושונא מתנות יחיה ר' אבא לא נחית לה משום דהפיך בה רב גידל לא מר נחית לה ולא מר נחית לה ומיתקריא ארעא דרבנן. עני המהפך בחררה פרש"י חררה של הפקר וקשה לר"ת מהא דתנן במס' פאה ומייתי לה בפ"ק דב"מ דף י. גבי פאה נפל עליה פירש טליתו עליה מעבירין אותה ממנו דמשמע דאותו שנטלה לא מיקרי רשע ונראה לרבינו תם ז"ל דבהפקר ומציאה לא מיקרי רשע לפי שאינה מצויה בכל מקום וכל הזריז לקדום ולזכות בה מותר ודוקא במכר או שכירות שיכול למצוא לקנות או להשתכר במקום אחר כי הך עובדא דרב גידל והיינו נמי עני המהפך בחררה שממציא עצמו אצל בעל הבית לעובדו כדי שיתן לו לפעמים חררה כי זה יכול למצוא גם הוא במקום אחר ובכי האי גוונא אמרינן ב"מ דף קח: גבי דינא דבר מצרא שתקנו במכר ולא במתנה והא דאמרינן בפ' חזקת הבתים דף נד: בנכסי העובדי כוכבים הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן משום דעובד כוכבים כי מטו זוזי לידיה אסתלק וישראל לא קני עד דמטא שטרא לידיה ופסק רשב"ם נהי דזכה המחזיק מכל מקום רשע מיקרי כמו עני המהפך בחררה ורבינו תם אומר דאפילו רשע לא איקרי בדבר של הפקר כדפרישית והא דאמרינן בפרק לא יחפור דף כא. מרחיקין מצודת הדג מן הדג ופירש"י שארב דג אחד לצודו שהדייגים הבאים לפרוש מצודותיהם מרחיקים אותה כמלא ריצת הדג אע"ג דהוי דבר של הפקר יש לחלק משום דדמי ליורד לאומנתו של חבירו כדקאמר התם גבי בר מבואה דאוקי ריחיא וכו' דא"ל קא פסקת לחיותאי ועני המנקף בראש הזית דאמרי' בפרק הניזקין דף נט: מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום שאני התם שטרח בהם העני להפילם לארץ וסמכה דעתיה עלייהו:

סימן געריכה

וכן האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום וכו' לא בא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מהו רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת ואף על פי שנתאכלו המעות מאי טעמא הני זוזי לא למלוה דמו ולא לפקדון דמו לפקדון לא דמו דפקדון ברשותיה דמריה קא מתאכיל והני ברשותה קא מתאכיל למלוה לא דמו דמלוה לאו לקידושין יהביה ניהליה הני בתורת קידושין יהבינהו ניהליה ואי חזרה בה בעי' לאהדורי להנהו דמי הלכך חשבינהו להו כאילו איתנהו בעינייהו ראיתי מן המפרשים שדקדקו מן המשנה דקתני התקדשי לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני ומדלא קתני אינה מקודשת לראשון רצו לדקדק דלא פקעי לגמרי קדושי ראשון אלא אם מת שני או גירשה בתוך שלשים יום חלו קדושי ראשון והכי איתא בירושלמי כאן הל"א לפיכך אם מת השני בתוך שלשים יום או גירשה חלו עליה קדושי ראשון לאחר שלשים יום מת אחר שלשים יום או גירשה לא חלו עליה קידושי ראשון ודבר תימה הוא דמכי פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר כבר חזרה בו מקדושי ראשון ואפילו לריש לקיש דאמר אינה חוזרת דאין דיבור מבטל דיבור מודה הוא דאם קבלה קידושין מאחר דאתי מעשה ומבטל דבור כדמתרץ לקמן כשתרם בעל הבית את כריו דהוה ליה מעשה וכיון שחזרה היאך יחזרו ויחולו קידושי ראשון ודיוקא דמתני' לאו כלום הוא דניחא ליה טפי למימר מקודשת לשני דממילא שמעינן דפקעי קידושי ראשון אבל אי הוה תנא אינה מקודשת לראשון לא ידעינן שפיר מאי דין השני וראיתי בירושלמי שלי וראיתי משובש: לא בא אחר וקדשה וחזרה בה מהו הוא הדין דהוה מצי למיבעיא בדידיה אלא משום דמתניתין איירי בדידה שבא אחר וקדשה מיבעיא ליה בדידה אם לא בא אחר וקדשה ועוד דריש לקיש הוה מודה ביה דדוקא באשה קאמר משום דנתינת המעות לידה חשיב כמעשה להאי לישנא. ר' יוחנן אמר חוזרת וריש לקיש אמר אינה חוזרת ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור ריש לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי דבור ומבטל דבור רב זביד מתני לה להא שמעתא אהא וכן היא שנתנה רשות לשליח לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה אם שלה קדמו קידושיה קידושין ואם שלו קדמו קידושיו קידושין לא קדשה עצמה וחזרה בה מהו פי' חזרה בה שלא בפניו ועדיין לא קדשה שלוחה ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור וריש לקיש אומר אינה חוזרת לא אתי דבור ומבטל דבור והלכתא כר' יוחנן בתרתי: מקודשת לשני. אמר רב מקודשת לשני לעולם ושמואל אמר מקודשת לשני עד ל' יום לאחר ל' יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון: מקודשת ואינה מקודשת רב אמר מקודשת ואינה מקודשת לעולם ולא פקעי קידושיה אלא בגט ושמואל אמר מקודשת ואינה מקודשת עד שלשים יום לאחר שלשים יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון והלכתא כרב בתרתי אמר אביי ולטעמיה דרב בא אחד ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים מראשון ומאחרון צריכה גט ומאמצעי אינה צריכה גט ממה נפשך אי תנאי הוי דקמא קידושין דהנך לאו קידושין אי חזרה הוי דבתרא קידושין דהנך לאו קידושין פשיטא מהו דתימא הך לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה ותיבעי גיטא מכל חד וחד קמשמע לן ורב אלפס ז"ל לא כתב הך דאביי וגם הרמב"ם ז"ל (פ"ז מהל' אישות) כתב דצריכה גט מכל אחד ואחד מפני שהיא מקודשת לכולן מספק ותימה הוא בעיני למה לא יהא הלכה כאביי דהא ליכא מאן דפליג עליה. עולא אמר ר' יוחנן אפי' מאה תופסין בה מ"ט שוו נפשייהו כי שרגא דליבנא וכל חד וחד רווחא לחבריה שבק: ר"ח פסק כר' יוחנן וטעמא דידיה משום דאמר במס' י"ט דף ד: דהלכה כר' יוחנן כנגד רב ושמואל ומסתברא הכא כפסק רב אלפס משום דפריך לר' יוחנן ממתניתין דמהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואיצטריך לשנויי אליביה דהא דאמרינן מהיום ולאחר מיתה חולצת ואינה מתייבמת גזירה אטו מהיום אם מתי וסוגיא דגמרא בכל דוכתי משום דמספקא לן אי תנאי היי אי חזרה הוי ועוד בפרק בתרא דגיטין דף פב: דדחיק גמרא למצוא אשת שני מתים ולר' יוחנן משכחת לה בכה"ג:

סימן דעריכה

מתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקודשת ויתן ע"מ שאתן לך מכאן ועד שלשים יום נתן לה בתוך שלשים יום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת על מנת שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת ויש לו ע"מ שאראך מאתים זוז הרי זו מקודשת ויראה לה ואם הראה על השולחן אינה מקודשת:

גמ' איתמר רב הונא אמר והוא יתן רב יהודה אמר לכשיתן מאי בינייהו איכא בינייהו שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר לרב הונא לא תפסי לרב יהודה תפסי והילכתא כרב הונא דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ע"מ שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת ויש לו וליחוש שמא יש לו ועוד תניא חיישינן שמא יש לו לא קשיא הא בקדושי ודאי הא בקידושי ספק ואפי' הוא אמר אין לי מקודשת מספק דחיישינן שמא נתחרט ורוצה לבטל הקידושין: תוספתא בפ' זה (תוספתא/קידושין, ג) על מנת שיש לי ביד פלוני אע"פ שאמר אין לו בידי מקודשת שמא עשו קנוניא ע"מ שיאמר יש לי בידו אם אמר יש לו בידי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. עוד שנינו בתוספתא שם האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל ונתן לה שו"פ הרי זו מקודשת מיד עד שיאמר לא דברתי ולא עשיתי דברי ר"מ וחכמים אומרים אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. ולכאורה נראה דבהכי פליגי ר"מ סבר מקודשת מיד דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי עד שיאמר לא קיימתי התנאי ונאמן לומר קיימתי התנאי כיון שאין האשה יכולה להכחישתו וחכמים סברי דלא נגמרו הקידושין עד שיתקיים התנאי ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר קודם שנתקיים תנאו מקודשת לשני דלית להו כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולא פליגי אהא דאמר ר"מ שהוא נאמן על קיום התנאי דאם כן הוה להו למימר אם נתקיים התנאי בעדים ומיהו קשיא אמאי לא חיישינן שמא נתחרט ורוצה לבטל הקידושין ואומר שלא קיים התנאי כי היכי דחיישינן שמא יש לו מאתים זוז אף על פי שהוא אומר שאין לו הלכך צריך לפרש אם נתקיים התנאי כלומר אם ידוע בעדים שנתקיים התנאי מקודשת ודאי ואם לאו אינה מקודשת בודאי אלא ספק מקודשת: ואם הראה על השלחן אינה מקודשת. תנא לא נתכוונה אלא לראות משלו פשיטא לא צריכא אע"ג דנקיט זוזי בעיסקא:

סימן העריכה

מתני' על מנת שיש לי בית כור עפר הרי זו מקודשת ויש לו ע"מ שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת על מנת שאראך בית כור עפר הרי זו מקודשת ויראנה ואם הראה בבקעה אינה מקודשת:

גמ' על מנת שיש לי במקום פלוני וכו' פשיטא מהו דתימא מצי אמר לה מאי נפקא לך מינה אנא טרחנא ומייתינא קמשמע לן ובהא מסתברא שאם אין לו באותו מקום אפי' קידושי ספק אין כאן דאי אפשר שאם היה לו בית כור עפר באותו מקום שלא היה ידוע וכתב הרמב"ם ז"ל (פ"ז מהל' אישות ה"ג) דה"ה במאתים זוז אם אמר שיש לו במקום פלוני והיו לו במקום אחר דאינה מקודשת ונחלקו עליו בזה משום דזוזי בקל להוליכם ממקום למקום ומצאתי בתוספתא כדבריו על מנת שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת שמא יש לו בסוף העולם על מנת שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת:

מתני' רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר ויאמר משה אליהם אם יעברו וגו' וכתיב ואם לא יעברו ר' חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו ולעיל בפ' האיש מקדש סי' טו כתבתי דין תנאי כפול גבי דברים שבלב ובגיטין פרק מי שאחזו סי' ח ט י:

סימן ועריכה

מתני' המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוויה לוויה והרי היא כהנת עניה והרי היא עשירה עשירה והרי היא עניה הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו:

סימן זעריכה

האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת האי תנא סבר אין קידושין תופסין ביבמה לשוק ולא קי"ל הכי יבמות דף צב: וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר כלום ומדקדק מינה בירושלמי ה"ה הא בת יום אחד מתקדשת בכסף:

מתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל דבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל מקודשת ואם לאו אינה מקודשת:

גמ' אמר ריש לקיש והוא שנתן לה שוה פרוטה אבל בשכר לא מ"ט משום דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והוה ליה מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת הקשו בתוס' מאי קמ"ל דבכל הנהו תנאי לעיל דף ס פריך פשיטא ותירצו קמ"ל דמקודשת כיון שדבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל ואינה יכולה לומר לדברים הללו ולמלאכה זו לא הייתי חפיצה ובתוספתא פ"ג שנינו ע"מ שאדבר עליך לשלטון אם דבר עליה לשלטון כדרך המדברים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת במה שאדבר עליך לשלטון אם דבר עליה בש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת משמע שדברים ידועים הן מה שיש לו לדבר עליה כשאמר ע"מ:

מתני' ע"מ שירצה אבא רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת מת האב הרי זו מקודשת מת הבן מלמדין את האב שיאמר איני רוצה:

גמ' מאי ע"מ שירצה אילימא עד דאמר אין אימא מציעתא מת האב הרי זו מקודשת הא לא אמר אין אלא ע"מ שישתוק אימא סיפא מת הבן מלמדין את האב לומר שאינו רוצה אמאי והא אישתיק ומשמע ליה דאיירי בכל ענין אפילו אחר ששמע. אלא אמר לה ע"מ שלא ימחה אבא פי' סיפא איירי כשאמר ע"מ שלא ימחה אבא אבל אם אמר בסתם ע"מ שירצה אבא מפרשינן ליה ע"מ שישתוק אבא הלכך רצה האב ששתק בשעת שמיעה מקודשת ואם לא שתק אלא מיחה אינה מקודשת ואם אמר ע"מ שלא ימחה אבא מת האב עד שלא מיחה הרי זו מקודשת אבל כל ימיו אינן קידושין דכל ימיו יכול למחות אבל רישא לא מיתוקמא בעל מנת שלא ימחה דא"כ מאי רצה האב מקודשת והלא יכול למחות לעולם ואפילו אמר אין בשעה שישמע מכל מקום אם יחזור וימחה בטלו הקידושין דע"מ שלא ימחה קאמר והרי מיחה ואפי' את"ל דאחר שאמר אין שוב אינו יכול למחות מ"מ לא מצינו לפרושי רצה האב דאמר אין דדומיא דע"מ שירצה אבא דהיינו שלא ימחה יש לנו לפרש רצה האב שלא מיחה וזה אי אפשר דאפילו לא מיחה יכול עדיין למחות ואינה מקודשת ודאי ורב יוסף מפרש מתניתין דעל מנת שירצה אבא היינו על מנת שלא ימחה ואם קבע זמן למחאתו עבר הזמן ולא מיחה מקודשת ואם לא קבע זמן כל ימיו יכול למחות וי"א דהלכה כרב יוסף דמוקי מתניתין בחד טעמא אבל הרמב"ם ז"ל (פ"ז מהל' אישות ה"א) כתב כאוקימתא דר' ינאי וכן מסתבר דמתני' סתמא בלא קביעות זמן:

סימן חעריכה

מתני' קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן זה אומר אני קדשתיה וזה אומר אני קדשתיה שניהם נותנים גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס:

גמ' אמר רב נאמן ליתן גט ואינו נאמן לכנוס נאמן ליתן גט אין אדם חוטא ולא לו ואינו נאמן לכנוס אימר יצרו תוקפו ורב אסי אמר אף נאמן לכנוס ומודה רב אסי באומרת נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי ובא אחד ואמר אני קדשתיה שאינו נאמן לכנוס תניא כוותיה דרב אסי קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן אף לכנוס כנסה ובא אחד ואמר אני קדשתיה לא כל הימנו לאוסרה עליו האשה שאמרה נתקדשתי ואיני יודע למי נתקדשתי ובא אחד ואמר אני קדשתיה אינו נאמן לכנוס מפני שמחפה עליו:

סימן טעריכה

תניא בני זה בן י"ג שנה ויום אחד בתי זו בת שתים עשרה שנה ויום אחד נאמן לנדרים ולערכין ולחרמים ולהקדשות אבל לא למכות ולא לעונשים ומיירי כשהביא שתי שערות ומעיד עליהם שבאו לכלל שנים ואי לאו הכי שומא בעלמא הוא אבל אם לא הביא שתי שערות אפילו עדים מעידים שהוא בן י"ג שנה לא הגיע למכות ולעונשין דהא לחליצה בעי בדיקה אפילו הגיע לכלל שנים כדאיתא בפרק יוצא דופן דף מו. ותימה הוא אם לאחר שהביא שתי שערות למה לא נסמוך אהימנותיה דאב אפילו למכות ולעונשין דא"כ כל יבם קטן שהגדיל ואין שנותיו ידועין לנו ע"פ עדים לא נסמוך על דברי האב ואפי' הביא שתי שערות ומיהו אם יש שערות מרובות או שתי שערות שוכבות שאין מצוי שיבא בענין זה קודם הזמן נראה דבכי האי גוונא סמכינן ארובא ואפילו למאן דחייש למיעוטא מודה בהא דמילתא דלא שכיחא היא כלל ועוד מצינו למימר דאי איכא שערות סמכינן אסהדותיה דאב אף למכות ולעונשים והכא מיירי שהאב מעיד על מעשה שהיה כבר דבההיא שעתא היה בן י"ג שנה ויום אחד וגם הביא שתי שערות ואם תאמר כיון דמיירי שמעיד על השנים ועל השערות הוה ליה למימר בני זה גדול בתי זו גדולה למה הזכיר שנים וי"ל דאגב אורחיה קמ"ל לאפוקי ממאן דתנא בפרק יוצא דופן דף מה: איפכא דתינוק גדול בבן י"ב ותינוקת בבת י"ג:

סימן יעריכה

מתני' קדשתי את בתי קטנה קדשתיה וגירשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה נאמן קדשתיה וגירשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה אינו נאמן נשבית ופדיתיה בין כשהיא קטנה והרי היא קטנה בין כשהיא קטנה והרי היא גדולה אינו נאמן:

גמ' מאי שנא רישא גבי קידושין דנאמן ומאי שנא סיפא גבי שבויה דאינו נאמן א"ר אשי רישא רחמנא הימניה כדרב הונא דא"ר הונא אמר רב מניין לאב שנאמן לאסור את בתו שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה לנישואין הימניה רחמנא לאב בשבויה לא הימניה רחמנא לאב:

סימן יאעריכה

מתני' מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן:

גמ' נימא מתני' דלא כר' נתן דתניא בשעת קידושין אמר יש לי בנים בשעת מיתתו אמר אין לי בנים בשעת קידושין אמר אין לי אחים בשעת מיתתו אמר יש לי אחים נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור דברי רבי רבי נתן אומר נאמן אף לאסור אמר אביי מתני' דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני אמר יש לי בנים נאמן ואפי' אתו סהדי אח"כ דאית ליה אח מותרת לשוק יש לי אחים אינו נאמן לאו כל הימנו לאוסרה אעלמא ברייתא דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרי' מה לי לשקר מאי קאמר למיפטר' מיבם מצי פטר לה בגיטא רבי סבר מה לי לשקר כעדים דמו ואתו עדים ועקרוה לחזקה ור' נתן סבר מה לי לשקר כחזקה דמי ולא אתיא חזקה ועקרה חזקה רב אלפס לא הביא כל זה וכתב הר"ז הלוי ז"ל מהלכות הרב נראה דהלכה כרבי ואין נאמן לעולם לאסור דקי"ל הלכה כרבי מחבירו ולפיכך לא הזכיר זו הברייתא מחלוקת דרבי ור' נתן והקשה עליו הרמב"ן דאדרבה היה צריך להביאה כדי שנדע דרבי קאמר אפילו היכא דמוחזק לן באחי ובשעת מיתה מיהדר קא הדר ביה ומרע לדיבוריה אפ"ה נאמן להתיר ואין נאמן לאסור דלא שמעינן ליה ממתניתין ופי' הוא דלהכי השמיט רב אלפס ז"ל דהך שינויא דשני אביי לאו דסמכא היא דודאי היכא דמוחזק לן באחי לא מהימן למימר אין לי אחים להתירה לשוק ושינויא דחיקא הוא דשני אביי לאוקמא מתני' כר' נתן וליתיה להך שינויא אלא ברייתא נמי בדלא מוחזק לן באחי ואפי' הכי לר' נתן נאמן אף לאסור לחומרא דמילתא דעבידא לאגלויי חיישינן לדברי הבעל כדקס"ד מעיקרא וכן מוכח הסוגיא דיש נוחלין דף קלד. דהיכא דמוחזק לן דאית ליה אחי דלא מהימן למימר דלית ליה אחי דתנן התם זה בני נאמן ואוקמוה דצריכה למימר דאף על גב דמוחזק דאית ליה אחי נאמן לומר זה בני ומשמע דווקא זה בני הוא נאמן לומר שאינו סותר לגמרי החזקה אבל לסתור לגמרי החזקה ולומר אין לי אחים אינו נאמן ועוד אמרי' התם דף קלה. ההוא דהוה מוחזק לן דלית ליה אחי ואמר בשעת מיתה דלית ליה אחי ואמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דמוחזק לן דלית ליה ועוד הא קאמר בשעת מיתה דלית ליה אחי א"ל אביי והא אמרי דאיכא עדים במדינת הים דידעי דאית ליה ומסיק התם אמר לו רבא לרב נתן בר אמי חייש לה והשתא לקלא בעלמא חיישינן ועקרינן לחזקה וגם את דבורו שאמר דלית ליה אחי כל שכן היכא דמוחזק לן דאית ליה אחי ואמר אין לי אחים שאינו נאמן להכחיש החזקה לגמרי אף על פי שנאמן להוציאה מחזקת יבום ולומר זה בני להתירה לשוק מ"מ אינו נאמן לעקור חזקת אח דמיגו להכחיש את החזקה לגמרי לא אמרי' ועוד דקי"ל בפ"ק דבתרא דף ו. לא אתי מה לי לשקר ועקרה החזקה גבי פרעו לאחר זמנו וכן בפרק האשה דף קטו. מיבעיא לן אי אתי מה לי לשקר ומרע לחזקה ולא איפשיטא הלכך לא סמך רב אלפס אהך שיטיא להקל ולכך השמיטה:

סימן יבעריכה

מתני' המקדש את בתו סתם אין הבוגרת בכלל מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות קדשתי את בתי קטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות או קטנה שבגדולות או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות כולן אסורות חוץ מן הגדולה שבגדולות דברי ר"מ ור' יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הקטנה שבקטנות וקי"ל ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי:

מתני' האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי הוא אסור בקרובות גדולה וגדולה מותרת בקרוביו ומותר בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו. קדשתי את בתך והיא אומרת לא קדשת אלא אותי הוא אסור בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו הוא מותר בקרובות גדולה וגדולה אסורה בקרוביו:

סימן יגעריכה

כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ט מהל' אישות ה"יח) העושה שליח לקדש לו אשה והלך וקדשה השליח ואמר לעצמי קדשתי' והאשה אומרת לראשון ששלחו נתקדשתי אם לא עשה השליח בעדים הרי השליח אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו והאשה אסורה בקרובי המשלח והמשלח מותר בקרובותיה ואם הוחזק השליח בעדים ה"ז מקודשת לראשון אמרה איני יודעת למי נתקדשתי אם למשלח אם לשליח אם לא הוחזק השליח בעדים הרי זו מקודשת לשני ואם הוחזק שהוא שלוחו שניהם נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס ובירו' בריש פירקין מצא דברים הללו ואינם מובנים לי דבריו דנהי דהוחזק השליח בעדים היאך תתקדש לראשון הרי הוא עומד וצווח אע"פ שמנני שליח בפני עדים חזרתי בי משליתותו ולעצמי קדשתיה וברישא נמי למה מותר המשלח בקרובותיה הרי הוא אומר שעשאו שליח וגם האשה אומרת שנתקדשה לו ומאי נפקא מינה במה שלא הוחזק בעדים הרי הודה שעשאו שליח וצ"ע:

גמ' איתמר אמר שמואל קדשתני והוא אומר לא קדשתיך איתמר אמר שמואל מבקשין אותו ליתן גט אמר רב אם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה: איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין ואפי' שניהם מודים וכן הלכתא. ואי קשיא הא דתנן האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני אסור בקרובותיה התם כגון דאמר לה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים:

סימן ידעריכה

ת"ר שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהן וחבילה עמהן זה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי וזה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי ואשה אומרת אלו שני עבדי וחבילה שלי צריכה שני גיטין וגובה כתובתה מן החבילה ר"מ היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובתה. מכאן יש לדקדק דלרבנן דאמרי לא משתעבדי היינו אפילו מיניה וכן משמע בנדרים פ' ר' אליעזר דף סה: דתנן אפילו אתה מוכר שער ראשך חייב ליתן לה כתובה ודייק בגמרא ש"מ מטלטלי משתעבדי לכתובתה ונראה דביתמי אפילו ר"מ מודה דמטלטלי דידהו לא משעבדי בכתובתה דאי לא תימא הכי נמצא סברת ר"מ ורבנן הפוכה דלר"מ עדיפא כתובה מבעל חוב דמטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה ולב"ח לא משתעבדי ולרבנן גריעה כתובה מב"ח דמטלטלי דידיה משתעבדי לב"ח ולכתובה לא משתעבד' אלא ודאי מיתמי כ"ע לא פליגי דלא משתעבדי ולא פליגי אלא מיניה וקשה דהא מטלטלי דמתנה גביא לר"מ כדמוכח בפרק נושאין על האנוסה דף צט. גבי יש מוכר את אביו להגבות לאמו כתובה ומוקי לה כר"מ דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה אלמא אלים כח יתמי מכח מתנה דמטלטלי דיתמי לא גביא אפילו לר"מ כדפרישית ומטלטלי דמתנה גביא ובפרק יש נוחלין דף קלג. משמע איפכא דאלים כח מתנה מכח יתמי דקאמר התם השתא ירושה דאורייתא אלמנתו נזונית מנכסיו מתנה דרבנן לא כ"ש משמע הא ממתנה דאורייתא אינה ניזונית אע"ג דמן היורשין מיתזנא וכן משמע בפרק נערה שנתפתתה דף מט: גבי כותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהן משמע הא כתבו לאחר אין ניזונית אלמא יש כח למתנה טפי מירושה וי"ל דההיא דפרק נושאין דקאמר ועמד וכתב כל נכסיו לבנו במתנת שכיב מרע איירי דגריעה מירושה דאורייתא ולהכי גבי כתובה מינה וה"ה ב"ח גובה ממטלטלי דמתנת ש"מ ומיהו יש לדחות הנך ראיות דלעולם יש כח לירושה להפקיע שיעבור יותר ממתנה והא דנקט בפרק נערה כותב נכסיו לבניו איכא למימר דלא נקט בניו אלא משום דאיירי נמי במטלטלין ובכותב לאחר ודאי לא היתה אשתו ניזונית ממטלטלי אבל ממקרקעי שנתן היתה ניזונית וההיא דיש נוחלין איכא למימר דנקט מתנה דרבנן משום דבההיא הוי כ"ש אבל מתנה דאורייתא לא הוי כ"ש אבל ה"ה מיהא הוי דירושה ומתנה דאורייתא דין א' להן ומיהו יש לדקדק דאלימא כח מתנה טפי מכח יורשים מהא דאמרינן בפ"ק דמציעא דף יב: מצא שטר שיש בו אחריות נכסים לא יחזיר אפילו כשחייב מודה דחיישינן לפרעון ולקנוניא ושטר שאין בו אחריות יחזיר משום דלא גבי ממשעבדי ואי גבי ממתנה אמאי יחזיר אלא ודאי לא גבי ומן היורשין גבי דהא פסקינן בפרק גט פשוט דף קעו. הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ויש נפקותא גדולה בדבר זה דאי אלימי כח יורשין מכח מתנה כדמשמע לכאורה בההיא דנושאין א"כ בזמן הזה שתקנו גאונים דכתובה ומזונות גבי ממטלטלי דיתמי כמו שכתוב בשטר דכתב רב שרירא גאון שכתבו וחתמו בעיזקתא דריש גלותא ובעיזקתא דריש ישיבה כ"ש דגבו ממטלטלין דמתנה אפילו במתנה דאורייתא אבל אי כח דמתנה אלים כדמוכח ההיא דשנים אוחזין מצינו למימר דנהי דתקנו גאונים שיגבו ממטלטלי דירושה מ"מ ממטלטלי דמתנה לא גבו לא מיבעי אם נתן האב דלא גבו אלא אפילו נתנו יתומים נמי לא גבו אע"פ שהיו משועבדים להם בשעת מיתה קודם מתנה כדאשכחן פרק מציאת האשה דף סט. גבי אחין ששעבדו דאין מוציאין למזונות אע"ג דאם לא שעבדו היתה ניזונית מהן ומיהו ממתנת ש"מ מדרבנן גבי מההוא ק"ו דיש נוחלין דהשתא ירושה דאורייתא אלמנה גובה כתובה ונזונית מהן מחמת תקנת הגאונים מתנת ש"מ לכ"ש ולענין פסק הלכה הכי הילכתא דעדיפא כח מתנה מכח ירושה כדמוכח ההיא דשנים אוחזין וההיא דפ' נושאין איכא לאוקמי במתנת שכיב מרע כדפרישית לעיל הלכך אפילו כשתקנו הגאונים דכתובה ומזונות גבו ממטלטלי דיתמי ממטלטלי דמתנת בריא לא גבו וכן מצינו שב"ח אין גובה את השבח ממקבל מתנה כדאיתא בפרק קמא דמציעא דף טו. לפי שאין לו על מי לחזור וגבי מיתמי כדמוכח בפרק יש בכור דף נב. מר זוטרא ורב אדא סבא בריה דרב מרי בר איסר פליג נכסייהו בהדי הדדי אתו לקמיה דרב אשי אמרו ליה על פי שנים אמר רחמנא דאי בעי למיהדר לא מצי הדרי בהו ואנן לא הדרינן או דילמא לא מיקיימא מילתא אלא בסהדי אמר להו לא אברו סהדי אלא לשקרי. בפ"ק דסנהדרין כתבתי דקנין בלא עדים מהני היכא דשניהם מודים והא דאמר בפרק חזקת הבתים דף מ. קנין בפני שנים לאו דווקא ה"ה בינו לבינו אלא נקט בפני שנים משום דבעי למימר אין צריך לומר כתובו:

סימן טועריכה

איבעיא להו זינתה אשתו בעד אחד ושתק מהו אביי אמר אסורה לו רבא אמר הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים וכן הלכתא וה"מ בדיני אדם אבל בבא לצאת ידי שמים אי מהימן ליה כבי תרי מחייב לאפוקה ויהיב לה כתובה. גרסינן בפ"ק דכתובות דף ט. אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בשני עדים ובקינוי וסתירה אפי' בעד אחד:

סימן טזעריכה

תנן התם נדרים דף צ: בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך השמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה ונטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים שם דף צא ההיא איתתא דכל יומא דתשמיש הות קיימא ומייתי מיא ומשיא ידיה דגברא יומא חד אתיית מיא ליה למימשא אמר לה הדא מילתא לא הוה האידנא אמרה ליה א"כ חד מן עובדי כוכבים אהלויי דהוו הכא האידנא אי אנת לא דילמא חד מנהון הוה אמר רב נחמן עיניה נתנה באחר ולית ממשא במילתא ההיא איתתא דלא הוה בדחה דעתה בהדי גברא אמר לה האידנא מ"ש אמרה ליה מעולם לא ציערתן בדרך ארץ כי האידנא אמר לה לא הוות האי מילתא האידנא אמרה ליה אם כן מן הלין עובדי כוכבים נפטויי דהוו הכא האידנא אי אנת לא דלמא חד מינייהו אמר להו רב נחמן לא תשגחון בה עיניה נתנה באחר ההוא גברא דהוה מהרזק בביתא הוא ואיתתא אתא מריה דביתא פרטיה נואף להוצא וערק אמר רבא איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוה מירכס ההוא נואף דעל לביתא דההיא איתתא אתא גברא סליק נואף ויתיב בטולי בבלאי בבא הוה מחתך תומא ותחלי וטעמינן חיויא בעי מריה דביתא למיכל מנהון א"ל נואף לא תיכל מנהון דטעמינהון חיויא אמר רבא איתתא שריא דאם איתא דעבד איסורא הוה ניחא ליה דליכול ולימות שנאמר כי נאפו ודם בידיהם פשיטא מהו דתימא איסורא מיהוה הוה והאי דא"ל משום דניחא ליה דלא לימות בעלה דתיהוי אינתתיה עילויה מים גנובים ימתקו קמשמע לן:

סימן יזעריכה

מתני' כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ואיזו זו זו כהנת לויה וישראלית שנשאת לכהן וללוי וישראל וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ואיזו זו זו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר וכל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה על אחרים קידושין הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה וכל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמוה ואיזו זו ולד שפחה ועובדת כוכבים הא דכל עריות שבתורה לא תפסי בהו קידושין ילפינן בגמ' מהיקשא דאחות אשה דכתב בה ואשה אל אחותה לא תקח והא דהולד מהן ממזר נפקא לן ביבמות דף מט. מלא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר ומוקי לה בשומרת יבם של אביו דהויא אשת אחי אביו שהיא בכרת ושאר כל העריות ילפינן מיניה בהיקשא:

גמ' כל מי שאין לה עליו ועל אחרים וכו' מנלן אמר רב הונא דכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור אשכחן דלא תפסי בה קידושין ולדה כמותה מנלן דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה עובדת כוכבים מנלן אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבי' קרוי בנך אלא בנה האי בשבעה עממין כתיב אמר קרא כי יסיר לרבות כל המסירים הניחא לר' שמעון דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן מנלן דכתיב ואחר כן תבא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה מכלל דמעיקרא לית בה הויה אשכחן דלא תפסי בה קידושין ולדה כמותה מנלן אמר קרא כי תהיין וגו' וילדו לו כל דקרינן ביה תהיין קרינן ביה וילדו כל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין פי' לשום אדם לא קרינן ביה וילדו לו:

סימן יחעריכה

מתני' רבי טרפון אומר יכולין ממזרין ליטהר כיצד ממזר נושא שפחה הולד עבד שחררו נמצא בן חורין רבי אליעזר אומר הרי זה עבד ממזר:

גמ' איבעיא להו ר' טרפון לכתחלה אמר שישא שפחה או דיעבד ואסקינא לכתחלה קאמר ודווקא ממזר לשפחה אבל ממזרת לעבד לא דעבד אין לו חייס אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון: