מהרש"ל על הש"ס/קידושין/פרק ג

פרקים:    א | ב | ג | ד
ראשונים על הפרק: תוספות | תוס' ר"י הזקן | תוס' רי"ד | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף נח עמוד בעריכה

גמ' וכן האומר נ"ב אף שהרא"ש מפרש האי וכן דקאמר קאי אמה שמקודשת לשני מ"מ נ"ל פשטא דמתני' דקאי אמילתא דרמאות כמו הלך דרישא שהוא רמאי הכי נמי מי שקדשה עד זמן פלוני ובא השני יקדשה דהוי נמי מקודשת לו והוי רמאי ודוקא קדשה אבל חזר וטרח כדי לקדשה ובא אחר וקדשה לאו רשע נקרא ולא רמאי ואינו דמי לעני המהפך בחררה כו' שיכול לומר לו קנה לך במקום אחר מה שאין כן בנשיאת אשה שיכול לומר לא ניחא לי באחרת ואפילו רש"י שפי' חררה של הפקר אפילו הכי נוכל לחלק דבקדושין שרי משום פריה ורביה כמו שחילק רש"י בפרק בתרא דע"ז על מתני' דהמקדש בערלה והרא"ש הביאו ומ"מ היכא שקדשה כבר ועשה מעשה פשיטא דנקרא רמאי ורשע:

תוס' בד"ה והלך כו' הרי את מקודשת לי והיא כו' כצ"ל ונ"ב מבואר באשר"י:


דף נט עמוד אעריכה

גמ' איבעי ליה לאודועי כו':

שם אמר זבנה ניהלי כו' נ"ב וא"ת והתניא בתוספתא ואיתא נמי בירושלמי בפרק איזהו נשך הנותן מעות לחבירו ליקח לו פירות למחצית שכר ולא לקח אין עליו אלא תרעומות ואם ידוע שלקח מוציא ממנו בעל כרחו והכי נמי ליפקוה לההיא ארעא רבה בב"ח מרב תירצו התוספות בשם בעל נתיבות נ"ל דהתם כשלקח בזוזי של משלח אבל הכא רב בזוזי דנפשיה זבן עכ"ל הר"ן. רש"י בד"ה והגיע כו' מפורש בפרק השולח כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד כל כמה דלא מטא כו':


דף נט עמוד בעריכה

רש"י בד"ה ואפילו כו' לא כו' וקדשה כו' וחזרה בה כו' כצ"ל:

בד"ה לעולם כו' בתוך ל' ושיהיו כו' כצ"ל:

בד"ה מספקא כו' מעכשיו אי כו' הד"א:


דף ס עמוד בעריכה

גמ' ואם הראה על השלחן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בית כור כו' תמצאנו ר"ס כו' נ"ב נ"ל ט"ס וכך הוא רע"ד וכן מצאתי ברמב"ם ואף שהוא מעט יותר מבית כור לא דקדקו כל כך לסוף חשבון תשבורת ע"ש ודע שבית כור עפר הוא ע"ה אלפים אמה על אמה ובזה תמצא ע"ו אמות יתירות ונמצא שרע"ד הוא פחות מחצי טפח ורביע טפח ועוד מעט יותר ודו"ק. תוס' בד"ה א"ב כו' והא ליתא דהא אפילו לר"י כו' נ"ב הקשה לי משכיל אחד מנ"מ סוף סוף יכול לומר לרב הונא דמקודשת ודאי ולרב יהודה מקודשת מספק דהא הך אוקימתא דלעיל דאמר איכא בינייהו שפשטה ידה כו' על כרחך נמי דהכי פירושו דלרב הונא אינה מקודשת כלל ולרב יהודה מקודשת מספק דשמא לא הוי הנאה ונ"ל דלא קשה כי לעיל דאיירי הסוגיא בקידושין אז מוקי שפיר דאיכא בינייהו כשפשטה כו' דלרב הונא אינה מקודשת כלל לשני ולרב יהודה מקודשת מספק אבל הכא דבגיטין איירי והך אוקימתא כולה בגיטין נקבעה אלא שמביא התלמוד אגב גררא וא"כ התם בגיטין לא בעי לאוקמא מאי בינייהו אלא לענין גיטין אי הוי גט או לא אי בעי גט או לא וא"כ לא שייך לפרש הכא כשפשטה ידה כו' אלא לומר דלרב הונא בעי גט או לא דהא אף לרב יהודה בעי גט ודו"ק נ"ל. (עיין מהרש"א):

בא"ד כדאמר פרק מי שאחזו לכשתתן כו' נ"ב נ"ל ט"ס כי לשם לא נאמר וראיה שתוס' מתרצים לשם שבאמת היה יכול לתרץ כגון שפשטה ידה כו' ואם היה נאמר בגמרא מגורשת ואינה מגורשת עד שתתן א"כ לא היה באפשרי לתרץ כגון שפשטה ידה וכך נ"ל לגרוס והא דאמרינן בפרק מי שאחזו לכשתתן דמגורשת ואינה מגורשת עד שתתן ומלבם מתרצים כדי לתרץ למה אינו משני א"ב שנקרע כו' ולשם כותבין הוה מצי לשנויי ואינם רוצים לחלק ולומר מגורשת מספק כו' וכמה פעמים נמצא בתוס' שבמקום אחד כותבים הוה מצי לשנויי ובמקום אחר מתרצים כה"ג וכן משמע בהדיא בדבור הסמוך שמעצמן היו מחלקים זה התירוץ וק"ל ואף לשם בד"ה אדמפלגי במהיום כו' כותבים התוספות כן בשם ר"י וא"כ האי הוה מצי שכותבים התוספות אינו לפי' ר"י ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בד"ה אבל דכ"ע כו' סברי לי ואפילו ליורשי כו' כצ"ל:


דף סא עמוד אעריכה

תוס' בד"ה כל תנאי כו' וה"פ שאפילו בארץ כנען כו' נ"ב אינו תולה במה שפירשו התוס' שר"ח פליג אכולהו וק"ל רק חוזר ומפרש הפשט:


דף סא עמוד בעריכה

גמ' בן גמליאל אי לא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מי גרם כו' נכסים אף בני כו' הד"א. בד"ה מקמי כו' לאו ואם לא כו' כנען א"ל כו' הד"א:

תוס' בד"ה בשלמא כו' דיהיה נקי ונראה ששתי כו' כצ"ל ונ"ב וחוזר על מה שפירש ר"י שאינו כפרש"י שמותר ליקח כנענית וק"ל:


דף סב עמוד אעריכה

גמ' חרב תאכלו כו' נ"ב פסוק הוא בישעיה ואינו ר"ל שיאכלו חרב א"כ היה לו לנקוד כמו טוב הארץ תאכלו דלעיל מיניה אלא פירושו אכילת חרב כלומר קאי על דלעיל אם תשמעו טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו האכילה לא תהיה כי אם לחרב ופי' רד"ק כן הוא ולכן הגמרא ג"כ רוצה ליישב איך היא אכילת חרב אלא אכילה שקשה כחרב ולכן נקוד תאכלו:

שם אקושי כו' נ"ב פי' בערוך כמו קשה:


דף סב עמוד בעריכה

גמ' דבעי רב אושעיא הנותן כו' נ"ב נראה בעיני דהכי פירושא בשלמא אי הוי אמרינן דמשו"ה אינה מקודשת מאחר דאינה ראויה לקדושין באותה שעה שקדשה אבל היכא שקדשה בשתי פרוטות דהוה עתה ראויה לקדשה וא"כ מאחר דלא קדים חד לחבריה כל אחת חל בזמנו ותפסי שפיר קידושין אבל השתא דמפרש משום דאינה בידו לקדשה א"כ ה"ה היכא דקדשה בשתי פרוטות דהא נמי אין בידו לקדשה לכשיגרשנה ודו"ק:


דף סג עמוד אעריכה

רש"י בד"ה והוא שנתן כו' לא מקדשה דישנה כו' הד"א:

תוס' בד"ה כגון כו' כשפודהו או קונהו שליחותיה עבדינן דניחא ליה כו' כצ"ל ונ"ב פי' כשפודהו מישראל או קונהו מעובד כוכבים כדי לשחררו להיות ישראל:

בד"ה יפר שמא כו' הראוי לו ויאסר אף כו' כצ"ל:


דף סג עמוד בעריכה

רש"י בד"ה כיון דאיכא אחר בהדיה כו' ונותן גט נ"ב ודוקא שנתרצו אלו האומרים קדשתיה שאחד נותן גט ואחד כונס אבל אם זה רוצה לכנוס וזה רוצה לכנוס אין נאמנים שניהם אלא ליתן גט ואפילו לרב אסי דהא ממ"נ חד חציף קמי אב ולא ידעינן הי מינייהו:


דף סד עמוד אעריכה

גמ' קדשתי את בתי הקטנה קדשתיה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בשעת קידושין כו' מן היבום הס"ד. בד"ה שאני התם כו' תלוי בו אבל כו' כצ"ל:

בד"ה ברייתא כו' נאמן לאסור כצ"ל והס"ד:

ע"ברש"י בד"ה בוגרות כו' דקטנה קדושי אלא להכי כו' כצ"ל:


דף סה עמוד אעריכה

גמ' א"ל רב אדא בר מתנה לאביי הא פסח כו' כ"ה בס"א:


דף סה עמוד בעריכה

רש"י בד"ה עד אחד כו' אפילו מכחשה ליה כו' כצ"ל:


דף סו עמוד אעריכה

גמ' דקים ליה בנפשיה דאכל חולין כו' כן הוא בס"א:

רש"י בד"ה כך הוא דינו לסבול חרפתו כצ"ל והס"ד:


דף סו עמוד בעריכה

גמרא ואיזו זו זו שפחה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה כהנת כו' כהן ישראל כו' כצ"ל:

בד"ה אחר הפגום שבשניהם שנולד כו' כצ"ל:


דף סז עמוד אעריכה

רש"י בד"ה ואי זו כו' עבירה ואי ס"ל כו' הד"א:


דף סז עמוד בעריכה

גמ' מנלן דילפינן מאחות כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אי זכר כו' יהא מותר שהוא שלישי כו' ונ"ב נ"ל שר"ל כשהוא שלישי וק"ל:


דף סח עמוד אעריכה

רש"י בד"ה בע"כ כו' ולר' ישבב בבעולה לכ"ג הס"ד:


דף סח עמוד בעריכה

גמ' אמר קרא כי יסיר כו' נ"ב פי' לא לכתוב כי יסיר אלא בתך לא תתן לבנו משום בנך ודו"ק: