רי"ף על הש"ס/קידושין/דף ל עמוד א

Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

 

פרק ג

ולדה כמוה מנלן אמר קרא (דברים, כא) כי תהיין וילדו לו כל היכא דקרינא ביה כי תהיין קרינא ביה וילדו לו וכל היכא דלא קרינא ביה כי תהיין לא קרינא ביה וילדו לו:

מתני' רבי טרפון אומר יכולין הן ממזרים ליטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שחררו נמצא הבן בן חורין רבי אליעזר אומר הרי זה עבד וממזר:

גמ' א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון ואיבעיא לן ר' טרפון לכתחלה קאמר או דיעבד קאמר ואסיקנא דלכתחלה קאמר ודוקא ממזר לשפחה אבל ממזרת לעבד לא דעבד אין לו חיים והיינו דאמר ר' יהושע בן לוי כסף מטהר ממזרים שנאמר (מלאכי, ג) וישב מצרף ומטהר כסף:

סליק פירקא:

 

פרק ד

פרק ד

עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי ישראלי חללי גירי חרורי ממזרי נתיני שתוקי ואסופי כהני לויי וישראלי מותרין לבא זה בזה לויי וישראלי חללי גירי חרורי מותרין לבא זה בזה גירי חרורי ממזרי נתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה:

גמ' (דף ע: ע"ש) אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב"ה מעיד על השבטים אין מעיד עליו שנאמר תהלים קכב ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל אמר רב חמא בר חנינא כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אותה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שנאמר ירמיה לא בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל:

תנו רבנן ממזרים ונתינין טהורין לעתיד לבא דברי רבי יוסי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי תנו רבנן

 

רבנו ניסים (הר"ן)

 

פרק ג

והיתה לך שיהא לך בה הויה אבל מעיקרא קודם היתר לא:

קרינא ביה וילדו לו:    שמתייחס אחר אביו:

לא קרינא ביה וילדו לו:    אלא אחריה הוא מתייחס ובגמרא פרכינן אי הכי שפחה נמי דולדה כמוה תיפוק לה מהאי קרא דהא לא קרינא ביה כי תהיין כדכתיב עם הדומה לחמור וקרא דהאשה וילדיה למה לי ומהדרינן דאין ה"נ ומוקמינן ההוא קרא לדרשא אחריתי:

מתני' יכולין ממזרים ליטהר:    מפסול זרעם שלא יהיו זרעם ממזרים:

בנה עבד:    ואינו ממזר דהא רבינן וולדה כמוה:

בן חורין:    ומותר בישראלית:

הרי זה עבד וממזר:    בגמ' יליף טעמא:

גמ' לכתחלה קאמר:    ממזר נושא שפחה דקסבר כי כתיב (דברים כג) לא יהיה קדש בישראלים כשרים כתיב ולא בממזר:

או דיעבד קאמר:    ממזר שנשא שפחה אבל לכתחלה לא ישא דהא ישראל הוא וקרינא ביה לא יהיה קדש ומתרגמינן לא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה ושפחה הרי היא כבהמה וביאותיה הפקר וקדשות. ואסיקנא לכתחלה קאמר וא"ת ממזר אמאי מותר בשפחה שהרי חייב הוא בכל לאוין שבתורה ומחויב בשאר לאוין דחיתון שהרי אסור הוא בעובדת כוכבים ומאי שנא ממשוחרר דאסור אפילו בשפחה כדאמרינן בפרק השולח (דף מא א) לישא שפחה אינו יכול תירץ ר"ת ז"ל דלאו דשפחה שאני דלא אמר רחמנא לא תקח שפחה ומדאפקיה בלשון לא יהיה קדש משמע שאין ממזר בכלל שכיון שיצירתו בעבירה קדוש ועומד הוא:

ודוקא ממזר לשפחה וכו' דעבד אין לו חייס:    ואינו מתייחס אחר אביו דכתיב עם הדומה לחמור כבהמה שאין הולד כרוך אחר האב והלכך אי מנסבא לעבדא לא מהני מידי:

והיינו דא"ר יהושע בן לוי כסף מטהר ממזרים נראה שהרב אלפסי ז"ל היה מפרש אותה שהממזר יכול ליטהר בכספו שיקח שפחה וישאנה אבל אין נראה משמעותה כן בפ' עשרה יוחסין:

הדרן עלך האומר 

פרק ד

עשרה יוחסין עלו מבבל. כשעלו בני הגולה ובגמ' [דף סט א] מפרש דלהכי תני עלו מבבל ולא תנא עלו לארץ ישראל לאשמועינן שמשפחות שבבבל מיוחסות הן שהפריש עזרא כל הפסולין משם והוליכן עמו לארץ ישראל:

חללי:    כהנים שנולדו מן הפסולות לכהונה:

חרורי:    משוחררין:

נתיני:    גבעונים שמלו בימי יהושע ואמרינן ביבמות (דף עח ב) דוד גזר עליהן ולפי"ז איסור נתינים אינו אלא מדבריהם וזו שאמרו בהרבה מקומות בתלמוד ממזרת ונתינה לאו דוקא דאיסור נתינה דרבנן בעלמא הוא אלא דאגב גררא דממזרת שנו נתינה כשם שסמכו חלוצה לגרושה אע"פ שאיסור חלוצה אינו אלא מדברי סופרים ולפי זה לא קי"ל כרבא דאמר התם בפרק הערל (דף עו א) דלאו דחתנות דכתיב בז' עממין בגרותן נמי הוא אלא על מי שנתגייר מהן מותר לבא בקהל מיד חוץ מן הנתינים מפני שדוד גזר עליהם וזהו דעת הר"מ במז"ל בפרק י"ב מהלכות איסורי ביאה אבל אחרים סוברים דז' עממין בגרותן נמי אסירי וכדרבא מיהו דוקא אותן המתגיירין בעצמן אבל בניהם מותרין שהרי לא מנה בהם הכתוב דורות ובא דוד וגזר על הנתינים לעולם ונתינה דכוליה תלמודא היא אחת מז' עממין שנתגיירה שאסורה מה"ת בלאו דלא תתחתן בם ואף רש"י ז"ל עצמו כתב בפ"ד מיתות עובד כוכבים בלא תתחתן בם וכן הנתין דהוא מן הגבעונים וכן כתב בפ' ואלו הן הלוקין:

שתוקי ואסופי:    מפרש להו ואזיל איזהו שתוקי וכו':

לויי וישראלי חללי גרי וחרורי מותרין לבא זה בזה אבל כהני בחללי וגרי וחרורי לא שחללה בלאו וגיורת ומשוחררת בחזקת זונה הם:

גרי וחרורי ממזרי וכו' מותרין לבא זה בזה:    דקסבר קהל גרים לא איקרי קהל ולא הוזהרו ממזרים [אלא] לבא בקהל: אבל לויי וישראלי וחללי בממזרי לא ושתוקי ואסופי ספק ממזרים הם ומותרים להתערב בממזרים כדאמרינן בגמרא (דף עג א) בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא. והא דתנא חרורי דמשמע דעבדים לא אליבא דר' טרפון (דף סט א) דקי"ל כוותיה הוא הדין לממזרים דמותרים בעבדים אלא דמשום אינך השנוין במשנתינו שאין מותרין בעבדים תנא חרורי וא"ת והני כולהו היאך מותרין בנתינה והא קיימי בלא תתחתן בם דקאי [יבמות דף עו א] אשבעה עממין בגרותן אליבא דרבא ואיכא למימר דלא מחייבי בלאו דחיתון [דא"כ לשתרו בעממין עצמם וי"ל דאה"נ דלא מחייבי בלאו דחיתון] אלא היכא דאיכא חששא דכי יסיר לפי שלא חששה תורה ליחס אלא המיוחסים אבל הפסולים לא אלא דבגיותן אסירי משום חשש הסרה אבל נתינים שהם גרים וחייבים בכל המצות לאו בני הסרה נינהו:

גמ' כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו וכו' עדות לישראל:    אותן שהן לישראל הוא מעיד עליהם שהם משלו:

משפחות ישראל:    שהם ישראלים גמורים:

גרסי' בגמ' [דף עא א] אמר רבי יהושע בן לוי כסף מטהר ממזרים שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה אמר רבי יהושע בן לוי צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל משפחה שנטמעה נטמעה וה"פ כסף מטהר ממזרים הנטמעין בישראלים מחמת ממונן והוא גורם להם שיטהרו שלעתיד לבא אין הקב"ה מבדילן מאחר שנדבקו בהם משפחות ישראל הרבה שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף אותם שנטמעו מחמת עשרם וסיפא דקרא והיו לה' מגישי מנחה בצדקה צדקתו של הקב"ה היא שאינו מבדילם אלא הואיל ונטמעו נטמעו וריב"ל ס"ל האי מטהר לאו מבדיל פסוליהם קאמר אלא מטהרם ומכשירם כולם:    וגרסינן תו בגמרא [שם] כל ארצות עיסה לא"י וא"י עיסה לבבל כלומר כעיסה מעורבת:

אמר ר' יוחנן היכלא בידינו הוא:    היכלא שבועה והיכלו של הקב"ה בידינו הוא לגלות פסול משפחות א"י:

אבל מה אעשה שהרי נטמעו בה שני גדולי הדור סבר לה כר' יצחק דא"ר יצחק משפחה שנטמעה נטמעה:    ואין להפרישה לרחקה ולברר ספק מטומעיהם מי לא נטמעו ומי נטמעו אלא יניחום והם כשרים לעתיד לבא:

משפחת בית הצריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע:    כלומר הכריזו שהם פסולים בן ציון אדם חשוב ובעל זרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו בא אליהו לטמא ולטהר לרחק ולקרב כגון אלו הוא דידעינן כלומר שהכל מחזיקין אותן בפסולין אלא שנתקרבו בזרוע אבל משפחה שנטמעה מחמת שלא נודע פסולה נטמעה ומכאן נראה שאף בזמן הזה משפחה שנטמעה נטמעה כלומר שמי שיודע פסולה אינו רשאי לגלותה אלא יניחנה בחזקת הכשרה ולעתיד לבא אע"פ שיודע הדבר תהא כשרה ומיהו אפשר שראוי לגלותה לצנועין כדי שלא ידבקו בהם אע"פ שאם היו נדבקים בהם בלא ידיעה לא היה שם איסור כלל אבל מפני שאין הזרע מוכן לקדושה ולטהרה שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות שבישראל כשר הדבר לגלותן לצנועין והיינו דגרסינן בגמ' תנא עוד אחרת היתה שם ולא רצו לגלותה אבל חכמים מוסרין אותם לתלמידיהם פעם אחת בשבוע ונ"ל שהוא מן הטעם שכתבתי ומ"ה היודע עכשיו פסול משפחה שנטמעה אינו חייב לגלותה ולא רשאי אלא לצנועין ותמהני דמשפחה שנטמעה מוישב מצרף ומטהר כסף ילפינן לה וקרא ודאי לעתיד הוא דכתיב כדאמרינן בגמרא כשהקב"ה מטהר את השבטים שבטו של לוי מטהר [תחלה] שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף והיינו לעתיד לבא אבל בזמן הזה מנלן ולקמן אפרש:

ת"ר [דף עב ב] ממזרים ונתינים טהורין לע"ל דברי ר' יוסי ר"מ אומר אין טהורין:    ואמרינן עלה בגמ' בשלמא לר"מ היינו דכתיב וישב ממזר באשדוד. כלומר יבדלו הממזרין ויתישבו בפני עצמן:

אלא לר' יוסי מאי וישב ממזר באשדוד כדמתרגם רב יוסף יתבון בני ישראל לרוחצן בארעהון דהוו דמיאן לנוכראין עלה:    כלומר (יבדלו) דאשדוד אף הוא מגבול א"י דקא חשיב ואזיל סרני פלשתים העזתי והאשדודי:

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אמר רב יוסף אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי הוה אתא אליהו ומפיק מינן צורני צורני:    כלומר חבורות חבורות. וכתב הרמב"ן ז"ל דהא דתנן כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב משום פסולי עבדות וחללות קאמר עבדים לפי שאינן מכלל ישראל וחללין לפי שמטהר שבט לוי ואינן נדחין מקהל ופסול עבדות קרוי טומאה ופסול כהונה קרוי רחוק כדאמרינן (עדיות פ"ח משנה ב' ג') ורחקוה בני משפחתה. הכהנים שומעין לרחק אבל לא לקרב אבל פסול ממזרות ונתינות הא איפסקא הלכתא כר' יוסי דאמר שהן טהורים לעתיד לבא ומשמע אפילו בידועין דאילו אותן שנטמעו השתא נמי טהורין הן שאפילו היודעים בהן אינן מעידין