רי"ף על הש"ס/קידושין/דף כז עמוד ב

הלכות רב אלפס

מתני' קדשתי את בתי קטנה קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה נאמן קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה אינו נאמן נשבית ופדיתיה בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה אינו נאמן מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן:

המקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל:

גמ' מ"ש רישא גבי קדושין דנאמן ומאי שנא סיפא גבי שבויה דאינו נאמן אמר רב אשי רישא רחמנא הימניה כדרב הונא דאמר רב הונא אמר רב מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה שנאמר (דברים, כב) את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה לנשואין הימניה רחמנא לאב בשבויה לא הימניה רחמנא:

רבנו ניסים (הר"ן)

להחזיק שערות שלהן בחזקת סימן ללקות ולהענש עליהן דאף על גב דלגבי בת [דף סד א] הימניה רחמנא לאב כדכתיב את בתי נתתי לאיש הזה דוקא לאיסורא הוא דהימניה אבל לקטלא לא הימניה:

מתני' קדשתי את בתי קטנה קדשתיה וגרשתיה: קבלתי גיטה והרי היא קטנה עכשיו כשאמר עליה כן:

נאמן: לפוסלה מן הכהונה:

והרי היא גדולה: בוגרת משגדלה אמר כן ובקטנותה לא אמר:

אינו נאמן: ומותרת לכהן:

נשבית ופדיתיה: והרי היא פסולה לכהונה ולתרומה משום ספק זונה:

אינו נאמן: ובגמ' מפרש טעמא. וכי אמרינן דקדשתיה וגרשתיה נאמן דוקא בתוך כדי דיבור אבל היכא שהוחזקה אשת איש על פיו אינו נאמן לומר לאחר זמן גרשתיה דלא הימניה רחמנא בגירושין:

מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים: ואין אשתי זקוקה ליבם:

יש לי אחים: וזקוקה ליבם והיא היתה עד הנה בחזקה שאינה זקוקה ליבם:

גמ' לאיש: אסרה על הכל שאין אנו יודעין למי וכי אמר הזה התירה לזה:

לנישואין הימניה רחמנא: אם נערה היא או קטנה אבל בבוגרת לא אשתעי קרא דנערה כתיב הלכך לא מהימן כלל משגדלה אבל בשבויה לא הימניה רחמנא כלל ואם תאמר להימניה כי אמר נשבית מגו דאי בעי אמר קדשתיה בביאה לפסול לה דמפסלה נמי מכהונה ומתרומה ומהימן בהכי דהא בנשואין הימניה רחמנא לאו קושיא היא דבקדושי ביאת איסור לא אשכחן דהימניה והכי מוכח להדיא בירושלמי [בפירקן הלכה ח] קדשתיה לא' מכל הפסולין לה נאמן הבעלתיה לא' מכל הפסולין לה אינו נאמן ואכתי קשיא נהימניה בשבוייה מגו דאי בעי אמר קדשתיה וגרשתיה דמהימן ופסיל לה מכהונה יש לומר דמגו לחצי טענה לא אמרינן והכא חצי טענה הוא לפי שעכשיו הוא רוצה לפוסלה בין לענין תרומה בין לענין כהונה וכי אמר גרשתיה לא פסיל לה אלא לכהונה וכ"ת תינח בת כהן בת ישראל מאי איכא למימר שהרי כל כך הוא פוסל אותה כשאמר קדשתיה וגרשתיה כאילו אמר נשבית ואילו תנא פסיק ותני אינו נאמן נ"ל דהיינו טעמא משום דכיון דבנשבית פוגם אותה יותר שאילו היתה בת כהן היתה פסולה מן התרומה ובקדשתיה וגרשתיה אינו פוגם אותה כל כך מש"ה אפילו בבת ישראל אינו נאמן ואחרים אמרו דכיון דמה שהאמינה תורה לאב חדוש הוא שהרי לא היה ראוי להיות נאמן יותר מעד אחד דעלמא דיינו שנאמין אותו באותה טענה עצמה אבל אין אומרים מגו מחמת דאין לנו בו אלא חדושו בלבד:

גרסי' בגמ' [דף סד א] עלה דמתני' דתנן מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן וכו' אלמא נאמן להתיר ואין נאמן לאסור לימא מתני' דלא כרבי נתן דתניא בשעת קדושין אמר יש לי בנים: כלומר כדי שלא תדאג מן היבום ותתרצה לו ומיהו כשקדשה לא אמר על מנת:

ובשעת מיתה אמר אין לי בנים או שבשעת קדושין אמר אין לי אחים: כלומר ואין לדאוג מן היבום:

ובשעת מיתה אמר יש לי אחים נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור דברי רבי: כלומר נאמן במה שאמר בשעת קדושין ואינו נאמן במה שאמר בשעת מיתה:

ר' נתן אומר אף נאמן לאסור: ונ"ל דרבי רבותא קמ"ל דאע"ג דאיכא למימר דמאי דאמר בשעת קדושין לא אמר אלא כדי שתתרצה אשתו בקדושיו ובשעת מיתה דלא איכפת ליה במידי קושטא קאמר אפ"ה נאמן להתיר משום דאיכא למימר מה לי לשקר כדאמרינן לקמן ואינו נאמן לחזור בו מדבורו הראשון ולאסור ולישנא דאף דקאמר ר' נתן ה"ק כי היכי דמודינא לך שהיה נאמן להתיר אילו לא חזר בו מדבורו הראשון כך נאמן לאסור כשחזר בו. ומסקנא דשמעתין אלא אמר אביי מתני' דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני אמר יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן לאו כל כמיניה דאסרה אכולי עלמא. כלומר מתני' דלא מוחזק לן האי גברא בשעת מיתה לא באחי ולא בבני וקיימא הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה ליבם הלכך אמר יש לי בנים אחזקה קמייתא הוא דמוקים לה ונאמן ואי בתר הכי אתא אינש ואמר אחוה דמיתנא אנא לא כל כמיניה דמפיק לה מחזקתה והא דאוקמא בדלא מוחזק לן באחי היינו משום סיפא דלא מצי לאוקומה בדמוחזק לן באחי דא"כ היכי קתני יש לי אחים אינו נאמן אבל רישא דיש לי בנים נאמן אפי' בדמוחזק לן באחי הוא שהרי אינו עוקר חזקתו אלא שבא להתירה מצד אחר והכי אמרינן בהדיא בפרק יש נוחלין (דף קלד ב) גבי האומר זה בני נאמן דאפילו היכא דמוחזק לן דאית ליה אחי מהימן:

ברייתא דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרינן מה לי לשקר אמאי קאמר למפטרה מיבם מצי פטר לה בגיטא ורבי סבר מה לי לשקר כעדים דמו ואתו עדים ועקרי חזקה ורבי נתן סבר מה לי לשקר כחזקה דמי ולא אתיא חזקה ועקרה חזקה: כלומר ברייתא דקאמר רבי נתן [אף] נאמן לאסור דמוחזק לן האי גברא באחי ולא שיש עדים בדבר אלא חזקה בעלמא שכך שמענו עליו קודם קדושין וכי אמר בשעת קדושין יש לי בנים ואין לי אחים אי לאו דהדר ביה בשעת מיתה הוי מהימנינן ליה דאמרינן מה לי לשקר אמאי קאמר. כלומר למאי קא מהני ליה האי דבורא. אי למפטריה מיבם הוא דקא אתי מצי אמר לה פטרנא לך בגיטא מחיים סמוך למיתתו וכי הדר ביה בשעת מיתה בהא פליגי דרבי סבר מה לי לשקר

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט