רי"ף על הש"ס/קידושין/דף כא עמוד א

הלכות רב אלפס

ודברים שבלב אינן דברים ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל סליק ולא איתדר אמר רבא כל דסליק אדעתא למידר והא לא איתדר ליה איכא דאמרי אדעתא למיסק הוא והא סליק ליה ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל לסוף לא סליק אמר רב אשי אי בעי סליק ואיכא דאמרי אי בעי לא סליק מאי בינייהו דאתיליד אונסא באורחא:

מתני' האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת הרי היא במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר מקודשת המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה ע"מ שאין בה מומין ונמצאו בה מומין אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים:

גמ' ותנן נמי בכתובות (דף עב:) כי האי גוונא ואיתמר עלה א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין ואוקמה רב אשי ארישא דמתניתין דקתני אינה מקודשת ודוקא בהנהו דקפדי בהו אינשי אבל במילי אחריני דלא קפדי בהו אינשי אע"ג דאיהו קפדנא לא הוי קפידיה קפידא והויא מקודשת ((ד"ת מ"ז) וכל שכן אסיפא דלא קפיד):

וגרסינן התם איתמר קידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה ממנו גט ושמואל אמר אינה צריכה ממנו גט וקיימא לן כרב דהלכתא כרב באיסורי וגרסינן תו התם (כתובות עד, א) אמר רב כהנא משמיה דעולא המקדש על תנאי ובעל צריכה ממנו גט זה היה מעשה ולא היה כח בחכמים להוציאה

רבנו ניסים (הר"ן)

מדין ידות דאתרבו בקרא בהדיא והקשו עוד מדתנן בפ' ואלו מותרין (דף כ א) דנדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים ונדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבן של מלכים שרי ואמאי והא דברים שבלב נינהו לאו קושיא היא דכי אמרי' דדברים שבלב אינן דברים ה"מ היכא שמה שבלבו סותר דבורו כי הא דשמעתין אבל האי דהתם אינו אלא מפרש שזה שנדר בחרם אי אפשר לומר שנדר בשניהם דהיינו חרמי שמים וחרמו של ים כי היכי דנימא דכשאמר לא היה בלבי אלא בשל ים שיהא סותר משמעות דבורו דאיהו ודאי לחד מינייהו בלחוד איכוין הלכך כשאומר לכך נתכוונתי אינו אלא מפרש:

ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אדעתא למיסק: ופירש להו דאדעתא דהכי עביד:

ולא איתדר: לא יכול לדור או מחמת חוסר מזונות או לא מצא דירה:

והא לא איתדר ליה: והוה ליה כמאן דלא מצי למיסק והדרי זביני:

אי בעי סליק: וכיון דבדידיה קאי לא בטיל זביני:

אי בעי לא סליק: בתמיה מי אנסו:

דאתיליד אונסא באורחא: שמע שהיו ליסטים בדרך ללישנא קמא לא הדרי זביני וה"ק אי בעי למטרח ולאהדורי בתר שיירתא הוה סליק ללישנא בתרא דקא מתמה אתמוה ושלא היה לו צד עכוב אבל היה לו צד עכוב הדרי זביני. ויש שדקדקו משמועות הללו דבממונא לא בעינן תנאי כפול מדאיצטרכינן בעובדא קמא לטעמא דדברים שבלב אינם דברים דמשמע דאי הוו דברים הדרי זביני אע"ג דלא כפליה לתנאיה ובהני עובדי בתראי נמי דההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אדעתא למיסק לא"י כלומר שאמר כן בשעת המכירה אמרינן דמהני תנאיה אע"ג דלא כפליה וליכא למימר דבהני עובדי בתראי בדכפליה עסקי' אלא דלא חש תלמודא לפרושי הכי משום דלא אתא אלא לאשמועינן אי סליק ולא מיתדר ליה אי מקיים תנאיה או לא וכן נמי היכא דאתיליד אונסא באורחא אי הדרי זביני או לא דאי בתנאה ממש עסקינן לא הוה אמר רב אשי דכיון דאי בעי סליק המכר קיים דהא כיון שהתנה שאם לא יעלה שיהא מכר בטל אי לא בעי למיסק המכר בטל שהרי אין כופין את ההדרנא לקיים תנאו כדי שיתקיים הדבר דאדרבה הרשות בידו לגרום שלא יתקיים התנאי ואפי' תנאי שנעשה לתועלת המקבל כדי שיבטל מכרו ומתנתו כדאמרי' בפ"ק [דף כז א] זכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה וכמו שכתבתי למעלה לפי שהתנאי לבטל הדבר נעשה וכ"ש שאין אומרים דכיון דאי בעי עביד כמאן דעביד דמי אלא אי עבד קיים ואי לא לא אלא ודאי לאו תנאי גמור הוא אלא גלויי דעתא בעלמא ודגלי דעתיה בשעת המכר דאדעתא דהכי זבין ומש"ה אמרינן דכיון דאי בעי הוה סליק המכר קיים שכיון שהוא יכול לעלות הרי מחשבתו קיימת מ"מ משמע מהא דלא בעינן תנאי כפול דאם איתא דבעינן כיון דלא כפליה אפי' לא סליק זביניה זביני. וראיה זו איני מכיר דלעולם בהני עובדי בדכפליה לתנאיה עסקינן בעובדא קמא מקמי דזבין ובעובדי בתראי בעידנא דזבין ולא שאמר על מנת שאעלה דאי הכי בהני עובדי בתראי כל שאינו רוצה לעלות אע"פ שהוא יכול לעלות מכרו בטל וכדכתיבנא אלא הכא כשפירש ואמר דאדעתא למיסק קא מזבין ואי לא מצי סליק דלא להוו זביני ובעובדא קמא אמר הכי קמי דלזבין ובעידנא דזבין לא אמר ומש"ה לא מהני ובעובדי בתראי אמר בעידנא דזבין ומש"ה בעינן שיתקיים תנאיה ומיהו כיון דאי בעי סליק אמרינן דזביניה זביני שהרי תנאו מתקיים הא אילו לא הוה מצי למיסק כלל היה מכרו בטל מפני שכפל ואמר שאם לא יוכל לעלות דלא ליהוו זביני ואין מכאן ראיה דבממון לא בעינן תנאי כפול ועוד דאיכא למימר דכי בעי ר"מ תנאי כפול ה"מ בשהתנה דכיון שלא כפל יש במשמע שאפי' לא יתקיים התנאי יהא המעשה [קיים] אבל גלוי הדעת בלא תנאי הרי הוא כמו שהתנה וכפל אבל מ"מ הדין דין אמת דבממונא לא בעינן תנאי כפול כמו שכתבתי בפ' שבועת העדות בס"ד [וכ"ש במלתא דאיסורא] והא [גיטין דף עה ב] דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם מתי אם לא מתי לרווחא דמילתא אתקין הכי וכמו שכתבתי שם בפ' מי שאחזו אבל אין כן דעת הר"ם במז"ל שהוא כתב בפ' ו' מהלכות אישות דבעינן תנאי כפול בין בגיטין וקדושין בין בדיני ממונות. וכ' הרשב"א ז"ל דבהני עובדי בתראי לוקח אסור לאכול פירות עד שיגמר המקח דשמא לא יוכל לעלות ונמצא מקחו בטל וכי אכיל שכר מעותיו הוא דקא אכיל ואפי' התנה להחזיר הפירות אם יתבטל המקח הרי זה אסור דהוה ליה כרבית ע"מ להחזיר ואסור אלא משלשין את הפירות כאותה שאמרו בפרק איזהו נשך (דף סה ב) ברבית דבי רבי חייא:

מתני' האומר לשלוחו וכו' והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת: דדוקא קא"ל מקום פלוני שיש לי שם אוהבים ואם בא אדם לומר עלי דברים בפניה ימחו בידו:

הרי היא במקום פלוני: שם תמצאנה אין זו קפידא:

כנסה בסתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה: בגמ' מפרש האי כנסה סתם אי קאי ארישא אהך דקדיש על תנאי או מלתא באפי נפשה:

תצא שלא בכתובה: אמרי' התם בפ' המדיר (דף עג ב) כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא מאי שנא כתובה דלא בעיא דאמר אי אפשי באשה נדרנית גט נמי לא תבעי אמר רבא גט מדבריהם וכן אמר רב חסדא גט מדבריהם רבא אמר תנא ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא ופסק הר"ם במז"ל כרבא שכתב בפ"ז מהלכות אישות הרי זו מקודשת מספק:

הפוסלין בכהנים: כמו שמפורש בבכורות:

גמ' ותנן נמי בכתובות כה"ג: שמשנה זו שנויה אף בפרק המדיר וכאן נשנית משום דין קדושין ושם משום דין כתובה:

אבל במילי אחריני וכו': אע"ג דאמר איהו קפידנא. כלומר שהתנה עמה בתחלה ואמר ע"מ שאין עליה נדרים ובתר הכי אמר שאף בנדרים אחרים הוא מקפיד אפ"ה מקודשת דכיון דלא קפדי אינשי אלא בהני תלתא מסתמא כשהתנה עליה מתחלה לא נתכוין אלא לאלו. מיהו גרסי' בירושלמי דדוקא בשאמר לה על מנת שאין עליך נדרים אבל אם אמר ע"מ שאין עליך כל נדר אפי' נדרה שלא לאכול חרובין נדר הוא. כלומר ואינה מקודשת:

קדשה על תנאי: שאין עליה נדרים וכו':

רב אמר צריכה ממנו גט: אמרי' התם עלה בגמ' [דף עג א] אמר אביי לא תימא טעמיה דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה אלא טעמיה דרב משום דקסבר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כלומר לא תימא קסבר רב אחליה לתנאיה וכתובה בעי למיתב לה אם מגרשה אלא טעמא דרב לענין גט משום דקסבר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין ואפי' נמצאו עליה נדרים אבל לענין ממונא בתנאיה קאי שאם ימצא עליה נדרים תצא שלא בכתובה ומדאמרי' לא תימא כיון שכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה משמע שאם חזר ומחל תנאו דמהני מחילתו ומקודשת ולפיכך כתב הר"ם במז"ל בפ' ז' מהלכות אישות המקדש על תנאי וחזר אחר כמה ימים ובטל התנאי אע"פ שבטלו בינו לבינה שלא בפני עדים בטל התנאי והרי היא מקודשת סתם ולפיכך המקדש על תנאי וכנס סתם או בעל סתם הרי זו צריכה גט אע"פ שלא נתקיים התנאי שמא בטל התנאי כשבעל או כשכנס והראב"ד ז"ל מצריך בהשגות שיבטל התנאי בעדים והרשב"א ז"ל חולק ואומר שאין מחילת התנאי ובטולו מועילין בבינו לבינה אלא בדבר שבממון כגון ע"מ שתתן לי מאתים זוז וכיוצא בו שיכול לומר הריני כאילו התקבלתי אבל בשאר תנאים לא וכנסה סתם דקאמרינן היינו שבעל ומהני משום דבעל לשם קידושין ולא משום קידושין הראשונים:

ושמואל אמר אינה צריכה הימנו גט: פרכינן התם בפ' המדיר עלה דשמואל ממתני' דתנן כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא מאי לאו קדשה על תנאי וכנסה סתם ותיובתא דשמואל לא קדשה סתם וכנסה סתם. וקי"ל הכי דאפי' קדשה סתם וכנסה סתם צריכה גט ואין לה כתובה דאע"ג דלרב דקי"ל כוותיה מתוקמא ליה מתני' שפיר בקדשה על תנאי וכנסה סתם אפ"ה רב נמי מודה דקדשה סתם וכנסה סתם אין לה כתובה ומומין יוכיחו דודאי אפי' בסתם הם פוסלין כדאמרי' בעלמא [כתובות דף נז ב] משום סמפון דאלמא איכא סמפון בנשים במומין במקדש סתם שלא תאכל בתרומה לפי שאינה מקודשת ודאי מן התורה וה"ה לנדרים כדשמואל ובירושלמי [הלכה ד] נחלקו בה ר"ל ור' יוחנן וקי"ל כר' יוחנן דאמר אין לה כתובה וכן דעת [הרשב"א] והרמב"ן וכן פסק הר"ם במז"ל בפרק כ"ה מהלכות אישות. ונמצינו למדין שבין קדשה על תנאי

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט