רי"ף על הש"ס/גיטין/דף ה עמוד א

Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

וא"ת משנתינו כל האומר תנו כאומר זכו דמי שמעינן מינה שהתופס לבעל חוב במקום שאינו חב לאחרים קנה:

וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזבין לו לאדם שלא בפניו:

(לשון הרי"ף) והני מילי לחזרה דלא מצי רביה למיהדר ביה אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידיה דתנן האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה דאין גט לאחר מיתה ושמעת מינה דלחזרה הוא דזכין לו לעבד אבל מיפק לחירות לא נפיק עד דמטי גיטא לידיה ואשכחן זכייה כה"נ כדאמרי' לקמן הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר:

גרסינן בפרק האשה שהלכה היא ובעלה למדה"י שלום בינו לבינה (עי' ביבמות דף קיח:) בעא מיניה רבא מרב נחמן המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסניא ליה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו או דילמא כיון דזימנין דרחמא ליה ליבמה חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו אמר ליה תניתוה וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת אמר ליה רבינא לרבא המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו כיון דאית לה קטטה בהדיה זכות הוא לה או דילמא ניחא דגופה עדיף לה תא שמע דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו:

שאם רצה שלא לזון את עבדו רשאי. שמעת מינה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ומסקנא ת"ש הקוטע יד עבדו של חברו נותן שבתו ורפואתו לרבו ואותו העבד ניזון מן הצדקה שמעת מינה יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ש"מ:

רפואתו דרבו היא. דידיה היא דבעי איתסויי בה. לא צריכא דאמדוהו לחמשא יומי ועבדו ליה סמא חריפא ואיתסי בתלתא יומי מהו דתימא צערא דידיה הוא קמ"ל דההוא טופיאנא לרביה הוא:

מתני' האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לאיתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה׃

גמ' מתני' בשכיב מרע והיינו טעמא דמתני' דדברי ש"מ

 

רבנו ניסים (הר"ן)