רי"ף על הש"ס/ברכות/דף ב עמוד א

Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

הלכה כרבן גמליאלף0031. תניא (דף ח.): רבי שמעון בן יוחאי אומר, פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויצא בהן ידי חובתו, אחת של לילה ואחת של יום. אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי, הלכה כרבי שמעון בן יוחאי. ואיכא דמתני לה להא דרבי אחא בר חנינא אהא, דתניא: רבי שמעון בן יוחאי אומר משום רבי עקיבא, פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום, אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה, ויוצא בהם ידי חובתו, אחת של יום ואחת של לילה. אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי, הלכה כרבי שמעון בן יוחאי. (דף ט.) אמר רבי זירא, ובלבד שלא יאמר השכיבנו.

והני כולהו הלכתא נינהו. מיהו, הא דאמר רבן גמליאל ודאמר רבי שמעון בן יוחאי: עד שיעלה עמוד השחר – בדיעבד הוא. ואפילו אי עביד הכי במזיד, וקרא קריאת שמע קודם שיעלה עמוד השחר, נפיק ידי חובתיה. ואף על פי שאינו רשאי לעשות כן, דתניא (דף ד:): חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר: אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל; ואם חוטפתו שינה, נמצא ישן כל הלילה. אלא אדם בא מן השדה, בערב ילך לבית הכנסת או לבית המדרש; אם רגיל לקרות – קורא, ואם רגיל לשנות – שונה, ואחר כך קורא קריאת שמע ומתפלל. וכל העובר על דברי חכמים, חייב מיתה.

והא דרבי שמעון, דאמר: פעמים שאדם קורא קריאת שמע של ערבית קודם הנץ החמה - דווקא בשעת הדחק, כגון שהיה שיכור או חולה; אבל אם עשה כן

 

תלמידי רבנו יונה

אותה חתיכה שאכלתי אולי היתה מותרת, ולא ישית אל ליבו לשוב; ולזה החמירו בו יותר.

פעמים שאדם קורא קריאת שמע שני פעמים בלילה - אף על פי שאחר שעלה עמוד השחר יוצא ידי חובה מקריאת שמע של יום, קורא אותו "לילה", מפני שעיקר היום אינו אלא אחר הנץ החמה ואילך, וכל דבר שמצוותו ביום, לכתחילה צריך לעשותו מהנץ החמה ואילך. וכיוון שלכתחילה אינו יום, אף על פי שבדיעבד031 יוצא מקריאת שמע של יום, קורא אותו לילה.

אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה - דסבירא ליה להאי לישנא, דאף על פי שכבר עלה עמוד השחר, עדיין זמן שכיבה הוא אצל קצת בני אדם.

ואית דבעו מימר, דמהכא שמעינן שזמן קריאת שמע אינו אלא לאחר הנץ החמה, דהא חזינן דקודם הנץ החמה יוצא מקריאת שמע של לילה.

ואין זה כלום, דבוודאי זה הלשון אינו חולק על (המשנה) [הברייתא] ששנינו בפירוש (ברכות ט ב) דזמן קריאת שמע של שחרית - משיראה את חבירו בריחוק ארבע אמות, וזהו קודם הנץ החמה. וגם אינו חולק על מה שאמרו (שם): "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה", שלא היו ממתינין עד לאחר הנץ, אלא מתחילין אותה קודם, בעניין שהיו גומרין אותה בהתחלת הנץ.

הלכך ודאי אפילו לכתחילה יכול לקרותה קודם הנץ. ומה שאמר בכאן "לאחר הנץ החמה", לאו דווקא, אלא איידי דמעיקרא איצטריך למימר "קודם הנץ החמה", לאשמעינן שאפילו אחר שעלה עמוד השחר יוצא ידי חובתו משל לילה, הוצרך לומר בהכרח גבי של יום "לאחר הנץ"; ולא בא אלא למעט דאחר הנץ אינו יוצא משל לילה. מפי מורי הרב.032

וכתב רבינו אלפס ז"ל, דלא פליגי הני לישני אהדדי, דתרווייהו הלכתא נינהו. וההפרש שיש ביניהם, דקודם הנץ החמה, כיוון שכבר עלה עמוד השחר, אינו פוטר033 כלל אלא בשעת הדחק, כגון שיכור, אבל לא במזיד. אבל קודם שיעלה עמוד השחר פוטר בדיעבד אפילו לעושה במזיד. אבל אחר שעלה עמוד השחר, אינו פוטר אותו, הואיל ועשה במזיד, כדמפרש ואזיל.

וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה - יש לתמוה, למה אמרו בזה "חייב מיתה" יותר משאר מקומות שאסרו חכמים כמה דברים? ויש לומר, מפני שבזה אפילו חכמים מודים, דמן הדין זמנה כל הלילה; אלא שעשו סייג, כדי להרחיק האדם מן העבירה. ואולי יאמר בליבו: כיוון שאין זה אלא סייג בעלמא, לא


הערה 031: "בדיעבד" לאו דווקא, דהא "משיכיר" הוי לכתחילה, כבדברי רבינו יונה דלהלן. ונקט "דיעבד" משום קודם הזמן ד"משיכיר", דהוי נמי לאחר עמוד השחר.

הערה 032: משמע כאן דסבירא ליה לרבינו יונה אליבא דהאי לישנא בתרא, דיכול לקרוא קריאת שמע של לילה ומיד אחר כך של יום, שניהם בין עלות השחר להנץ החמה, ויוצא ידי חובתו בשתיהן זו אחר זו באותו פרק זמן.

ואין כן דעת הרא"ש, שכתב: "ולהכי הוצרך לומר באותו של ערבית 'קודם שיעלה עמוד השחר', דאם ארעו אונס, שלא היה יכול לקרות בלילה, וגם צריך להחזיק בדרך ואינו יכול לקרות בזמנו, לא מסתברא שיקרא של ערבית ושל שחרית אחר שיעלה עמוד השחר, אף על פי שיכול לקרות של ערבית לבדה אחר שיעלה עמוד השחר. ולהכי תני: 'אחת קודם שיעלה עמוד השחר'". עד כאן לשונו. והיינו דהוו תרתי דסתרי אהדדי.

הערה 033: היינו מקריאת שמע של לילה.

רש"י (ליקוטים)

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר תגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

המאור הקטן

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר פעמים שאדם קורא את שמע שתי פעמים בלילה וכו', איכא דמתני להא דרבי אחא בר חנינא אהא דתניא רבי שמעון בר יוחאי אומר משום רבי עקיבא פעמים שאדם קורא את שמע שתי פעמים ביום – כתב עלה הרי"ף: [הני כולהו הלכתא נינהו וכולהו, כדכתיבא בהלכות. ואנן קשיא לן בדברי הר"ב ז"ל], היכי מזכי שטרא לבי תרי? דהא אילין תרתין ברייתין דרבי שמעון פליגי אהדדי, והיכי אפשר לן למפסק הלכתא כתרווייהו, דסתרי אהדדי?

ואנן לא חזינן הכי, ובין ברייתא קמייתא ובין ברייתא בתרייתא איכא בינייהו בין עמוד השחר להנץ החמה: לקמייתא, חזי לשל יום; לבתרייתא, לשל לילה. וזמנה של קריאת שמע זו אינה זמנה של זו לדברי הכל, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. וזמנה של קריאת שמע דערבית סוף לשל שחרית, בין לברייתא קמייתא בין לבתרייתא. וכברייתא בתרייתא קיימא לן, משום דפסק אביי לקריאת שמע כוותיקיןז031.

ויש מי שמפרש: לקריאת שמע כוותיקין, כלומר: זמן קריאת שמע של יום לדידן, כזמן תפילה לוותיקין, שהוא משעת הנץ החמה; כי עיקר דברי ותיקין משום תפילה. והיו מביאין ראיה לזה הפירוש מדאביי גופיה, דאמר: "לתפילין כאחרים"; אף על פי שאין דברי אחרים בתפילין אלא בקריאת שמע, סמך אביי זמן תפילין לזמן קריאת שמע של אחרים. וכך הוא פירוש "לקריאת שמע כוותיקין": זמן קריאת שמע של יום לדידן, כזמן התפילה לוותיקין.

וזה הפירוש אינו מחוור אצלי; אף על פי שהוא עולה בידינו לעניין פסק הלכה, אבל לעניין הפירוש אינו נכון אצלי. ונראה לי ששלושה שיעורין הם: אחד קודם הנץ החמה, ואחד בהנץ (החמה), ואחד לאחר הנץ החמה. ותמצא שלושה שיעורין הללו מפורשין בפסחים פרק ראשוןז032: אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר בתוך הנץ ואחד אומר לאחר הנץ החמה, למדנו משם לפי השלוש מחלוקות שנאמרו שם, כי שלושה זמנים הם. וקודם הנץ החמה, חזי לקריאת שמע של לילה, ולא לשל יום. ואף לשל לילה נמי לאו שפיר דמי למיעבד הכי לכתחילה, אלא כדתניא בברייתאז033: "אדם בא מן השדה בערב והולך לבית הכנסת" וכו'.

ואם עביד הכי אפילו במזיד, יצא ידי חובתו. והא דתנן במתניתין: "אמר להם אם לא עלה עמוד השחר מותרים אתם לקרות", דשמעת מינה: הא אם עלה עמוד השחר – אסורין לקרות, ואף על פי שלא הגיע עדיין הנץ החמה, לא קיימא לן כוותיה. ואף על גב דפסק רב יהודה אמר שמואל כרבן גמליאל, אנן אדרבי שמעון בר יוחאי משום רבי עקיבא סמכינן, משום דמסייע ליה דאביי, דאמר לקריאת שמע כוותיקין. ואיצטריך כרבי שמעון בר יוחאי משום רבי עקיבא, ואיצטריך נמי כוותיקין: דאי מרבי שמעון בר יוחאי, הוי אמינא דווקא לאחר הנץ החמה הוא דחזי לשל יום, אבל בשעת הנץ החמה לא. קא משמע לן כוותיקין, שהיו גומרין אותה עם הנץ החמה, ללמדך ששעת נץ החמה כאחר הנץ החמה לקריאת שמע של יום; ועוד, שעיקר מצוותה מן המובחר – בשעת הנץ החמה הוא.

והא דתנן: "אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה", תרגמה, עד שלא יגמור הנץ


הערה ז031: ברכות ט ב.

הערה ז032: פסחים יב ב.

הערה ז033: ברכות ד ב.

השגות הראב"ד

והקולא שמצא בה, ממה שאמרו בירושלמי: שנייא היא, שהיא שנויה לשינון – אינו נראה, שלא נאמר בה כדי להקל בה, אלא כמי שאמר: 'ומה הפסיד אם קרא אחר חצות? אוא031 אלא שינון הוא', ואין פחות ממי שקורא בתורה; ורבן גמליאל מחמיר היה ולא היה מקל. זה פירוש הדבר בלי ספק.

והיכי אפשר וכו' – אמר אברהם, חלק להם: רבי שמעון משמיה דנפשיה – בדיעבד, ולרבי שמעון משמיה דרביה – במקום אונס, כמו שמפורש בגמרא; והכל יודעים שיש מחלוקת ביניהם. ולא כמו שסובר זה החכם; דלעניין קריאת שמע של שחרית – תרווייהו מודו דזמנה מן המובחר כוותיקין, ומפני התפילה, כמו שכתבנו. ולכולי עלמא כדי שיכיר בין תכלת ללבן, לכתחילה; ובדיעבד – אחר עלות השחר מיד, וכל שכן מאונס. אבל יש מחלוקת ביניהם בקריאת שמע של ערבית: דלרבי שמעון משמיה דנפשיה, אם קרא אחר עלות השחר מיד – לא יצא; ולרבי שמעון משמיה דרביה, יצא (עם) [עד] הנץ החמה בדיעבד, ואפילו שלא מאונס. מיהו אנן לא תפסינן מיניה אלא מן האונס; וזה שאמר הרב: תרווייהו הלכתא נינהו – האי כדוכתיה, והאי כדוכתיה. וזה שהקשה עליו, הלא נראה מה שאמר רבי יהושע בן לוי (ברכות ט א): כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, ואין שעת הדחק בכל מקום אלא אונס ולא פשיעה.

ומה שאמר: מניין לנו לבטל לבטל ממנו קריאת שמע אף על פי ששהה אותו במזיד – זה אינו; ומי אמר לבטל ממנו? והלא שינון הוא! ועוד, שלא הפסיד בברכות, אבל יקרא ויברך לפניה ולאחריה ויתפלל אם לא התפלל; אלא שלא יצא ידי קריאת שמע. (לא) [אלו] הם דברי אמת, והגאונים הסכימו עליהם, ולא שלושת השיעורין שתיקן זה בהנץ החמה, והם "כעור מן אדרי קיט"א032, שלא הוזכרו בגמרא אלא לוותיקין, ומשום תפילה. ועוד, כי אפילו לוותיקין עצמן – קודם הנץ החמה היו קורין, כדי שישלימו אותה וברכותיה בהנץ החמה, ויתפללו ביום, היינו אחר הנץ החמה מיד, כדכתיב "עם שמש".

ואל יקשה עליך על רבי שמעון משום רבי עקיבא, כיוון דמודה דזמן קריאת שמע של שחרית קודם הנץ החמה נמי משכחת לה, ומאי טעמא אמר "אחד קודם הנץ החמה ואחד לאחר הנץ החמה", תרוייהו קודם הנץ החמה נמי משכחת לה, של שחרית ושל ערבית? לא היא, דלא דמי להדדי; דהאי דיעבד, והאי לכתחילה: של לילה – בדיעבד, ונקרא פושע; ושל יום – אפילו לכתחילה, והיינו כמצוותה. אבל השתא דאמר אחר הנץ החמה, הך נמי לאו כמצוותה היא, מפני שהיא מאוחרת, כדפרישנא.


הערה א031: כנראה צ"ל: או אינו אלא שינון, או: או לא יהא אלא שינון, או כיוצא בזה.

הערה א032: כמו מוץ הנידף מגורן הקיץ, דניאל ב לה.



הערות והגהות

הגהות על הרי"ף

הערה ף0031: ואף רבנן דאמרי עד חצות, כרבן גמליאל סבירא להו, אלא שעשו חיזוק לדבריהם כדבעינן למימר לקמן. כצ"ל. ד"ת.

הערות על תר"י

הערה ת0031: "בדיעבד" לאו דווקא, דהא "משיכיר" הוי לכתחילה, כבדברי רבינו יונה דלהלן. ונקט "דיעבד" משום קודם הזמן ד"משיכיר", דהוי נמי לאחר עמוד השחר.

הערה ת0032: משמע כאן דסבירא ליה לרבינו יונה אליבא דהאי לישנא בתרא, דיכול לקרוא קריאת שמע של לילה ומיד אחר כך של יום, שניהם בין עלות השחר להנץ החמה, ויוצא ידי חובתו בשתיהן זו אחר זו באותו פרק זמן.

ואין כן דעת הרא"ש, שכתב: "ולהכי הוצרך לומר באותו של ערבית 'קודם שיעלה עמוד השחר', דאם ארעו אונס, שלא היה יכול לקרות בלילה, וגם צריך להחזיק בדרך ואינו יכול לקרות בזמנו, לא מסתברא שיקרא של ערבית ושל שחרית אחר שיעלה עמוד השחר, אף על פי שיכול לקרות של ערבית לבדה אחר שיעלה עמוד השחר. ולהכי תני: 'אחת קודם שיעלה עמוד השחר'". עד כאן לשונו. והיינו דהוו תרתי דסתרי אהדדי.

הערה ת0033: היינו מקריאת שמע של לילה.

הערות על רש"י

הערה ר0031: נראה דהגירסא הראשונה ("דאף שעלה") היא הנכונה, עיינו בגמרא. והיינו דלהאי לישנא קמא, בין עלות השחר להנץ החמה לילה הוא.

הערה ר0032: היינו קודם הנץ החמה.

הערה ר0033: נראה דצ"ל "משום דמעלות השחר יממא הוא", דהכי סבירא להאי לישנא בתרא, כדמוכח בגמרא.

הערה ר0034: הב"ח מוסיף: "הקורא קריאת שמע של לילה שחרית סמוך לעמוד השחר לא יאמר השכיבנו" וכו'. ונראה לענ"ד דלאו דווקא נקט הב"ח "סמוך", אלא כוונתו בין עלות השחר להנץ החמה.

הערות על בעל המאור

הערה ז0031: ברכות ט ב.

הערה ז0032: פסחים יב ב.

הערה ז0033: ברכות ד ב.

הערות על השגות הראב"ד

הערה א0031: כנראה צ"ל: או אינו אלא שינון, או: או לא יהא אלא שינון, או כיוצא בזה.

הערה א0032: כמו מוץ הנידף מגורן הקיץ, דניאל ב לה.

הערות על מלחמות ה' לקרמב"ן

הערה ן0031: ראה ערובין יא ב; ערובין לה ב; ראש השנה לד ב; בבא קמא ל א; בבא בתרא קטז א; מכות טז א; חולין קיג ב.

הערה ן0032: ברכות ט ב.

הערה ן0033: נראה דצ"ל: והכי. ועל אביי קאי.

הערה ן0034: לפנינו הגירסא: לתפילין. ואפשר שהרמב"ן גרס "לתפילה". אמנם מדקאמר "זמנן" בלשון רבים נראה דט"ס היא בדברי הרמב"ן וצ"ל "לתפילין", כלפנינו.

הערה ן0035: ברכות כו א.

הערה ן0036: שם; ולא ברור מה ראייה מביא ממשנה זו. ואפשר דהכי קאמר: כשם שמבואר שם שאין לתפילת השחר שיעור למטה, ואף אם איחר ולא התפלל מיד לאחר הנץ החמה כוותיקין – מתפלל עד חצות ויוצא ידי חובתו, ממילא הוא הדין שאין לה שיעור למעלה, שאין זמן הוותיקין מונע מלצאת ידי חובתו אם התפלל קודם לכן.

הערה ן0037: ברכות ל א.

הערה ן0038: מימרא דרב יהודה אמר רב, ברכות י ב.